"האלמן הכפול" משיב אש: הכפישו את שמי אבל לא אוותר
לפני 3 חודשים רמזה תוכנית התחקירים עובדה כי שמעון קופר מקיבוץ אייל אחראי למותן של 2 מנשותיו. כעת שוטח קופר את גרסתו, לפיה מאז ערך ביקורת במפעל הקיבוץ, החלו החברים להתנכל לו והפכו את חייו ואת חיי אשתו לסיוט. מזכיר הקיבוץ: "מדובר בהמצאות"
כעת מביאים זמן השרון ו-nrg מקומי את גרסתו של קופר, הטוען כי מאז מות אשתו השלישית ג'ני הוא נאלץ להתמודד עם הכפשות לא רק מצד הקיבוץ בו הוא מתגורר, אלא גם מצד משפחתה וחבריה.
"כולם קמו נגדי, העלילו עלי עלילות שאני גרמתי למותה ומנסים לגרש אותי מכאן. ג'ני נפטרה בגלל שנואשה מהמאבקים מול הקיבוץ", הוא טוען, וחושף מכתבים שכתבה אשתו המנוחה והקלטות בקולה.
"היא עזבה
בהגיענו אל ביתו המגודר והמרושת במצלמות בקיבוץ הפסטורלי, פותח קופר את דלתו במפתח ונועל אחריו: "אומרים שבקיבוץ לא נועלים את הדלתות", הוא אומר ומגחך, מרמז על מה שיבוא בהמשך.
בסלון ביתו טלוויזיה המשדרת במשך 24 שעות את תמונת הכניסה הקדמית. "יש מצלמות סביב הבית שמקליטות כל היום, אני מסתובב עם מצלמה ורשמקול עליי כל הזמן. אחרי מה שעשו לנו, אני לא לוקח יותר סיכונים", הוא אומר.
לאחר שקופר הוצג כרוצח מתוחכם שרצח בצורה מתוכננת היטב את אשתו הראשונה והשלישית ואף תכנן לרצוח את אשתו השנייה, הוא מציג את סיפורו וסיפורה של אשתו, המגובה במכתביה, אותם כתבה לאורך השנים. "הקיבוץ עשה הכול בשביל להפריד ביני לבין אשתי ולהביא לעזיבתי, ועכשיו כשהיא לא איתי הם ממשיכים לעשות כל שביכולתם בשביל לגרום לי לעזוב", הוא טוען.
כשהגיע קופר, בן 49, לקיבוץ בעקבות מערכת היחסים עם אשתו השלישית ג'ני, הרחיב את הבית שבו התגוררה מכספו, וכאן בנו השניים את המשפחה החדשה שהורכבה משתי בנותיה של ג'ני מנישואים קודמים, ושני בניו של קופר, גם כן מנישואים קודמים.
"אשתי חיה בקיבוץ 15 שנה בערך לפני שנפטרה. אני הגעתי לקיבוץ בעקבותיה. בתחילת הקשר הייתי בא והולך אבל כשהחלטנו לחיות יחד, הסכמתי להעתיק את מגוריי ולהתאחד כמשפחה בקיבוץ, כי זה מה שהיא רצתה. הבית שלנו היה קטן מלהכיל שש נפשות ולכן הצעתי להשקיע כאן את כספי. מכרתי את הדירה שלי ואת הכסף השקעתי בהגדלת הבית. התגובות של הקיבוץ היו טובות והכול היה באישורם", הוא מספר.
עם הגעתו החל קופר לעבוד במפעל האופטיקה שבקיבוץ ושימש מנהל מחלקת העדשות: "אחרי שהכרתי את ג'ני רציתי לעבוד בקיבוץ כמו כולם, להיות חלק מהנוף, להיות קרוב לילדים וגם להשתלב, שלא יגידו שאני אאוטסיידר.
"עבדתי במפעל תשעה חודשים, כאשר בנות המשק עבדו תחתיי. הקיבוץ לא היה מופרט בזמנו והיה עניין של בונוסים, מי שהיה נשאר מעבר לשעות מסוימות היה מקבל בונוס של 600 שקל לתקציב. אז היו בנות משק שהעבירו לכאורה כרטיס כאילו שהן בעבודה בשביל לקבל את הבונוס, אך הן לא באמת היו נוכחות", אומר קופר, שהחליט מתוקף תפקידו לעשות ביקורת במפעל.
"הייתי מתייצב כל בוקר בחמש וחצי בבוקר ועוזב לקראת חצות. כל בוקר הייתי רושם כל בחורה שנכנסת למחלקה, בסוף החודש לוקח את פלט המחשב ומשווה לרישומים שלי ורואה פיזית מי הייתה ומי לא. עם הנתונים האלה ניגשתי למנכ"ל החברה והראיתי לו את הפערים", הוא אומר.
מה היה האינטרס שלך? הרי רק הגעת לקיבוץ, לא רצית להיות פופולרי?
"זו צורת העבודה שלי, אני וורקוהוליק, ורציתי להוכיח שאני אדם רציני, שיסתכלו עליי בצורה חיובית ולא כנטל. אבל עם הזמן אשתי החלה לקבל לא מעט ביקורת שאני אפסיק לעשות את זה כי אני גורם לאחרים להרגיש לא בנוח".
קופר מספר כי מאותו רגע החלה מערכת של הצקות, הטרדות ואיומים מצד הקיבוץ: "אחת הבחורות שערכתי עליה את הביקורת לא קיבלה את הבונוס, ואז אביה שהיה אחראי על סידור הרכב וצי הרכב היה דוחה בקשות שלנו לרכבים.
"כל בקשה שהייתה נשלחת עשרה ימים מראש הייתה 'הולכת לאיבוד' או שהיו אומרים לי שמישהו הקדים אותי. ואז הגיעה תלונה ראשונה נגדי במשטרה על גניבת רכב", אומר קופר ומוציא מסמך מ-2001 מתחנת המשטרה בטייבה בו נכתב כי החקירה בגין גניבת רכב הסתיימה ולא נמצאה כל אשמה פלילית נגדו.
באותה תקופה החליט קופר להסיר את מועמדותו ולא לנסות להיבחר כחבר קיבוץ: "אחרי הביקורת שעשיתי במפעל הגשתי מכתב על הסרת מועמדות כי התחלתי לקבל מבטים מאנשים, אזהרות בחדר האוכל של 'ניפגש בקלפי' וכל מיני איומים כאלה, אז החלטתי שאין טעם.
"שנה לאחר מכן אשתי כתבה מכתב בו היא מבקשת לחדש את המועמדות שלי אבל כמובן שמעולם לא נבחרתי לחבר קיבוץ, ובאיזה שהוא שלב כבר הפסקתי לנסות", הוא נזכר.
קופר מציין נקודה ספציפית שאחריה שום דבר לא חזר להיות כפי שהיה: "אומנם הסלידה ממני התחילה במפעל, אבל זה צבר תאוצה אחרי שאשתי עלתה על מעילה ואי סדרים כספיים לכאורה במפעל האלקטרוניקה שבו היא עבדה. היא פנתה עם זה לאנשים המעורבים וגם לקיבוץ, שהתנער מהעניין. לאחר מכן התחילו התנכלויות של ממש".
קופר פורש סדרת איומים, הכפשות, גרימת נזקים לביתו ולבני משפחתו, כולם מגובים במסמכים: מבתי החולים, מהווטרינר, מחברות הביטוח ומתחנת המשטרה.
"הם הרעילו לי את הכלב. הווטרינר כותב במכתב שיש חשד להרעלה זרחנית. הצלחנו להציל את הכלב בפעם הראשונה שזה קרה, אבל בפעם השנייה הגענו מאוחר מדי והכלב הורעל ומת. מדובר בכלב קשור שהיה בתוך הבית, ואנחנו אחד הבתים הבודדים בקיבוץ שיש לו גדר היקפית ושער. יש פה כלבים וחתולים שמסתובבים בלי סוף ולהם לא קרה שום דבר", הוא אומר ומוסיף: "אותו הדבר גם קרה לחתול שהיה לנו".
קופר ממשיך, ומספר כי במהלך השנים ניסה הקיבוץ לפגוע בו באמצעות ניסיון לגרום לפיטוריו ממקומות שבהם עבד: "הקיבוץ היה מתקשר למקומות שבהם עבדתי ומנסה לגרום לפיטוריי. היו מבטיחים לכל מיני מפעלים שהקיבוץ יעבוד איתם אם יוציאו אותי משם", הוא מספר.
קופר מספר גם על גרימת נזקים מרובים לביתו: "שברו לנו את קולטי השמש כי זרקו לשם אבן. השכנים בנו תוספת לבית והפכו את החצר שלנו לחניה ולמחסן של זבל וחומרי בנייה".
אבל זה השטח שלך, לקיבוץ מותר לעשות את זה?
"פנינו לקיבוץ אבל אמרו לי שאני לא חבר קיבוץ ואין לי מה לדבר. באיזשהו שלב הייתי צריך לעצור פיזית את המכוניות עם גופי ואמרתי שאף אחד לא יעבור עד שלא יהיה לי מכתב של הקיבוץ שהחצר שלי תחזור לקדמותה לאחר סיום העבודות. קיבלתי מכתב כזה, וכמובן שאני הייתי צריך לשלם מכספי כדי לשקם את החצר".
אלא שלדברי קופר, לא נעצרו הדברים כאן, ואף הגיעו לכדי סכנת נפשות ממשית: "היו גם ניסיונות של חבלה בחיינו. התקיפו אותי ואת אשתי פיזית בחניית הבית, אנשים שלא מהקיבוץ, אני לא יודע מי הם.
"גם היו בבית שתי שריפות חיצוניות. אחרי זה אמרו שאולי זה היה קצר חשמלי, אבל מכונת הכביסה והמייבש עמדו בחוץ לא מחוברים לחשמל כי הם היו חדשים וחיכו לטכנאי שיבוא להתקין אותם, והם הובערו והציתו כמעט את כל הבית. מזל שבני היה בבית והצליח לעצור את האש".
וכל הזמן הזה, איך הרגישה אשתך בתור חברת קיבוץ?
"אשתי הייתה מאוד אהובה ואהודה בקיבוץ, גם במשך כל התקופה הזו. הקיבוץ לא רצה אותי פה והוא התכחש לזוגיות שלנו. בכמה מקרים זימנו את ג'ני למזכירות הקיבוץ ואמרו לה שהיא צריכה להיפרד ממני, ניסו לסכסך בינינו, סיפרו לה שקרים לגביי".
קופר מוציא הקלטה בקולה של אשתו המנוחה, בו היא מספרת על האירועים שקרו ועל רגשותיה: "פתיחת מכתבים אישיים, איומים בטלפונים בלילות, מכתבי נאצה על הדלת, שקיות זבל שנזרקו לחצר האחורית של הבית, באחד הלילות נשלחה אש למרפסת ומכונת הכביסה והמייבש עלו באש בפתח הבית, היו ניסיונות של חבלה בחיינו, מזכיר הקיבוץ אמר לי שכדאי לי להיפרד מבעלי. מנהל הקהילה אמר לבעלי בטלפון שאם לא טוב לו שיעזוב", בוקע קולה מהרשמקול.
רק בגלל הביקורת שעשית הקיבוץ החליט להתנכל לך בצורה כזו?
"ג'ני פעם אמרה לי שהקיבוץ לא אוהב אותי בגלל שאני אדם עם דעה משלי ושלא מפחד להביע אותה. אני לא יכול לומר שהתקבלתי יפה מהרגע שהגעתי, אבל התקבלתי כמובן מאליו, כחלק מהזוגיות שלי איתה. היא הייתה מאוד מקובלת בקיבוץ ועד היום מדברים עליה כאילו אני זה שהרסתי את חייה. אף אחד לא מודע למסמכים שיש לי ולהקלטות".
ואיך הילדים הושפעו מהעניין?
"הבן הצעיר שלי עבר התעללויות בבית הספר שבו למדו ילדי הקיבוץ. כמעט איבדתי אותו בשלוש הזדמנויות שונות בגלל אלימות פיזית ונפשית קשה מצד ילדים בני גילו. פעם אחת ישבו על פניו והוא הגיע למצב של כיחלון. נשכו אותו בצורה חמורה ליד ישבנו. ויש עוד מקרים. הייתי צריך להגיע עד למפקח משרד החינוך כדי שהאלימות תופסק. היום הבנים כבר גדולים אז אין להם בעיות".
קופר מספר כי מאז מותה של אשתו מאשימים אותו בקיבוץ ברציחתה, ובין היתר השפיעו גם על שתי בנותיה, שפנו נגדו, ועל משפחתה. "הבנות של ג'ני היו מקובלות בקיבוץ כי אבא שלהן גר פה", הוא מספר. גם שתי הבנות עזבו את הבית עם השנים.
מדוע הקיבוץ מאשים אותך ברצח אשתך?
"הקיבוץ מנסה היום לסלק אותי מהבית שאני בניתי בכל אמצעי שהוא יכול. הם אומרים שאשתי נפטרה ולכן יש עילה לסלק אותי. אני טוען שזו לא עילה ולכן אנחנו נדון בזה בבית המשפט.
"את המכתב שמורה לי להסתלק הם הביאו לי עוד לפני שהסתיימו 30 ימי האבל. אנשים פה שונאים אותי, אבל אם תשאלי אותם למה, הם לא באמת יודעים. בגלל שסיפרו להם, בגלל שאמרו להם. הכול ניזון מהכפשות".
ומה האמת לטענתך?
"האמת היא שבמשך שבעה חודשים ג'ני הייתה מאוד מדוכדכת בגלל כל מה שעברנו בקיבוץ, היא הפסיקה לעבוד, הייתה בבית, לקחה את זה מאוד קשה ללב. הקיבוץ טען שהיא נקרעה ביני לבינו, אבל המכתבים שלה מוכיחים אחרת, שהיא הייתה איתי לכל אורך הדרך.
"חודש לפני האסון היינו בבית חולים מאיר כי היא סבלה מהפסקות נשימה. באותו הלילה בו קרה האסון, היא הפסיקה לנשום במהלך הלילה. קראתי לאמבולנס, הנשמתי אותה מספר פעמים, אבל לא הספקתי, היא נפטרה בבית.
"הקיבוץ מאשים אותי במוות שלה בלי שיהיה להם את הדוח הפתולוגי בו כתוב שהיא לא נרצחה אלא מתה מדום לב. לא רציתי לעשות נתיחה לאחר המוות כי רציתי להשאיר אותה יפה ושלמה".
מה אתה מרגיש מאז מותה?
"מאז שהיא עזבה אני לא ממש חזרתי למעגל העבודה, אני עובד כמה שעות ביום וחוזר. היינו זוג אוהב, לכן גם החלטנו להינשא לאחר שמונה שנים של זוגיות. כשאשתי הייתה בחיים, הייתה מעין חומה ביני לבין הקיבוץ והם לא יכלו לעשות לי כלום. הם ניסו לגרום לי לעזוב בדרך של איומים, היום הם מנסים בדרך משפטית.
"הם טוענים שאני השתלטתי על הבית, שזייפתי את הצוואה של ג'ני. זו שטות, היא חתומה על הצוואה ולקחתי את החתימות והמכתבים שלה לגרפולוגית מומחית שמוכיחה שזה כתב ידה. מאז שהיא נפטרה הקיבוץ הפנה את כולם נגדי: הבנות שלה, ההורים שלה, החברים. אנשים בקיבוץ מתייחסים אליי כאל אוויר, לא אומרים לי שלום, מתעלמים ממני".
אז למה באמת לגור במקום שבו שונאים אותך? לא היה יותר פשוט לקום ולעזוב?
"ג'ני לא רצתה לעזוב, היא רצתה לחכות שהקטנה תסיים את התיכון ומאחר שיש כבר הפרטה, רק ג'ני הייתה יכולה לקבל 100 אלף שקל על הבית כדמי עזיבה. אמרנו, נעזוב ונלך לאן? הקיבוץ לא רצה לתת כסף על הנכס, אז החלטנו שנישאר ונתמודד.
"ג'ני תמיד הייתה משתיקה אותי, מרסנת אותי, שנצליח לחיות פה. בסוף גם היא התייאשה והמאבקים האלה הכריעו אותה, ומאז שהיא נפטרה הקיבוץ עושה כל מה שהוא יכול בשביל להרוס את החיים שנשארו לי".
אם החלטת להישאר ולהתמודד, איך מתמודדים מול קיבוץ שלם?
"הקיבוץ השמיץ אותי בכל דרך אפשרית, אמרו שרצחתי, שזרקתי את הבנות מהבית, עשו ממני מפלצת, הצמיחו לי קרניים. לכן אני מגובה בכל דרך אפשרית במסמכים ובהקלטות ואני הולך לחשוף במהלך המשפט דברים שיפתיעו הרבה מאוד אנשים ויעשו פיצוץ גדול. כל מה שאני יכול להגיד זה שאולי הכפישו את שמי אבל לא ויתרתי, הקלפים האמיתיים אצלי".
מזכיר קיבוץ אייל גיל שגיא מסר בתגובה: "כל הטענות של שמעון קופר עלו במשך השנים בדיונים מולנו באופן גלוי ולא היו דברים מעולם, אין שחר לסיפורים האלה. מדובר בהמצאות שנבנו אחת על גבי השנייה.
"אני לא מכיר תלונות שהוגשו במשטרה. נגדו הוגשו תלונות על ידי אנשים על גניבות ועל קבלת דבר במרמה במשך השנים. הקיבוץ לא פעל מעולם בכל תקופת חייה של ג'ני להוצאתו מהבית ולסילוקו, ולאחר מותה הקיבוץ טוען שהוא לא זכאי לגור בבית כי הוא לא חבר קיבוץ.
"אם הוא השקיע מכספו ואם הוא יורש חוקי, וזה דבר אשר נידון בבית המשפט ואנחנו לא צד בזה, הוא יקבל את שווי הבית כדין. אם שמעון קופר לא היה מקובל בקיבוץ, זו הייתה בעיה שלו.
"לגבי ניסיונות ההפרדה בינו לבין אשתו - זה חלק מההמצאות שלו, אפשר להפיץ כל מיני שמועות והמצאות וזה עדיין לא הופך להיות אמת. אני חושב שראוי לבחון את הסיפור ולהתייחס גם להתעללות הנפשית שהוא מתעלל בבנותיה של ג'ני, כולל מניעת כל מזכרת מאימא שלהן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם