חיטטו לו בפצעים: ד"ר חטאב לא שוכח את ההשפלה בנתב"ג
נביל חטאב, ד"ר לסוציולוגיה מבית צפאפא, ניסה לטוס לכנס בלונדון. כשהגיע לצ'ק אין, נדרש לסדרת השפלות שכללו בדיקות אינטימיות, ניסיון הפשטה ודרישה להכניס מקל מתחת למכנסיו. בסוף הוא הגיע ליעד, ועכשיו הוא מכבס את הלכלוך בבית
הפרוצדורה המצחיקה שחטאב חווה בשגרירות התחלפה במסע השפלות, ועליו הוא מספר בטון הרבה פחות משועשע. ד"ר חטאב משמש חבר מערכת בכתב עת אקדמי חשוב בשם Sociology, והוא הוזמן להשתתף בישיבת המערכת השנתית בלונדון.
כדי להגיע לישיבה, לפני חמישה שבועות הוא בא בשערי נמל התעופה בן גוריון. כמו כל נוסע לחו"ל, חטאב התייצב בשעה היעודה וחיכה לתורו לצ'ק אין: "עמדתי בתור", הוא מתחיל לגולל את הדרך המשפילה שעבר, "וכרגיל הבודקת ניגשת אל כולם. את הישראלי היהודי שלפני היא שואלת את השאלות, בודקת לו את הדרכון ומאחלת לו טיסה נעימה. ככה זה עם כל אחד עד שהם מגיעים אליי. היא שואלת אותי, 'לאן אתה טס?', בודקת את הדרכון ומבחינה שהשם שלי הוא נביל חטאב".
בשלב הזה הורגשה תכונה קלה סביב חטאב. הסלקטורית הזוטרה לא יכלה להתמודד עם החשוד לבדה, ולכן הוזעקה למקום סלקטורית בכירה יותר לביצוע מלאכת התשאול. נראה שגם על הבודקת הבכירה יותר המשימה הכבידה, והיא קראה לעובדת בכירה אף יותר.
"רק השלישית התחילה לדבר איתי בצורה מנומסת מאוד", מספר חטאב, "ובינתיים הנוסעים ממשיכים לעבור מצדדיי. היא הדביקה לי את המספר שש על הדרכון". אחר כך הגיע שלב בדיקת תכולת המזוודה. כל הנוסעים העבירו את המזוודות בסורק והמשיכו אל הדיוטי פרי. חטאב היה צריך להעביר את המזוודה בסורק, כמו כולם, ואז לפתוח אותה לבדיקה מדוקדקת של כל פריט ופריט.
דווקא אין לו בעיה עם זה, אפילו השתדל מראש להפוך את התהליך לנוח יותר עבור כולם. "לא הבאתי את הלפטופ כדי להקל עליי ועל הבודקים", הוא מספר בציניות. "לא רציתי לעכב את התהליכים. בפעם הקודמת המטען של המכשיר נהרס במהלך הבדיקה. כנראה קלקלו אותו. הפעם זו הייתה רק נסיעה של יומיים-שלושה, חשבתי שאני אסתדר בלי המחשב".
אחרי שחיטטו לו במזוודה הודיעו לחטאב
אלא שאת החשוד העיקרי לקחו לחדר צדדי, ושם הוא כבר התחיל לאבד את שלוותו. "הבודק בעצם התחיל לעבור על הגוף שלי באופן ידני", מתאר חטאב את השלב שאנשי הביטחון בשדה התעופה החליטו לעבור לרבדים אינטימיים יותר. "כל מילימטר. חולצה, ידיים, זרועות, אף, אוזניים. זו לא המצאה, זו המציאות, אוזניים. מה אני יכול להחביא באוזניים?".
לחטאב אין תלונות על היחס, הבעיה שלו היא עם כל הפרקטיקה. "הבודק היה אדיב מאוד, הוא לא נתן פקודות", הוא מסביר. "אבל מה שהוא עשה, למשש אותי ככה בכל הגוף, היה פוגעני מאוד, משפיל מאוד".
נקודת השבירה הגיעה בבדיקה שאחרי הבדיקה הידנית. הבודק השתמש במקל שנועד לזהות שאריות של חומר נפץ על בגדיו של הנוסע. בקצה המקל יש חתיכת בד שמשמשת אינדיקטור: "הבודק העביר את המקל בכל מקום, על הבגדים ובין האצבעות של הרגליים".
אלא שאז קרה משהו שגרם לחטאב לעצור את כל ההליך: "הוא ניסה להשחיל את המכשיר הזה מתחת למכנסיים. אמרתי לו, 'תשמע, אני מוכן לעבור בגלאי כמו כולם. אם זה מצפצף תמשיך את הבדיקה, אם לא - תן לי לעבור את הצ'ק אין'. אמרתי לו שלמה שהם עושים אין שום צידוק בטחוני. אתם מסתתרים מאחורי כל הנושא של הביטחון. זו תעשיית השפלה, והסיבה היחידה שאתם עושים זאת הוא מוצאי הלא יהודי".
חטאב יודע משהו על נמלי תעופה בין-לאומיים. בין שנת 2001 לשנת 2009 הוא חי ועבד באנגליה ונסע לכנסים רבים ברחבי אירופה. את הדוקטורט קיבל מהאוניברסיטה העברית, אחר כך נסע לאוניברסיטה של מנצ'סטר ולאחר מכן התקבל כחבר סגל באוניברסיטה של בריסטול. שלא במקרה, תחומי המחקר של חטאב קשורים לחוויותיו כערבי בישראל ובאירופה: אזרחות, הגירה ובשוק העבודה.
חטאב במקור מבית צפאפא, כאמור. כפר, או נכון יותר שכונה, בדרום ירושלים. הכפר חולק לשניים ב-1948. המחצית שהייתה בריבונות ירדנית עברה לשליטה ישראלית רק ב-1967. חטאב נולד וגדל בצד הישראלי, לכן הוא אזרח לכל דבר ולא תושב המדינה בלבד, כמו רוב ערביי ירושלים.
חטאב הוא הערבי היחיד במחלקה לסוציולוגיה. ד"ר ערבי לסוציולוגיה הוא דבר די נדיר, מכיוון שגם הערבים שמצליחים לפרוץ את מחסומי האפליה, התרבות והשפה בדרך כלל בוחרים במקצוע מכניס, כמו ראיית חשבון, משפטים או רפואה. התלמידים הפחות טובים מתפשרים על עבודה סוציאלית וחינוך.
גם חטאב התחיל ללמוד עבודה סוציאלית, אך כעבור שנה הוא מצא את עצמו נמשך אל לימודי הסוציולוגיה. "אבא שלי הסביר לי שחינוך זה כמו חיסכון", הוא אומר, "אתה לומד ולומד ואז פותח את הקופסה, ובלי ששמת לב יש לך הון קטן". מאז שהחליף חוג בשנה א' הוא רק מטפס בסולם האקדמי. על אף שהיה לו תקן במוסד מכובד בחו"ל הוא העדיף בסופו של דבר לקבל את ההצעה של האוניברסיטה העברית ולחזור ללמד בישראל. השאלה הנשאלת היא מדוע החליט לחזור. "היה לנו מצוין שם", הוא מבהיר, "אבל כאן זו המולדת, זה הבית, החברים שלי".
יש לו גם הסבר שעלול להפתיע חלק מהשומעים: "רצינו מאוד שהילדים ייחשפו למה שקורה בארץ, כי מבריטניה רואים דברים אחרת. משם הדברים נראים צבועים שחור ולבן. אבל בארץ זה לא שחור-לבן. לא כל הדברים הם רעים מאוד ולא כל הדברים הם טובים מאוד. לא היה לי נוח שהם יגדלו בגישה הזו. ישראל כמדינה היא גזענית מאוד , היא רואה בי גיס חמישי, מחבל, אויב, אחד שהולך להתפוצץ כל רגע. אבל יש מעבר לזה. יש אנשים שאני עובד איתם, יש חברים שאני מכיר יותר מ-20 שנה, והם לא בהכרח מבטאים את הפן הזה של המדינה. לי היה חשוב שהבן שלי יידע שגם בישראל יש אנשים רציונליים, שפויים, ליברליים, שרוצים בסופו של דבר לחיות טוב על בסיס שוויוני. היה חשוב שהילדים שלי ייראו שיש מגוון".
אבל למרות רצונו לחיות כאן, הדואליות והניגוד קיימים כל הזמן: "מצד אחד", הוא אומר, "האוניברסיטה העברית נותנת לי להיות מרצה בכיר ומממנת לי נסיעות לחו"ל. מצד שני משפילים אותי בשדה התעופה. זו מציאות נורמלית? לא. ממש לא".
איך אתה מסביר אותה?
"קשה. זה באמת קשה. אני עושה את האבחנה בין פרטים ובין המדינה. אם אתה לא עושה את האבחנה הזו, אתה בעצמך תאמץ תפיסה שמתייגת את כל הקולקטיב. אם אני אאמץ את התפיסה הזו זה גם יכול להוביל לתוצאה הפוכה, שאני אתייחס לכל היהודים של המדינה כמקשה אחת".
אחרי שנרגענו מעט, אפשר לחזור לשדה התעופה. מיודענו מסרב לתת לבודק להחדיר את המקל אל מתחת למכנסיים. "הבודק אמר לי, 'זה תלוי בך. אם לא תשלים את הבדיקה לא תוכל לעלות על המטוס'. הם בעצם ניסו לסחוט אותי", הוא מסביר. "אמרתי, 'אני לא מוכן שתשפיל אותי'. הוא אמר, 'אני לא משפיל אותך, אבל אם אתה לא מסכים אתה לא יכול לעלות למטוס'. לקחתי את כל הדברים ואת המזוודה ויצאתי החוצה. הייתי במצב כל כך גרוע מבחינה נפשית.
"אם אתה לא קיצוני שם אתה הופך לקיצוני, זה בית חרושת ליצירת קיצוניות. אני לא אדם שונא מטבעי, אבל באותו רגע שנאתי את הבודק. לא אישית, אבל כמייצג של תעשיית ההשפלה, כמי מייצג בעיני את הביטחוניות הדתית. חשבתי לעצמי אם יעשו את זה ליהודי אחד. היה קשה לי לדמיין איך הוא היה מגיב לו היו עושים לו את זה. הוא היה אומר שזו אנטישמיות".
חטאב לדבריו דווקא שמר על קור רוח. "לא השתוללתי", הוא מעיד, "לא כעסתי, לא קיללתי. התנהגתי בצורה אדיבה מאוד. חשבתי שאם המחיר הוא לעלות על הטיסה אני מוכן לשלם". כאמור הוא החליט לצאת החוצה אבל כעבור כמה דקות נרגע, חשב על כך שנית והחליט לחזור שוב: "אל תשכח שאני לא נוסע מטעם עצמי", הוא מנמק את החלטתו לשוב, "אני מייצג את האוניברסיטה העברית".
מאחר שעזב את תהליך הצ'ק אין, הוא נדרש לעבור אותו מחדש והחל שוב את סדרת הבדיקות המתישה: תשאול, סריקה, בדיקת חפצים ובדיקה גופנית. "אולי בזמן שהייתי בחוץ מישהו נתן לי להעביר משהו", מעיר חטאב במרירות.
אלא שאז משהו בנהלים הוחמר: "חזרתי שוב פעם לחדר הצדדי", מספר חטאב. "הפעם הם התחילו מכפות הרגליים, מורידים את הנעליים, כמו בכל העולם היום. אין בעיה. בדקו לי את כפות הרגליים. ואז הם אומרים לי: 'תוריד את המכנסיים'. וכל הזמן בנימוס, אני חייב לציין את הניגוד. הכול בצורה מאוד מנומסת, תוריד את המכנסיים כדי לעלות על המטוס. עכשיו הבנתי שבגלל שהתנגדתי קודם, עכשיו הם אומרים, 'בואו נראה לו מה אנחנו מסוגלים לעשות'". את זה חטאב כבר לא היה מוכן לספוג והוא לקח את דבריו וחזר הביתה.
בסופו של אותו יום הוא דווקא נחת בלונדון. הוא פנה לחברת התעופה שבה נסע, "בריטיש איירוויס", והם הסכימו לתת לו מועד נוסף. כמו שקורה עם שיקולי ביטחון בדרך כלל, לפתע הם השתנו בלי התראה מוקדמת. בפעם השלישית שעשה את הבדיקה באותו יום איש לא דרש ממנו להחדיר מקל אל מתחת למכנסיים או להוריד אותם.
אנשים בכל זאת רוצים ביטחון, גם אתה. מה אתה מציע לעשות?
"בעשר השנים האחרונות עברתי בלא פחות משבעה-שמונה שדות תעופה שונים באירופה עם הדרכון הישראלי שלי. באף מטוס שעליתי עליו זה לא קרה. אף פעם לא קיבלתי יחס שונה מנוסע אחר. אף פעם לא עברתי בדיקה מיוחדת. רק כאן אני בא עם הדרכון שלי לשדה התעופה בישראל ומורידים לי את המכנסיים", אומר חטאב.
כדוגמה למדיניות ביטחון ראויה הוא נותן את זו האנגלית: "בבריטניה", הוא מספר, "אחרי ה-11 בספטמבר והפיגועים ברכבת התחתית, הציעו לעבור לבדיקות באמצעות פרופיל, כלומר לא לבדוק את כל הנוסעים אלא לבדוק רק את מי שנראה מסוכן. אבל היו עצומות של אנשי רוח ואקדמיה וגורמים בממשלה שאמרו שזה לא יקרה. באנגליה אמרו: 'אם תרצה להחמיר את הבדיקות - כולם יעברו את הבדיקה, ללא יוצא מן הכלל'".
כמומחה לנושא הוא משבח את תפיסת האזרחות הבריטית: "היסוד השוויוני הוא מה שמעצב את האזרחות כאן. ביטחון זה חשוב, כן, אבל השוויון הוא לא משהו שפתוח למשא ומתן. עובדה, אף אחד בבריטניה לא מתלונן ומיליונים עוברים את הבדיקות האלה ואף אחד לא קם ואמר זה לא רעיון טוב, בוא נשנה. אדרבא. ככה זה כאשר השיויון הוא עיקרון שאי אפשר לוותר עליו או לקיים עליו משא ומתן. השוויון בישראל הוא משהו אלסטי שאפשר למתוח ולכווץ לפי הצרכים של הממסד הישראלי. תראה את שר המשפטים יעקב נאמן שעכשיו, בפרשת עמנואל, אמר שלא תהיה אפליה על בסיס מוצא בישראל. בוקר טוב אליהו. אבל הוא מתייחס רק ליהודים מול יהודים. כשזה מיעוט מול רוב, או אזרח ערבי מול יהודי, האפליה היא בעצם הנורמה".
כמי שחווה את הדברים על בשרו, חטאב מזהיר מתהליכים רחבים יותר של הקצנה במדיניות הביטחון: "בשנים האחרונות יש שינוי דרסטי מבחינת החמרה עם נוסעים ערבים", הוא מתריע. "בשנות התשעים טסתי,ולא אחת בדקו את הדרכון שלי ושאלו אותי שאלות כמו כל נוסע אחר והייתי עולה למטוס, ואז לא הייתי מרצה בכיר באוניברסיטה. פתאום אני רואה החמרה בשנים האחרונות, עד לקיצוניות שאני לא תופס".
כסוף לסיפור אפשר היה לצפות שעוד באותו ערב, כשינחת בלונדון, חטאב יישא נאום נרגש על המקרה מול חבריו למערכת כדי להוכיח את הפרקטיקות הגזעניות של ישראל. הוא בחר לא לעשות זאת, ופנה לעמיתים רק כאשר חזר לארץ ודיווח על הסיפור לחבריו במחלקה באוניברסיטה העברית. את הדיון, כך נראה, חשוב לו לקיים בתוך החברה הישראלית.
"השומר בדק אם אני נושא עליי משהו, אבל תאמין לי, הייתי מסוגל להזיק למדינת ישראל לא על ידי זה שאני נושא חומר נפץ אלא בהרצאה מול אקדמאים אירופאים", הוא מסביר. "יכולתי לספר להם על ההשפלה הזו. תאר לך עד כמה זה אמוציונלי, ואותו קהל מקבל אינפורמציה אמיתית. עכשיו תאר לך כיצד זה הופך לסיפור אקדמי שיש לו השפעה באירופה. אלה עשרות אנשים עם השפעה".
כאשר הגעת לכנס פשוט לא דיברת על החוויה הזו?
"לא דיברתי".
אתה רוצה להשאיר את הכביסה המלוכלכת בבית?
"שוחחתי על כך עם עמיתיי הישראלים. ויכולתי גם לשלוח מייל באחת מרשימות התפוצה של סגל אקדמי שאני מחובר אליהן. חשבתי על זה. אולי הייתי צריך להגיד. אני רוצה לתקן. אני רוצה לגרום למערכת להשתנות בכיוון החיובי. אני מכיר את מעריב, שמכוון לקוראים שהם יחסית בקצה הימני של המפה הפוליטית. חשוב לי לתקשר גם איתם דרך העיתון והאתר ושיגידו מה שהם יגידו.
"אבל שיידעו שגם לי יש השכלה, ואני תורם לחברה ולמדינה יותר מהרבה יהודים, כי בעצם זה שאני מפרסם את המאמרים שלי בכתבי העת המובילים בעולם זו תרומה אדירה. כך אני תורם למעמד של האוניברסיטה העברית בעולם. אני גם עוסק בהוראה ובגידול דורות של אקדמאים וזו תרומה אדירה לחברה. השאלה היא איך אני מתוגמל. לא רק מי שהולך ומשתתף במלחמות הוא זה שתורם לישראל, גם מי שחוקר באקדמיה".
מרשות שדות התעופה נמסר בתגובה: "רשות שדות התעופה אחראית לביטחונם של מיליוני נוסעים בשנה, וממלאת את תפקידה בהתאם להוראות הגופים הממלכתיים המנחים. הבידוק הביטחוני לנוסעים היוצאים את ישראל מבוסס על אמצעים ומכשור טכנולוגי מהמתקדמים מסוגם בתחום ביטחון התעופה. על פי הנהלים, כל התרעה טכנולוגית המתקבלת במהלך תהליך הבידוק הביטחוני, בכבודת הנוסע או בחיפוש על גופו של כל נוסע באשר הוא, חייבת להיבדק על ידי אמצעים טכנולוגיים נוספים.
"במהלך בדיקתו של מר חטאב בשער איתור מתכות, התקבלה התרעה אשר חייבה בדיקה נוספת. מר חטאב בחר לא להשלים את תהליך הבדיקה הביטחונית, ומאליו יובן כי לא ניתן לאפשר לנוסע שלא השלים את הליך הבידוק לעלות לטיסה. בהתייצבותו הנוספת לטיסה עבר מר חטאב תהליך בידוק ביטחוני קצר יותר, כפי שהיטיב לתאר בעצמו. עובדה זו מאוששת את עצם היות הבדיקה הביטחונית אינדיבידואלית ומותאמת להתרעות הטכנולוגיות המתקבלות במהלך הבדיקה בזמן אמיתי.
"עוד נציין כי רשות שדות התעופה מפעילה שירות מיוחד: מוקדן ביטחון לגופים מוסדיים. ייעודו העיקרי של המוקדן הינו שיפור השירות לנוסעים ולאורחים רשמיים של גורמים אלה (משרדי ממשלה, תעשיות ביטחוניות, חברות פרטיות וכו'). מוקדן הביטחון בנתב"ג פועל מול כ-1,500 גופים שונים בישראל. בכל ארגון מוכשרים על ידי חטיבת הביטחון בנתב"ג 'נאמני ביטחון' מורשים, והם פועלים מול מוקדן הביטחון.
"נוסעים המסתייעים בשירותי המוקדן זוכים לטיפול מהיר יותר המתבסס על דיווח מוקדם שמעבירים נאמני הביטחון בגוף המארח לחטיבת הביטחון בנתב"ג. למעלה מ-10,000 נוסעים מסתייעים מדי חודש בשירותי מוקדן הביטחון בכניסתם ויציאתם מישראל.
"האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר מר חטאב משתייך לסגל המרצים שלה, נמנית עם המוסדות המשתמשים בשירות זה. בהתאם להבנות בין רשות שדות התעופה לאוניברסיטה, אם הייתה מעבירה דיווח מסודר ניתן היה למנוע את תחושותיו של מר חטאב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם