מצעד הלהיטים: סמלי שנות ה-80 של תל אביב כאן כדי להישאר
כיכר דיזנגוף לא לבד. יונתן אסתרקין, תל-אביבי מודל 1981, מביא עוד כמה סמלי אייטיז מובהקים שנותרו בעיר ולא נראה שהולכים לשום מקום
שנת היווסדות: 1975
מצב בשנות השמונים: אמנם הכיכר נוסדה רשמית בשנות השבעים, אבל לאייקון היא הפכה בשנות השמונים העליזות,
מצב נוכחי: בכי רע. העירייה מנסה כבר שנים מיני-תוכניות הצלה, אבל ללא הועיל, בשל סיבוכים משפטיים ואין-אונות עירונית ידועה.
עתיד קרוב: עגום. שנאמר, אם יש טיל איראני - יופע מיד.
שנת היווסדות: 1985
מצב בשנות השמונים: לילד שגדל בתל אביב היום קשה להסביר זאת, אבל כילדי אייטיז בתל אביב הבורגראנץ' היה אופציית האכילה בחוץ הכמעט ראשונית שלנו. עולם שלם של עצמאות סגנונית (אלה שמערבבים את כל הרטבים, אלה ששמים רק קטשופ ונודניקים כמו החתום מעלה שמתעקשים לקבל את הנקניקייה לתדהמת העובדים שבכלל לא זוכרים שזה בתפריט).
עולם שלם של חיזורים, יחסים בתוך הכיתה ומעמד חברתי שבאים לידי ביטוי במי נתן למי איזה ביס. עם משחקי הווידאו "גלקסי" שהיו צמודים וחנות הפוסטרים והטי שרטים היה שער 7 של דיזנגוף סנטר מתחם בילויים קטן בפני עצמו.
מצב נוכחי: עוד קיים, ולאחרונה אפילו התמזגה הרשת עם זכיינית בורגר קינג, אז כנראה יש עתיד, אבל הקסם, עם משחקי הווידאו, נעלם.
עתיד קרוב: יחזיק מעמד ויהיה סמל תל-אביבי ללא תל-אביבים עד שיתחילו לפתוח סניפים של אגאדיר בקריות.
שנת היווסדות: גל, 1950; ארזי, 1951; ריטה, 1962;
מצב בשנות השמונים: סמל מין, אייקון תרבות, סלביות בקנה מידה שעולם הבידור שלפני גיא פינס כלל לא הכיר.
מצב נוכחי: גל - מנערת רוק פרועה לשופטת בדימוס בכוכב נולד עם משיכה לבחורים צעירים; ריטה - גרושה פלוס שתיים; וארזי מיתגה את עצמה מחדש במאמץ רב כדודה אולטימטיבית. כולן תושבות תל אביב רבתי.
עתיד קרוב: גל - חתונה עם צעיר שחרחר ומשורג קוביות בן 25 ומטה; ארזי - חתונה עם דב גילהר וריטה - חתונה עם עיתונאי חסון שלפעמים מנחה את ערב חדש.
שנת היווסדות: 1977
מצב בשנות השמונים: האקירוב של שנות השמונים. הצבע החום, הפנים השנהבי, המרפסות המשולשות השפיציות כמו החזייה של מדונה זועקים אייטיז בטירוף. מגדל היוקרה הראשון בעיר, שבתור ילדים תל-אביבים בכל שבוע המצאנו שמישהו אחר מגיבורי ילדותנו גר שם. מאדם הזמר עד אופטימוס פריים.
מצב נוכחי: עדיין יקר כמובן. מיקום-מיקום-מיקום פלוס מחירי נדל"ן מופרעים לגמרי לא מאפשרים הרבה יותר מדי בחירה במגדלי יוקרה בעיר הלבנה, אבל אין ספק שסדרי הגודל השתנו לחלוטין.
עתיד קרוב: יהפוך יותר ויותר למקום מגורים על סף ההזוי (מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שבאמת גר שם(? עד שישופץ ויהפוך ליותר אקירוב מאקירוב.
שנת היווסדות: 1987
מצב בשנות השמונים: מיקי דותן, שהיה בעל חנות התקליטים מנגו ופעל בהולנד ובתל אביב, התמקם בישראל ופתח את הפאב האוזן השלישית סמוך לגשר מעריב. לאחר שזיהה הזדמנות נוחה ברחוב שקט אך מרכזי, העביר את הפאב החדש לרחוב שינקין, וזה כעבור זמן מה מיצב את עצמו כרחוב אמנותי, בעל צביון תרבותי אלטרנטיבי.
האוזן השלישית הפכה במהירות לחנות שאפשרה לתל-אביבים את הפעילות התרבותית החביבה עליהם - התנשאות על לא תל-אביבים. אלה שלא ידעו כלום, שהיה להם טעם קלוקל, שלא למדו אפילו סמסטר אחד קטן בבניין מקסיקו, שהלכו לווידאו גרנות ולקחו את רוקי .2
אלה שידעו מה הם עושים, לעומתם, לקחו סרטים של ג'ים ג'רמוש והשתעממו למוות עם ארומה של איכות. ההתנשאות של המוכרים ב"אוזן" הייתה לאגדה שמלצריות הקנטינה ארוכות הרגליים יכולות רק להתקנא בה.
מצב נוכחי: הדי-וי-די, הורדות הסרטים והשטחת הטעם הציבורי הכו בכל ספריות הווידאו בעיר, וכמעט כולן נסגרו. שינקין הפך לסתם נדל“ן יקר וצפוף, ודני דותן, סמל אייטיז שנקינאי נוסף, הפך לא מזמן לסבא. שנות השמונים נגמרו ללא ספק.
עתיד קרוב: אחרי עזיבת שינקין לטובת מתחם מקסים בקינג ג'ורג', עכשיו מדברים על סגירה אפשרית של "האוזן" אחרי שנסגרו סניפים ברעננה ובירושלים. מהחנות סירבו להגיב, אבל נראה שבסופו של דבר זה עניין של אבולוציה דטרמיניסטית.
שנת היווסדות: אי-שם בשנות השבעים
מצב בשנות השמונים: עם הטנקים ואוהלי חילות צה"ל ביום העצמאות, ערמת השלג מהחרמון שהיו מביאים בחורף לטובת ילדי השפלה שלא ראו שלג בחייהם, המנורות בצורת נרות על גג העירייה בחנוכה ואיזו הפגנה מדי פעם, כיכר מלכי ישראל הייתה באמת כיכר השוק שלנו, והמנורות המטופשות של העירייה היו הזוהר שמלמעלה, דברי השלטונות.
מצב נוכחי: עוד מודלקים ומסודרים בחגים, ובעיקר מעוררים געגוע לעולם פשוט יותר.
עתיד קרוב: ימשיכו להגיד את המובן מאליו (יום עצמאות שמח, שבוע הספר וכדומה) ולהיות בעצם בלתי רלוונטיים וחסרי משמעות לאזרח הפשוט. כמו העירייה שתולה אותם.
שנת היווסדות: עממי
מצב בשנות השמונים: אסימון קשור בשרוך הנעל, בשרוך היד, בארנק ובכל מקום אחר שאמא דחפה אותו. בעולם פרה-היסטורי ללא ניידים הטלפון הציבורי סיפק שעות של כיף ואתגר. לחומרניים (להוציא אסימונים בחזרה אחרי שיחות,( לקונדסים ?144) שלום. מה הטלפון של המודיעין? חי חי חי) ולוונדליסטים (הי, חפץ כבד מחובר לכבל, הבה נסובבו מעל הראש ונראה מה יקרה.(
מצב נוכחי: את האסימונים החליפו טלכרטים, ואת הישראלים החליפו עובדים זרים. הסיפור של ישראל במשפט אחד.
עתיד קרוב: עולם הולך ונעלם ברגע שהקרטל הסלולרי ימצא דרך למכור גם לפליטים ניידים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם