בגובה העיניים עם חיים בוזגלו

הוא נולד בירושלים וחי בתל אביב. הוא מעולם לא עישן סיגריה. הוא עשה 18 סרטים אבל לא אוהב פרמיירות והיו לו המון מערכות יחסים. 1,567 מילים עם הבמאי והתסריטאי חיים בוזגלו (58), גרוש + 3, שמשאת נפשו והמנוחה הכי גדולה שלו זה לעשות סרטים

רונית מזרחי | 9/7/2010 10:01

ירושלים
"בית. אוויר אחר, במיוחד לאור העובדה שאני גר בתל אביב עכשיו. זה לחזור הביתה, ריחות של מטבח של אמא. ילדות. בית ספר, כדורגל, קטמון, הפועל ירושלים. געגועים לתקופה שלא תהיה יותר. ירושלים בתוכי כל הזמן ואמא שלי עדיין גרה בעיר כך שאני נמצא בה הרבה".

חיים בוזגלו איור: עמית בוניאל

בקעה
"בתקופה שלי זה היה כמו במערבונים. בית קפה אחד, חנות ירקות אחת, תופר אחד, בית כנסת אחד, רחוב מרכזי ומכירים כולם את כולם. כדורגל, שבת, אלי בן רימוז'".

התיכון שליד האוניברסיטה
"סנובים. כיתת ניסוי, שפני ניסיון, טיפולית, טעון טיפוח. כל מיני מונחים שליליים כאלה. בכותרת גדולה יותר: גניבת הילדות. הייתי בכיתה הראשונה של טעוני טיפוח. זו הייתה כיתה ניסיונית, הרעיון היה אינטגרציה אבל מסוג מוזר, משום שיצרו כיתה שרובה מזרחית בלב לבו של בית הספר הכי סנובי בירושלים. אצלנו הכול היה שונה. סיימנו בארבע, היו לנו עובדת סוציאלית ומסעדה. זה מצב שכל העולם מסתכל עליך, וזה יעני בשם האינטגרציה".

חמין של שבת
"אנחנו משפחה מסורתית, אבא שלי הלך לבית כנסת והיה פייטן וזה היה שילוב מוזר - גם אוכלים חמין, גם רואים טלוויזיה בשישי וגם הולכים למשחק בשבת".

אשריאל בוזגלו
"אבא שלי. עשיתי עליו סדרה גדולה מאוד לפני שנתיים עם צרפת וישראל. היא שודרה בערוץ הראשון ונקראה "לחיות מחדש". הוא היה באנייה הראשונה שהגיעה ארצה ממרוקו, פעיל פוליטי במפלגת העבודה רפ"י. מצד אחד בן גוריון ושמעון פרס, שהיה בבר מצווה שלי, ומצד שני כל מה שקשור לפייטנות. הוא היה פעיל בקהילה המרוקאית וחלק מוועד העדה, השילוב הכי מרתק שיכול להיות".

עיריית ירושלים
"אבי עבד שם, הוא היה חבר הנהלת עיריית ירושלים ועבד בלשכת המס. אני מכיר את הבניין הישן".

פריז
"11 שנה מהחיים שלי. איך שהשתחררתי מהצבא, יום למחרת, הייתי בפריז. משהו בלב אמר לי שזה המקום שאני צריך להתפתח בו. יש לי שם גם משפחה ענקית, כך שהגעתי לאזור תומך. הכול השתנה בחיים שלי, פתאום גיליתי עולם ותרבות ולהסתכל על הארץ מבחוץ זה יותר כיף. פריז של היום זה לא מה שהיה פעם. קשה לי להסביר למה ואיך, אבל משהו באווירה הכללית לא כמו שהיה".

לימודי קולנוע
"לא למדתי קולנוע בצורה מסודרת. היו לי שניים~שלושה בתי קולנוע שראיתי בהם את כל הסרטים של היצ'קוק, פסבינדר, טריפו וכולי. ראיתי בשבוע מרוכז אחד את כל הסרטים של כל הבמאים הטובים בעולם, וככה למדתי בעצם מה זה קולנוע"

תל אביב
"הבית החדש כבר 20 שנה. מגעיל, מסריח ולח בקיץ, אבל עם כמה יתרונות של בתי קפה שמזכירים לי את מה שאני אוהב בפריז. פתוח, חבר'ה וים שאני לא הולך אליו, כמו כל ירושלמי אדוק. משפחה חדשה ומשפחה ישנה ומסעדות טובות. קצת אירופה".

מערכות יחסים
"המון, וכמה איכותיות. יש את מערכות היחסים שהובילו למשפחה, אבל תמיד זה היה קשור איכשהו לסרטים. הייתה פגישה עיוורת עם אישה מפריז שפתאום הפכה לאשתי ועשינו שני ילדים בארץ, הייתה מערכת יחסית גדולה אחת עם צרפתייה שלמדתי ממנה הכול על זוגיות, ובהמשך הייתה את תקופת הפאם פטאל, שזו רונית אלקבץ. לסיכום, כשאתה מבקש ממישהי את מספר הטלפון שלה זו התחלת הסוף, אבל בדרך יש הרבה דברים כיפים".

"פסטיבל הקולנוע" בירושלים
"אני אוהב את המקום, אפילו זכיתי בפרס עם "זינזאנה". זה קצת טראומתי לי, כי אני לא כל כך אוהב את האווירה הפלצנית שיש תוך כדי הפסטיבל, לפגוש את כל הברנז'ה ושכולם מחייכים אליך ומתעניינים בך. אני גם שונא פרמיירות, אז בכלל יש לי בעיה עם זה. מה שכן, זה הסינמטק הכי מקסים בעולם, והייתי בכמה סינמטקים יפים".

"הקיץ של אביה"
"פגישה עם גילה אלמגור פעם בשבוע כדי לכתוב את סיפור חייה. בסך הכול סיפוק".

בימוי
"בימוי, ובכלל קולנוע, זה המקצוע הכי יפה, המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים. אתה בעצם יכול להתעסק בכל האמנויות דרך מקצוע אחד ואתה כאילו כל יכול, ממש כמו אלוהים לרגע. אין מקצוע יותר יפה מזה, וגם בזכות המקצוע הזה אתה יכול לחיות יותר מתקופת חיים אחת: פתאום אתה בכלא, פתאום במאה השש

עשרה ופתאום בבית משוגעים. בכל פעם מחדש אתה חי בעולם אחר למשך תקופה ארוכה של כמעט שנה, מנותק מהעולם וחי רגע שפעם חיו אותו. בימוי זה להתחיל מדף ולסיים עם משהו שנשאר לכל החיים. אני במאי של שחקנים, כך אומרים, אני אוהב מאוד את השחקנים שאני עובד איתם. לביים משמע אתה קיים".

כתיבה
"אני אוהב את המחשבה שבזה, לחלום ולהמציא. את ישיבת התחת אני שונא, אז מצאתי פטנט: כשיש לי סרט אני מספר אותו שוב ושוב, כי כשאני מתחיל לספר סימן שיש סרט. אני מספר אותו כדי לעשות שינויים ותיקונים בכל פעם שאני מספר. בשלב הזה הכול קורה בראש, ואז יש רגע שאני מבין שהסרט גמור ואני יושב לכתוב אותו. זה לוקח לי שלושה עד חמישה ימים, כי בעצם את כל התהליך כבר עשיתי קודם. הכי מצחיק זה שרוב הסרטים שלי התחילו בטיסות, שם יש הזמן שלי הכי פנוי והמוח שלי כאילו מתוכנת לזה ששם אני אמור להתחיל לכתוב או לחלום".

רונית אלקבץ
"סיפור האהבה הכי גדול שהיה לי בחיים, אף שיש לו כמה מתחרים רציניים. רונית היא בהחלט אחד הסיפורים הכי משמעותיים בחיים שלי בגלל שהיה בו הכול: גם קולנוע, גם חיים, גם אהבה וגם עצב ודיכאון. פתאום גיליתי שיש לי גם את האזורים האלה. יש בה גם פטאליות וגם השתעבדות וגם מלחמת עולם וגם ירח מר. המון דברים. בקיצור, זה היה סיפור באמת טעון ביותר, אבל היום היא חברה טובה".

רישיון נהיגה
"כבר מזמן אני לא נוהג, מאז שנגנב לי הרישיון הצרפתי במהלך צילומי סרט, וכיף לי. בתל אביב זה הכיף הכי גדול כי אין חנייה. סבבה, הולכים ברגל או נוסעים במוניות, מי צריך אוטו?".

ניר ברקת
"לא מכיר אותו אישית. אני יודע שהוא רוצה דברים טובים לקולנוע, כך שמעתי. אומרים שהוא רוצה להפוך את ירושלים לבירת הקולנוע וזה חיובי ביותר בעיניי. העניין של ליזום צילומים בירושלים, כמו שעשו בהמבורג, ולתת מענקים לצילומים בירושלים זה רעיון גאוני, רק שצילמתי את הסרט האחרון שלי "סרק, סרק" בירושלים, את כולו, ולא קיבלתי. בשנה הבאה יש לי סרט גדול שכולו בירושלים ואני מקווה לנסות להראות את ירושלים מלמטה, בלי ללכת לכותל ובלי גשר המיתרים. פשוט ללכת לרחובות כמו שאני הכרתי אותם כשהייתי צעיר. זה סרט שמוזמן ואני אמור לצלם אותו בשנה הבאה".

בית הספר לקולנוע סם שפיגל
"לימדתי גם שם. יש איזו אווירה של התנשאות במקום הזה שאני לא כל כך מסמפת. אני חושב שקצת יותר מדיי מפמפמים לתלמידים שם שהם פליני וקוסטריצה ואני לא אוהב את הקטע הזה. מצד שני אני נותן להם הרבה פרגון, משום שעם הצלחות אי אפשר להתווכח".

"זינזאנה"
"נוסטלגיה. כבר עברו עשר שנים מאז, וזה גם הפרס מ'פסטיבל ירושלים'. פעם ראשונה שסגרתי מעגל עם העיר שנולדתי בה. 'זינזאנה' דורשת 'זינזאנה 2', כל אדם ברחוב שואל אותי מתי יהיה המשך, למרות שעברו עשר שנים. אני חושב שיש מספיק חומרים לעשות עונה שנייה, אבל מישהו צריך להרים את הכפפה".

הוליווד
"זו לא מטרה בשבילי, למרות שהסרט הבא שלי, שיצולם בספטמבר, הוא עם ג'ון מלקוביץ' וג'ניפר קונולי. הוא נקרא 'מלון הסירקיוז', ובשבילי זו הזדמנות פז לעבוד עם שחקנים מהשורה הראשונה. אמרת הוליווד מבלי לפנטז הוליווד, לעשות סרט שלם באנגלית, למרות שזה השני. הסרט ראשון היה עם בר רפאלי וסטיבן באואר והוא ייצא בקרוב למסכים.

"אבל זה לעלות כיתה מבחינת תקציב ומבחינת סדר גודל של שחקנים. זה סרט שאני כתבתי, והוא יצולם בסירקיוז במדינת ניו יורק. בואי נגיד שסרט בתקציב של שישה מיליון דולר זה סרט שמתקרב להוליווד מבחינת הסיכויים שלו להימכר אחר כך ודברים כאלה. זה קולנוע עצמאי, כי מלקוביץ אהב את התסריט והציע לי את החברה שלו כשותפה בפרויקט הזה. נפגשנו בפרובנס והוא הכין ארוחת צהריים אצלו בבית, מול השאטו של המרקיז דה סאז. הוא איש מקסים ויש פה איזה משהו ספונטני מאוד".

רונית אלקבץ ברק פכטר

קרנות
"זה טוב ורע. טוב כי אי אפשר בלי בארץ, ורע כי אי אפשר בלי בארץ".

חדר עריכה
"שונא. אני אוהב רגעים מסוימים, כשאפשר באמת להתחיל לעבוד. שונא, אולי בגלל שבשלוש השנים האחרונות ערכתי במקביל חמישה סרטים. זה מוזר אצלי, כי או שהסרט גמור אחרי חצי שנה או שלוקח שלוש שנים לגמור אותו כי באמצע עשית עוד שלושה סרטים. זה מה שקרה לי בסרט האחרון, 'סרק, סרק'. זה היה צוואר בקבוק של דברים מצוינים אחרים שקרו לי בחיים, כמו "לחיות מחדש" ו"כבוד".

"לימדתי באוניברסיטה בסירקיוז והצעתי אז גם לעשות סרט עם התלמידים, זה היה סבבה. זה היה הסרט עם בר רפאלי וסטיבן באואר. והכול התרכז בשנה וחצי שהייתי בחדרי עריכה, בעיקר בצרפת. להביא את הכול לגמר היה מתיש אבל בעיקר חוויה כי בסוף, כשאתה מפגיש את התמונה והסאונד, נהיית חתונה".

ריימונד אמסלם
"הדבר הבא בקולנוע הישראלי, ללא צל של ספק. לכבודי ולזכותי שעשיתי איתה את הסרט הראשון שלה 'ג'אנם ג'אנם'. מאז לא היה סרט שעשיתי והיא לא שיחקה בו. מדובר בסך הכול בשישה סרטים שצילמנו יחד. יש בה מהאלקבציות ויש בה מריימונד, היא שחקנית מדהימה גם בלוק וגם ביכולות ובכישרון. לא נתקלתי בדבר כזה בשנים האחרונות".

שיער
"זקן, שיער, זה הסתתרות שהפכה לתעודת זהות".

אלכוהול
"לא בשבילי. אני לא שותה ולא מעשן. מעולם לא עישנתי סיגריה או סמים, אלכוהול אצלי בעיקר מתבטא ביין עם ארוחות טובות, זו ירושה מחיי בצרפת. היום לחץ דם זה שם המשחק".

קולנוע ישראלי
"במיטבו. הכיף הכי גדול שלי כשהייתי בצרפת, כשהייתי קרוב לשנה וחצי בחדרי עריכה שם, היה ללכת לראות סרטים ישראליים. בכל פעם ראיתי בשאנז אליזה סרט ישראלי אחר. תמיד חלמתי שסרט שלי יגיע פעם לשאנז אליזה, וזה הגיע עם 'דיסטורשן' ו'ג'אנם ג'אנם'. היה לי כיף לעבור בשדרה ולראות פוסטרים של קולנוע ישראלי".

חומוס
"'פינתי' יש כבר בכל מקום. הוא גם עשה 'השתכנזות' והגיע לתל אביב, אז יש לי 'פינתי' בבוגרשוב, את יודעת?".

אוסקר ישראלי
"הייתי שם כמה פעמים, אני תמיד מתמודד. השנה יש לי שני סרטים שמועמדים באקדמיה. זו לא משאת נפשי, חלום חיי בעיקר זה לעשות סרטים טובים".

אבהות מאוחרת
"סיפור האהבה הכי גדול שהיה לי בחיים, וגם הכי טרגי, כי כל הזמן עוברים לי סרטים בראש. אתה עושה חשבון מתמטי וזה יוצא לא טוב".

חיים בוזגלו
"מי זה?".