להבה של תקווה
עולים חדשים שמחפשים תמונות ומובטלים ששולחים קורות חיים. כולם מגיעים למרכז להב"ה בבית שמש שמקצה דקות גלישה לכולם
מציאות של קרוואנים לא חוקיים שמלבלבים על כל פיסת קרקע פנויה: מי מהם שישמש כגן ילדים, ישיבה ניידת או סתם דיור מאולתר לאוכלוסייה קשת יום. מזה שמונה שנים שמרכז להב"ה פעיל. הוא הוקם ביוזמת משרד האוצר, כמו 12 מרכזים נוספים ברחבי הארץ, במטרה לצמצם את הפערים הדיגיטליים בחברה.
"הפסקנו מזמן ליזום. כולם פונים אלינו", אומר מנהל המרכז שי אמסלם. ואכן, השלט על הדלת הביא למחזור של 250 איש ביום: ילדי קייטנות המאורגנות על ידי מורות מגיעים להכנה לכיתה א' ולומדים לגלוש ברשת; חרדים שמעדיפים לא להכניס מחשבים לבתיהם; עולים ממרוקו שמחפשים תמונות של מקום הולדתם. כאן אפשר לראות נדבך נוסף של ישראל: ילדים ממשפחות קשות יום שמגיעים להדפיס פה עבודות בהיעדר אפשרות בבית, גבר מובטל ששולח קורות חיים ומחפש עבודה באתרי האינטרנט.
מבוכה? לא פה. המשתתפת המבוגרת ביותר היא בת 92, בוגרת קורס הכרת המחשב והאינטרנט. הצעירים ביותר הם ילדי גן שלומדים לראשונה שיש עכברים שלא אוהבים גבינה עם חורים.
זהו המקום לפגוש את הסיפורים הקטנים של החיים. אימאן, בוגרת קורס מחשבים לעקרות בית מאבו גוש, מספרת: "כל בוקר רציתי לדעת מה יהיה מזג האוויר כדי להכין לילד בגדים, והילד לא היה מוכן לגלות לי. הוא היה אומר: תני לי שוקולד ואני אבדוק בשבילך. היום אני יודעת לבדוק בעצמי. רוצה מתכון - מוציאה מהמחשב".
אל הגולשים מוצמד מדריך מיומן שבודק האם יש ניסיונות לגלוש באתרים מפוקפקים. "פיתחנו מיומנויות כדי לאתר אותם", אומר אמסלם, "הם מזיזים את המסך ונעים בחוסר נוחות על הכיסא. על אינטרנט אי אפשר לשלוט אף פעם במאה אחוז".
על קו הטלפון מורה מבית שמש. היא רוצה לברר האם בקרוב ייפתח קורס פלאש למורות. מגיעים לכאן מכל איזור מטה יהודה ומירושלים. הקורסים - מהכרת המחשב ועד רובוטיקה, מועברים בחינם. שמו של המקום כבר מוכר והרבנים נתנו היתר והכשר. "אנחנו לא גוף מסחרי. יש לנו יותר זמן לתת להם", אומר אמסלם.
על הפעלתו של המרכז הפעיל מהשעה שמונה בבוקר ועד עשר בלילה מופקדים בסך הכל ארבעה עובדים. כולם מועסקים באמצעות חברות כוח אדם, והמסירות שלהם מעוררת התפעלות. השאיפה של להב"ה, יחידה במשרד האוצר, היא לשנות את המציאות הקיימת במדינת ישראל על ידי מתן אפשרות לכל אזרח להשתמש באינטרנט ולרכוש את הידע הנחוץ לו. הרעיון פשוט: הרשות המקומית מתקצבת
כל היתר מוטל על כתפי משרד האוצר. זה עובד. האמת מוכרחה להיאמר: לא תמיד הפרויקט היה בראש מעיניהם של קברניטי האוצר, והוא אף נתפס כבן חורג. אבל עם כניסתו של שר האוצר יובל שטייניץ לתפקיד חלו שינויים: המגמה שנרשמה במשרד האוצר לצמצם את התוכנית התפוגגה לטובת צמיחה משמעותית. שטייניץ סבור שזהו אחד הכלים החשובים ביותר שיש לממשלה לצמצום פערים בחברה הישראלית.
השר החליט על הכפלת מספר המרכזים, בדגש על האוכלוסיות הערבית, החרדית והאתיופית, והגדלה משמעותית של כישורי התעסוקה שלהן. ואכן, נתוני לשכת התעסוקה מצביעים על כך ששמונים אחוז מהנשלחים אל הקורסים של להב"ה הצליחו להשתלב במעגל העבודה. "אם המרכזים האלו יצליחו, נכפיל גם אותם בשלב הבא", אומר דוד שרן, ראש מטה שר האוצר.
"לקחת עכשיו את שר האוצר, כשכל העולם יושב על כתפיו, ולהגיד לו: חביבי, עשה פסק זמן ובוא לראות מקום שהוא חצי נס, זה לא דבר פשוט. השר הגיע למרכז ברמלה, נכנסנו לשם, וראיתי אותו עם דמעות בעיניים. רואה מבוגרים שבאים ומספרים שהם לא ידעו איך לכתוב קורות חיים ואיך להוציא מייל. המרכז הזה מקשר אותם לעולם, הם מתגאים שהבן שלח מייל מחו"ל. פרויקט להב"ה הוא כור היתוך. כל האוכלוסיות עוברות שם, יש היענות אדירה".
בנוסף לניהול מרכז להב"ה בבית שמש, אמסלם (35), בוגר לימודי מערכות תוכנה, משמש כאחראי על הקמתם של 17 המרכזים הנוספים שנמצאים בשלבי הקמה אחרונים במרר, סכנין, בית"ר עילית ועוד. קורס הרובוטיקה שהוא מעביר הוא פרויקט ייחודי למרכז להב"ה בבית שמש, על בסיס כספי תרומות שגייס.
הרשימות של הקורסים שמיועדים לנשים החרדיות מלאות עד אפס מקום בשלוש השנים הקרובות. בשנה האחרונה הצטרפו האברכים. "גיליתי במגזר החרדי נשים סופר אינטליגנטיות עם משמעת, אכפתיות, נכונות ורצינות שאני לא יודע אם קיימות כבר בציבור החילוני", אומר אמסלם. "אין דבר כזה לפספס שיעור או לאחר. זה הישג בלתי רגיל, להביא לפה תלמידי ישיבות. עברנו בדיקות מדוקדקות של הרבנים, ורק אחרי שהם אישרו - התחילו להגיע אלינו".
ד"ר גילה זלכה, מרצה וראש מגמה להוראת מדעי החברה, המדינה והתקשורת באוניברסיטת בר אילן, העוסקת במחקרים בנושא הפער הדיגיטלי, משמשת כיועצת לפרויקט: "המהפכה הדיגיטלית מקבילה למהפכת הדפוס. הפער הדיגיטלי מצטרף לפערים קיימים חברתית. מי שיש לו השכלה נמוכה, יש לו בדרך כלל הכנסה נמוכה ובדרך כלל בעיית דיור. לאלה מצטרף עוד מימד, והוא הפער הדיגיטלי. נכון שאנשים לא משכילים יכולים לעבוד, אבל מבין המובטלים, לאלה שיש להם ידע דיגיטלי הרבה יותר קל לחזור אל מעגל העבודה".
לדבריה של זלכה, פרויקט להב"ה נועד להתמודד עם הפער הדיגיטלי בארבעה מישורים. "קודם כל נגישות. כמו שאי אפשר ללמוד שחייה בהתכתבות, אי אפשר בלי מחשבים", היא אומרת. "המישור השני - מודעות. לא יכול להיות שכשיש כלים כמו האקסל, אנשים עושים הנהלת חשבונות כמו פעם. לא ייתכן שאנשים לא יוכלו למצוא מידע הנחוץ להם כי אינם יודעים להשתמש באינטרנט.
נדרשת גם מודעות של הורים מול הילדים. המישור השלישי הוא אוריינות דיגיטלית. יש לנו אסטרטגיות המותאמות לכל גווני האוכלוסייה. החלק הרביעי הוא השלב שאחרי רכישת הידע. נשים חרדיות למשל, שרכשו ידע אבל לא יוצאות מהבית מסיבות תרבותיות, יכולות להפוך אותו לידע יצרני".
על פי אמסלם, כאן הסטיגמות קורסות. כשבנימין נתניהו דיבר על "מחשב לכל ילד", ספק אם האמין שנגיע למצב של "מחשב לכל פועל". אבל כאן אפשר לפגוש את האוכלוסייה שלא מחזיקה מחשבים בבית. "יותר מזה", אומר אמסלם, "יש משפחות, מבוגרים, תלמידים, שיודעים להשתמש בפייסבוק ובאינטרנט, להוריד משחקים ושירים. תגידי להם לכתוב מסמך מסודר בוורד או להכין מצגת פאואר פוינט, הם לא יודעים.
הם יודעים לחפש מידע בגוגל אבל לא יודעים איך לנתח את המידע הזה. פה אנחנו נכנסים לתמונה".
מצד אחד אתם שוקדים על צמצום הפער הדיגיטלי. מצד שני, ילדים הופכים למשוללי כישורים חברתיים.
זלכה: "אינטרנט הוא חלון לעולם הענק. עשיתי מחקר נרחב בנושא תקשורת ילדים בתוכנות מסרים מיידיים. שיחות של ילדים עם חבריהם מראות שהאינטליגנציה הרגשית שלהם מתפתחת בצורה מדהימה. הם כותבים 'דיבורית'. ראיתי שיחות של ילדים מול אנשים זרים שהן מתחת לכל רמה. מצד אחד זה קרש קפיצה להתפתחות, מצד שני זו סכנה מאוד גדולה. כשילד מגיע לפה הוא מוגן מבחינתנו. חלק מתוכנית ההדרכה מלמד את הסכנות שיש באינטרנט".
והעילגות? כמה באמת אפשר להתפתח רגשית על בסיס שיחות כמו "מה נהיה", " פחחח", " אלק. "הם יושבים וקוראים את מה שכותבים אליהם החברים שלהם. מי שחושב שילד יכול לכתוב 'מה נשמע', 'מה נשמע' במשך ארבע שעות, טועה. דברים שקשה להם לבטא פנים אל פנים, קל להם לבטא דרך המחשב. כבוגרים אנחנו צריכים להבין את הניואנסים האלה".
ואיפה אתם יכולים להפעיל סנקציות?
אמסלם: "הסנקציה הגדולה ביותר היא לא להשתתף בקורס. קורס שאין בו שמונים אחוזי נוכחות, פשוט נסגר. אנחנו לא אנשי חינוך, אנחנו אנשי מחשבים. ילד שאין לו מחשב בבית, לא ירצה להישאר מתוסכל. יש לו מה להפסיד. אנחנו מאוד מכבדים את מי שבא לכאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם