בגובה העיניים עם רבקה מיכאלי

היא נולדה בירושלים וגרה בתל אביב. כילדה הייתה חולנית וחולמנית. היא הבינה שיש לה חוש הומור כשכתבו על זה בעיתון. וחושבת שפרידות הן אחלה דיאטה. 1,012 מילים עם רבקה מיכאלי (72), נשואה + 2, שדרנית, שחקנית ומנחה שאוהבת את הבמה

רונית מזרחי | 16/7/2010 12:03

ירושלים
"נולדתי בירושלים וגם הוריי, מצד אמי אנחנו דור שמיני או תשיעי בארץ. ירושלים עשתה אותי ירחמיאלית במובן מסוים, קצת נעבעכית. אני אולי יותר רכרוכית מאחרים במקצוע הזה. מצד שני ירושלים של אז בהחלט נתנה לי להתייחס באופן טבעי לגמרי לחיים, למוות, לזקנה, לאוכל שהיה, לאוכל שלא היה. הכול בשאנטי, בלי התלהמות".

רבקה מיכאלי איור: עמית בוניאל

זיכרון משה
"גדלתי בבית שהיה סמוך לקולנוע אדיסון, שם ראיתי את הסרטים הראשונים בחיי. סבא שלי גר באותה שכונה ברחוב אחר והיה גבאי בית הכנסת של העדה הגאורגית בארץ. מה שעשו מהשכונה הזו עכשיו זה חורבן, אי אפשר להאמין. כמו הרבה מאוד ילדים בירושלים, גם אני חליתי בדלקת פרקים שהסתבכה מאנגינות בגלל בתים לא מוסקים היטב.

"היה שלג חמישה ימים בשנה, סבלתי משקדים נפוחים וכך התפתחה אצלי דלקת פרקים. זה קרה בדיוק כשאחי נולד ונשארתי חולה קרוב לשנה בבית, שבמהלכה חטפתי עוד מחלות. לכן הייתי גם ילדה די חולמנית. מי שטיפלה בי הייתה פרופ' קגן, שהייתה דמות ענקית בירושלים. היא ניהלה את מחלקת הילדים בבית החולים ביקור חולים, ולא לקחה כסף מפציינטים עניים. הקליינטורה שלה הייתה יהודים וערבים כאחד, כל ילדי ירושלים הגיעו אליה".

ליד"ה
"למדתי שם החל מכיתה ז'. אני בעיקר זוכרת את האיחורים שלי ואת החלחלה שלי מזה שעוד פעם אצטרך להיכנס למזכירות ולבקש מה שכונה אז 'פתקת איחור'. אני זוכרת תעודה שהיה כתוב בה: 'רבקה לא תיחשב לתלמידה מן המניין עד שתתרגל לסדרי בית הספר'".

המצור
"הייתי בת עשר. סבא שלי, אבי אמי, היה איש זריז ורזה במיוחד. הוא לא אהב לשבת במקלט, ונהג לדלג בין כל המשפחות ולקנות לכולם מצרכים לפי התלושים. לא פעם עבר לידו פגז. בתחילת המצור עברנו לבית ספר למל והיינו שם שלושה ימים.

"בנו שם קיר מגן ושמו שטיחים על החלונות,

כמגן מפני פגזים. ירדנו למטה למקלט, שהיה חדר המדרגות של הבית. בתקופה מסוימת לפני כן גרנו אצל השכנים ממול כמה משפחות יחד. הם היו אח ואחות, מיס ומיסטר האנוור, והייתי שמחה מאוד לדעת מה עלה בגורלם. אני לא יודעת מה עלה בגורלם מאז מלחמת השחרור".

צופים
"הוריי לא הרשו לי ללכת לתנועת נוער, כי הייתי חולה וטיפלתי גם באחי, שצעיר ממני בשמונה שנים, למרות שתמיד הייתה מטפלת בבית. עד לפני שנה עוד הייתי בוכה כשהייתי מספרת שלא הייתי בתנועת נוער".

קול ישראל
"הייתי שם מגיל 11. מיד אחרי מלחמת השחרור התקבלתי לאולפן הילדים בעיר. בגיל 17 נעשיתי קריינית עזר. בין בית הספר לצבא הייתה שנה שדחו אותי בגלל בדיקת דם לא טובה בשל המחלה שלי, ולא רצו לגייס אותי, כך שבעצם כשהגעתי לגלי צה"ל הגעתי כקריינית".

גלי צה"ל
"זה היה תל אביב בשבילי. הייתי שם מספטמבר 1956 עד ספטמבר 1958, בנובמבר הייתה מלחמת סיני. התברגתי מהר מאוד בתחנה והייתי פופולרית מעבר למצופה מקריינית בגלי צה"ל. הייתה לי תכנית כבקשתך שנקראה 'שלכם באהבה' מדי שישי אחר הצהריים. התכנית פנתה בעיקרה לבתי חולים ובתי הבראה, והשתתפו בה גם הרבה פצועי מלחמה שמסרו דרישות שלום. שם גם התחלתי לעקוב בהתמדה אחרי שירים חדשים. אחר כך חזרתי לקול ישראל והייתי שם כמה שנים".

"ניקוי ראש"
"אני חושבת שזו תכנית שגיבשה אותי פוליטית. היא הגיעה אחרי שכבר הייתי ב'מועדון התאטרון' בחיפה, עם יוסי בנאי בכמה וכמה הצגות. התכנית הגיעה בסוף 1973".

יוסי בנאי
"הראשון שהתחלתי להופיע איתו ממשפחת בנאי היה יצחק, כי היינו באולפן הילדים ושמחה בן ציון, אשתו ואמם של מאיר, אורנה, אביתר ואפרת הייתה חברה טובה מאוד שלי. בהמשך הופעתי עם גברי בנאי בשירי אסירים במועדון 'בכחוס' בירושלים וגם ב'עומר כיאם' ביפו. רק אחר כך הכרתי את יוסי בנאי, כשהייתי ב'מועדון התאטרון' בחיפה. היה לי חיבור עם הבנאים בגלל שאנחנו ירושלמים. כל המעורב ירושלמי עיצב אותנו".

גובה
"תמיד היה בעוכריי, אף פעם לא הייתי גבוהה".

חוש הומור
"הבנתי שיש לי כשכתבו על זה בעיתון".

זמרה
"עוד כשהייתי עם רבקה רז באולפן הילדים והיא שרה כל כך יפה ביררתי מי המורה שלה, והלכתי אליה ביום גשם איום ונורא. היא גרה בנחלאות, למטה, והייתי עם גרבונים שחורים. המגפיים שלי היו רטובים לגמרי. חלצתי את הנעליים וטיילתי על השטיח הסיני הצהוב שלה והסתכלתי בתמונות מסביב. כשהסתכלתי על הרגליים, פתאום ראיתי שהטבעתי את סימני הרגליים שלי על כל השטיח בשחור. נעלתי את המגפיים וברחתי כל עוד נשמתי בי. כך דחיתי את שיעורי הזמרה שלי עד 1964, כשהתחלתי להופיע עם יוסי".

נעמי שמר צילום ארכיון: קוקו

נעמי שמר
"זאת חברות שהתחילה דרך יוחנן זראי, שאגב ניגן גם על הפעמונים של ימק"א. יוחנן וריקה זראי היו ידידים שלי, למרות שהייתי צעירה מהם. הייתי בת בית אצלם, הם גרו ממש ליד בצלאל הישן. הגעתי אליהם, וכך גם מאיר הרניק, ושם הכרתי גם את נעמי וגדעון שמר.

"זכור לי שכשנעמי עמדה ללדת את ללי הסתובבנו כל הלילה עם גדעון, עד שצלצלו מבית החולים והודיעו לו שנולדה לו בת. הוא היה שיכור לגמרי, כולנו בעצם. אני הייתי אז בת 17 בסך הכול. החברות בינינו התחילה כשלקחתי אותה לנסיעה לאכזיב בשנות השישים ונהנינו מאוד יחד. מאז היא כתבה ליוסי בנאי ולי, ונעשינו חברות לאט-לאט".

טלוויזיה
"בהתחלה זה נראה לי בכלל בגידה ברדיו, לחשוב לעבוד בטלוויזיה. יותר מאוחר כמובן עבדתי שם כהוגן, אבל אף פעם לא הייתי חלק מהצוות. תמיד הייתי מבחוץ, גם כשעשיתי את סיבה למסיבה, שנחשבה לתכנית הדגל של אותם ימים, וגם בניקוי ראש.

"בניקוי ראש זה היה מזעזע, הירושלמיות שלי שיחקה לידיהם. הסכמתי למלא יומן ולפי שעות קיבלתי משכורת עם השלמה ברדיו. כתבתי כמה שעות השתתפתי בחזרות ובאולפן והשלמתי שעות עבודה ברדיו, וכך קיבלתי משכורת. עד שאישרו לי אלף לירות, שמהם רשות השידור ניקתה עבודה יתרה, ואז נודע לי שדודו טופז מקבל 5,000".

"זהו זה"
"הייתה פנייה אליהם, ומי שהפסיק לי את זה הוא אורי פורת זצ"ל. פתאום הוא גילה שאני עושה את 'הגברת תשובה' ואמר שזו פגיעה ברשות השידור כי אני כישרון שלהם. בעקבות זאת הוא דרש ממני להפסיק את ההשתתפות שלי ב'זהו זה'".

תל אביב
"הרבה זמן חשבתי שאחזור לירושלים, בעיקר בגלל מזג האוויר, אבל היום אני לא מחליפה את תל אביב באף עיר בעולם. זאת עיר מקסימה, אני אוהבת אותה בכל המצבים שלה: בבוקר, בחושך, בדמדומים, בים, ברחוב המחניק. אני מתה על תל אביב וחיה בה כבר 50 שנה רצוף".

משפחה חמה צילום: יח''צ

"משפחה חמה"
"זו ההצגה הנוכחית שאני משחקת בה בקאמרי. עשינו במשך השנה הזו קרוב ל-300 הצגות. ב-25 לחודש זה ייפסק, נצא לחופש ונחזור ב-15 באוגוסט. אי אפשר לתאר איך שאנחנו עובדים. התפקיד שלי הוא ראשי הפעם, אמא ישראלית עם סממנים של יהודייה שמשתדלת לשלוט בחיי ילדיה עד יום מותם, לא עד יום מותה".

ניתוח פלסטי
"אם יש משהו שמפריע אני בעד. אני מחלוצות האף, רואים?"

סיגריות
"נקודה כואבת. הפסקתי לשש שנים וחצי וחזרתי בעקבות סרט שנתבקשתי לעשן בו. עישנתי וחשבתי שכשיסתיים הסרט לא אעשן יותר. הנס הזה לא קרה, אם כי אני מעשנת הרבה פחות ממה שעישנתי. התחלתי לעשן בצבא כי אז היינו מקבלות סיגריות חינם, סיגריות דגל, כל יום שישי".

ניר ברקת
"אני מאוד לא אוהבת מה שהוא עושה במזרח העיר".

במה
"אני אוהבת להיות שם, זה טוב לי".

פרידות
"חוויתי כמה, דיאטה נהדרת".

משחק בסרטים
"אני אוהבת מאוד. 'נחמה', סרט שעשיתי, יוצא לאור בימים אלה. זה סרט שנהניתי מאוד לעשות. דרמה קולנועית מעניינת מאוד".

משתפי הצעדה למען גלעד שליט נכנסת מנתיבי איילון לתל אביב צילום: אמיר מאירי

תאטרון
"אני אוהבת נורא להצחיק את השחקנים על הבמה. זה יכול לבוא על חשבון כל מיני דברים. אני תמיד אעשה משהו שיהרוג אותם מצחוק ואני לא אצחק".

גלעד שליט
"ביום שני הייתי במאהל המחאה בירושלים. גילת אנקורי, חברתי הטובה, פעילה בנושא, והיא לקחה אותי לשם. קצת התביישתי, כי קשה לי לקבל את עצמי בתור שופוני. עם גילת היה לי יותר קל לעבור את הסף של האוהל. ישבתי לידם ולבי יוצא אליהם. אני מבקשת מאוד ומתפללת שיחזירו אותו בריא וחי ושלם".

מפעל חיים
"קיבלתי פעמיים בחיי. זו רק המחצית השנייה. אם תוחלת החיים תעלה ל-140 אולי אקבל עוד כמה".

עיתונים
"אני קוראת שני עיתונים ביום, לא תמיד את כולם ולא תמיד בסופי שבוע. אני עושה את כל שיעורי הבית הנדרשים. אני מתחילה את הבוקר בסודוקו ואחר כך קוראת את החדשות".

רבקה מיכאלי
"הישרדותית".