יונה יהב, 4 שנים אחרי המלחמה: אסור לסמוך על הממשלה
ראש עיריית חיפה, יונה יהב, מדבר במלאת 4 שנים למלחמת לבנון השנייה, מבטיח שהעירייה עושה הכול כדי להגן על התושבים ותוקף את הממשלה: מה שמתפתח היום זאת מדינת תל אביב. המדינה לא יכולה להתקיים רק על מרכז הארץ
טילי חיזבאללה ארוכי הטווח הגיעו לחיפה כבר ביום השני למלחמה, ביום השלישי טיל שפגע במוסך הרכבת בחיפה והקריות גרם למותם של שמונה עובדים, פגיעה שהייתה לקטלנית ביותר בבמערכה זו.
יונה יהב, ראש עיריית חיפה, מצא את עצמו מנהל חמ"ל משלו, ללא יד מכוונת מלמעלה. תוך שעות הוא מצא עצמו עובר ממקום נפילה אחד לשני, ומדלג בין משפחות פגועות, ניחום אבלים וביקור פצועים.
ארבע שנים אחרי המלחמה יהב מגלה איך העיר מתכוננת למלחמה הבאה שצפויה להגיע בשנים הקרובות. הוא חושף כי הפגיעה בחיפה צפויה להיות פי שלוש מזו שחוותה העיר, מגלה למה בתים רבים בעיר לא התמגנו בממ"דים, בניגוד למצופה.
וגם מדבר על המשפחה שמלווה אותו מימי המלחמה, האירוע שהותיר בו צלקת עמוקה וגם חושף כי השבוע הוקמה וועדה מיוחדת של פיקוד העורף והעירייה שתכריע לגבי גורלן של מנהרות הכרמל בזמן המלחמה. יונה יהב מסכם ארבע שנים אחרי הטראומה.
באופן סמלי, דווקא ביום שלישי, ה-13 לחודש, ארבע שנים בדיוק אחרי נפילת הטיל הראשון בחיפה במלחמת לבנון השנייה, הגיע אלוף פיקוד העורף, יאיר גולן, לפגישה חשובה עם ראש עיריית חיפה, יונה יהב. יהב, עם חיוך של סיפוק מספר: "בפתח דבריו בפגישה אמר לי האלוף גולן: 'חיפה בצורה שהיא מוכנה למלחמה, היא מודל לכל הארץ'. הוא סיפר לנו, שהם מעבירים את המודל שלנו לכל ראשי הרשויות, כדי
"לפני ארבע שנים דובר במודל אינטואיטיבי, שבנינו אותו תוך כדי תנועה כשטילים נופים והורסים את העיר. בהרבה מאוד מהמקרים זה היה המודל המנצח, זה העניק ביטחון לתושבים ותחושה שהדברים נמצאים בניהול מלא, וכי אין סיבה לברוח מהעיר, לכן אנחנו לא ראינו תנועת אנשים גדולה שיצאו או ברחו מהעיר בזמן המלחמה".
מה שאתה אומר נוגד להנחה שכן הייתה בריחה גדולה מהעיר
"אנחנו יודעים לאמוד שלא כך היה, לא ספרנו את הדיירים בבתים. אבל בדקנו כל יומיים את צריכת המים בבתים מול השנה הקודמת, וראינו ש-85 אחוזים מהתושבים נשארו כאן, וזה אחוז גדול עבור עיר כמו חיפה ולנוכח מה שעברנו".
שעברו ארבע שנים, הופקו לקחים?
"בהחלט. אנחנו מכינים את עצמנו להרבה מאוד תרחישים של קטסטרופות, לא רק של מלחמה אלא גם לרעידת אדמה גדולה. אסור לשכוח שחיפה נמצאת על שבר יגור, שבר משני של השבר הסורי-אפריקני".
מה אומרות ההערכות של פיקוד העורף לגבי המלחמה שכולם צופים שתגיע בעוד כשנה?
"הארסנל הגדול של נשק, שכבר היום נמצא בידי החיזבאללה, מביא את הצבא לאמוד תרחישים הרבה יותר קשים ממה שקרה והיה. אם מדובר בכמות הטילים ארוכי הטווח שיפלו כאן, הרי שההערכות מדברות על כך שיפלו כאן כמות גדולה פי שלוש, ממה שנפל במלחמת לבנון השנייה.
"לכן גם כמות ההרוגים והפצועים תהיה גדולה בהרבה. לכן, זה מחזק את הטענה שלי שהמדינה לא יכולה לתת מענה לתושבים. בשעת מלחמה כזאת הפרט לא מכיר במשרדי הממשלה והמדינה, הוא ביום יום מתנהל מול הרשויות המקומיות שנותנת לו מים, כבישים וחינוך. בעת מצור התושב מסתכל לעבר ראש העיר ומבקש ממנו את התשובות".
שעברו ארבע שנים, המדינה עוזרת לך כראש עיר להכין את העיר חיפה לעוד מתקפה קשה?
"אני לא מחכה למדינה ולא מצפה לשום דבר ממנה. מבחינת עזרים טכניים, אני לא מחכה שהמדינה תאשר את הפעולות שאני צריך לעשות, או תיתן לי כסף. אני אתן דוגמא אחת: במלחמה האחרונה מצאתי את עצמי עובר ממקום למקום בעיר במכונית ללא כל מיגון. כבר באמצע המלחמה התחלתי לאסוף כספים, השקענו מיליון שקל ובנינו חמ"ל נייד שמאובזר ובעל יכולת טיפול בעיתות משבר, בצורה הטובה ביותר. החמ"ל הזה קשור לכל הנתונים הקיימים בעירייה.
"למשל: ברגע שטיל פוגע בבניין והורס לגמרי דירות, ולא ניתן לזהות של מי הדירה הזאת, איך מגלים מי בעלי הדירות? אז לנו ישו בחמ"ל נתונים של כל תשלומי הארנונה, ודרך זה אנחנו מקבלים אילו דירות נפגעו. למשל אם כוחות ההצלה צריכים לדעת כמה קומות היו בבניין, כדי לדעת מי נמצא תחת ההריסות, יש לנו גם חיבור לכל מנהל ההנדסה ויש תכניות של כל בניין ובית בחיפה. זה דבר מדהים, שיכול להציל הרבה חיים".
אתה יכול לומר לתושבי חיפה שהם היום, ארבע שנים אחרי, יותר ממוגנים?
"תראי, מבחינת מיגון היינו רוצים להגיע למצב בו לכל תושב בעיר יהיה ממ"ד. הקלנו את הדרך כדי לקבל היתר לבניית ממ"ד. יש מסלול ירוק בו ניתן לקבל היתר לבניית ממ"ד, תוך שבועיים. לצערי, מה שקורה, למרות העובדה שכולם ערים לסכנות, יש כאילו חוסר דאגה של התושבים. ברגע זה יש הצעה לבנות 2000 ממ"דים, אבל לא תאמיני אם אגלה לך שרק 40 ממ"דים נבנו.
"וזה למה? כי בשאר הבניינים הדיירים עסוקים בריבים, ויכוחים והתנגדויות לבניית הממ"ד. מאז תום המלחמה נבנו רק 2000 ממ"דים בכל העיר, וזה בגלל ריב וויכוחים של הדיירים בינם לבין עצמם. אנשים לא מתייחסים ברצינות לסכנה שעומדת מעליהם. כשסיפרתי את זה למפקד פיקוד העורף הוא אמר לי: 'אני לא מתפלא, זה בדיוק מה שקורה אפילו בעיר כמו שדרות, ששם הסכנה היא אפילו יומיומית. וגם שם כולם עסוקים בלריב עם כולם'. זה בלתי יאמן".
מלבד הפגיעה ברכוש, אזרחים ומתקנים בחיפה, הסכנה הגדולה בנפילת טילים בעיר חיפה ובסביבה היא החשש מפגיעה בכל בתי הזיקוק ומפעלי הכימיקלים הפזורים לאורך קו המפרץ. שנה אחרי המלחמה הותר לפרסום שבאחת מהתקפות הטילים, טיל אחד נפל על בית זיקוק ונמנע בנס אסון גדול, הן סביבתי והן בחיי אדם.
יהב, לאחר המלחמה, תבע למצוא פיתרון למיגון אותם מפעלים רגישים שפגיעה בהם יכולה להביא לחורבן אזורים נרחבים ביותר. יהב, ארבע שנים אחרי, מגלה שהתביעה שלו נענתה ברובה: "כל המפעלים האלו עברו בארבע השנים האלו דרך מאוד ארוכה למגן את עצמם".
כמו מה?
"נעשו כל מיני תהליכים, כמו מיגון אזורים מסוכנים בתוך המפעלים, בנו שם תעלות לחומרים המסוכנים. כך שברגע שמפעל ייפגע, הפגיעה לא תהיה סביבתית אלא נקודתית בתוך המפעל".
מה עם המיגון הבעייתי שהיה ברמב"ם?
"עכשיו הרי בונים את מקום החנייה שרמב"ם ל-2000 מקומות שבהינף אצבע יהפוך לחדר מיון ענק. זה מרחב מאוד מוגן. זה מקלט למעשה שיהפוך לחדר מיון ענק".
כעת עולה השאלה האם מנהרות הכרמל יהפכו למקלט ממגן ענק עבור אוכלוסיה נרחבת בעיר? האם יונה יהב תומך ברעיון להפוך את המנהרות למקלט, או שהוא מתנגד לרעיון שיכול להוביל בזמן נפילת טילים לבהלה של ממש בכבישי העיר לכיוון המנהרות?
מגלה: "במפגש השבוע עם אלוף פיקוד העורף דנו לאיזה כיוון אנחנו לוקחים את מנהרות הכרמל. המנהרות עומדות להיפתח בסוף אוקטובר, השאלה היא מה עושים איתן בשעת מלחמה. האם להפוך את זה מקום לפינוי ומקלט לאוכלוסייה, האם להפוך את זה לבית חולים או צריך להשאיר את המנהרות עם שני צירי תנועה פתוחים? אז הוחלט השבוע להקים צוות משותף של פיקוד העורף, יחד עם אנשים שלנו, שם ישבו מומחים שיחליטו לאיזה כיוון לקחת את מנהרות הכרמל בזמן מלחמה".
מה אתה ממליץ כראש עיר?
"אני חושב שצריך לחשוב על המנהרות, כמו שאני התייחסתי למקלטים הציבוריים. מה קרה איתם במלחמה? שיטת המלחמה הפעם, הייתה שונה לגמרי ממה שאנחנו מורגלים בשישים שנים האחרונות. במה זה היה שונה? פה נפלו טילים שבתוכם אלף כדוריות, ברגע שזה נגע בקרקע, הכדוריות התפזרו ברדיוס קילומטר ופגעו באנשים שניסו להגיע למקלטים הציבוריים.
"זאת אומרת שהמקלטים הציבוריים הפכו למלכודת מוות, כי ברגע שרצת למקלט, נפגעת. רוב הנפגעים בחיפה, היו אלו שרצו למקלטים הציבוריים. אני חשבתי שצריך לסגור אותם. נעלנו את המקלטים ביומיים הראשונים למלחמה, וההמונים פרצו אותם והפכו אותם למשכן. התושבים נשארו שם 34 יום, ונאלצנו לתת שירותים לתוך המקלט. אני סבור שאם יקרה משהו, המונים יצבאו על המנהרה וירצו להיכנס למצוא מקלט שם".
ומה יקרה כשכולם יעלו על הרכב וינהרו למנהרות?
"על זה בדיוק צריכה לתת תשובה הוועדה שקמה השבוע. כשמגיע אדם ורוצה מחסה במקום כלשהו, אתה אומר לו אין מקום? אנחנו הפקענו את כל החניונים במולים, קומות 6,7 הכי תחתונות, הפכנו אותם למרכז הפעלה לילדים, שהיו הצלחה גדולה במלחמה. אני נוטה להשתמש במנהרות האלו בשעת מלחמה, איזה שימוש ייעשה בהן, את זה תקבע הוועדה. אני מתנגד לשימוש פראי במנהרות, הכל צריך להיות נשלט. צריך למנוע פאניקה ובלאגן".
יש תחושה שיש אפליה במיגון בין שכונות מסוימות בעיר. יש תחושה למשל בהדר שלא דואגים למיגון
"מה שקיים שם אלו בתים שנבנו בשיטת הבנייה של תחילת המאה. זה אומר שכל קיר הוא בעובי של שלוש קירות בבנייה של היום. כל חדר שם זה ממ"ד ענק. מי שגר בבתים האלו אמנם מקטר שאין לו חדר מוגן, אבל זה לא נכון, כי להם יש חדרים יותר ממוגנים מאחרים".
אחד הדברים בהם הופקו לקחים אחרי המלחמה, הייתה ההתמודדות עם פגיעת הטילים וההשלכות לגבי מערכת החינוך, והעסקת הילדים בעיר, בזמן שהעיר הופכת לחזית המלחמה. אם יש תוכנית שבה יהב מתגאה, היא אותה תוכנית לימודים שהופעלה בכל מערכת החינוך העירונית, והעבירה את לימוד השיעורים והאינטראקציה בין המורים לתלמידים לרשת האינטרנט.
"אחד הדברים שהטרידו אותי בסוף המלחמה הייתה השאלה, מה היה קורה אם המלחמה הבאה לא תהיה כמו עכשיו בחופש הגדול, אלא בזמן הלימודים?", מסביר יהב את הולדת תוכנית הלימודים הייחודית באינטרנט.
"ואז החלטנו לבנות מערך לימוד דרך האינטרנט, כך שאם יפלו טילים התלמידים ימשיכו ללמוד בביתם. המורה יכול להמשיך ללמד, והוא מעביר להם עבודות, מחזיר להם משובים. זו מערכת מדהימה. אני גיליתי שהמורים בעיר כבר משתמשים במערכת הזאת, ושיש לה הצלחה גדולה. מורה ערבייה סיפרה שהיא דורשת מתלמידיה להעביר לה כל יום בין השעות חמש לשמונה בערב, את העבודות והשיעורים. כשהיא נשאלה מדוע? היא ענתה: 'ככה אני מוודאת שהם לא מסתובבים בחובות'. אני גאה במערכת הזאת. כל הלימודים בכל הכיתות ובכל בתי הספר הם באינטרנט, וזה דבר ייחודי בכל העולם וזה מדהים. אני בכלל למדתי, שצריך לדעת להעסיק את הילדים בזמן מלחמה.
לדברי יהב "הרעיון להפקיע את הקומות התחתונות של המולים לתעסוקת הילדים, בזמן המלחמה האחרונה, התגלה כהצלחה. היום, מי שמבקש להקים בעיר חניון תת קרקעי אני דורש ממנו שבכל קומת חניון יהיו שירותים, ויהיה מערך להצבת מיזוג אוויר. אני חושב קדימה למקרה של מלחמה". ובדרך אגב מספר יהב, כי מימון גדול לתוכנית הלימוד באינטרנט באה לעירייה במקרה:
"ביקר כאן ראש ממשלת אוקראינה. ישבנו לאכול ופתאום אחד מהאורחים פונה ואומר לי בחצי עברית: 'אתה יודע שאני מעריץ אותך?'. שאלתי אותו למה, והוא הסביר לי שצפה במה שקרה בחיפה והוא מעריך את הכל. פתאום הוא שלף צ'ק של מיליון שקל, שהפנינו לתוכנית הלימוד, וביקש רק דבר אחד: 'שאף אחד לא יידע ממי באה התרומה הזאת'. בכלל, אחרי המלחמה רבים תרמו לנו כספים".
יונה יהב רץ לכל אתר שנפגע בעיר, דאג לכל משפחה שנפגעה והיה שם בכל מקום נפילת טיל. אבל מבין עשרות אתרי הפגיעה, הנפגעים וההרוגים, הוא מודה שנקשר למשפחה אחת בשכונת הדר, שביתם נפגע מטיל, לא רחוק מבניין העירייה.
"יש משפחה שגרה כאן בהדר, ברחוב קיסריה 16, משפחתה של בחורה בשם סמירה, שאליהם נקשרתי במיוחד ואני שומר איתם עד היום על קשר אמיץ", מספר יהב. "זה סיפור מדהים. כל המדינה ראתה מה שקרה שם, כי מעל הבית של אותה סמירה היה אולפן השידור של ערוץ 1. ערוץ 1 שידר מהמרפסת שהייתה מעל הבית. באותו יום הגיע טיל.
"צלם הערוץ הראשון ראה את הטיל ורץ לאזור הממוגן, אבל הוא השאיר את המצלמה עובדת. המצלמה העבירה לכל הצופים בארץ את מראה הטיל שפגע בבית של סמירה והרס את כולו. את מה שאנחנו ראינו בטלוויזיה, ראה אחיה, שמו היה חמודי. הוא היה פעם מציל של העירייה, הוא זיהה את הבית של אחותו, ורץ לשם. כשהוא הגיע לשם, התפוצצו בלוני הגז ושרפו אותו לגמרי,
"הוא שכב בבית החולים כשנה עד לפטירתו. גם אני הגעתי למקום מהר, אחרי חמש דקות, וראיתי את המצב של חמודי, כשהוא פונה משם. מאותו רגע הגעתי לבקר אותו בטיפול נמרץ כל יום. אלא שבגלל ימי המלחמה הייתי מגיע לבקר אותו באחת בלילה, הוא שכב שם כגוש שחור, סובל מאוד. כמובן שמשפחתו לא הייתה ליד מיטתו באותן שעות בלילה, בהן הגעתי לבקר. לא מצאנו את המשפחה, ולא ידענו איך להגיע אליה כדי לעזור להם במעון, בכסף ובכלל. הם היו היחידים שנפגעו ושלא הצלחתי להגיע אליהם. יום אחד באתי לבקר את חמודי בבוקר,
"ישבה שם האחות סמירה. ניגשתי אליה, הצגתי את עצמי, ושאלתי אותה היכן הם חיים אחרי הפגיעה בביתם, אמרתי שאני רוצה לעזור להם. היא אמרה: 'לא צריך, אנחנו בקיבוץ החותרים'. היא סיפרה שלפני 20 שנה אבא שלה עבד שם, אנשי הקיבוץ זיהו את האב שפונה מההריסות והם פינו להם בית בקיבוץ. מאותו יום היא נשארה אתי בקשר אמיץ, שיפצנו לה את הבית ועד היום אנחנו בקשר רציף ומרגש".
מה הטראומה הגדולה שאתה נושא מהמלחמה מבחינתך?
"הטראומה הגדולה שאני לוקח אתי מהמלחמה, מבחינתי זה היה הפיגוע ברכבת ומותם של שמונת עובדי הרכבת. בסיורים שלי הייתי שם בסביבה, וכשקרה האסון הגעתי לשם אחרי כמה דקות. הסתובבתי שם בין נחלי הדם שהיו שם בין פסי הרכבת.
"זו הייתה טראומה קשה עבורי. זה היה ביום השלישי של המלחמה, ואני מסתכל על הנשמות הצעירות שנהרגו מטיל אחד ואמרתי לעצמי: 'אם זה ממשיך בקצב הזה, אין לי עיר. זה מחק שמונה בטיל אחד'. אבל תודה לאל, זה נגמר אחרת".
אתה לא מרגיש שהממשלה נזכרת בכם רק בעיתות מלחמה?
"אני חושב שלא רק בעיתות מלחמה צריך להפנות לחיפה והצפון מבט. היא צריכה כל הזמן להפנות אלינו מבט, אחרת היא תאבד אותנו. אחרי המלחמה, הממשלה הקימה קבינט מיוחד שנקרא: 'קבינט חיפה והצפון'. היא נתנה הטבות גדולות לחיפה והצפון.
"אנחנו קיבלנו המון, מבחינת תעשייה ומקומות עבודה, אבל היום אין לזה המשך. היום, הצפון והדרום לא זוכים לתשומת לב. אנחנו זוכים בהרבה מס שפתיים. מה שמתפתח היום, וזה אסון למדינת ישראל, זאת מדינת תל אביב. המדינה לא יכולה להתקיים רק על מרכז הארץ, זה לא הולך".
אז אתה לא סומך על הממשלה?
"לא צריך לסמוך שהעזרה תבוא מהממשלה, כי היא או לא תבוא, או תבוא מאוחר, או תבוא מעט".
יהב מגלה כי המוכנות של חיפה להתקפת הטילים הייתה מפתיעה לטובה, בזכות הכנות לאסון אחר, רעידת אדמה שהעיר תרגלה תרחיש להתקיימותה, רק כמה ימים לפני פרוץ המלחמה: "התכוננו לקטסטרופה של רעידת אדמה, כמה ימים לפני המלחמה עשינו תרגול גדול לתסריט של רעידת אדמה גדולה, עם כל כוחות ההצלה ועוד.
"בדיעבד, זה עזר לנו בהתמודדות עם מה שקרה במלחמה. במלחמה התושבים נוכחו לראות שהראשונים להגיע למקום בו פגע הטיל אלו עובדי העירייה. הם היו גם מתקנים, וגם דואגים לשים דגלים על המקום. וזה החדיר גאווה בתושבים".
העמידה של חיפה במלחמה הפנתה לא מעט זרקורים בכלי התקשורת העולמיים, לעיר הצפונית. תשומת הלב והדיווחים שהגיעו מאלפי כלי תקשורת זרים, כולל הטלוויזיה האירנית שאליה יהב הסכים להתראיין רק בשידור חי, כדי שלא יוציאו את דבריו מהקשרם, הפכו את יהב עצמו לפופלארי. יהב מספר, בגאווה לא מוסתרת על עיטור הליגיון הצרפתי שהעניק לו הסנאט בצרפת:
"נהוג לתת לזרים את אות ליגיון הכבוד במדינה של מקבל האות, אלא שאותי הטיסו לסנאט הצרפתי וראש הסנאט נתן לי את האות. זה היה מרגש". בכלל, מגלה יהב, כי מאז המלחמה חיפה הפכה למוקד עלייה לרגל עבור אסטרטגים וראשי מדינות רבות:
"הגיע לכאן שר הביטחון הסינגפורי שישב כאן כדי ללמוד איך עמדנו במלחמה. הגיעו כל צמרת פיקוד העורף האמריקאי גם ללמוד מה עשינו, וכתבו על כך מאמר מאלף בביטאון אסטרטגי ידוע". אבל אם תשאלו את יהב, מה הדבר שהוא לוקח מהמלחמה וגורם לו לחיוך, זה הכינוי שהדביקו לו כמה רשתות טלוויזיה אמריקאיות: "פתאום אמרו לי שמכנים אותי ג'וליאני. ככה קראו לי למשל בסי.אן.אן.", מסכם יהב בחיוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם