הקרב על הפרגולה: עיריית בת ים נגד מסעדת מובי דיק
שנים רבות שירתה פרגולה מעץ את אורחי מסעדת מובי דיק המפורסמת בבת ים. כשבעלי המסעדה החליט להחליפה בחדשה, דרשה העירייה להרוס אותה כליל. בסוף הוא שרף אותה
לפני כשבוע הגיעו עובדי אגף ההנדסה למקום, והורו בצו מנהלי להרוס חלק מהמסעדה הנמצאת על הטיילת ושופצה ימים קודם לכן על ידי החלפת פרגולות העץ לחדשות.
"זה היה אמור להיות יום שמח בשבילנו", מספר השבוע שאול דוד בייאוש רב. "כל כך רציתי לראות את התוצר הסופי של העבודה שעשינו ובנינו, אבל לאנשים אחרים היו תוכניות אחרות".
לדבריו, עובדי ההנדסה דרשו ממנו לפרק את הפרגולה שבנה במשך שבועות ולפנות אותה מהמקום. באקט של כעס החליטו שאול ומקורביו לשרוף את הפרגולה, לאחר שהבינו כי לא יוכלו להשיבה למסעדה.
בשנת 1970 הקים שאול את הקיוסק הקטן בחוף הסלע ומאז ועד היום הוא נמצא באותו מקום. במרוצת השנים הפך המקום לפעיל במיוחד וסחף אחריו תושבים רבים. בשנת 1992 נשרפה המסעדה שהייתה בסמוך ל"מובי דיק", וכתוצאה מכך נשרפה גם המסעדה של שאול. "לצערי התעוררתי למראה שחור בשנת 1992. לא האמנתי שהמסעדה שלי עלתה באש. אי אפשר היה לשקם את המקום. הוא היה שרוף, חרוך עד לפיסת העץ האחרונה ולא ידעתי מה לעשות".
חשבת לוותר על המסעדה האהובה שלך?
"כן, בשלב הראשון לא ידעתי מה אני אעשה, וחשבתי על האפשרות אולי לסגור את העסק. אבל בתוך נפשי לא יכולתי לעשות את זה. המקום הזה הוא אהבת חיי, משנת 1970 הוא קיים. קראתי למקום 'מובי דיק' על שם סיפור הרומן של הרמן מלוויל. מובי דיק היה הלווייתן הלבן, אשר הותקף על ידי ספינות רבות, אך הצליח להדוף ולהרוס את מתקיפיו. אני לא רציתי להרוס אף אחד, אלא רק לחיות בכבוד ובצניעות".
ואז החלטת לפתוח מחדש את המסעדה
"נכון מאוד. ראש העירייה דאז היה יהושע שגיא. הוא החליט שהטיילת בבת~ים צריכה לשנות את פניה והוא רצה שכמה שיותר בתי עסק ישפצו את עצמם ויקבלו היתרים ורישיונות עסק למכור אוכל חם. הוא שיכנע אותי להשקיע במקום כ~90 אלף דולר. אי אפשר היה לשקם את המקום אלא לבנות הכל מהיסוד, ממש מחדש. לכל המזנונים באזור הזה יש זיכיון למזנון, והובטח כי ברגע שאני אבנה פה כולם יצטרכו שיהיו להם רישיונות עסק כחוק".
90 אלף דולר זה הרבה מאוד כסף. מהיכן השגת את הסכום הזה?
"משכנתי את הבית שלי. לקחתי הלוואות ועשיתי הכל כדי להקים מחדש את המקום. ידעתי שזה יהיה לטווח ארוך. אמרתי כבר, זה היה כמו בית עבורי. אני זוכר שיהושע שגיא הגיע לפה וראה את המקום ונדהם. הוא ומנכ"ל העירייה, שנפטר מאז, אישרו לי לבנות פרגולה מחוץ למסעדה על מנת שאוכל להתרחב לאחר שהשקעתי כסף
"הבטיחו לי שכולם ילכו בעקבותיי ומכולם ידרשו אישורים ורישיונות, אבל שום דבר בשטח לא יושם. כולם המשיכו למכור אוכל ללא אישורים ורק אני שילמתי עבור אותם אישורים אלפי שקלים מידי שנה. מאז ועד היום כולם בנו כמוני ולאף אחד אין רישיון מתאים".
לא שאלת מדוע מבקשים רק ממך?
"לי באופן אישי היה אינטרס שהמקום עצמו ייפתח, ולא עניין אותי מה קורה לעסקים אחרים. אני הייתי בעד שלכולם יהיו אישורים וכולם יוכלו לפתוח מסעדות. תאמין לי שזה לא היה פוגע בי כלכלית, להיפך, זה הביא לחוף הסלע יותר קהל. אני בעד תחרות בריאה. אבל בפועל זה לא קרה".
שאול דוד כבר בן 64. הוא מתגורר בבת ים למעלה מיובל שנים. המסעדה נמצאת על שטח של כ-230 מטרים, מתוכם 120 מטרים נמצאים על הטיילת, היכן שניצבו עמודי הפרגולה עד לפני כשבוע ימים.
"מאז הבנייה החדשה של המסעדה ועד לפני חודשיים אף אחד לא הציק לי ולא בא אליי בדרישה למתן אישור על בניית פרגולה. מהיום הראשון שפתחתי לאחר השריפה הייתה לי פרגולה, כולם ראו וידעו על כך". התפנית הגיעה כאמור לפני כחודשיים, בחודש מאי.
שאול החליט לשפץ את המסעדה ולהחליף את הפרגולה הישנה באחת חדשה. "רציתי לתת למקום עיצוב חדש, אחר. המטרה הייתה שלאנשים יהיה נוח לשבת תחת צל, ומצד שני ליהנות ממשבי הרוח של הים. רק לשם השוואה, את הפרגולה החדשה בניתי על שטח קטן יותר מכפי שהייתה הפרגולה הקודמת, כלומר זה לא שחרגתי ולפתע התחלתי לגנוב עוד כמה מטרים, להיפך".
לדבריו, ביום האחרון של בניית הפרגולה החדשה הגיעו, בצהריים, הגיעו נציגים מאגף ההנדסה. "הם אמרו לי שהם עוצרים את עבודת הבנייה של הפרגולה כי יש בידיהם צו הפסקת עבודה. הצו היה מנהלי וחתום על ידי ראש העירייה שלומי לחיאני. מיותר לציין שהכל כבר היה גמור והייתי על סף פתיחה חדשה. העירייה תבעה אותי בבית המשפט, שנתן לי חודשיים ימים על מנת לבקש את ההיתרים הדרושים להשלמת בניית הפרגולה.
"הגשתי את כל האישורים הדרושים. הם מצידם טענו שהגשתי את המסמכים באיחור וידעתי שמחפשים אותי כי לאף אחד לא מאשרים לבנות פרגולה, מתוך כוונה ברורה לא לאשר, למרות שלכולם יש פרגולה ללא היתרים, לאף אחד".
ואז מה קרה?
"בשבוע שעבר הגיעו מאגף ההנדסה ואמרו לי להוציא את הפרגולות החוצה. אלה פרגולות מעץ מיוחד. הסברתי להם את המצב ואמרתי להם שבחום של יולי אוגוסט אי אפשר לשבת בפנים אלא צריך אוויר. אבל הם לא רצו להבין אותי. ביקשתי מהם יום נוסף כפי שמגיע לי והם אפשרו לי להרוס למחרת בבוקר, אבל רצו שאחתום על מסמך שלא אבנה יותר.
"כמובן שהתנגדתי לכך. לבסוף הצלחתי למצוא מישהו שהסכים שאעביר אליו את העצים בבוקר. למחרת הגיע הטרקטור בשעה שש וחצי בבוקר, הם רצו שנפרק הכל. הסברתי להם שרק מאוחר יותר אפנה את העצים למקום אחר. התפתח ויכוח קולני ולבסוף מרוב עצבים הדלקנו את העץ באש, כתוצאה מכך היה פה בלאגן שלם".
אתה כועס על ראש העירייה שלומי לחיאני?
"ממש לא. לי אין בעיה או טענה לעברו של ראש העירייה, הוא בסדר. קשרו לו את הידיים. הוא היה זה שנתן לכולם פה להתרחב. רק בזכותו המקום הפך לתוסס. ברגע שהחלו החקירות החליטו להקפיד על כל דבר שזז וזה מה שקרה – מנסים לחפש את העסקים הקטנים. אני רוצה להבהיר שאין לי בעיה שיהרסו לי אם אין לי את האישורים, אבל שיאכפו לכולם. ישנן מלא מסעדות בעיר שאין להם אישורים והם בנו וממשיכים לבנות בצורה לא חוקית, וזה לא בסדר. באו רק אליי. אני מוכן להרוס הכל אבל שיהרסו לכולם".
אתה חושב שאם לא היית משפץ אף אחד לא היה מבקש ממך לפרק את הפרגולה הישנה?
"אני בטוח שלא היו מבקשים. טעיתי שחשבתי לשפץ".
מהעירייה נמסר בתגובה: "הפרגולה במסעדת מובי דיק שנהרסה בשבוע שעבר, נבנתה ללא היתר וללא כל בקשה להיתר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם