בודדים ביחד: סיור אופטימי בחוות הבודדים בנגב
הפרות והכרמים הפיקו כל טוב, וגם הצימרים התמלאו בתיירים. אבל אז החלו לזרום התביעות לפינוי החוות. השבוע הסתיימה הסאגה, עם הסדרת חוק התיישבות הבודדים. "העלו אותנו לכאן אחרי שנים של ביורוקרטיה, ואז התייחסו אלינו כאל גנבים בלילה", טוענים בעלי החוות
על אם הדרך לשדה בוקר, לצד הכביש המוביל מצומת טללים לצומת חלוקים, החליטו גדי ולאה נחימוב להתמקם עם ששת ילדיהם. בשממה היוקדת, הרחק מבית קולנוע, סופרמרקט, בריכת שחייה, היכל ספורט או תחנת רכבת. הנוסעים בכביש הזה בקושי מבחינים בשלט הקטן המפנה ל"חוות נאות".
אין כביש סלול בדרך ל"חוות הבודדים", והנסיעה על האבנים הפזורות על דרך העפר המדברית מאפיינת את המשפחה הסגפנית: אין מותרות בחווה הזו, גם לא כביש המשמש את האורחים יותר מאשר את ההולכים ברגל מהמחלבה לדיר ובחזרה. גם ההליכה לצימרים אינה מתבצעת על דרך אספלט. הכל מדברי, וגם העצים מסרבים לצמוח ולתת מעט מצלם בין המבנים.
הנחימובים הם זוג כבר מכיתה ה'. בימים אלה הם נערכים לפגישת מחזור, וייתכן שכמה מחבריהם יתקשו להאמין שמרומן הבוסר הזה יצאה משפחה איתנה, שעזבה את החיים הטובים בכפר הרי"ף, את הפרנסה הבטוחה בעסקי מסעדות הבשר, ועברה למקום כה שומם.
בשנת 2003 החליטה המשפחה לעזוב את מרכז הארץ ולעלות על הקרקע אחרי כחמש שנים של ריצות בין משרדי הממשלה לצורך אישורים. בין היתר הביאה עמה משאית ובה 48 גדיות, שתי מכוניות ואוהל סיירים.
"בשבוע הראשון כאן עשו לנו בוחן שכונה", נזכר גדי בקבלת הפנים המדברית. "בדואים עברו עם עדריהם בשטח של החווה ועשו חראקות עם ג'יפים. הסברנו להם שכאן לא עוברים יותר, ומאז יש לנו שקט. עד שלשום. שלשום הייתה
לאה וגדי נחימוב אינם משתייכים למקטרים, לכן הם מתארים את התלאות שעברו בחצי חיוך. הרי הם הגיעו כחוק והתיישבו כאן בעידוד משרדי הממשלה וראש המועצה האזורית רמת נגב, שמואל ריפמן. אחרי כמה שנים של חיים סגפניים במדבר החלו להשביח את עדר העזים לחלב, כאשר לכל עז הוצמד שבב אלקטרוני המכיל את כל הנתונים על איכות החלב שלה. איכות היוגורט, החלב והגבינות הפכה לשם דבר, אבל אז הגיעו עננים קודרים, שאיימו לנפץ את חלום חוות הבודדים בנגב, וזרם של תביעות שהוגשו לבית משפט השלום בבאר שבע עסקו בדרישה לפינוי חוות הבודדים.
חרב הפינוי שהתנופפה מעל ראשיהם לא הפריעה לנחימובים להמשיך להתפתח, בתמיכתו של ריפמן. הפיתוח כלל הפיכת הדיר והמחלבה למכון היי-טק, בניית ארבע בקתות אירוח והעמקת הקשר למקום. "בתל אביב אנחנו מבלים פעם ב-21 יום, רואים ים, שותים וחוזרים לחיים האמיתיים: אוויר נקי, נוף ואנשים נפלאים", אומר גדי. ולאה מוסיפה: "חלמנו על חיים שקטים במדבר, ועכשיו נמצא את האיזון בין החלום למציאות. הפכתי פה לחולת עבודה מהבוקר ועד הלילה".
מזרחה משם ממוקמת "חוות נחל בוקר", שאותה מיישבים הילדה ומשה זוהר עם שלושת ילדיהם. הילדה, הולנדית במוצאה, חלמה להקים חווה בדרום צרפת, אך מצאה את עצמה בנדודים מאילת לדרום הנגב.
משה זוהר הגיש תוכניות להקמת חוות בודדים כבר משנת 1993: "עברנו מקיבוץ משאבי שדה למושב קדש ברנע, הצלחתי בחקלאות, אבל אשתי ראתה את משפחת קורנמל עולה על הקרקע ומקימה חוות בודדים וביקשה ללמוד מהם. נפגשתי עם דני קורנמל ולאחר מכן הצעתי לרשויות נקודות להתיישבות. ספגתי התנגדויות, עד אשר קיבוץ שדה בוקר ויתר למעני על משבצת הקרקע שעליה הקמנו את החווה".
משפחת זוהר מגדלת 40 דונם כרמים לענבי יין. כמו כולם ספגו גם הם תביעות. הם פנו לעזרתו של עו"ד אליעד שרגא, מהתנועה לאיכות השלטון, שייצג אותם ושחרר את הקרקע לנטיעת הכרם. "אחרי כל התלאות שעברנו החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לפעול נגד חוות הבודדים", אומר זוהר. "התוכנית הייתה הריסה ופינוי של כל החוות ולאחר מכן עריכת מכרזים חדשים. התחלנו לאחד כוחות, כי התביעות היו נגד שבע חוות, ובמקביל פעלנו עם המועצה האזורית רמת נגב כדי לקדם הצעת חוק בנושא חוות הבודדים. החוק התקבל לפני שבוע, אבל הדרך עוד ארוכה. צריך שהמדינה תמשוך את התביעות שלה נגדנו, והכל יתבצע על פי הסדר".
במשך השנים, אומר משה זוהר, הושקע רבות בנטיעות זיתים ורימונים בסיוע פרופ' זאב וייסמן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ונבנו ארבעה צימרים וחאן לאירוח 17 איש. "מהכרמים שלי מייצרים יין ביקבי ברקן ובחוות רותה", הוא מספר. "יש משקיע מארצות הברית המוכן לממן נטיעת אלף דונם של עצי זית לתעשיית השמן, אבל הביורוקרטיה הורגת אותנו ומונעת מאיתנו לממש את התוכניות האלה. 50 שנה לא התעניינו בהתיישבות כאן, באזור הבלתי מיושב והקשה למחיה ולפרנסה. פתאום עכשיו מגיעים נדל"ניסטים מעונבים ומחויטים ורוצים לקנות קרקעות בנגב כדי להתעשר עוד ולא כדי להתיישב".
על כביש שדה בוקר-ירוחם ממוקמת "חוות טנא". כאן הסיפור שונה. אורית ומשה טנא הגיעו לכאן לפני חמש שנים ממושב אביגדור כדי להמשיך לגדל פרות לחלב. ברפת הקודמת שלהם נדרשו שינויים רבים בנושא איכות סביבה.
משה טנא, 61, החליט: "במקום לבנות רפת מחדש במושב, נגשים חלום ונבנה חוות בקר בנגב. ההתחלה הייתה קשה, ואילו היום יש לנו מאה פרות חולבות ועוד עשרות עגלים ועגלות. הכל היה טוב, עד אשר החלו להציק לנו".
טנא מסיט מעט את כובע הבוקרים הגדול שעל ראשו ומותח ביקורת על מאבקי המדינה נגד בעלי חוות הבודדים בנגב: "השלטון שהעלה אותנו לפה אחרי שנים של ביורוקרטיה ואישורים אינו יכול להתייחס אלינו כאל גנבים בלילה. אני שמח שהחוק אושר, אבל עדיין הדרך ארוכה עד שנוכל להתחיל לבנות בתים, להגדיל את העיסוקים ואת האטרקציות בנגב".
שמוליק ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת נגב, נחשב לאבי התיישבות הבודדים בנגב. במשך שנים ראה את השטחים השוממים והחליט לעשות מעשה: "התוכנית של 'דרך היין' החלה בזמנו בפגישה עם רפול ואריק שרון", הוא נזכר. "יענקל'ה מוסקוביץ' ואני באנו אליהם ואמרנו שהנבטים גידלו באזור אלפי דונמים של ענבי יין לפני אלפי שנים, ואין סיבה שאנחנו לא נגדל בהר הנגב וברמת הנגב כרמי יין וזיתים בחוות הבודדים. הרעיון היה להחיות את כביש 40 מבאר שבע למצפה רמון. אריק שרון נתן הנחיה למינהל מקרקעי ישראל לתכנן את חוות הבודדים. עד היום המינהל מתכנן את החוות".
אבל כאמור אחרי החזון החלו המאבקים המשפטיים. "בהתחלה אושרה 'דרך היין' במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, לפני כשמונה שנים", מספר ריפמן. "אז החלו המאבקים נגד הקמת החוות. החברה להגנת הטבע פנתה לבג"ץ נגד החווה של משה זוהר, ובית המשפט העליון דחה את העתירה. לאורך השנים היו מאבקים עם ארגון עדאלה, שפנה לבג"ץ ונדחה.
"גם הפרקליטות החלה לפעול נגד החוות, בגלל אי קיום חוק חובת המכרזים לגבי קרקע למגורים. מנקודת המבט שלי מני מזוז הוביל קו נוקשה מדי, במקום למצוא דרך להסדיר את נושא החוות. הקו הנוקשה כלל הנחיה להוציא את כל החוות למכרז. זה קומם אותי, כי חלק גדול מהחוות היו בחוזים ארוכי טווח".
ריפמן, לדבריו, חשש שמכרז ימשוך לנגב את הנדל"ניסטים ממרכז הארץ המחפשים דירות קיץ. "האמנתי בצדקת הדרך ובייצור סוג כזה של התיישבות. עם האמונה הזו לא מצמצנו ונלחמנו. כמות האנרגיה והשעות שהשקענו בזה הייתה בלתי מוגבלת. אנחנו רוצים שהפרויקט הזה יתקיים, והאמירות שזה פוגע בבדואים מרגיזות אותי. חוות בודדים על קרקע המדינה זו אינה פגיעה בבדואים".
פרחן שלייבי הוא הבדואי היחיד שזכה להקים חוות בודדים, ליד צומת משאבים. לדבריו, רק לאחר שנים של מאבקים מול השלטונות הוא הצליח להקים את החווה, שבה הוא מגדל עזים לחלב, כבשים לבשר וגם משלב תיירות. בקרוב, לדבריו, יוקמו בחווה צימרים לאירוח וגם מסעדה.
"עלינו על הקרקע באישור, ואז החלו להציק לנו בלי להציע לנו דרך לצאת בכבוד מהסיפור", הוא אומר. "חלק מהחוות קיבל חידוש להרבה שנים, ולחלק לא הסכימו לחדש את החוזים. כבדואי אני
גאה ושמח, והלוואי שייגשו עוד בדואים המעוניינים להקים חוות. האוכלוסייה הבדואית חלשה
כלכלית ופוליטית, ולכן צריך לעזור לה. אסור לומר לבדואים לא, אלא לקדם את מי שיעמוד
בדרישות. שהכל יהיה פתוח ושוויוני. הכל צריך להיות גלוי וצודק - ליהודים ולבדואים".
"אני לא מרגיש מנצח מול הפרקליטות", אומר ריפמן. "האווירה סביב החוות השתנתה מאז פרישתו של מזוז. הגענו לחוק מאוזן הפותח פתח למיזמים תיירותיים בנגב. אמרתי לח"כ טאלב א-סאנע כי אם החוק ייצר מיזמים תיירותיים של בדואים, אשמח מאוד. עם זאת, צריך להמשיך לעבוד ואסור לנוח על זרי הדפנה. אנו מקפידים שכל חווה תפעל על פי התקנון. אנו מאמינים שהפרויקט יצליח. זו אינה התשובה ליישוב הנגב, זה מרכיב קטן וחשוב בסוג מסוים של התיישבות".
גם יושב ראש הוועדה החקלאית ומנהל המחקר והפיתוח במועצה האזורית רמת נגב, יענקל'ה מוסקוביץ', לא מסתיר את שביעות רצונו מההתפתחות האחרונה: "סוף סוף יוסדר באופן חוקתי מעמדם ההתיישבותי של החלוצים הראשונים, שהקימו באישור הממשלה את פרויקט דרך היין", הוא אומר. הדבר הטוב השני שקרה במאבק הזה הוא שניתן יהיה להקים עוד יזמויות כאלה, שיקדמו את התיירות והחקלאות בנגב".
הצעת "חוק הרשות לפיתוח הנגב" נדונה בכנסת בקריאה ראשונה לפני כשנה, והשבוע עברה עם שורה של תיקונים בקריאה שנייה ושלישית. היוזמים הם חברי הכנסת ישראל חסון, שלמה מולה, דוד רותם, אלכס מילר, אריה אלדד ורוברט אילטוב.
החוק, שנועד לעודד מיזמים חקלאיים תיירותיים בנגב, עורר התנגדות רבה בקרב גורמים רבים, ביניהם הפרקליטות, שטענה כי העניין לא עבר את חוק המכרזים; החברה להגנת הטבע טענה להרס הסביבה ולעברה על החוק, והבדואים טענו כי הם מופלים לרעה מול היהודים בכל הקשור להקצאת קרקעות עבור החוות. אלה שבדרך כלל נמצאים משני צדי המתרס מצאו הפעם מכנה משותף להילחם נגדו יחדיו.
יושב ראש המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אברהים אל וואקילי, מותח ביקורת קשה על אישור החוק: "אנחנו לא רואים אפליה בין האזרחים במדינה, אלא רק בדברים השייכים לבדואים. התוכנית של ריפמן לא דאגה לנו. אין לי בעיה שליהודים יהיו חוות, אבל גם שלבדואים יהיו. אנחנו כאן יושבים בנגב לפני החוות האלה. אנחנו מתנגדים לחוק, כי הוא מפלה לרעה את הבדואים. אם אני רואה שהקרקע שלנו ניתנת ליהודים בלבד, נתנגד לזה. זו אפליה. אם אנחנו אזרחים במדינה, אנחנו צריכים להיות שווים.
"אני דורש מהאנשים שאישרו את חוות הבודדים שיאשרו גם לבדואים חוות. היישובים שלנו קיימים ולא מכירים בהם. אנחנו שותפים לפיתוח הנגב ובלי שיתוף שלנו והכרה בכפרים שלנו לא יהיה פיתוח בנגב. אנחנו דורשים את כל הזכויות שלנו מהמדינה. לא יכול להיות שמדברים על הכרה ועל הריסות של הבתים שלנו, ובצד השני מאשרים חוות".
מהחברה להגנת הטבע נמסר: "בשנים האחרונות קבעה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כי ככלל בישראל אין מקום לעודד ולהקים מיזמים של התיישבויות בודדים - חוות פרטיות בשטחים הפתוחים, המחזיקות בשטחי קרקע גדולים יחסית ומחוץ למקומות יישוב קיימים. ברחבי הנגב ישנן עשרות חוות בודדים, הנמצאות בלב השטחים הפתוחים, ורובן ככולן מבצעות בפועל עברות בנייה הפוגעות בסביבה ובשלטון החוק. אנו סבורים כי יש להפסיק את התופעה השלילית של עשרות התיישבויות הבודדים שהוקמו באורח בלתי חוקי בניגוד לחוקי מקרקעין, הממוקמות בשטחים הפתוחים המיועדים לשימור בתוכניות מתאר שונות.
"הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב היא מהלך עוקף תכנון ועוקף כללי מינהל תקין, שעלול לפגוע ברצף השטחים הפתוחים. יתרה מכך, מהלך זה נוגד את האינטרס הציבורי הרחב ועתיד לגזול מהציבור את השטח הפתוח לטובת מתן הטבות מפליגות ליזמים פרטיים".
מהפרקליטות נמסר: "בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה הגיש מינהל מקרקעי ישראל שבע תביעות ראשונות לפינוי מחזיקים בחוות הבודדים ב'דרך היין' שבנגב. חוות אלה הוקצו בשעתו על ידי מינהל מקרקעי ישראל בפטור ממכרז, למטרות מרעה וחקלאות, ובתמורה לדמי שכירות שנתיים מזעריים. במהלך השנים הפרו מחזיקי החוות את התנאים שבהם הוקצו להם החוות ועשו בהן שימושים מסחריים ותיירותיים ולעתים גם תוך פלישה לשטחים נוספים, שלא הוקצו להם כלל.
"פעילות המדינה בתחום זה נועדה למנוע מצב בלתי חוקי ובלתי ראוי, שבו אזרחים שקיבלו לידיהם שטחים בתמורה כמעט אפסית לצורך מרעה וחקלאות מפעילים, תחת זאת, באותם שטחים צימרים, מסעדות, בתי מסחר ומגורים.
"התביעות מוגשות לאחר שנדחתה עתירה לבג"ץ, שהגישו בעלי חוות הבודדים נגד הנחיית היועץ המשפטי לנקוט הליכי אכיפה נגד המחזיקים. לבעלי החוות ניתנה האפשרות לבוא אל מינהל מקרקעי ישראל ולהציג את נסיבותיהם הייחודיות, ככל שישנן, אולם הצעה זו לא נענתה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם