נפל ביום האהבה: חייו ומותו של נמרוד שגב
ביום שבו נמרוד שגב נפרד מאשתו ובנו וגויס בצו שמונה, הוא ידע שהביתה הוא חוזר רק בארון. סיפורו העצוב של המילואימניק מראש פינה, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ורק אחרי מאבק עיקש ברשות העתיקות הונצח שמו באחד המקומות היפים בארץ
נמרוד גויס בט' באב ונהרג כמה ימים לפני סוף המלחמה, בט"ו באב, חודש לפני יום הולדתו ה-29. ביום של ראות טובה ניתן לראות ממצפה נמרוד את לבנון שבצפון, מהר דב והחרמון, דרך כל רמת הגולן, עמק החולה ועד לרמת גלעד בעבר הירדן. נוף מרהיב, עוצר נשימה.
לאבא חזי היה חשוב מאוד להקים את המצפה דווקא במקום הזה, קרוב מאוד לעץ התאנה העתיק בן מאה השנה שנמרוד כל כך אהב. חזי: "זה היה המקום שלו. תמיד כשהיה נעלם לנו הייתי מחפש אותו ותמיד הייתי מוצא אותו יושב כאן לפעמים מתחת לעץ התאנה, לפעמים על העץ. מחובר לעצמו, מחובר לטבע ולנוף. כאן אני מרגיש הכי מחובר לנמרוד. מבחינתי נמרוד לא נמצא בבית הקברות, אלא כאן, במקום שהמחשבות שלו נמצאות".
נמרוד ז"ל, בנם של חזי ואיריס, היה דור רביעי בראש פינה. לאחר שנהרג בחרה אשתו איריס (במשפחה קוראים לה איריס הקטנה, להבדיל מחמותה הנושאת אותו שם) שנמרוד ייקבר בראש פינה, לא בקריית שאול הסמוכה למקום מגוריהם ברמת גן. "היא יודעת שעל אף שהוא חי הרבה שנים במרכז הארץ, הוא נשם וחי את האוויר של ראש פינה והיה מגיע לכאן איתה ועם בנם עומר, מראה לה את הנופים ולא שוכח לבלות דקות ארוכות ליד עץ התאנה", אומר חזי.
למלחמה יצא נמרוד מעבודתו כבכיר בחברת מיקרוסופט. בבלוג לזכרו מספרים חבריו לעבודה על פרויקטים יוקרתיים בשווי מיליוני דולרים שבהם היה מעורב. את המחשב הנייד שלו הוא לקח בטנק שאיתו יצא ללבנון והמשיך לעבוד באמצעות מודם סלולרי. הוא היה אחראי על השקת תוכנת הויסטה. הטיל ששרף אותו ואת חבריו לצוות הטנק השמיד גם את מחשבו האישי. בתוכו הייתה הרבה מאוד אינפורמציה על הויסטה, והוצאת התוכנה לשוק התעכבה בשל כך.
אחרי מותו תרמו חבריו לעבודה חדרי מחשב חכמים לשני בתי ספר בגליל שנפגעו במהלך המלחמה (בית ספר רמת רזים ובית ספר אגמים בצפת). על קירות החדרים בבתי הספר תלויים שלט של מיקרוסופט ותמונה של נמרוד. מחשבים לזכרו נתרמו גם ליחידות לטיפול בנפגעי טראומה.
תשעה באב, קיץ 2006. נמרוד ז"ל לוקח את בנו עומר בן השלוש לגן. כשיצא, בדרכו לעבודתו במיקרוסופט ברעננה, קיבל מסרון. "עליך להתייצב בשטחי הכינוס של חיל השריון בצפון". איריס , אשתו, ניסתה למנוע את יציאתו, אבל נמרוד היה נחוש להתייצב. הוא הגיע לנקודת הכינוס ושם אמר לו המג"ד ששמו לא ברשימות וכי הוא הועבר ליחידה אחרת. "אתה יכול לחזור הביתה", אמר לו. נמרוד התעקש, "קיבלתי צו 8 אז אני פה".
חזי משחזר איך זמן קצר לאחר ההתארגנות בראש פינה הוא התקשר אליו ואמר: "אבא, יש פה בלגן שלם. אין אוכל ואין מים, תראה אם אתה יכול לארגן לנו משהו". זה היה היום האחרון שבו ראה חזי את בנו בחיים. "קניתי כמה מנות פלאפל ובקבוקים משפחתיים של מים מינרליים. אמרתי לו, תשימו את המים בטנקים, שיהיה לכם כשתהיה בלבנון. הוא אמר לי'נראה לך?', קרע את הניילונים וזרק לכל אחד בקבוק, כולם היו מתים מצמא. זה מדהים, כי בסוף היום דווקא הוא פונה לבית החולים זיו בצפת כשהוא סובל מהתייבשות".
חזי הגיע לחדר המיון עם נמרוד. שם שמע מפיו את הנבואה המצמררת שהגשימה את עצמה כעבור שישה ימים בלבד. "שאלתי אותו אם זאת התייבשות או מעבר לכך. הוא ענה לי,'אבא, אני פוחד'. שאלתי אותו'מה קורה, נמרוד?' ואז הוא אמר לי:'אני מהמלחמה הזאת חוזר בארון מתים. הטנק יעלה על זירת מטענים, נפרוש זחל ולא נוכל להתקדם יותר. אז אני אהפוך למטרה נייחת שתחטוף טיל.
"הטנק יתפוצץ ואנחנו נישרף. כשתקבלו את הארון, אני לא
בט"ו באב, יום האהבה של קיץ 2006, נשמעה הדפיקה על הדלת של בית משפחת שגב בראש פינה. זה קרה ב-11 וחצי בלילה, 12 שעות אחרי שהטנק של נמרוד וחבריו ספג פגיעה ישירה מטיל נגד טנקים בכפר הלבנוני עייטא א-שעב. "כששמעתי את הדפיקה על הדלת הייתה לי תחושה של דז' ה-וו. פתחתי את הדלת וראיתי אותם", נזכר חזי בקול חנוק מדמעות ברגעי התופת.
"עזבתי את הדלת וברחתי אל תוך המטבח כאילו שככה אצליח לברוח מהאמת. נפלתי על הרצפה. נשאתי את ידי לשמים וביקשתי רחמים.'תגידו לי שהוא פצוע'. התסריט שנמרוד צייר לי בבית החולים קרה אחד לאחד. כשהמג"ד בא וסיפר לי מה קרה לנמרוד, זאת הייתה נבואה שהגשימה את עצמה. אני חי את הסיוט הזה כבר ארבע שנים. אני גם יתום צה"ל. איבדתי אבא, זאב שגב ז"ל, אבל אני לא יכול להשוות בין סוגי הכאב, אלה שני דברים שונים לחלוטין. זה כאב שהוא בלתי נסבל. בלתי נסבל".
נמרוד נטמן בבית העלמין הצבאי בראש פינה. הלוויה התקיימה שלושה ימים אחרי נפילתו, כדי לאפשר לאהוד, אחיו היחיד, להגיע מסיבוב הופעות שערך ברחבי העולם כמנטליסט, קורא מחשבות.
נמרוד ז"ל עבר, כאמור, מסלול מטאורי בקריירה שלו. מפקיד בחברה להשכרת רכב, שמילא עם שחרורו מהצבא, התקדם לתפקידי שיווק ובמסגרת עסקת ליסינג גדולה שסגר עם אינטל זיהתה חברת ההיי-טק את הפוטנציאל שלו וגייסה אותו לשורותיה.
החברה שלחה אותו ללימודי מחשבים, עד שנחטף על ידי מיקרוסופט. שם נתפרה לו חליפה ייחודית למידותיו, ששילבה עבודה טכנית עם יכולותיו השיווקיות הנדירות. בהספד שנשא נציג החברה בלווייתו של נמרוד הוא שיתף את הנוכחים בסגולותיו של נמרוד ובעובדת היותו שותף ואף מוביל פרויקטים שזיכו את השלוחה הישראלית של מיקרוסופט בפרסים בינלאומיים.
"הוא הרוויח המון כסף והוא תמיד היה במינוס. תמיד הייתי אומר לו איך? תשמור את הכסף לימים אפורים. אז הוא היה אומר לי, אבא, חיים רק פעם אחת. הוא חי עם אשתו והילד שלו כאילו שידע שהחיים שלו יהיו קצרים", נזכר חזי. "נמרוד השקיע את הנשמה ונחשב במיקרוסופט לעילוי. אחרי שנהרג, ארבעה אנשים מילאו את החלל שהותיר בעבודתו".
מיקרוסופט אימצה את יום ההולדת של נמרוד וקשרה את עצמה עם גורלה של משפחת שגב. מאז נפילתו התפתחה מסורת. מדי שנה, ב-23 באוקטובר , חבריו לעבודה עולים לגליל כדי לערוך עם אביו פעילות לזכרו.
בדרך להגשמת חלומו לבניית מצפה נמרוד גילה חזי לדבריו את ארץ ישראל היפה. הוא הצליח לגייס מאות אלפי שקלים מחברות ומאנשים פרטיים. הידע שצבר בלימודי ידיעת הארץ הוביל אותו להדריך קבוצות בסמטאותיה הקסומות של ראש פינה הישנה ולהקדיש את ההכנסות להקמת המצפה.
שלוש שנים וחצי נאבק חזי ברשות העתיקות שמנעה ממנו לממש את הקמת אתר ההנצחה דווקא במקום הזה, בשל הערכה כי ישנם בו ממצאים בעלי ערך ארכיאולוגי. המועצה המקומית ראש פינה, שהשטח הציבורי שייך לה, נרתמה לעזרה, עד שלפני חמישה חודשים הושגו האישורים הדרושים. "היה לי מזל שאביהוד רסקי, ראש המועצה, הבין את מה שאני עובר. גם הוא יתום מלחמה", אומר חזי שגב. "קיבלתי מהמועצה רוח גבית. גם מראש המועצה וגם מהמהנדס שליוו אותי לאורך כל הדרך, למרות ההתנגדויות הקשות של רשות העתיקות".
ההתגייסות למענו ולמען המצפה מדהימה. ביום רביעי האחרון הגיעו למצפה עשרות מתנדבים מקריית שמונה, יסוד המעלה וחצור כדי להשלים את העבודות האחרונות. איתם עבדו כתף אל כתף עשרות מתנדבים מארצות הברית מתנועת "לבנות ולהיבנות". יחד עמלו על השלמת הגינון במקום. חזי מספר כי התנופה הגדולה להשלמת המצפה הגיעה לאחר שיועץ ראש הממשלה לענייני טקסים ואירועים, גיל שפר, הגיע באקראי למקום וגייס מיד תורמים להשלמת המצפה. שפר גייס את מגבית קנדה ישראל בראשותו של המנכ"ל יוסי תנורי והסמנכ"ל ויקטור יגודה, שהשלימו את כל החוסרים.
יגודה גם נכח פיזית במקום ועזר בעבודות. גם חברת מע"צ הצטרפה למתנדבים והכשירה בשבוע את דרכי הגישה לטקס. "כל כך הרבה תרמו המלאכים של החודש האחרון, אילולא הם המקום לא היה מגיע למצבו הנוכחי", אומר חזי ומבקש לציין במיוחד את חברת "מילר בלום", חברה לתכנון סביבתי שליוותה אותו כמעט שלוש שנים בקידום ובאישור המצפה. חזי: "הם אלו שתכננו את הפרויקט וליוו אותי בכל הקשיים מול רשות העתיקות ובקשיים האחרים".
" היה ברור לי שביום השנה הרביעי לנפילתו נחנוך את המצפה", אומר חזי. "השנה אפילו לא הודעתי לאנשים מתי עולים לקבר. יהיה שם אולי מספר מצומצם של מבקרים כדי להשלים מניין. באופן אישי הייתי מוותר על כל הצרמוניה של בית הקברות. לי זה עושה רע. זה כל כך מקשה לי על החיים, במיוחד יום הזיכרון הכללי. בשנה שעברה, ביום הזיכרון הכללי לחללי צה"ל, התמוטטתי, אושפזתי עם התקף לב. מנהל המחלקה אמר לי שאם לא אכנס לימי הזיכרון עם כדורי הרגעה, כל שנה אגיע לבית חולים. בשבילי זאת רק הכבדה, כמו ללוש את הכאב. הכאב כל הזמן קיים, אבל ביום הזה הוא מדמם".
השנה , בט"ו באב, יתכנסו לראשונה מאות אנשים לחנוך את מצפה נמרוד לציון יום השנה הרביעי לנפילתו. הם יעלו למצפה שממנו נשקף נוף מרהיב, יראו את דמותו ניבטת מולם מן התמונה שעל קיר המצפה, והעצב והיופי יתערבבו זה בזה. "בימי הזיכרון הרשמיים אני משחק את המשחק של כולם", אומר חזי. "אבל פה, במצפה, ליד עץ התאנה, אל מול נוף ילדותו של נמרוד אני הכי רגוע. אני מסתכל על הנוף, עוצם את העיניים ומרגיש שנמרוד נמצא כאן, יחד איתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם