בגובה העיניים עם דפנה ליאל

היא נולדה בירושלים וגדלה במבשרת ציון. היא לומדת מיונית לוי ומעריכה את היכולות של אילנה דיין. ואבא שלה הוא הדיפלומט ד"ר אלון ליאל. 1,503 מילים עם דפנה ליאל (27), כתבת ערוץ 2 בירושלים, שמאמינה כי האתגר הגדול הוא לשלב בין משפחה לקריירה

רונית מזרחי | 23/7/2010 12:13

מבשרת ציון
"נולדתי בירושלים. כשהייתי בכיתה ו' עברנו למבשרת ואני גרה ביישוב עד היום הזה. המיקום שלה עכשיו נוח לי מאוד כי אני מגישה ועורכת מבזקים בנווה אילן ומכסה את ענייני ירושלים ככתבת, וזה בדיוק באמצע. אפשר להקפיץ אותי בכל רגע נתון לכל אחת מהעבודות. זה נעים וכיף לגור במקום שגם גדלתי בו, ואני מכירה בו כל סמטה ופינה. זה נותן תחושה של ביטחון, של בית".

דפנה ליאל איור: עמית בוניאל

יושבת ראש מועצת התלמידים
"דבר שהשקעתי בו רבות מזמני וממרצי כשהייתי נערה. יש לי מאותה תקופה חברים טובים מאוד מכל הארץ, ובזמנו עשינו יחד הרבה דברים יפים. הדבר שאני הכי גאה בו זה חוק זכויות התלמיד, שעבר בתקופתי. הוא התגלגל הרבה זמן אבל אושר בזמן שהייתי חלק מהצוות. היום רוצים לבטל את זה כי אומרים שזה מקנה יותר מדיי זכויות לבני הנוער, וזה משהו שאני מתנגדת לו מאוד. אני חושבת שזה חוק חשוב והוא נולד מצורך מסוים".

גלי צה"ל
"התחנה העיתונאית הראשונה שלי. למדתי הרבה מאנשי מקצוע טובים מאוד, ראיתי הרבה. הייתי בהרבה מקומות בארץ ופגשתי אנשים מסוגים שונים ומשונים".

אוניברסיטה
"למדתי תואר ראשון ביחסים בין-לאומיים ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. אני חייבת להודות שלא כל כך התחברתי לחיים האקדמיים, הרגשתי שהם קצת מנותקים מכל מה שקורה. בגלל זה עדיין לא המשכתי לתואר שני, אני מאמינה שאעשה את זה בהמשך. אני חושבת שבתחום של התקשורת, לדוגמה, אין כמו החוויה המעשית".

אוהל המחאה למען גלעד שליט
"הייתי באוהל המחאה הקודם במרץ שעבר חודש, יום אחרי יום, והייתה תקווה גדולה שזה יסתיים. אני חושבת שגם מי שהיו נגד קיוו שיהיה לזה סוף. אני זוכרת את הלילה שהייתי ליד נועם, כשאולמרט החליט לדחות את העסקה, ואת הלילה שהימים בשבי התחלפו מ-999 לאלף. היום זה כבר כמעט 1,500. הזמן עובר, הם חוזרים שוב, וכולנו ממשיכים בחיים".

כרמלה מנשה
"אישה פורצת דרך".

בכי
"קורה, בטח. אני משתדלת מאוד לא לבכות בפניהם של אנשים, אבל זה לא תמיד הולך. כבר מצאתי את עצמי מחזיקה מיקרופון ודומעת תוך כדי. בליל הסדר שבו אירע הפיגוע במלון פארק הייתי בצבא והגעתי לארוחה אצל משפחה שהתארחנו אצלה. הייתי על בטן ריקה, עם בגדים חגיגיים, והקפיצו אותי לבית החולים לניאדו. היו שם עשרות פצועים קשה, מראות מזעזעים. הפצועים היו במסדרונות, כי זה בית חולים פצפון, והוא עבד על מתכונת של שבת, שהרי זה היה ליל הסדר.

"כל הערב תפקדתי והעברתי דיווחים ושידורים וכתבות, וכשהגעתי הביתה הייתי פשוט ממוטטת מזה. כשהייתי שם לא באמת הייתי בתוך החוויה. אני משתדלת מאוד שיהיה ניתוק מסוים בזמן שאני בכתבה, אבל אני מוצאת את הזמן אחרי כן להתחבר למה שקרה, כי זה חשוב שהכתב יהיה מחובר ולא מנותק רגשית. זה איזון שאתה מנסה למצוא ולהתמודד עמו. אני עושה את זה כדי לא להפוך להיות בן אדם ציני".

נמרצות
"אני חרוצה מאוד, אני אוהבת לעבוד. יש שיגידו שאני מכורה לעבודה. זה נובע מכך שאני רואה במה שאני עושה שליחות, זה הרבה יותר מתלוש שכר בשבילי. כשאדם פונה אליי עם סיפור ועם איזו מצוקה, אם זה באמת סיפור ראוי כמובן, אני רואה בזה שליחות לנסות לעשות את המקסימום כדי שזה ייכנס אצלנו. אני חושבת שזה מה שנותן לי את הכוח, שחשוב שלאנשים יהיה מענה ושירגישו שבערוץ החדשות הגדול של ישראל יש מי ששומע אותם ומקשיב להם".

אילנה דיין
"עיתונאית מעולה, צנועה, חכמה, רגישה. חשוב מאוד שאנשים איכותיים כל כך נמצאים במקצוע הזה. היא יכולה להביא את השיח למקום שהוא איכותי ועמוק, וזה לא קל במסגרות הזמן שיש לנו בערוץ 2".

דד ליין
"20:00 בערב. לפעמים זה ב-20:20, וקורה כמעט על בסיס יומי שכתבה מגיעה כמה שניות לפני השידור ואפילו נדחית טיפה בליין-אפ כי היא לא הגיעה בזמן. העבודה היא בלחץ היסטרי, וכעיתונאית במקצוע שלי זה היה דבר שהיה לי נורא קשה ללמוד,

כי צריך ללמוד לחיות עם פשרות, למשל שהסאונד או התמונה הם לא מאה אחוז. פשוט להוציא את הסיפור גם כדי להיות ראשונים וגם כי זה חדשות. בהתחלה חשבתי שצריך לעבוד על כתבה שבועיים והבנתי שזה לא כך, אני גם מתייעלת".

"חדשות ערוץ 2"
"הבית המקצועי שלי. אני בחברה כבר שש ומשהו שנים. הייתי ארבע שנים בערוץ הכנסת, עכשיו אני שנתיים בחדשות. למדתי טלוויזיה מאנשי המקצוע של ערוץ 2, שבאמת לימדו אותי מאפס טוטאלי. אני גאה להיות חלק מהמקום הזה".

יונית לוי
"מגישת חדשות מעולה, מעורבת מאוד במה שקורה במהדורה. אישה יסודית, בעלת ידע כללי ענק. יש רק מה ללמוד ממנה. נעזרתי בה והתייעצתי איתה כמה וכמה פעמים, ונהניתי מהידע, מהניסיון ומהנכונות שלה לעזור".

ערוץ 10
"תחרות זה דבר טוב, זה מוציא את המיטב מכל המעורבים. בסך הכול זה טוב לצופים. אני עדיין חושבת שהמהדורה שלנו טובה יותר ומבחינת התחום שלי, ירושלים, לדעתי ערוץ 2 נותן יותר ביטוי לנושאים הירושלמים מתוך תפיסה שזו לא מדינת תל אביב".

ניר ברקת
"התחלנו כמעט יחד את התפקיד, ואני מסקרת אותו מתחילת הדרך שלו כראש העירייה. לא אשפוט את תפקודו כעיתונאית, זה לא התפקיד שלי וקטונתי. הוא מספק לי המון עבודה, גם עם מה שהוא עושה בתוך ירושלים, גם בעבודה שלו עם המגזר החרדי, גם בכל מה שקורה במזרח העיר. אין לי איתו רגע דל, כל הזמן משהו קורה".

אלון ליאל צילום: ראובן קסטרו

ירושלים
"אני אוהבת את ירושלים. עיר שהעברתי בה ילדות מאושרת. זה עדיין מוקד החיים שלי, החיים המקצועיים שלי. למדתי פה, אני עובדת פה. זו לא עיר קלה, זו עיר טעונה, אבל כשאני מסתובבת בה כתושבת במדרחוב, בשוק או בקניון מלחה ורואה את בליל האנשים זה נותן תקווה שאולי אפשר לחיות פה בדו-קיום".

אלון ליאל
"אבא מסור ותומך, אבא שקם באמצע הלילה להביא את הילדה שלו שחלילה לא תלך ברגל שני רחובות. איש שידו בכול ויד כול בו. הוא מתעסק בפוליטיקה, בספורט ובענייני משרד החוץ. הוא מלמד בכמה אוניברסיטאות והוא באמת מקדיש את עצמו לדברים שהוא מאמין בהם. בחיים האישיים הוא אדם סגפן במובנים מסוימים, ההנאה שלו בחיים היא להרגיש שהוא תורם לחברה".

מצלמה
"כמי שבאה מהרדיו, לקח לי קצת זמן להבין שבטלוויזיה, בלי מצלמה אין לך כלום. המידע לא מספיק, אתה צריך צילום. עכשיו אני הולכת עם מצלמה קטנה לכל מקום, כי אחרת אני חסרת ערך בהרבה מובנים. הרבה כתבות שלי צילמתי במצלמה הקטנה".

ריאיונות
"זה חלק אינטגרלי מהעבודה. אני חושבת שהתפקיד של הכתב זה לגרום למי שיושב מולו להרגיש בנוח ולהיפתח, אבל עדיין לשאול את השאלות הקשות. זו מיומנות שנרכשת לאט, ותמיד יש מקום לשיפור".

עיתונים
"קוראת באדיקות כל בוקר. אני לא יכולה להגיד שאני קוראת כל מילה, כי אחרת לא אגיע לעבודה. אני קוראת מקומונים, כי זה תחום הסיקור שלי, ואת המוספים לשבת. בגל"צ מלמדים אותך שזו הספרות המקצועית שלך, העיתונים, ועוד לפני שאתה הולך ומחפש מידע מודיעיני במסמכים סודיים, כדאי שתדע מה קורה בתחום שלך ותהיה מאופס על מה שקורה".

מטבח
"אני מבשלת הרבה ומכל טוב. יום שבת זה יום של בישולים עד שעות הצהריים. אני אוהבת לחזור לבית עם אוכל, אם אין אוכל זה לא בית".

יונית לוי בייגל

קניות
"אני ירושלמית בנשמה, אבל בפעמים הספורות שאני עושה קניות זה בתל אביב, כי חברות שלי כבר היגרו לשם. זה לא בראש רשימת התחביבים שלי".

התמכרות
"אני מתחילה לחשוב שאני מכורה לעבודה. איך שאני מגיעה הביתה אני ישר פותחת את המיילים וחושבת שזה סימן ראשון ומדאיג. אני לוקחת את זה לתשומת לבי, שהעניין הזה יהיה בשליטה. אני מכורה גם לדיאט קולה, אבל לא מעשנת ולא שותה".

קריירה
"אני רואה את עצמי כקרייריסטית וגם רוצה לראות את עצמי כאשת משפחה. אני חושבת שהקונפליקט של כל אישה זה לשלב בין העולמות ואני הרבה חיה בתסכול שאני לא מאה אחוז פה ולא מאה אחוז פה. אני חושבת שהאתגר האמיתי זה לא לוותר על שום דבר. זה גם לא לוותר על חברים, לא על המשפחה שלי, וגם לא על עצמי".

הרכבת הקלה
"פרנסה אותנו יפה גם כן. עכשיו עשינו כתבה על כך שזה לקראת סיום, אבל זה נושא שעקבנו אחריו הרבה זמן, עוד לפני שהגעתי בכלל, ואני מקווה שהוא יסתיים בתקופתי".

חרדים
"אני עובדת הרבה עם חרדים. כמו שיש לי מקורות מידע חילונים, יש לי גם מקורות חרדים. בשבילי הם לא חרדים, הם משה וחיים - אנשים שאני עובדת איתם ויש לי היכרות אישית וחברית איתם. הם אנשים מקסימים, שאגב מבינים בתקשורת לא פחות מחילונים ויודעים להוציא סיפור טוב לא פחות מחילונים".

חופשה
"משתדלת לקחת מפעם לפעם, כי זה באמת הדבר היחיד שמאפשר לי להתנתק ולחשוב קצת. זה חשוב גם כאיש מקצוע, ולא רק כאיש משפחה, לעצור ולחשוב. לתת לעצמך דין וחשבון כשאתה קצת רחוק מההמולה. אני חושבת שזה חשוב לגוף ולנפש".

ספורט
"עושה גם עושה. משתדלת כל יום, לפעמים מפספסת. אני הולכת ורצה קצת לפעמים, ועושה פילאטיס. פילאטיס אני משתדלת לעשות לפני או אחרי העבודה, משהו מבין השניים".

בילויים
"מעט מדיי".

מצ'ואיזם
"נתקלתי בזה הרבה בצבא, כשהייתי חיילת צעירה בת 19 שניסתה לדלות מידע מאלופים. בקושי ספרו אותי ואפילו אמרו לי שאין להם טעם להשקיע בי כי בעוד כמה שנים אכנס להיריון. זה קיים יותר מדיי וביותר מדיי מקומות".

חלום
"שתמיד אוכל לעשות את הדברים שאני אוהבת בלי להיות מונעת משיקולים כלכליים או אחרים. ההורים שלי הם אנשים קרייריסטים מאוד ומעולם לא הרגשתי חסך. להפך, הרגשתי שהם ההורים הכי משקיענים בעולם. אני מקווה שאצליח להגשים את עצמי מבחינה מקצועית ועדיין לתת לאנשים סביבי - אם זה להורים, לבעלי או לילדים - את התחושה שהם לא מפספסים שום דבר".

דפנה ליאל
"שילוב של עולמות שאני חיה אותם בעצימות גבוהה, אני קרייריסטית מאוד ומשפחתית מאוד. האתגר הגדול שלי זה לעשות את כל הדברים יחד ולהבין שלעולם לא אהיה מאה אחוז בכל דבר".