יהודים טובים: כשקובי אוז פגש את שולי רנד
המוזיקה היהודית כבר הולידה חיבורים מוזרים, אבל כשיובל הימן שמע על הזוגיות החדשה של קובי אוז ושולי רנד הוא היה חייב לראות את זה בעצמו. ריאיון מיוחד עם הצמד לרגל פסטיבל המוזיקה היהודית "חדא כנישתא" המתקיים הערב (ב')
רגע אחר הלגימה הראשונה הוא נתן לקובי אוז שיעור על רגל אחת בהלכות אמירת אמן. אני מנסה להבין אם במהלך שבוע החזרות שקיימו שני האמנים לקראת מופע שבו יארח רנד את אוז, שיתקיים במסגרת פסטיבל המוזיקה היהודית בטבע "חדא כנישתא", אוז מרבה לקבל הרצאות בנושא הלכות ודת מצד מארחו הדתי.
"רק כשהוא שואל אותי", ממהר רנד להתנער מתדמית המחזיר בתשובה שאני מנסה להדביק לו. אני מצדי מזדרז לתקן את הרושם השלילי שנוצר ואוז מסנגר על חברו: "הוא לא פושר", הוא מסביר. "הוא שתה מים ובירך עליהם ואני אמרתי אמן".
רנד: "הוא שאל אותי על אמן איזו שאלה הלכתית, אם מותר, אז אמרתי לו, 'חייב, לא רק מותר'".
אוז: "חשבתי שאם אני אומר אמן זה כאילו 'תביא שלוק', עם האמן מופיע תביא שלוק. זה כמו שבן אדם בא לאכול סנדוויץ' ומישהו יושב לידו ואומר לו אמן, זה אומר כאילו 'תביא ביס'".
רנד: "לא, הסברתי שלמילה אמן יש שתי משמעויות: אחת זאת אמת. ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. אמן, אמת. או אמן כן יהי רצון. אינשאללה, הלוואי".
אמת, האינטראקציה בין השניים יפה. מצד אחד ניצב אוז, הילד המנומס עם העיניים הסקרניות והדימויים מעולם התיכון, דוגמת הסנדוויץ', שמרגיש לרגע שאולי עשה איזו טעות בתום לב שעשויה להתפרש כאילו ביקש להפריע לחברו בשעת הלגימה.
ומצד שני רנד עטור הזקן, הרציני, זה שדימויו בוגר יותר ובמטענו הידע ההלכתי, התשובה לכל שאלה שתבוא מצד הילד אוז. בט"ו באב הקרוב הם יופיעו יחד, ולפחות לפי האינטראקציה זה נראה מבטיח. כי מצד אחד יש את אוז המצחיק, החצי קומיקאי, על קולו הקורץ ומאידך את רנד הרציני, על קולו המחוספס מאל־אם לייטס.
החזרות מתנהלות על מי מנוחות עד שמיכל רנד, אשתו של שולי, מגיחה מהחדר הסמוך וגוערת בשניים. היא מבקשת שיפסיקו לשיר את "אחיי ורעיי" המוכר ודורשת חידוש. לפי זמזומי ההסכמה מתוך הסטודיו מבינים מי בעל, או יותר נכון, בעלת הבית.
לא עוברות שלוש דקות והגיטריסט פורט "סטרוואיי טו הבן". "זה לא קצת נדוש?", צוחק אוז. במהלך הצילומים מגלים את הפערים בין השניים. כשהם נעמדים לפריים, אוז מדליק את רנד בשיר ואחר כך עוצר את הקלקות הצלם והולך להביא אורגן שמגיע לו עד הצוואר. איכשהו הצלם לא מתלהב מהאורגן הלא פרופורציונלי ביחס לממדי גופו המזעריים של אוז. רנד, כמי שנדבק בהומור של אוז, שואל אם לא היה עדיף שהוא ישב ואוז יעמוד לידו. "גם גדול וגם יש לו מדשאה על הפנים", מחזיר אוז.
על השאלה איך נולד החיבור ביניהם שניהם עונים
אוז: "מה שהוא לא ידע זה ש'מזמורי נבוכים', האומץ לעשות אותו, והאומץ לכתוב בצורה הזאת הגיע מ'נקודה טובה'. זאת אומרת לפני שהוא בכלל דיבר איתי, האלבום שלו דיבר איתי. החיבור הוא חיבור מתבקש בלב מה שנקרא. הייתי בהלם כששמעתי שהוא אוהב את 'מזמורי נבוכים'".
רנד: "למה?".
אוז: "כי אתה יודע, כי אנחנו בסך הכול לא נפגשנו אף פעם לפני זה ואנחנו מעולמות אחרים".
רנד: "אבל 'מזמורי נבוכים' הוא מאוד אתה בכיוון כמו שאני מאמין. אני מאוד חששתי שהמוזיקה היהודית תהפוך לטרנד חולף, ואני חושב שאם זה היה נגמר רק במפגש של אנשים צוציקים עם טקסטים מהמקרא או מתהילים זה באמת היה קורה.
"וברגע שבאים דברים כאלה, של אנשים כמו קובי ואהרון רזאל שמדברים עם הקדוש ברוך הוא בשפה שלהם, ואני גם חסיד ברסלב אז זה מתקשר לי למה שאני מאמין בו, מבחינתי זו הייתה הצלה. מאז זה הולך ונפתח הדבר הזה. ברגע שבא בן אדם ומדבר בשפה שלו ובעולם הדימויים שלו זה דבר שהוא אין־סופי, כי האישי הוא אין־סופי".
"במשך המון שנים שמענו המון אומצה־אומצה (הכוונה של אוז למוזיקה היהודית שהייתה נפוצה יותר עד לפני כמה שנים, וכללה בעיקר ציטוטים מהכתובים על רקע סינטיסייזר - י"ה) ופתאום בא בן אדם עם גיטרה חשמלית, עם מתופף, ושר את הרגשות שלו וגם לא מוכר איזה גלויה שלחזור בתשובה ולהיות איש דתי זה פנטזיה. זה החיים, יש בזה התמודדות, זה קשה ומורכב. זה להגיד אמת".
פסטיבל "חדא כנישתא" מתקיים היום (ב') זאת השנה השנייה בתל חדיד שביער בן שמן, 20 דקות מירושלים. את הבמה המרכזית יתפסו החל משעות הערב המוקדמות פיגורות מוזיקליות כגון ברי סחרוף ורע מוכיח עם מופע מתוך האלבום "אדומי השפתות" משירי אבן גבירול, מאיר בנאי שיארח את שי גבסו וגם אודי דווידי עם שירים מתוך אלבומו החדש.
מי שאחראי על הפקת הפסטיבל שקושר בין רוק, תרבות, יהדות והפנינג לכל המשפחה, הוא חוזר בתשובה בשם רונן דבש (39), תל אביבי. לשעבר עם עבר עשיר בסצנת המוזיקה האלקטרונית והאיש שהוציא עד שנת 2001 את המגזין "ניוזיק".
בשנות התשעים הוא היה אחד ממפיקי המסיבות הכי ידועים בתל אביב, היום הוא מזוקן, בעל פיאות, ילדים, כיפה לבנה של ברסלב והוא גר בירושלים. "אחרי שהתמקמתי במהלך התשובה שלי וקיבלתי את הכוחות להתחיל להזיז דברים מנקודת המבט החדשה, הבחנתי בפער הגדול שיש בין התרבות הישראלית לתרבות היהודית", הוא מסביר את הדרך להפקת הפסטיבל.
"איפשהו איבדנו את עצמנו ולי יש חלק גדול בזה, בתרבות החוצניקית, המערבית. אני חושב שיש לנו הרבה מה להציג לקהל, דברים שיוצאים מתוכנו, מבלי להביא דברים מחו"ל. חשבתי איך ליצור במה ראויה לאמנים שיושבים באולפנים ועושים מוזיקה עם תכנים נהדרים ואין להם את הבמה הראויה להציג לקהל הרחב".
על פי דבש, 50 אחוז מהקהל שנכח בשנה שעברה היו דתיים־לאומיים, 30 אחוז חילונים והשאר חוזרים בתשובה. השנה ביקש דבש לא לשכנע לא רק את המשוכנעים, ולצורך השגת המטרה הוא גייס כאמור אמנים שיכולים לסחוף קהל חילוני גדול יותר, דוגמת סחרוף ובנאי. "השנה רצינו להבליט את הנקודה היהודית שבנו ופחות את הנקודה הדתית", מעיד דבש. "יותר את התוכן היהודי, את הלחן היהודי ואת התרבות היהודית המתחדשת שמתחוללת בתוכנו".
בניגוד למצופה, הפסטיבל מצליח להתחמק משונאי הדת וכופיה. "התגובות נהדרות", אומר דבש, "קראו לפסטיבל 'וודסטוק' יהודי, 'בומבמלה' כשר ו'שאנטיפי' כשר. אני הייתי בין מפיקי ה'שאנטיפי' בעבר, כבר ב'שאנטיפי' הראשון. זה יפה מאוד וזה באמת זה. זה 'וודסטוק' יהודי. התכלס הוא שזה יהיה יהודי, כי זה מה שאנחנו מנסים להבליט".
את הצלחת המוזיקה היהודית בתוך המוזיקה הישראלית דבש מסביר כמובן בצימאון הנפש לדברים אמיתיים. "זה לא זה, זה לא שייך לנו", הוא אומר, "התרבות החיצונית לא שייכת לנו".
אבל שרים בעברית על דברים שמתרחשים במדינת ישראל, איך זה לא שייך?
"כי היום זה מתרחש ומחר זה לא אקטואלי. אלה דברים שמשתנים, לא נצחיים. זה דברים שבסדר, אהבתי אותה היום ומחר היא עוזבת אותי. כולם שרו את זה".
מה, שברון לב הוא לא דבר משמעותי בחייו של אדם?
"שברון לב נובע מהיצרים ופחות קשור לנשמה".
שברון לב נוגע בעמקי הנשמה.
"תלוי איך מציגים אותו. הוא יכול לבוא מיצר ואפשר להגיד ששברון לב הוא נשמתי ועמוק יותר".
אתה צופה שהשנה חלוקת הקהל תהיה שונה?
"לא אכפת לי איך תהיה החלוקה, העיקר שכולם יהודים".
מה רע אם איזה גוי יגיע?
"יכול להיות שהוא יתגייר. נשמות של יהודים נפלו במקומות אחרים".
לא מזמן נגמר המונדיאל ואומרים שסטטיסטית, רבע משחקני פורטוגל הם צאצאים ליהודים מומרים.
"טוב שלא אמרו שהתמנון יהודי".
וחזרה לזוג המוזר. במסגרת ההופעה ישירו קצת שירים של אוז, קצת שירים של רנד ובתווך יהיו כמה שירים של שלמה קרליבך. השאלה אם מתוכנן מופע משותף עם חומרים חדשים השניים לא מיהרו להשיב בחיוב. רנד הכריז שאלוהים גדול.
יש טרנד די חזק של חיבור היהדות למוזיקה ואני מנסה להבין מה ההבדל הגדול בין זה למוזיקה ישראלית. הרי המון אמנים עסקו ביהדות מהסיבה הפשוטה שהם יהודים.
אוז: "בשנות השישים והשבעים היה את 'לכו נרננה', את 'איש חסיד היה'. זה ההבדל בין טרנד לשיבה. אז עשו את השטיקים בשביל אנשים שעוד היה להם את הצליל הזה באוזניים. אנחנו היום שרים לאנשים שאין להם את הצליל העתיק של היהדות באוזניים אלא באים לשמוע את זה בישראלית. זה לא שונה, אלא שהישראליות מתרחבת. היא לא כוללת רק את מאה השנים האחרונות אלא עומק גדול יותר.
"זה עומד בסתירה למה שהיה בשנות התשעים, כשרצינו להיות בשפה זרה ומאוד פרטיים ואישיים ובלי הקשר של עם כזה או אחר. במובן הזה הישראליות התעשרה. גילינו מחצבים תרבותיים גדולים ולכולם מגיע להיות חלק מזה. זה כאילו שהיו מונעים מהבריטים גישה לשייקספיר".
רנד: "זה גם נוגע לביקוש. ביקוש לא מודע, של הלב. אני לא חושב שאתה יכול להיות יהודי בלי להתעסק בקשר שלך ליהדות. זה לא אומר שחייבים להסכים עם היהדות אבל בלי לפתור את העניין אי אפשר. השאלות רוחשות אצל כל יהודי, זה בתת־מודע הקולקטיבי, במה שתקרא לזה. זה הביקוש. יש תנועה לכיוון הדבר הזה והאמנות משרתת גם את התנועה הזאת".
יש לי הרגשה שהמוזיקה הזאת נמצאת בתוך גטו במוזיקה הישראלית, לא?
רנד: "זה היה בגטו. אני תמיד ידעתי שהיא תפרוץ כי היו הרבה חברים בעלי תשובה שעשו מוזיקה שבאה מלמטה. אבל היום זה עמוק בתוך המיינסטרים".
אוז: "כשעובדיה חממה יצא עם 'אנא בכוח' הוא הושמע בכל התחנות. לא היה סיכוי לפני עשר שנים ששיר כזה יושמע".
למה?
אוז: "כי באופן מסוים היינו מנוכרים לתרבות של עצמנו. רצינו לעשות משהו יותר גדול ויותר טוב ואחרי זה קלטנו שאנחנו קצת יהירים ואמרנו, ‘סבא'לה, אבא'לה, בואו גם אתם’".
לפי רנד, ההצלחה היחסית של המוזיקה היהודית נובעת מכך שאנשים הבינו כי נגיעה בשורשים היהודיים אינה כמו התנסות ראשונית בסם כמו הרואין. רבי נחמן מברסלב יספר שגם בזה יש משהו טוב. אוז סבור שדווקא מפני שיש ריבוי של אמנים שחיו בשתי צורות החיים, צומחת הרבה יצירתיות ממפגשים דוגמת המפגש של השניים, שהוא באזור חיץ בין העולם החילוני לדתי.
רנד: "הרבה פעמים אני שואל את עצמי למה הקדוש ברוך הוא עשה לי את כל הסיבוב הזה, כי אני גדלתי בבית דתי, יצאתי, מה הוא הרוויח מכל הגלגול הזה? התשובה שאני נותן לעצמי היא: כדי שאני אוכל לשבת עם אדם כמו קובי ושנוכל לדבר באותה שפה ולתקשר. מבחינה זאת אני רואה שליחות בעשייה שלי, להוריד את מפלס השנאה ולהראות שאפשר לדבר. אם היה יושב עם קובי בחור ממאה שערים, הייתה זרות".
אוז: "אצלי חלק מזה בא גם מסוג מסוים של אנטי גלובליזציה. זה מענה לתרבות הגלובלית השטוחה והחזירית והמענה האלטרנטיבי הוא מענה יהודי. בהרבה מובנים זה להגיד לעולם שמיטה, שבת, חוקי עבודה ודברים חברתיים שקיימים ביהדות אל מול התרבות הכללית.
"כשאני שומע תרבות כללית מטבע הדברים אני מרגיש ניסיון של התרבות המערבית להיות קולוניאליסטית על חשבוני. אני לא מתעלם מהתרבות המערבית אבל אני לא רוצה להיות רכיכה מולה, אני רוצה להיות עם חוט שדרה ולהתווכח. אני לא רוצה לחיות בגטו אבל יש לי מה להגיד לתרבות המערבית בעקבות זה שאני לא נתין אוטומטי של התרבות הגלובלית. ברגע שאנחנו יותר קהילתיים, יותר יחד, אנחנו תוקעים גול לתרבות הגלובלית".
אתה רוצה להיות אור לגויים.
אוז: "אני לא מדבר במושגים של אור לגויים. אני חושב שאנחנו, העם היהודי, צריכים לשאול את עצמנו במה אנחנו יכולים לתרום לעולם. מה הדבר שאנחנו יכולים להגיד שיעשה את העולם למקום טוב יותר".
במקרה כזה רוב העולם יגיד לעם היהודי לתקן את מה שקורה אצלו, לפני שהוא בא לתקן את העולם.
אוז: "האמת שצריך לתקן גם את עצמנו וגם את העולם ושדבר לא ינטרל אותנו מהפעולה הזאת. הגז שמצאו בארץ מעסיק אותי מאוד. בשנות השבעים מצאו בנורווגיה נפט והם החליטו שהנפט לא שייך לנורווגים של היום, הוא שייך לנורווגים של כל הדורות, אלה שלפני ואלה של אחרי. הם שאבו את כל הנפט, שמו את כל הכסף בקרן ובראשה העמידו פילוסוף. הוא החליט להשקיע רק במקומות לא מלחמתיים, לא מזיקים, לא מעסיקים ילדים וכל מיני דברים כאלה.
"הקרן התחילה מ-400 מיליארד דולרים והיום היא עומדת על 900 מיליארד. רק מהריביות של זה יש להם תקציבי רווחה וחינוך ובריאות וכל הדברים שצריך. עכשיו אצלנו מצאו גז ויש לנו הזדמנות לקחת את הדבר הזה ולהגיד שהגז לא שייך לאיש יקר שחיפש בשם תשובה או לדור הזה אלא לכולנו. "במקום לשים בתקציב המדינה למה שלא נשים אותו בקרן ולהיות יותר תומכים לעניים, למבוגרים, לתת יותר לחינוך. שתשובה יקבל כי מגיע לו, הוא חיפש, אבל למה לא לדאוג לעתיד שלנו?".
באקלים שלנו זה נראה תמים.
אוז: "אתה מסכים איתי?".
כן.
אוז: “אני מעורב בזה ואת הדעה שלי אני אגיד. זה השני גרוש שלי".
יכול להיות שבגלל המעטפת ששואבת לא מעט גם מהרוק הקלאסי, הז'אנר הזה נגיש יותר?
רנד: "בוודאי. אנחנו גדלנו על זה וגם השומעים. אין שום דבר רע בלקחת את הידע, את החוכמה, את הזיכרון הרגשי ולהשתמש בזה. כל העניין הוא להגיע ללב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם