ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

ת"א: האם קפצה אל מותה, הבנים תובעים את ההוסטל

5 שנים לאחר שהאם התאבדה בקפיצה מחדרה בהוסטל המיועד לפגועי נפש, שני בניה תובעים 2.5 מיליון שקלים מההוסטל וטוענים: התרשלו בשמירה על אמנו. תגובת ההוסטל: "משרד הבריאות לא מצא פגם בהתנהלות"

שני מיליון שקלים וחצי. זה הסכום שתובעים שני בניה של אישה שלקתה בנפשה והתאבדה לפני חמש שנים בקפיצה ממרפסת הקומה השלישית בהוסטל בית אביב ברחוב יבנה בתל אביב, שם התגוררה בשלושת השבועות האחרונים לחייה.

לטענתם, אף שלאמם היו נטיות אבדניות, ההתאבדות הייתה נמנעת לו בבית הדיור המוגן היו מפעילים שיקול דעת ולא משכנים את אמם בקומה גבוהה בחדר עם גישה למרפסת עישון. "זו טעות טרגית מצד בית אביב, וזה לא עוזב אותנו", הם אומרים.

7 באוקטובר 2005 התחיל כעוד יום רגיל בשגרת חייה החדשה של אביבה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) בבית אביב, הוסטל המיועד לפגועי נפש, אליו הגיעה רק שלושה שבועות קודם לכן, לאחר ששוחררה מאשפוז בבית החולים אברבנאל.

יומה של אביבה החל בארוחת בוקר ולאחריה הכניסה את בגדיה למכונת הכביסה, שוחחה עם חברותיה להוסטל ותכננה את המשך יומה, שכלל ביקורים של בני משפחתה.

אלא שאז עלתה לחדרה, שכאמור היה בקומה השלישית, ובהחלטה של רגע, כך נראה, קפצה אל מותה ממרפסת החדר. "כשהתקשרו לספר לנו היינו בהלם ממש", סיפר השבוע רן (שם בדוי), בנה של אביבה. "זה כואב מאוד, אפילו שלא היינו אתה בקשר הכי טוב, אבל אימא זו אימא. היינו שני אחים בני 23 ו-24, וזה קשה מאוד.

"ישבנו שבעה, אחי ואני, לבד כי היינו קצת מסוכסכים עם

המשפחה. היינו בהלם, תפסנו את הראש ואמרנו 'זה ממש טיפשי מצד הדיור המוגן'. הרי בדקו את האישה הזאת, למה הם שיכנו אותה שם? זו טעות טרגית, וזה לא עוזב. בשיגעון של שנייה היא קפצה, וחייה נגמרו. זה לא היה אמור לקרות, לא היו צריכים לשים אותה שם".

השנים שחלפו מאז התאבדותה של אמם לא הקהו את הכאב. "זה מציק לי עד היום", אומר רן. "היום אני נשוי, ורציתי שאמא שלי, אפילו שלא הייתה שפויה, תראה את החתונות שלנו. אני התחתנתי לפני ארבע שנים, ואחי לפני ארבעה חודשים. זה אוכל אותנו כל יום.

"היינו הולכים לבקר אותה, היא הייתה שבר כלי, אבל עם כל הכאב, לפחות אז היא הייתה בחיים. היינו יושבים ומדברים אתה, היו קטעים שהיא הבינה, והיו מצבים שלא היה אפשר לדבר אתה. אני מדמיין מה היה קורה אם היא הייתה בחיים".

ומה אתה רואה בדמיונך?
"היא הייתה רואה את הנכדים שלה, את הילדים שלי. אבא שלנו תמיד אומר שאם היא הייתה זוכה לראות את הנכדים, אולי היא הייתה חוזרת לעצמה. היא הייתה מוכרת ברווחה במשך 18 שנה, הבנו שהיא נכנסה לדיכאונות מאז מות אמה. כל אמא רוצה לראות את הבנים שלה מסודרים, והיא לא חוותה את זה. כל שנה עושים לה אזכרה, וזה לא קל.

"גם אבא שלנו לקח את זה קשה מאוד, אפילו שהם היו גרושים. הוא לא האמין שיהיה לה אומץ לקפוץ מקומה שלישית. אנשים מאיימים בדברים כדי למשוך תשומת לב, אבל היא גם עשתה את זה בסוף. בעבר היא חתכה ורידים ועשתה דברים כאלו בשביל למשוך תשומת לב. הפעם, לצערנו, זה היה שונה".

כעת, חמש שנים לאחר המקרה, החליטו שני בניה של אביבה לא לוותר, ועתה הם תובעים את חברת קידום פרויקטים שיקומיים ב.ה בע"מ האחראית להפעלתו של ההוסטל, בגין רשלנות, שהביאה לטענתם לתוצאה הטרגית.

בתביעה שהוגשה ביום שלישי השבוע לבית משפט השלום בכפר סבא באמצעות עורך הדין דן אשכנזי, הבנים טוענים כי היה אפשר למנוע את התאבדותה של אמם. בכתב התביעה אף מצוין כי ההיסטוריה הרפואית של האם - שסבלה במשך שנים רבות ממצב נפשי קשה, ואף חוותה בעבר ניסיונות אבדניים - יכלה להצביע על אפשרות של התאבדות.

עוד מצוין בתביעה כי אחיה של האישה, ששימש אפוטרופוס שלה, התריע בפני אנשי ההוסטל על הסכנה בשיכונה בחדר בקומה בגבוהה, וביקש שלא לשכנה בחדר עם גישה למרפסת.

"גם ללא בקשה כזו", נטען בכתב התביעה, "אמור היה להיות ברור לחלוטין, אף להדיוט, וכל שכן לאנשי מקצוע המנהלים מוסד לפגוע נפש, ששיכון המנוחה בחדר בקומה שלישית עם גישה זמינה למרפסת הוא הנחת פצצת זמן מתקתקת בתוך נפשה וגופה של המנוחה, שהייתה בעלת היסטוריה עשירה של ניסיונות התאבדות, כולם על רקע אימפולסיבי".

לתביעה מצורפת חוות דעת פסיכיאטרית שכתב ד"ר אילן טל, הקובעת: "אין ספק כי איומים וניסיונות אבדניים הפכו להיות חלק מהאופן שהיא מבטאת ירידה במצב הנפשי... הפרעת האישיות אכן הפכה אותה למסוכנת לעצמה, גם אם לא תמיד התכוונה באמת לפגוע בעצמה".

טל אף מציין במפורש כי ייתכן שהמקרה היה נמנע אם לא הייתה מצליחה האישה להגיע למרפסת:

"אם אכן רצתה למות, לא מן הנמנע שהייתה עושה זאת באמצעים אחרים, ואולם כאשר מטפלים באדם שחלה בו אימפולסיביות המעידה כי מדובר בהחלטה של רגע, יש להקטין ככל הניתן את הגישה לדרכים ולמקומות באמצעותם עלול לפגוע בעצמו. לא מן הנמנע כי באותו הרגע אם הדבר לא היה זמין לה, הייתה מוותרת על המעשה".

מלבד המקרה האישי הקשה, התביעה מעלה סוגיה נוספת: האם אדם המחליט לקפוץ אל מותו אינו בעצם אחראי לגורלו? לדברי עורך הדין אשכנזי, במקרים מסוימים הטענה הזו אינה מדויקת. לטענתו, לא מדובר בהתאבדות רגילה מכיוון שעקב מצבה הנפשי של האישה היה צורך להגביל את גישתה למקומות מסוכנים עבורה.

"אלמלא הייתה לה גישה ליציאה למרפסת, יש סבירות שהיא לא הייתה מתאבדת", אומר עורך הדין אשכנזי. "לכן האחריות להתאבדות חלה על אנשי ההוסטל. אגב, לאחר ההתאבדות נסגרו היציאות למרפסות. אם היו עושים זאת לפני כן, האישה הייתה איתנו היום".

שני בניה של אביבה מקווים שאם יזכו בתביעה יוכלו להשתמש בכסף לטובת הנצחת אמם. "חשוב לנו מאוד להנציח את זכרה", אומר רן. "אולי נבנה משהו קטן על שמה או לפחות נעשה לה מצבה יוקרתית יותר, זה גם משהו".

מחברת קידום פרויקטים שיקומיים ב.ה בע"מ נמסר בתגובה: "אנו פועלים בהנחיה של משרד הבריאות, על פי המלצותיו, ובהתאם לאמות המידה שלו. משרד הבריאות בדק, וככל הנראה לא מצא פגם בהתנהלות. המקום הוא מקום מגורים לצורך שיקום בקהילה. לא מדובר במוסד סגור, לא מדובר בבית חולים. אנו מצרים על המקרה. מפאת חסינות רפואית לא נוכל להגיב לגופו של עניין".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...