נאחזים בציפורניים: תומר ואלעד מתמחים במניקור-פדיקור
כשהגיעו לקורס פדיקור-מניקור, חשבו שהם נפלו מהירח. כשהודיעו בבית על עיסוקם החדש, חששו שירדו מהפסים. כשפתחו את העסק בכפר סבא, חשדו בנטיותיהם המיניות. תומר יעקב ואלעד רוזנברג גאים להיות הגברים הראשונים בארץ שמתמחים בבניית ציפורניים ובמריחת לק
16 שנים מאוחר יותר, תומר יעקב (35) מכפר סבא ואלעד רוזנברג (26) מרעננה, מחליטים לעשות היסטוריה משלהם: להיות הגברים הראשונים שעוסקים בתחום בניית הציפורניים. אם חשבתם שגברים המסירים שיער מכל חלקי גופם ומתחברים לצד הנשי שלהם זה הדבר הגברי ביותר שקרה בארץ בשנים האחרונות, קבלו את צמד הבעלים של מכון המניקור, הפדיקור ובניית הציפורניים "ציפורני חתול".
עד לפתיחת העסק, הם עסקו בתחומים שכל קשר בינם לבין הפצירה מקרי בהחלט: נהיגה על משאית, חקירות פרטיות ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטה. אבל מתברר שהחיים מאחורי ההגה לא מספקים את אותו סיפוק שמעניקה השהות ליד ציפורן אדומה כדם. "בראש שלי שאישה תהיה נהגת משאית וגבר יהיה בונה ציפורניים", אומר רוזנברג. "אנחנו חיים במדינה מטומטמת אם אנשים מתפלאים מכך שאני בונה ציפורניים".
החנות הקטנה במרכז המסחרי בכפר סבא לא מעידה על כך שמאחורי חלון הראווה נמצאים שני פורצי דרך. למעשה, החנות לא נראית כלל כמו מכון לבניית ציפורניים. מכון הציפורניים "ציפורני חתול" נראה כמו עוד עסק ניו אייג'י עם מוזיקת עולם שעוטפת אותך מיד בכניסה, וילונות במבוק וכיסאות נוח. אבל אחרי שמתרגלים לאור ומבחינים בעשרות בקבוקי הלק, מבינים שלא טעינו בכתובת.
יעקב,
נו, ו...
"אז כן, אני סטרייט. אני אוהב מאוד נשים. כך גם תומר. אם גברים יכולים להיות שפים במסעדות וספרים במספרות, למה הם לא יכולים להיות בוני ציפורניים?".
רוזנברג לא מסתפק בבניית ציפורניים, בשיוף ובמריחת לק. חשוב לו להעביר מסר לאומה לפיו אין דבר כזה פערים מגדריים. על מנת להדגיש את האג'נדה הזו, הוא התחיל לעסוק בתחום ולא מתבייש לענוד שני עגילים דמויי יהלום – אחד על כל אוזן. "בראייה העתידית שלי ושל תומר, אנחנו מייחלים לפתוח מקום גדול ולהעסיק בו גברים שיעשו דברים שונים החל מקוסמטיקה ועד למניקור ופדיקור", הוא אומר.
איך שני גברים מחליטים לקום בוקר אחד ולעסוק בתחום כל כך נשי, ואפילו לפתוח מכון?
יעקב: "זה קרה במקרה. בעבר עסקתי בין היתר בעבודות עפר. הייתי חוקר פרטי, סוחר מכוניות, נהג משאית. המקצועות הכי גבריים שאת יכולה לחשוב עליהם. בכלל, רציתי לפתוח מסעדת פועלים. אפילו חיפשתי מקום לזה במשך שלושה חודשים בערך".
אז איך הגעת לתחום של בניית הציפורניים?
"דרך חברה שלי. היא למדה בניית ציפורניים וביקשה שאקפיץ אותה לקורס. בזמן שחיכיתי לה, ראיתי איך הבנות עושות את העבודה. בדרך הביתה שאלתי את החברה שלי אם יש גם גברים במכון. היא הסתכלה עליי במבט כזה שכאילו נפלתי מהירח. העבודה נראתה לי קלה ומתגמלת. כמה ימים לאחר מכן כבר הלכתי לקורס".
בינינו, גבר שבונה ציפורניים נראה יותר כמו גימיק.
"היה לי רצון לנצל את הגימיק. באותה תקופה הייתי מיואש כי כל מיני דברים שרציתי שיקרו, לא הסתדרו. הרגשתי שכבר אין לי מה להפסיד. אמרתי מה שיהיה יהיה".
אילו תגובות קיבלת בקורס?
"הייתי מגיע לקורס עם משאית. לא ידעו איך לאכול אותי שם. איך שאת רואה אותי היום, כמה שאני לא נראה קשור לנשיות בשום צורה, אז הייתי הרבה פחות עדין מהיום".
בעוד יעקב הגיע לתחום הפדיקור-מניקור מתא הנהג, רוזנברג הגיע לקורס לבניית הציפורניים בהשראת הסרט "אל תתעסקו עם הזוהאן", בכיכובו של אדם סנדלר. הסרט מציג לוחם ביחידה מובחרת של צה"ל שמחליט להפוך למעצב שיער. הוא מגיע לארצות הברית עם חלום וזוג מספריים ומגשים את ייעודו. "הזוהאן זה סרט ההשראה שלי", מתאר רוזנברג. "בעקבות הסרט עשיתי את ההחלטה ללכת עם החלום".
לי זה נשמע חלום מוזר.
"אני סוחב את הרצון להתעסק עם ציפורניים מאז שאני ילד ואני נהנה מאוד להגיע לעבודה ולעשות את מה שאני אוהב. זה אולי נראה מוזר, אבל אני באמת אוהב ציפורניים. זה הדבר הראשון שאני מסתכל בו באישה".
ומה עשית קודם לכן?
"למדתי תואר ראשון במזרחנות ובמדעי המדינה. אני בונה הציפורניים היחיד עם תואר אקדמי בתחום. כל החבר'ה מהלימודים שלי ממש סלדו מהצעד שלי. כולם הלכו לעבוד בשב"כ, במשרד הפנים או שנשארו באקדמיה".
כיבוש היעד הנשי לא היה קל. ואפשר בהחלט להבין מה הסיבה. איזו אישה תרצה להפקיד את אצבעותיה העדינות בידי נהג משאית או אקדמאי חסר ניסיון? "בשנה הראשונה אספתי בנות מהרחוב ועשיתי להן ציפורניים בחינם, כי אף אחד לא הכיר אותי ואף אחד לא רצה לבוא אליי", מספר יעקב. "אחרי שנה בערך פתחתי את החנות. התקשרתי לבעל המשאית שלי ואמרתי לו שאני לא בא יותר לעבודה. החלטתי שזה הכול או כלום. קפצתי למים. הגעתי לפה בלי כסף ובלי פרסום, אבל עם המון אמונה".
זאת חתיכת קפיצת דרך, מהמשאית לציפורניים.
"זה נכון. אכלתי קש בשנתיים הראשונות, אך למרות זאת לא ויתרתי. הייתי קונה בימי שישי פרחים ומפזר אותם בקניונים עם כרטיסי ביקור שלי. הייתי מתחפש לדובי ומפרסם את עצמי. עשיתי דברים הזויים רק בשביל שיכירו אותי. הייתי פותח בשעות לא שגרתיות, לפעמים עד 3:00 לפנות בבוקר. בשנה השלישית הרגשתי עלייה בהכנסות. השם שלי עבר מפה לאוזן".
רוזנברג: "בסופו של דבר, אני לא חושב שבאים לתומר כי הוא גבר, אלא כי הוא עושה עבודה ממש טובה וגם מוכן לעשות דברים חריגים. לצורך העניין, אם מלצרית מתקשרת ב-2:00 לפנות בוקר כשהיא מסיימת משמרת כי נפלה לה ציפורן בעבודה, תומר יבוא ויתקן לה את הציפורן".
ועדיין, תסלחו לי: גבר שעושה ציפורניים לא נראה הדבר הכי טבעי.
יעקב: "יש בזה משהו. בהתחלה כולם הגיעו מסקרנות לראות מי זה הגבר הזה שבונה ציפורניים. סקרנות אולי מניעה עסק, אבל לא מאפשרת לו לשרוד. בסופו של דבר אתה שורד בזכות איכות העבודה והיחס שהקליינטיות מקבלות. היחס אצלנו הוא חם וחברי. ממש משפחה".
עם הזמן, הקליינטורה גדלה ואיתה גם העיצובים שיעקב ביצע עבור לקוחותיו. "הצעתי קישוטים מטורפים על הציפורניים - חרקים אמיתיים, ריצ'רצ'ים, דברים לא נורמליים", הוא מספר. "לקוחות ראו שאני עושה עבודה טובה וחזרו אליי. הגיעו אליי בנות מחיפה ומהגלבוע. הבנתי שבשביל לבלוט אני צריך לצאת מהמסגרת, להציע דברים שמקומות אחרים לא מציעים".
מי הלקוחות שמגיעות לכאן?
"כולן. מי שרק תרצי. רופאות, עורכות דין, מרצות באוניברסיטה, מוכרות בחנויות, חיילות, מוסכניקיות, בונות ציפורניים שבאות לעשות פה ציפורניים כי הן יודעות שאצלי זה מחזיק מעמד. יש פה גם נשים מבוגרות – אני מת עליהן, הכי כיף לדבר איתן בעולם. מצד שני, יש לי גם את הלקוחות שהן כאלה שלא ילכו למקום רגיל, שמחפשות משהו יוצא דופן. אני יכול להגיד שהיום יש לנו בערך 60 לקוחות קבועים, אבל אני לא סופר. הולך לנו טוב, וזה מה שחשוב".
רוזנברג: "מאז שאני הגעתי, אני מקווה שרק ילך טוב יותר".
אחת הסטיגמות הגדולות לגבי מכוני יופי נשיים היא שנשים מגיעות לשם בעיקר בשביל לרכל ולדבר אחת עם השנייה על כל מה שקורה בחייהן. הלקוחות שמגיעות משתפות אתכן בפרטים אינטימיים?
"הן מדברות איתנו על הכול. הן מתלהבות מכך שגבר נותן להן עצה אמיתית מנקודת מבט של גבר, ולכן הן אפילו משתפות אותנו יותר מאשר הן משתפות נשים".
יעקב: "בשנה הראשונה בעסק, קראתי רק 'לאישה' בשביל לדעת על מה בחורות מדברות. עד היום הן נכנסות ומחפשות את בונה הציפורניים ולא מאמינות שזה אני. הן מחפשות את הבחור עם הקוקו ומתפלאות כשהן מוצאות גבר שחום, שכונתי, עם קרחת".
ממבט ראשון נראה כי יעקב ורוזנברג הם בני זוג. יעקב אפילו מחזק את החשד כשלפתע הוא מביט על רוזנברג, ואומר: "אני מת עליו. בכל יום אני אומר איזה מזל שהוא נפל עליי. לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב".
יש סיכוי שבעתיד נראה בעסק שלכם גברים נוספים?
"כבר זמן רב שאני מתקשר לקורסים לבניית ציפורניים ומבקש שברגע שמגיע גבר לקורס, שיצלצלו אליי. לא מצאתי אף גבר שעבר קורס במשך כל התקופה הזאת. אני יודע שאני הייתי הגבר היחיד בארץ שפתחתי עסק לפדיקור-מניקור. לפני חודש התמזל מזלי וקישרו אותי עם אלעד שסיים את הקורס. התקשרתי אליו וגיליתי בחור מלא מוטיבציה שבאמת אוהב את עסקי הציפורניים".
רוזנברג: "חיפשתי עבודה זמן רב. דיברתי עם מכוני קוסמטיקה רבים, אבל באף אחד מהם לא רצו להעסיק אותי. הנשים שעבדו וניהלו את המקומות אמרו לי שהן לא רוצות גבר. בעיניי, זו ממש אפליה. אפילו לא נתנו לי הזדמנות להוכיח את עצמי. לא ראיון עבודה, לא כלום. פשוט אמרו לי שבגלל שאני גבר, אני לא יכול להתקבל. מה היו אומרים אם אישה הייתה מגיעה למשרד היי-טק ואומרים לה שבגלל שהיא אישה היא לא יכולה להתקבל? לא נראה לי שזה היה עובר בשלום. אני לא מבין איך יש שפים וספרים, וזה דבר מקובל, אבל עליי מסתכלים מוזר".
אז בראייה שלך, צריך שיהיו גברים שעושים טיפולי פנים לנשים או מורידים להן שיער בשעווה?
"כן, ואני מקווה שבזכותנו גם בציפורניים זה יהפוך להיות שגרה. אני לא חושב שיש הבדל בין גברים לנשים. כל אחד צריך לעשות מה שהוא אוהב ולא צריך שמקצוע מסוים יהיה משויך למגדר כלשהו. מה שחשוב באמת זו איכות העבודה. אם העבודה טובה, שום דבר אחר לא משנה".
אגב, גברים מגיעים אליכם לטיפולים?
יעקב: "היה לי עד לא מזמן גבר אחד בן 60 שאכל ציפורניים והיה מגיע לעשות מניקור. היו לי גם שני גיטריסטים עם בעיית ציפורניים בגלל הנגינה. אלה לא אנשים שייכנסו למכון רגיל, הם יתביישו. אבל כשאנחנו מטפלים בהם, ונורא נעים פה מבחינת אווירה, הם מרגישים בנוח להגיע".
למרות שיעקב ורוזנברג מקפידים להבהיר כי אינם בעלי נטיות הומוסקסואליות, רוב האנשים ששומעים על עיסוקם יורים לעברם הערות מיניות. "כשהגעתי בפעם הראשונה לקורס, אחת הבנות אמרה לי שאני בכיתה הלא נכונה", מספר רוזנברג. "הבהרתי שאני במקום הנכון. השאלה הראשונה ששאלו אותי הייתה אם אני הומו, אבל לאט-לאט התרגלו אליי. המורה אפילו לא ניסתה לדבר בשפת זכר, היא דיברה רק בשפת נקבה. עם הזמן, בגלל שעשיתי עבודה טובה והייתי רציני התחילו להתייחס אליי בהתאם".
לא חששתם מהתגובה של אנשים לעיסוק שלכם, איך הם יגיבו כשישמעו על כך?
רוזנברג: "כשאחותי לא הייתה מצליחה בלימודים, אמא שלי הייתה צועקת עליה ואומרת שכל מה שייצא ממנה בסוף זה מישהי שבונה ציפורניים. אז את יכולה לתאר לעצמך מה הייתה התגובה הראשונה כשבאתי ואמרתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אבל היום אמא שלי היא המעריצה מספר אחת שלי. אני עושה לה מניקור בבית, והיא הכי תומכת. הוצאתי כרטיס ביקור והראיתי לאנשים במה אני עוסק. הם לא האמינו ונשארו ללא מילים".
במקביל לעבודתו במכון, רוזנברג ממלצר במסעדה יוקרתית בהרצליה. גם חבריו לעבודה במסעדה, כך הוא מספר, לועגים למקצועו. "הם בעיקר צוחקים עליי, קוראים לי הומו וגיי. המסעדה היא מקום גברי מאוד, מצ'ואיסטי, היא משדרת יוקרה וסטייל. רוב המלצרים שם גברים. קצת קשה להם לקבל את העיסוק הנוסף שלי, כי הם הכירו אותי בתור גבר-גבר, אחד משלהם. אבל לא אכפת לי, אני שלם עם עצמי".
יעקב: "בקרב החברים שלי, כולם חשבו שירדתי מהפסים. אני הרי הכי אנטיתזה של המקצוע הזה. הרבה אנשים פחדו להגיד את זה ישירות בפנים, הם דיברו עליי מאחורי הגב. תמיד רציתי לעשות משהו לא שגרתי, תמיד שאפתי להיות מישהו לא רגיל. היום אני יודע שאני לא אפסיק עם המקצוע הזה. עם האנשים הנכונים אפשר להגיע לשמיים".
יש לכם בנות זוג? מה הן חושבות על העיסוק שלכם?
רוזנברג: "אני לא בזוגיות כרגע, אבל אם אני אשב בדייט אני אגיד מיד שזה מה שאני עושה. אני שם את הקלפים על השולחן. אם מישהי שופטת אותי בגלל זה, אין טעם שאהיה איתה".
יעקב: "אחת מבנות הזוג שלי עבדה איתי בעסק בעבר. כרגע אין לי בת זוג, אבל אני תולה פה תמונות של הטרקטור והשופל שעבדתי עליהם בשביל להראות לבנות שאפשר לעשות הכול".
אתם מרגישים שהעסק גרם לכם להתקרב יותר לעולם הנשי? להבין אותו טוב יותר?
"לכל אחד יש גנים נשיים. אני יכול להגיד שהעיסוק בתחום הביא לי הרבה יותר סבלנות, כי אני בנאדם היפראקטיבי. לפני כן גילמתי לחלוטין את הסטריאוטיפ הגברי, הגבר עם השופל והיבלות על הידיים. היום אני מטפח את עצמי, משייף לעצמי ציפורניים".
רוזנברג: "תמיד זה היה חלק ממני, ועכשיו אני יכול לתת לזה ביטוי. זה לא שאני לומד פה משהו, אני פורק פה משהו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם