חבורת לול: אבי פנקס נלחם למען התרנגולות והאפרוחים
החברות הראשונות של אבי פנקס, אי שם בגיל 3, היו שתי תרנגולות. היום, בגיל 74, הוא עומד בראש עמותה למען חיות המשק, האחראית ליוזמות ששיפרו את חייהם ואת דרך מותם של מאות אלפי תרנגולות ואפרוחים. המאבק הבא: העברת כלל התרנגולות לתנאי חופש
אני שואלת מדוע בחר לדאוג דווקא לחיות משק ולא, למשל, לכלבים וחתולים עמם בני האדם מזדהים יותר. פנקס חושב רגע בשביל לנסח תשובה הולמת. "זו שאלה קשה", הוא אומר לבסוף, "החברים הראשונים שלי היו שתי תרנגולות. כשהייתי בן שלוש שיחקתי עם שתיהן, ואז יום אחד אני רואה רק תרנגולת אחת. שאלתי את הבעלים איפה השנייה, והוא אמר לי שהם שחטו אותה ועשו ממנה מרק.
"אני הזדעזעתי ואמרתי שאת החברים שלי אני לא אוכל ומאז אני צמחוני. לכן אכפת לי מחיות משק ומבעלי חיים. איכפת לי מהסבל של האדם, של בעלי החיים, אך הסבל הכי גדול הוא של חיות המשק שמהוות מעל ל-98 אחוז מבעלי החיים שגדלים בארץ.
"כל פעם שראיתי איך מובילים תרנגולות עם צפיפות איומה במשאיות חצי מתות, כאב לי הלב, אבל מה יכולתי לעשות? אעצור את המשאית וארביץ לנהג? אם ישימו שני חתולים בכלוב קטן כך שהם לא יכולים לזוז כל ימי חייהם, אנשים יזדעזעו וירצו לרצוח את מי שעשה להם את זה. אז למה לא לדאוג ככה גם לתרנגולות?".
פנקס, תושב ראשון לציון, הוא סבא גאה לשמונה נכדים, מהנדס מכונות ובעל תואר שני בחינוך. בגיל 13 הוא עלה ארצה מבולגריה והתקבל לבית
לאחר מכן שימש מפקח ארצי על החינוך ולמד באין ספור סמינרים ליחסי אנוש. בגיל 50 הוא פרש מהתעשייה ועבד כיועץ במפעלים, במוסד לבטיחות ושימש עורך ידוע של עשרות ספרים מקצועיים. וזה עוד לא השיא.
בגיל 60, כאשר זרועו עדיין נטויה, הוא הקים בהפרש של חודש שתי עמותות: האחת "חי משק" הפועלת למען חיות המשק, והשנייה לשיפור החינוך בארץ. רבים רואים בו כחלוץ הפעילות למען החיות המנוצלות בחקלאות בישראל, ורבים יותר מודים כי בזכות עמותת "חי משק" שהקים, יש כיום מודעות להגנתן של חיות המשק.
בגילך המופלג, איך אתה מספיק לעשות כל כך הרבה?
"זה העניין, לא מספיקים. צריך לטפל במאתיים בעיות ואני מטפל רק בחמישים אז זה באמת לא מספיק".
את עמותת "חי משק" ייסד פנקס לפני 15 שנה. "קראתי בעיתון על איזה דוקטור גדי גבריהו, מומחה להתנהגות בעלי חיים, שטען שהתרנגולות מנקרות אחת את השנייה כי משעמם להן", נזכר פנקס, "הוא המציא להן צעצוע ניקור.
השגתי את המספר שלו והתייעצתי איתו מה אפשר לעשות לטובת חיות המשק. הלכנו לפגוש בזמנו את חבר הכנסת אברהם פורז, שהוא האבא של בעלי החיים".
והוא נפגש איתכם ככה בקלות?
"נסענו לירושלים כדי להתייעץ איתו, ובסוף דיברנו איתו בזמן שעלינו במעלית. הוא אמר לנו להקים עמותה וזה מה שעשינו".
ידעת איך להקים עמותה? לא צריך כסף?
"לא היינו צריכים כסף בשביל ההקמה אלא בשביל הפעילות. צריך מינימום שבעה אנשים רשומים. עשינו אספת ייסוד עמותה במהלכה כל אחד העלה בעיות כמו פיטום אווזים, המתת אפרוחים זכרים ותרנגולות בכלובים, ביצי חופש ועוד. לאחר הישיבה שנינו הקמנו את העמותה, ומאז אנחנו פועלים לטובת רווחת חיות המשק".
אבל זה לא קשה? לא יותר קל לדאוג לכלבים ולחתולים אותם כולם אוהבים?
"בשנת 1994, לפני שהקמתי את העמותה שלי, פניתי לאחת העמותות שדואגת לכלבים וחתולים בבקשה לעזור לחיות המשק, והם אמרו לי שאין סיכוי, שזה קשה מדי, שלצד השני יש אינטרסים כלכליים וזהו, אין מה לעשות. זו לא חוכמה להקים משהו שכבר מטפלים בו בכמה אופנים".
במה אתם שונים משאר העמותות הפועלות לרווחת בעלי חיים?
"אנחנו לא עושים הפגנות או מעוררים את הציבור כמו עמותת אנונימוס. אנחנו הולכים בדרך של מחקר יסודי. אנחנו גם לא מתמקדים בשאלה האם להשתמש או לא במוצרים מהחי, אלא דואגים לשיפור תנאי גידולם.
"אנחנו גם לא פונים לתקשורת אלא מחפשים פתרון שיטתי. אנו לא דופקים על השולחן ועושים רעש. אנחנו עמותה של שני אנשים פעילים, אין לנו קבוצות של מתנדבים. אבל עדיין כל השיטות יעילות, עמותת אנונימוס מאוד חשובה, הם עושים עבודה יוצאת מן הרגיל".
מדוע לא לגייס מתנדבים?
"רוב הנושאים בהם אנו מטפלים דורשים טיפול מאוד מקצועי של אדם או שניים. אין פה מקום למתנדבים. חוץ מזה, הציבור לא אוהב להיכנס לפרטים. אנו מטפלים בהמתות של בעלי חיים ורוב האנשים נגעלים מזה. המתנדבים היחידים שהיו לנו הם סטודנטים שעשו בעבורנו מחקרים".
מחקר עולה כסף.
"נכון. קיבלנו תמיכה מהמשרד לאיכות הסביבה. בכסף שקיבלנו לקחנו חמישה סטודנטים וכל אחד מהם קיבל נושא למחקר. את המחקרים בסופו של דבר ערכתי וריכזתי בספר שהוצאתי בשנה האחרונה".
הספר שלך פורסם לפני שנה, אתה מרגיש שהוא שינה משהו?
"לפני מספר שנים התבקשתי לתת הרצאה בפני חברי אנונימוס לגבי נושא פיטום האווזים. נכנסתי למשרד קטן באיזו סמטה בתל אביב והרציתי בפני ארבעה אנשים. לא הבנתי מה אני מבזבז את הזמן שלי על כל כך מעט אנשים.
"בסופו של דבר, שלושה מתוך הרביעייה היו המובילים במאבק נגד פיטום האווזים. לכן אני לא יודע אם הספר שלי עוזר או לא או איך. מי יודע? הוא הגיע ליועצים משפטיים, לאוניברסיטאות, לכנסת. כל מי שמתעניין יכול לקרוא".
בספר שלך מרוכזים המחקרים של הסטודנטים. האם הם עזרו במשהו?
"בהחלט. בעקבות המחקרים פתרנו הרבה בעיות".
אילו בעיות למשל?
"תרנגולות מטילות הן קטנות יותר והן לא משמשות לבשר. עם הזמן תפוקת ההטלה שלהן יורדת, מה שהופך את אחזקתן ללא כלכלית. במצב כזה הלולן שולח את התרנגולות לשחיטה, ומשום שהן לא משמשות למאכל מתייחסים אליהן כמו אל זבל, והן לא זבל. הן בעלי חיים".
הן נחשבות זבל?
"כן, הלולנים קוראים לעצמם מגדלים אבל זו בדיחה, הם לולנים. העובד התאילנדי מושך בכוח את התרנגולת מהכלוב, תוך כדי הוא שובר לה את הכנפיים או הרגליים. במשך עשר שעות בממוצע התרנגולת סובלת, לוקח זמן עד שמוציאים את כל התרנגולות, עד שמעמיסים אותן על המשאית, זמן הנסיעה למשחטות, במשחטות יש גם תורים.
"פה רואים בעצם הבדל בין הפעילות שלנו לפעילות של אנונימוס. הם היו יוצאים בהפגנות ומבקשים שיובילו אותם בצורה הומאנית".
הם פונים ללב הציבור. זה נשמע הגיוני.
"במחקר שלנו ראינו כי לא יכולה להיות הובלה הומאנית, לא משנה מה יעשו. מובילים אותן בשביל להמיתן, אז בשביל מה צריך לנסוע בכלל? הצענו לפי המחקר להמיתן ליד הלול. פנינו עם הממצאים שלנו למשרד החקלאות, והם פיתחו מתקן שממית תרנגולות ליד הלול וכך שעות של סבל נחסכות מהתרנגולות".
מחקר אחר של עמותת "חי משק" שיפר את אופי ההמתה של אפרוחים זכרים אותם אף אחד לא רוצה במשק. פנקס מסביר: "מדובר באפרוחים של מטילות. לא משנה כמה יאכילו את האפרוחים, גופם לא יותאם לאכילה. כל פעם ממיתים במדגרות מעל לעשרת אלפים אפרוחים בדרכים נוראיות".
באילו דרכים מדובר?
"זורקים את האפרוחים לארגז כדי שימותו. ובסוף הם מתים. האפרוחים שנמצאים בתחתית הארגז נמעכים מהחום, מחוסר באוויר ומאלה שמעליהם. אלה שלמעלה מתים מהתייבשות ומחוסר תזונה. או שזורקים אותם לשקית וסוגרים אותה, ואז זה שוב אותו סיפור של מוות מחנק וחוסר תזונה".
זה נשמע נורא. מה הפתרון?
"אנונימוס היו פונים לציבור להפסיק לאכול ביצים. אני בעד אך זה בעייתי. הציבור רוצה לאכול ביצים, הלולים מספקים אותן ואין מה לעשות. באמת שאין מה לעשות עם האפרוחים האלה, מי יגדל אותם? אף אחד לא רוצה אותם.
"למשל, באה איתי פעם גברת עשירה למדגרות, היא הזדעזעה ממה שראתה ורצתה להציל את האפרוחים. הלולנים אמרו לה בבקשה, כמה אפרוחים את רוצה? באותו יום המיתו עשרת אלפים אפרוחים. שאלו אותה אם היא רוצה אלף או יותר. היא אמרה שהיא רוצה רק שלושה...
"אחרי שכבר נסענו משם, היא שאלה אותי מה לעשות עם האפרוחים. אז בסופו של דבר הפתרון הוא המתה עם מינימום סבל. במחקר שעשינו בעזרה של משרד החקלאות, איכות הסביבה וארגון בעלי חיים בחו"ל, פיתחנו במכון הוולקאני מתקן שממית את האפרוחים תוך שנייה. נכון, זה רע להמית, לקחת אפרוח קטן בן שעה ולהמיתו זה כואב, אבל הוא בין כה וכה ימות אז חוסכים ממנו את הסבל".
מה המחיר הנפשי אותו אתה משלם על פעילותך? בכל זאת מדובר בהמתה של בעלי חיים.
"המחיר מתבטא במישור הגלוי אליו אני מודע ובמישור הלא גלוי אותו עדיין לא מצאתי. אני מודע לזה שהעיסוק שלי עולה לי בזמן רב, יש הוצאות כספיות, אני נאלץ להתעמת עם כל מיני גורמים שמתנגדים לפתרונות שאותם אני מציג. לא היה מקרה אחד בו לא התנגד לי גורם כזה או אחר.
"יש בתחום מתח נפשי, וגם בתת מודע שלי אולי אני קולט שמדובר בנושאים קשים מבחינה רגשית. לכן אני מנסה להתנתק מהצד הרגשי שבי, כי לא ניתן לטפל במצבים כאלה עם רגש".
למרות המחיר והכאב, פנקס לא מראה סימני פרישה. בימים אלה הוא יוצא נגד רפורמת הלולים אותה מצעידים במשרד החקלאות.
מה אומרת הרפורמה?
"כיום, כ-98 אחוזים מהתרנגולות מצויות בתנאים של כלובי סוללה מאוד צפופים וקטנים. הרפורמה מציעה להחליף את הכלובים האלה בכלובים גדולים יותר של 750 ס"מ לתרנגולת על פי התקנות של אירופה".
אם ככה הרפורמה בעצם מועילה לתנאי התרנגולות.
"ממש לא. התרנגולות עוברות מכלוב אחד לאחר. אמנם הפעם הכלובים יהיו חדשים במקום הרעועים שקיימים היום, אך אם הרפורמה תעבור מדובר באסון כבד לתרנגולות. הן ימשיכו להיות במשך עשרות שנים בכלובים עד שגם אלה יתבלו. אחרי הכל לולן לא ישקיע מאות אלפי שקלים בכלובים רק כדי להוציא את התרנגולות לחופשי ולגדלן בצורה אחרת. זה הזמן לפעול".
מה אתה מציע בתור פתרון חלופי?
"לפני כשבועיים הגשתי יוזמה מפורטת למשרד האוצר, למשרד החקלאות, למשרד להגנת הסביבה ולכל השרים הנוגעים בדבר. מצאתי שיטה לפיה כל התרנגולות ייצאו בהדרגה לחופש במשך 20 שנה וזה לא יעלה למגדלים אפילו פרוטה וגם לא למדינה".
איך בדיוק? זו נשמעת הצעה מאוד דמיונית.
"ממש לא. נעשה מחקר על 500 איש, שני שליש מתוכם ענו כי הם מוכנים לקנות ביצי חופש במחיר של 18-21 שקל כמו שנמכרות כיום, אם רק תהיה להם גישה אליהן וזאת כדי להקל על סבל בעלי החיים.
בהצעה שלי, אם משרד החקלאות יטיל פיקוח מחירים על ביצי החופש אז נוכל למכור קרטון ביצים בסכום של 15 שקל בעוד שקרטון של כלובי סוללה נמכר ב-11 שקל. תוך כדי, כל שנה יוציאו כחמישה אחוזים תרנגולות מטילות לחופש. בדרך זו הלולנים של ביצי החופש ירוויחו הפרש של מעל לשלושה שקלים לקרטון, וכסף זה יילך לבניית לולי החופש".
אבל ללולן ייקח זמן להרוויח כסף מההצעה שלך כדי לבנות לולי חופש.
"נכון, אבל בזמן הזה הוא יכול לקחת הלוואה אותה הוא יחזיר במלואה, ולאחר מכן יתחיל להרוויח הרבה יותר מאשר אם היו לו כלובי סוללה חדשים. החזרת ההלוואה שלו בעצם תחזור למדינה, שלא תוציא אגורה על הלולים.
"בצורה הזו לקהל תהיה נגישות לביצי החופש במחיר זול יותר, וגם האוכלוסיות החלשות יוכלו להמשיך לקנות קרטונים של כלובי סוללה מוזלים כך שאנחנו לא פוגעים באוכלוסיה החלשה".
איך משרד החקלאות מקבל את הצעתך?
"אני לא יודע עדיין. אני מניח שכולם חושבים שזו פנטזיה. אני מקווה שיקבלו אותה. לפני עשרה ימים שלחתי את ההצעה לוועדת הכנסת שבה יכולים לאשר את ההצעה שלי או את הרפורמה. ההצעה שלי טובה לכולם, המגדלים יקבלו כלוב חדש ללא השקעה, הם גם ירוויחו יותר כסף, היא טובה לציבור, טובה לבעלי החיים. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה".
מדוע לא לפנות לציבור עם הצעתך? לעורר הדים בתקשורת.
"הנה, המודעות הציבורית מתחילה פה. מדובר בתהליך שיש להתנהל בו בזהירות. קודם כל הגורמים הרלבנטיים צריכים לדעת על ההצעה, ורק אחר כך אני יכול לפנות לתקשורת שיש לה השפעה אדירה. איני רוצה להרגיז אף אחד".
מה בעצם אתה חושב על משרד החקלאות?
פנקס צוחק ומרים ידיים לאוויר בהכנעה. "אסור לי להגיד", הוא אומר. חצי דקה עוברת, הוא חוכך בדעתו לאחר שסיים לצחוק. "בעצם, אני אגיד מספר מילים. יושבים שם אנשים רציניים שאני מעריך, אני חבר של כולם, אני לוחץ ידיים לכולם.
"עלייך להבין שמדובר באנשים שמחזיקים בדעה מסוימת שנים ואז פתאום אני מגיע עם משהו חדש. תמיד דברים חדשים נתקלים בקשיים גם בגלל שמרנות וגם בגלל בעיות אובייקטיביות. הבעיה העיקרית טמונה בשמרנות והקושי בלשנות דברים".
עד שההצעה שלך תקבל תוקף אם בכלל, איך הצרכן אמור לדעת שקרטון שהוא קונה אכן מכיל ביצי חופש ושלא סתם עובדים עליו בעיניים?
"בנינו תקן עם משרד החקלאות איך צריך לגדל תרנגולות חופש. אנחנו מפקחים על הסטנדרט הזה, ורק לולן שעומד בזה מקבל תו אישור שמוטבע על קרטון הביצים. על הצרכן לחפש בצד הימני של הקופסא חותמת של 'חי משק'.
"אנחנו גם נמצאים בתביעות משפטיות כנגד לולנים שהעמידו פנים שהם מוכרים ביצי חופש. כיום אסור להם להשתמש בשם הזה, אבל הבעיה שיש חיקויים. הם רושמים ביצים חופשיות או תרנגולות חופשיות וסתם עושים כסף על חשבון הציבור".
ייסדת גם עמותה הקשורה בחינוך. במה היא עוסקת?
"אנחנו מדריכים מורים בבתי ספר יסודיים איך לחנך בצורה טובה יותר. כדי להכניס שינוי במערכת החינוך, השינוי חייב להיות קל ליישום, שהמורים יראו תוצאות, שהילדים יאהבו אותו והמנהלת תאהב את זה. המטרה של העמותה היא לשפר את האקלים החברתי ועל ידי כך להוריד את האלימות".
מדוע ייסדת את העמותה ולא הסתמכת פשוט על משרד החינוך?
"היום, למרבה הצער, מודדים את מערכת החינוך לפי הישגים לימודיים, אך המטרה של החינוך בעיניי היא לבנות חברה שטוב לחיות בה, חברה שדואגת לאזרחיה, מה שלא כל כך קורה אצלנו".
איך אתם פועלים?
"אנחנו הולכים לבית הספר, מציעים למנהלת פעילות, אם זה נראה לה אנחנו נפגשים עם מורה אחת ומלמדים אותה את השיטה, והיא זו שתיישם אותה. אם היא תעשה זאת בצורה מוצלחת מיד יראו את השינוי, וגם יתר המורות ירצו ליישם את השיטה".
עד היום עבדה העמותה של פנקס עם 15 בתי ספר ברחובות, ראשון לציון, תל אביב ונהריה. לפנקס חשוב להדגיש שהעמותה שלו מצליחה להשפיע ומצליחה לבצע שינוי. "לא פעם ולא פעמיים מביאים מרצה מקצועי למורים אשר נותן הרצאה מבריקה, אולם דבר ממנה לא מיושם. לא כך המצב אצלנו. אצלנו כל ההשתלמויות שלנו מיושמות במאה אחוז ובהצלחה".
מי מממן את פעילות העמותה?
"בעבר קיבלנו מימון ממשרד החינוך, עיריות, חברת מרבל, בתי הספר משלמים חלק מהסכום. הפעילים הם גם מתנדבים, למשל מורות בגמלאות אשר שמחות לעזור ולעשות שינוי".
אתה עומד בראש שתי העמותות, איפה נכנסת המשפחה שלך לתמונה?
"אני מודה שהרבה מהפעילות שלי באה על חשבון המשפחה. אני עובד כל יום עד מאוחר ואני גמלאי! אבל הגעתי להסכם עם אשתי שאסיים לעבוד בעמותות בשעה שש בערב".
ואתה עומד בהסכם?
"לא ממש, אבל אני מאוד משתדל. אשתי הבינה שהיא לא יכולה להתחרות בזה, אבל היא גם לא יכולה לקחת חלק בזה. ניסינו כבר לעבוד יחדיו, אך לכל אחד יש את התחומים שלו".
האם דרך חייך הצליחה להשפיע על בני משפחתך?
"כן, מעבר לכך שהם מקבלים אותי כמו שאני, שני בני הצעירים הם צמחונים והבת שלי הלכה ללמוד וטרינריה".
מהי האהבה הגדולה שלך, חינוך או חיות משק?
"האהבה הגדולה שלי היא לגרום לשינויים שעושים טוב לסביבה. לא משנה אם מדובר בתחום החינוך או המשק. אבל מה שכן, אני מקווה בהמשך להגיע לכל בתי הספר היסודיים בארץ, ואולי בהמשך להכניס מתנדבים לעמותת 'חי משק' שיעזרו בקידום הפרויקטים בדרך המדעית, ולאו דווקא שיצאו להפגנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם