ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

מאחורי המילים: סיפורו של הקיבוצניק ששמר על מורשת אלתרמן

בשבת ימלאו 100 שנים להולדתו של ענק הרוח נתן אלתרמן. מעטים יודעים על הקשר ההדוק בינו לבין האינטלקטואל המנוח מנחם דורמן מקיבוץ גבעת ברנר, שהופקד על איסוף ושימור כתביו. "בלעדי אבא שלי", אומר הבן זאב, "מורשת אלתרמן לא הייתה נשמרת כך"

בשבת הקרובה יצוין יום הולדתו המאה של ענק הרוח נתן אלתרמן. מעטים יודעים וזוכרים כי על הנצחת שיריו, ספריו, מחזותיו וכל כתביו הופקד מנחם דורמן המנוח, חבר קיבוץ גבעת ברנר, שהיה חברו הקרוב ביותר של נתן אלתרמן.

הם נפגשו בהתחלה בהקשר פוליטי, היו ממייסדיה של תנועת ארץ ישראל השלמה - תנועה של אנשי ציבור ורוח שהוקמה אחרי מלחמת ששת הימים. בין חברי התנועה אפשר למצוא את ש"י עגנון, יצחק טבנקין ורבים וטובים אחרים.

באותן פעילויות ומפגשים נרקמה חברות עמוקה בין אלתרמן לדורמן. שניהם עסקו בספרות, את אלתרמן כולם מכירים, דורמן פחות מוכר. הוא נולד בברלין ב-1909, בשנת 1931 עלה לישראל ולמחרת רדתו מהאוניה ביפו הגיע לקיבוץ גבעת ברנר, בו היה חבר עד יומו האחרון.

מחלת השחפת בה חלה בגיל צעיר לא אפשרה לו לעסוק בעבודת כפיים וכך העולה החדש מצא את עצמו עוסק בהוראה ובחינוך. הוא ייסד את הוצאת הספרים "הקיבוץ המאוחד" ועולם האקדמיה, שהכיר בחשיבות פועלו, העניק לו (איך לא) את פרס אלתרמן. דורמן נפטר בשנת 1995 והוא בן 86, מספר שנים לפני מותו הוא אף זכה בפרס ביאליק היוקרתי על מפעל חייו.

דורמן פרסם עשרות ספרים, רבים מהם מתמקדים באלתרמן, אך רבים אחרים עוסקים בנושאים רבים ומגוונים כמו מלחמת האזרחים ביוון, מלחמת לבנון והפילוסוף מרטין בובר.

שני אמני המילה הרבו להיפגש בבית הקפה הבוהמייני "כסית", שם התרועעו עם אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן, חנה מרון, נתן זך ואנשי רוח וספרות אחרים שהיו מגיעים למקום שנחשב אז למרכז הבוהמה הישראלית.

אלתרמן, שזכה בפרס ישראל בשנת 1968, נמנה עם גדולי המשוררים העבריים ובנוסף היה מחזאי, מתרגם ופובליציסט. אלתרמן, כמו לא מעט משוררים מוצלחים - כדוגמת דוד אבידן, לאה גולדברג ורחל - נפטר בגיל צעיר יחסית, 60.

גם 40 שנה לאחר מותו ממשיכה דמותו לרתק את שוחרי התרבות בישראל וקורסים שונים בהם נלמדים ומנותחים שיריו נחשבים כפופולריים ביותר. טורים כדוגמת "מגש הכסף" ו"מכל העמים" נשמעים בימי זיכרון, יצירותיו לילדים (כמו "ספר התיבה המזמרת") יוצאות במהדורות חדשות, מופעים חדשים המוקדשים ליצירותיו עולים על הבמה, ושיריו ופזמוניו (כמו "עוד חוזר הניגון") ממשיכים להישמע מעל גלי האתר, ואף זוכים לביצועים מחודשים.

אלתרמן נתפש כאדם צנוע וכאיש רעים להתרועע, אך מספרו של דורמן "מבית ומחוץ יומנים משנת 1988-1932", ניתן ללמוד על פן אחר באישיותו. וכך כותב דורמן בסוף פברואר 1956, אחרי שסיים את המו"מ עם אלתרמן על פרסום תרגומו למחזה "יוליוס קיסר" של שייקספיר:

"במשא ומתן אלתרמן מקמץ

במילים. הוא מציג תנאים, אינו מבקש כל הקלה, בבחינת 'לא רוצה, לא צריך...'. על תרגום 'יוליוס קיסר' אמר כי זהו היפה בתרגומיו. שניים-שלושה סעיפים בחוזה ניסח בעצמו והעלם על הנייר כרגיל – יד שמאלית, באותיות שקשה לפענח אותן, בכתיבה עצבנית".

מספר חודשים מאוחר יותר כתב דורמן בספרו: "דומה שאלתרמן הוא איש גמיש מאוד וליברלי עוד יותר, אלא שבענייני כספים אין הוא יודע ויתורים. נאמר שנתן אלתרמן הוא 'צנוע'. צניעות זו מהי בעצם? מכל מקום הוא מעריך את עצמו כערכו: הוא שומר על כבודו כעל בבת עינו – והעמידה על שכר גבוה ומרובה ביותר היא חלק מתכונה זו".

חרף הכתוב לעיל, נפשו של דורמן הייתה קשורה בנפשו של אלתרמן. עד כמה הדוק היה הקשר בין השניים, ניתן ללמוד מהעובדה שבחדרה של אלמנתו של דורמן, תמר, אשר בבית האבות שבקיבוץ גבעת ברנר, תלויה תמונתו של בעלה המנוח, לצד תמונתו של אלתרמן. "מנחם ונתן תמיד היו אחד עם השני", היא נזכרת השבוע. "הייתה ביניהם חברות מאוד גדולה, ממש חברי נפש".

בנו של מנחם, פרופ' זאב דורמן, מצליח מאוד בדרכו הוא. במשך שנים רבות היה זאב יו"ר ההנהלה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה, וכיום הוא מכהן כראש ביה"ס למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב. זאב מנגן בכלי הנשיפה בסון, כנגן הראשי למעלה מ-20 שנה, והוא נחשב כמנצח מוערך.

השבוע נזכר איך אביו לקח אותו לראות את הצגת הבכורה של אלתרמן "פונדק הרוחות", בכיכובה של חנה מרון. "אני זוכר שאחרי ההצגה הלכתי עם אבי ונתן אלתרמן ברחוב דיזנגוף", הוא משחזר. "אלתרמן נראה לי גבוה מאוד, אולי בגלל שהייתי ילד. למרות שהוא היה צולע בגלל שיתוק מילדות, הוא הלך כל כך מהר ואני רצתי אחריו".

יצא לך לדבר עם אלתרמן?
"כמה וכמה פעמים ישבתי עם אבא שלי ועם אלתרמן בקפה 'כסית'. נתן היה כבד דיבור והוא דיבר לאט. אבא שלי עבד בעיר הגדולה לא רחוק מ'כסית', ואני באותה תקופה למדתי נגינה בתל אביב ומידי פעם הזדמנתי לשם".

איך הצטיירה בעיניך החברות בין אביך לאלתרמן?
"במידה מסוימת הייתה לי הסתייגות מזה, כי לא אהבתי שאבא שלי העריץ את אלתרמן. התכונה של להעריץ מישהו לא נראתה לי. אבא שלי היה מאוד מרשים עם המון שטחי התעניינות, ולא הבנתי למה הוא כרוך אחרי אלתרמן ואני לא יכול להגיד שאני מבין את זה גם עכשיו.

"אולי זאת קנאה שלי כילד לאבא וזה לא קשור לאלתרמן עצמו, אני לא הבנתי את זה. אגב, מאוד אהבתי לקרוא את המאמרים הפוליטיים של אלתרמן. קראתי אותם כל שבוע, במיוחד את 'הטור השביעי'".

איך אבא שלך קיבל את מותו המוקדם של אלתרמן?
"קשה מאוד. בגיל 60 אלתרמן נפטר עקב מחלה. אבא שלי היה מאוד בענייניו וחלק מהדברים הוא לא סיפר לי. אני יודע שהיה לו קשה מאוד לאחר מותו של אלתרמן והוא מאוד חסר לו. בגלל מצב משפחתי מורכב בתוך משפחת אלתרמן,

"הם בחרו למנות את אבא שלי כאפוטרופוס על כתבי העת שלו והוא הוציא את כל הכתבים שלו. שנים לאחר מותו, יחד עם שמעון פרס, טדי קולק ושלמה להט, הם יסדו את 'מוסד אלתרמן'. כשאבא שלי היה זקן וחולה ולא יכול היה לטפל בזה יותר, המוסד עבר לאוניברסיטת ת"א".

זאת גאווה גדולה לטפל בכתביו של נתן אלתרמן.
"זה היה טבעי שאבא שלי יהיה האפוטרופוס של נתן אלתרמן אחרי מותו, אבא השקיע בזה המון מאמצים, הוא היה חלק נכבד מחייו, זה היה כל כך חשוב וקרוב לליבו".

אם כך, הציבור הישראלי חייב תודה גדולה לאביך.
"בלעדי אבא שלי מורשת אלתרמן לא הייתה נשמרת כך. הוא אסף וקיבץ את כל החומרים, במשך למעלה מעשור ובעזרה מאוד מינימאלית. אלתרמן זכה להכרה, הרבה בזכות העובדה שאבא שלי לקח את זה על עצמו. אחרי הרבה סופרים גדולים, לא עמד מישהו כזה חזק שלקח על עצמו את שימור המורשת שלהם. אבא שלי עשה עבודה גדולה בתחום של הנצחת אלתרמן והציבור חב לאבא חוב עצום".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...