מוביל המאבק ב"סופר נני": כל הגבולות נפרצו בשם הרייטינג
ד"ר בועז רפפורט, רופא ילדים מחיפה ומנהל מרפאות "קשר", יצא למלחמה נגד התוכנית "סופר נני" והגיע עד לכנסת, שם נערך דיון בנושא. "מציגים את הילדים ברגעי השפל בלי לשאול אותם", הוא תוקף, ומגלה כי משפחה שהשתתפה בתוכנית פנתה אליו לטיפול
המאבק שפתח רפפורט הגיע לאחרונה אף לוועדה לזכויות הילד בכנסת, שם התקיים דיון סוער כשמצד אחד עומדים אנשי קשת, בעלי זיכיון התכנית ומגוננים על המוצר, ומצד שני עומדים אנשי מקצוע, פסיכולוגים ויו"ר המועצה לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן ותוקפים את התוכנית ובעיקר את השימוש הנעשה בתכנית בילדים ואת הפגיעה בהם, הכל למען אלוהי הרייטינג.
שלוש עונות סוגרת "סופר נני", תוכנית שמקורה בפורמט אנגלי המבוסס על עקרונות גידול הילדים של האומנת האנגליה בעלת המוניטין העולמי.
הרעיון המרכזי בתוכנית הוא מתן טיפים ועצות להורים איך לגדל טוב יותר את ילדיהם ואיך לפתור בעיות ביחסיהם עמם. הטיפים אמורים לבוא מפיה של אומנת ותיקה (לפי הפורמט האנגלי) המייעצת על בסיס הניסיון הרב שצברה. אלא שלדעת רבים הפכה התוכנית בגרסתה הישראלית לעוד תוכנית ריאליטי המבוססת על מציצנות.
תכניות ריאליטי כאלו, כגון "אמא מחליפה", או "משפחה חורגת" של הקואוצ'ר אלון גל מאפשרים לצופים לחדור ולהתבונן ברגעים הכי אינטימיים של המשפחות המשתתפות. אם מדובר היה רק בחשיפתם של אנשים בוגרים, בהסכמתם, הדבר יש להניח היה מתקבל ללא בעיה.
אלא שלדברי המתנגדים לז'אנר המדובר, בכל התוכניות הללו מעורבים ילדים ונחשפות הנקודות הרגישות ביותר בחייהם ובמערכת היחסים המשפחתית שלהם, על כל הרגעים שרבים מהם היו רוצים להשאיר בין קירות ביתם
ד"ר רפפורט התעלם מהתוכנית "סופר נני", או לפחות ניסה להתעלם ממנה, עד לאותה תוכנית שהביאה אותו לפתוח חזית לוחמנית ובלתי מתפשרת נגדה. בפרק ששודר לפני מספר חודשים ממליצה סופר נני, מיכל דליות, להורים למנוע מבנם ארוחת
את הפרק הזה זוכרים רבים, מאחר שבמהלכו מאיים הילד על אביו שידקור אותו בסכין, קטע ששודר בין היתר אינספור פעמים בפרומואים לתוכנית.
"אני לא עוקב אחרי התוכנית באופן סדיר. במקרה ראיתי תוכנית אחת יחד עם הבן שלי ואשתי וכולנו קפצנו. אפילו את הבן שלי, שהוא לא איש מקצוע, התוכנית הקפיצה", מסביר רפפורט.
"מה שבלט בתוכנית היה שלילד מאוד קשה ואף אחד לא מבין מה קשה לו, אבל באים עם פתרונות עוד לפני שהגדירו מה הקושי שלו. עד כדי כך קשה לו, שהוא איים לדקור בסכין את אבא שלו. אז ה'סופר נני' פרסה חוקים חדשים של הבית, מבלי לספור את הקשיים של הילד ומבלי לתת לו פתרונות.
"מה שהנחה אותה זה שהילד מנסה להשפיל את ההורים וצריך לשים לו גבולות. זה מה שסופר נני אמרה, אז היא שמה לו גבולות. נאמר לילד שאם הוא לא יסיים את שיעורי הבית, הוא לא יקבל ארוחת ערב. הוא לא סיים את שיעורי הבית ואכן לא קיבל ארוחת ערב. אף אחד לא דיבר על הסיבה בגללה הוא לא סיים את שיעורי הבית.
"הוא הלך לישון בלי לאכול ארוחת ערב, ודרך-אגב גם אח שלו אמר שהוא לא רעב, לאות הזדהות, ולא אכל באותו יום. זה היה מבחינתי שיא השפל של כמה נמוך התוכנית יכולה להגיע".
למה דווקא זה הקפיץ אותך, הרי יש כל מיני רגעים אחרים בתכנית, שיכולים להיות שנויים במחלוקת?
"נושא האוכל הוא מאוד רגיש, בעיקר בעידן שלנו בו יש המון הפרעות אכילה. שימוש באוכל כפרס או כעונש הוא לא לעניין בחברה האנושית. אולי לחיות בקרקס נותנים משהו לאכול כשהם בסדר, והם לא יקבלו את זה כשהם לא בסדר. אני בספק אם גם אליהם מתייחסים כך היום.
"הרי פה לא מדובר על פינוק אקסטרה שקונים לילד. פה מדובר על ארוחת ערב שגזלו ממנו, והדבר הזה נראה לי חצייה של כל הקווים האדומים האפשריים".
אז מה החלטת לעשות בעניין?
"כתבתי מכתב תלונה לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, בו פירטתי כיצד התוכנית עושה שימוש בכלים לא חינוכיים ולא נכונים".
מדוע התוכנית לא חינוכית?
"כל הקונספט מוטעה, כיוון שחלק גדול מהציבור רואה את התוכנית הזאת ולומד ממנה איך נכון לגשת לבעיות כאלה אצלו בבית, ומזדהה עם זה. בעצם המסר המרכזי, שחייבים להבין את הקשיים של הילד, לא מועבר בתוכנית.
"הילד לא בא לעולם כדי לעשות צרות להורים, להיפך. הילד כל הזמן רוצה שההורים יהיו מרוצים ממנו, ואם הוא מגיע למצב שזה בדיוק ההיפך, סימן שישנם כל מיני שיבושים בדרך. חייבים להבין את השיבושים שלו".
מה היית רוצה לשנות בתוכנית?
"בתוכנית כזאת חייב להיות רופא שיודע לאבחן ילדים עם קשיים כאלה ומתוך האבחון להוציא תוכנית טיפולית התערבותית, ואז לנסח חוקים בבית, לבצע הדרכה הורית ולבדוק מה הילד צריך. עניין נוסף שגם העליתי במכתב לרשות השנייה, הוא הצגת הילדים ברגעי השפל שלהם.
"ברור שזה נעשה לצרכי רייטינג ובעצם זה על חשבון הילד, ועל חשבון התיוג שלו למחרת בבוקר בין החברים בבית הספר ובשכונה. רואים אותו בשפל שלו ואין מי שיגן עליו אחר-כך. לכן, לדעתי, התוכנית הזאת היא פוגענית, היא לא מקצועית בשום צורה שמסתכלים עליה והיא מעבירה מסרים לא נכונים.
"אני לוקח את הדבר הכי בנאלי: מראים בתכנית, למשל, ילד שהולך עם תחתונים בבית שלו, ילד שהוא על סף גיל מתבגר. אתם יודעים מה עושים בבית ספר למי שמוריד את המכנסיים לילד אחר? איזה טררם? לפעמים מערבים את הרווחה על דבר כזה, ומשטרה.
"ופה, קבל עם ועדה, ילד מסתובב בתחתונים בבית. אני כבר לא מדבר על זה שהוא אמר בתוכנית אחרת שהוא יתקע סכין לאבא שלו. אני מדבר על משהו שכאילו העין בקושי רואה אותו אפילו, איזה נזקים זה עושה ואיך בסיטואציות אחרות מגיבים לזה אחרת לגמרי, בפרופורציה הנכונה".
כמה חשיפה כזאת יכולה לפגוע בילדים?
"אני חושב שדבר אחד לא מוביל פה, והוא טובת הילד, כי טובת הילד זה דיסקרטיות. טובת הילד זה לטפל בקשיים שלו ולהגן עליו. הפרופיל של הילדים שהולכים לתוכניות האלה הוא פרופיל רגשי מאוד מסוים. הילדים האלה רגישים לביקורת יותר מילדים אחרים, והפוטנציאל שלהם להיפגע הוא מאוד גדול.
"מעבר לזה, אנחנו לא יודעים אם גורמים מקצועיים ומוסמכים מטפלים ומלווים את המשפחות גם אחרי שהמצלמות נכבות, אחרי שכל הכביסה המלוכלכת שלהם מוצגת בפני כל העולם. הם זוכים ליחס אחרי זה? יש מישהו שעוזר להם להתמודד עם ההשלכות של חשיפה כזאת?".
רפפורט, יליד חיפה המתגורר בה גם כיום, מכיר מקרוב את המשמעות של המושג "ילד מתקשה". היום הוא אמנם רופא ילדים בכיר ובעל הכרה ארצית, אבל כילד אף אחד לא היה מהמר או מנחש שאי פעם יגיע ללמוד בכלל.
לדבריו, הוא למד בבתי ספר שידעו להתנהל מולו, כשהיה תלמיד שהתקשה להסתגל למסגרת רגילה. הוא למד ביסודי ב"זיכרון יוסף" והמשיך ל"חוגים". "חלק מהמטופלים שלי היום, לומדים בבתי הספר שאני למדתי בהם", הוא מגלה בהתרגשות.
בדומה לחלק ממטופליו הסובלים מבעיות קשב, גם ד"ר רפפורט התקשה בצעירותו לתפקד במסגרת הבית ספרית: "אין לי הפרעות קשב וריכוז, אבל קשה לי להיות חלק מהממסד".
גם החיפוש אחר כיוון בחייו הבוגרים לא היה פשוט עבור רפפורט: "עד גיל 30 הסתובבתי, כמו חלק גדול מהצעירים שמגיעים אליי היום. אני הייתי במצב הזה, אני יודע מה עובר עליהם. אני יודע מה זה לשבת בכיתה ולא למצוא את עצמך", הוא מגלה.
בגיל בו אחרים כבר סימנו "וי" על תואר שני באוניברסיטה, או סיימו לימודי רפואה, החליט רפפורט להתחיל בלימודי הרפואה. את ההתמחות עשה ברפואת ילדים. אז גם גילה עניין בבעיות של הפרעת הקשב והריכוז:
"עבדתי במרפאה להתפתחות הילד וראיתי שלילדים עם בעיות הקשב אין מענה ובכלל בתחום הזה לא ניתן מענה לאף אחד אחרי גיל שש. יש כאלה שרק לאחר גיל שש בעיות הקשב יבואו אצלם לידי ביטוי".
בעקבות זאת, החליט ד"ר רפפורט להיכנס לפעולה: "לפני שבע שנים החלטתי שאני עוזב את כל תחומי הרפואה שעסקתי בהם והולך להקדיש את עצמי לילדים האלה". מאז החל להקדיש עצמו לסובלים מבעיות קשב וריכוז, הספיק רפפורט לפתוח שני סניפים של מרפאת "קשר", האחד בחיפה והשני בקיבוץ גליל ים.
וכמו שאז בערה בו הדאגה לילדים שפגש בהתמחותו, בימים אלו בוערת בו הנחישות למגר את הפגיעה שגורמת התוכנית "סופר נני". בניגוד לרבים שבוחרים לצקצק בלשונם ולנענע את ראשם בחוסר הסכמה כשהם ישובים על כורסת הטלוויזיה שלהם, כתב רופא הילדים מכתב חריף למועצת הרשות השנייה, ולא עצר שם.
הוא שלח מכתבים גם למועצה לשלום הילד, עד שהעניין הגיע לדיון ב-30 ביוני בוועדה לזכויות הילד בכנסת, שקיימה דיון סוער בנושא.
לפני כשבועיים אף קיבל ד"ר רפפורט מכתב תשובה מהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. "הם בעצם הסכימו עם כל הסוגיות שהעליתי. בין לבין גם הוזמנתי להשתתף בפאנל מקצועי שיזמה הרשות השנייה, פאנל סגור לתקשורת, שבדק מה ניתן לעשות עם תוכניות הריאליטי האלה. הפגישה נדחתה, אבל בעתיד יקום פאנל כזה".
האם נתקלת באופן אישי במקרה של משפחה שנפגעה מהתוכנית?
"בעקבות ההד התקשורתי שהיה סביב המאבק שלי בסופר נני קיבלתי טלפון ממשפחה מאילת שהשתתפה בתוכנית. האבא סיפר לי שאחרי שהציגו אותו בתוכנית כאבא לא טוב היה לו קשה לצאת מהבית. הוא טען שהייתה עריכה מאוד מגמתית של התוכנית, וכי דבריו הוצאו מהקשרם.
"לאחר מכן, כשהוא ביקש עזרה ממפיקי התוכנית, השיבו לו שילך להיעזר בפסיכולוגים באילת. בנוסף, ההפקה החתימה אותו על חוזה, שאסור לו לצאת לתקשורת עם שום דבר שקשור לתוכנית והוא הרגיש שידיו כבולות. אז בלית ברירה הוא הגיע אליי וביקש ממני עזרה".
אחת הטענות הקשות של ד"ר רפפורט ושל אנשי מקצוע אחרים, כמו גם של המועצה לשלום הילד, היא שלפני צילומי התכנית כלל לא נערכת אבחנה פסיכולוגית לילדים המופיעים בה, וגם רשותם לצילומים ולהצגתם בטלוויזיה לא מתבקשת.
"אחרי הישיבה בכנסת בה טענתי שלילד בתוכנית שהסעירה אותי לא עשו אבחון, ושיש לו הפרעת קשב, ניגשה אלי אחת המפיקות ואמרה לי שיש להם את כל האבחונים של הילד, והוא אכן סובל מהפרעת קשב ואפילו מקבל טיפול תרופתי.
"אלא שלטענתה, בתוכנית לא עוסקים בדברים שקשורים לבעיית הקשב והריכוז. הם פשוט לא מבינים את הקשר בין ההתנהגות שלו לבין בעיית הקשב. זאת אומרת יש פה הטעיה שמבוססת על בורות.
"מבחינתם הילד הוא ניצב. את מי זה מעניין שכל ההתנהגות שלו נובעת מהפרעת הקשב והריכוז? אז הם אומרים לעצמם: 'בוא נשים לילד פלקט עם חוקים ולא ניקח בחשבון את האבחנות הרפואיות שלו'. ומה שהם לא קולטים, שזה הפספוס הגדול. יש כאן כלי תקשורתי חזק, שיכול ללמד כיצד עושים זאת נכון, אבל מפספס את העיקר. סופר נני היא סופר פספוס".
מה השלב הבא במאבק שלך נגד התכנית?
"אני מאוד מקווה שיהיה המשך מעשי של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וועדת הכנסת לזכויות הילד. ראשית, כדאי לקבוע הנחיות מאוד ברורות את מי חושפים ואת מי לא. שנית, צריך לקבוע איך לאבחן משפחות כאלה וללוות אותן אחרי שהן כבר לא מעניינות את טבלאות הרייטינג".
למה המאבק הזה כל-כך חשוב לך?
"כדי להפסיק פגיעה במשפחות והילדים, וליצור דגם ציבורי נכון לפעולה".
יש שישאלו למה אתה לא יוצא נגד תכניות אחרות שנכנסות לחדרי החדרים של האינטימיות המשפחתית, כמו התכנית "משפחה בהפרעה" של אלון גל.
"אני בהחלט נגד כל התוכניות האלו. ילדים הם ילדים, הם לא שחקנים ולא כלבים שמעלים את הצפייה. כמו שיש חוקים המגנים על קטינים, כך צריך להיות גם בתוכניות הריאליטי. הרי אם קטין מעורב במקרה פלילי ומצלמים אותו בבית המשפט, לא יראו את הפנים שלו.
"בתוכניות הריאליטי כל הגבולות נפרצים וברור לי שזה נפרץ בשם הרעב לרייטינג. מביאים טרף קל לתקשורת בשם הרייטינג, ולא עושים זאת למען הילד וטובתו, ושאף אחד לא יספר לכם אחרת".
סופר נני, הלא היא מיכל דליות, היא בעלת תעודת הוראה לגיל הרך. הכשרתה המקצועית כוללת סיום מסלול להנחיית קבוצות והורים במכון אדלר ולימודים בבית הספר לאימון של מכון אדלר, המכשיר אנשי חינוך, עובדים סוציאליים ומטפלים. רפפורט טוען, כי השוני בין הכשרתה המקצועית של דליות להכשרתו של רופא ילדים, הוא ניכר וברור.
האם מפריע לך סוג ההכשרה המקצועית של מיכל דליות?
"כל התפיסה האדלריאנית של הדרכה הורית, שממנה מגיעה מיכל דליות, היא תפיסה חסרה, כי הם לא מקפידים לאבחן את הילד לפני שהם מדריכים את ההורים. הדרכה הורית היא אכן מאוד חשובה, אבל תלוי כיצד היא מתבצעת.
"למשל, יש הדרכה הורית בטיפת חלב, שבה מדריכים את ההורים כיצד מחליפים תזונה לילד וכיוצא בזאת. בהדרכה כזאת לא חייבים להכיר באופן ספציפי את התינוק כדי להדריך את ההורים. אבל ברגע שהילד סובל מקשיים, הדרכת ההורים כבר לא יכולה להיות כללית. חייבים להבין את הקושי של הילד וההדרכה צריכה להיות ספציפית.
"על זה שיטת אדלר מדלגת. מיכל דליות יכולה להיות טובה במה שהיא עושה, אבל היא חייבת להיות חוליה אחת בשרשרת ביצועית ותחת גג של מאבחן המנהל את כל הפעולה".
הזדמן לך לשוחח איתה?
"לא, כי היא נמנעה מלדבר אתי, או להתעמת אתי. הוזמנתי לתוכנית 'תיק תקשורת' של עמנואל רוזן, והיא הוזמנה גם. אבל היא בחרה שלא להגיע, וגם אף נציג אחר של ההפקה לא הגיע. היא הוזמנה גם לוועדת הכנסת ולא הגיעה. אין לי עניין אישי איתה, אבל אם היא מאמינה בתוכנית אז שתבוא ותסביר".
האם נתקלת במשפחות שלומדות מסופר נני כיצד להתנהל?
"שמעתי על משפחות שמחקות את מה שנעשה בסופר נני, וחמור מכך - שמעתי שגם בסמינרים למורים מביאים אותה בתור דוגמה להתערבויות חינוכיות. זה חמור מאוד".
מדוע זה חמור?
"כיוון שמדלגים על האבחון הנכון. זה ההבדל בין רופא לכל איש מקצוע אחר. רופא הוא איש המקצוע היחיד שחונך לא להתערב עד שאין לו את האבחנות ביד. כשאתה מגיע לרופא הוא שואל אותך מה אתה מרגיש, שולח אותך לבדיקות וברגע שהוא חושב שהוא יודע למה אתה לא מרגיש טוב, רק אז הוא מטפל בך. זה נשמע מובן מאליו, אבל ישנן שיטות טיפול, כמו סופר נני, שמדלגות על השלב ההכרחי הזה".
האם היית מסכים להשתתף בתוכנית ריאליטי?
"אם זה מכבד את הילדים ונעשה באופן מקצועי, אז כן. אתה לא חייב להראות דם כדי שיבינו שיש שם דם. לא חייבים להשתמש בדמויות אמיתיות, אפשר להשתמש בשחקנים שיציגו מצבים. אני לא בטוח שזה יביא פחות רייטינג.
"היום העבודה עם חלק מהנבחנים ברפואה זה עם שחקנים שמדמים מצבים או עם בובות שמדמות מצבים, וזה טוב יותר, כי לא נגרם נזק למשתתפים".
ואם היה מדובר בתוכנית ריאליטי עם משתתפים אותנטיים, כמו שאנחנו מכירים מסופר נני?
"תלוי איך מציגים את הילדים בתוכנית. התוכנית חייבת להביא תקווה ולהיות בעלת השפעה ציבורית נכונה, שהציבור ילמד מהתוכנית מה צריך לעשות. אם היא כזאת, בכיף אני משתתף".
בחברת "גיל הפקות" הפנו לקבלת תגובה לחברת קשת. לאחר פניות רבות, בקשת לא הגיבו עד לסגירת הגיליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם