בגובה העיניים עם יעל לבנטל
היא נולדה בקריית היובל וגרה בתל אביב. חושבת שקשה להיות צעיר בירושלים אבל מאמינה שזה ישתנה. לא סובלת בזבוז זמן, ולכן סורגת בין הצילומים. 1,087 מילים עם יעל לבנטל, 41, נשואה + 3, שלא יודעת איך אפשר לעבור את החיים בלי חוש הומור
"ילדות מאושרת, שבט היובל. נולדתי בקריית היובל והיה נפלא לגדול שם. תמיד חשבתי שזה מרכז העולם. כשלמדתי בתיכון ליד"ה היו לי חברים משכונות אחרות. הייתי באה ורואה שהם גרים בבתים פרטיים ונורא ריחמתי עליהם, זה נראה לי נורא. אין 36 דירות בבלוק וכשאתה יורד למטה אתה לא פוגש אף אחד, ממש לקח לי זמן להתאושש מזה".
יעל לבנטל. איור: עמית בוניאל
תיכון ליד"ה
"חברים לחיים. כל החברים הכי טובים שלי היום הם משם. אני לא זוכרת כלום מהלימודים, זה גיל כזה שהלימודים בו הם בעדיפות אחרונה. אני זוכרת בנים, בנות, חברים, הורמונים. אני לא זוכרת שלמדתי שם. אנשים מהכיתה שלי המציאו כל מיני נוסחאות במתמטיקה, כנראה הם למדו".
שבט היובל
"היינו שם פשוט ימים שלמים. מלחמת הערסים והפריקים, גינה, השקיה בצינור. ראינו את הסדרה 'איים אבודים' והיינו מגיעים לשבט מ-11:00 עד 20:00. השבט מזכיר לי גם את גילה ודינה, שתי חברות שלי שהיו שם, שהן שם דבר בקריית היובל, וגם את 'לילות האהבה', להקה של השכבה הבוגרת, שלוש שנים מעלינו. הערצנו אותם.
"לאחרונה היה מפגש לציון 50 שנה לשבט היובל, ופגשתי שם את אבשה גדלו, ואמרתי לו שאני לא מאמינה שאני מדברת איתו ושאנחנו עשויים מאותו חומר כי הם היו נערצים, ממש הערצנו את האדמה שהם דרכו עליה. איתמר צרפתי היה הסולן ואנחנו היינו עפר לרגליהם".
נח"ל
"מדהים, בדיוק היה לנו מפגש גרעין מאולתר בקיבוץ אפיקים. פתאום הסתכלתי על האנשים בגרעין ואמרתי לעצמי שיש אנשים ממש נחמדים ושהייתי מוכנה להקים איתם קיבוץ. היינו אמורים להקים קיבוץ יחד, קיבוץ חמדת, אלא שהקיבוץ לא הוקם מעולם. הייתי בנח"ל ויצאתי לקורס קצינים בגלל שאהבתי את ההצדעה של הקצינים. הייתי מוכנה לתת חצי שנה שירות צבאי סדיר בחינם כדי לעשות 'לימין הצדע'".
ירושלים
"דכדוך לצד יופי. אבא, אמא, פשטות, צניעות. כשאני חושבת על ירושלים, יש לי תמונה של עננים אפורים וילדה שקר לה. תמיד היה לי קר, ונשארה לי תמונה כזו בלב, קצת אפורה, של העיר. אני אוהבת אותה מאוד, תמיד חשבתי שאחזור אליה מתל אביב, ואגדל בה את הילדים שלי. אז לא נראה לי אפשרי לגדל בה ילדים, אבל כמו שכולם אומרים ואמרו לי לפני כן, לא חוזרים מתל אביב לירושלים".
תל אביב. מי שעובר, לא חוזר צילום: פלאש 90
תל אביב
"חופש, אפשרויות, יצירתיות, עבודה, שמחה, ים. אני בתל אביב כבר יותר מעשר שנים".
ניסן נתיב ירושלים
"מקום משמעותי מאוד בשבילי. משום שבית הספר היה בירושלים, הייתה אפשרות ללמוד משחק לעומק מבלי להיות חשוף כל הזמן, מעין חממה כזאת. בבתי ספר למשחק בתל אביב אתה מיד מופיע ומרגיש שכולם מסתכלים עליך. בירושלים, לעומת זאת, אפשר באמת ללמוד. כמו כל דבר שעושים בירושלים, זה המהות ולא המסביב, ולא יחסי הציבור.
"אני חושבת זה אחד הדברים החשובים שעשיתי. אריק עשת, המנהל, הוא איש מיוחד מאוד
והוא ידע לשמור על בית הספר ולהפוך אותו למקום אחר. יש מורים שהמשפטים שלהם הולכים איתי עד היום.
"אני נורא לוקחת ללב שאני שומעת שהמוסד מצוי בצרות כלכליות, זה דבר שממש חשוב שיהיה בעיר, שיוכלו לבוא אליה ללמוד גם מערים אחרות. לירושלים יש ייחוד גדול מאוד מהבחינה הזאת, להיות שחקן בתל אביב ובירושלים זה משהו אחר. העיר צריכה להיות גאה במקום כזה ולא לשים לו מקלות בגלגלים".
בריחת צעירים
"אני מבינה את זה, קשה להיות היום צעיר בירושלים. עם זאת, אני מאמינה שבסוף זה יהיה הפוך, כמו שקורה בקיבוצים. שם הייתה בהתחלה בריחה של צעירים אבל הם הגיעו לתל אביב, קיבלו בומבה ובסופו של דבר חזרו הביתה.
"אני מניחה שגם לירושלים תהיה את העדנה הזאת, כי יש בה כל כך הרבה דברים מיוחדים ומדהימים, ואם ישכילו לנצל אותם ולתת כסף לעוד מקומות חוץ ממי שלוקח, אני מאמינה שצעירים ירצו לחזור הביתה לירושלים".
מוזיאון ישראל
"אני רוצה לבוא. התחתנתי שם, והייתי שם בחוג דרמה. זה מזכיר לי את הנסיעה הראשונה לבד בקו 24 בתור ילדה. שכחתי לרדת והגעתי עד צומת פת, והייתי צריכה לבקש שיחזירו אותי".
עם קאסט "החיים זה לא הכל". "חיבור חזק מאד לרחוב" יח''צ
משחק
"זה בדם שלי, זה המהות שלי, זה הדבר שאני מוכרחה לעשות, אוויר לנשימה".
ניר ברקת
"אני לא מספיק מעורה בחיים הפוליטיים של ירושלים, אבל אני חושבת שהוא עושה דברים טובים".
"החיים זה לא הכול"
"זה בית. מקום שחוזרים אליו כל שנה, פוגשים אנשים שאוהבים. זה חיבור חזק מאוד לרחוב, לקהל, משהו שכולם אוהבים לראות. זה טרלול של אורלי, הדמות שאני משחקת, שאני אוהבת מאוד. זה מפגש עם הרבה אנשים אהובים, דניאל לפין, התסריטאי, עידן אלתרמן, שהוא חבר שלי, ענת וקסמן, שאני אוהבת.
"אני עושה במקביל עוד דברים, ובסך הכול זו חוויה טובה מאוד. העונה התשיעית תהיה האחרונה, אתגעגע אבל זה זמן טוב להמשיך הלאה".
דב נבון
"אחד הפרטנרים המצחיקים בחיי. עכשיו אנחנו עושים עוד הצגה יחד, "נפגעי חרדה". דובל'ה הוא בלתי נלאה, מצחיק ואהוב. הוא שחקן מצוין ואני אוהבת לעבוד איתו".
תאטרון "החאן"
"זה מקום שהתחלתי בו את דרכי, ומכיוון שאני מעריצה את מיקי גורביץ' וחושבת שהוא איש מיוחד במינו, הייתי רוצה לעבוד איתו שם שוב. אני יודעת שעושים שם תאטרון כמו שצריך להיות, להקת שחקנים, חומרים מקוריים, זה מעורר קנאה".
מיקי גורביץ'. "איש מיוחד במינו" פלאש90
חוש הומור
"לא יודעת איך אפשר לעבור את החיים בלי זה. זה מאבני היסוד של מערכות יחסים, מערכת יחסים שאין בה חוש הומור היא בלתי אפשרית, קשה. זה משהו שמאפשר נקודת מבט חיצונית לפעמים, שמכניסה דברים לפרופורציות".
תאטרון
"אהבתי הגדולה. זה התפרקות, זו חוויה חזקה. היו לי כמה שנים שלא הצלחתי לעשות את זה הרבה והתעסקתי יותר בטלוויזיה, אבל הייתי שמחה מאוד שמעכשיו ועד עולם תמיד תהיה הצגה לצדי".
טלוויזיה
"אהבה גדולה שלי. זה סוג אחר של עבודה. ברגע שהמצלמה נדלקת, יש סוג של ריכוז שאני אוהבת מאוד".
פרסום
"תוצר לוואי, עניין לא הכרחי, לא חשוב. מייחסים לפרסום יותר מדיי חשיבות בימינו, חבל שיש כל כך הרבה שחקנים נפלאים שלא עובדים בטלוויזיה ובגלל זה הם בסטטוס אחר בתאטרון. חבל שהתאטרון מייחס הרבה חשיבות לטלוויזיה".
עצב
"חלק מהותי מהחיים. זה עניין הכרחי, נעים. ירושלמים יודעים להיות עצובים כמו שצריך, לא באופן שטחי אלא פנימה, עמוק".
יאיר ניצני. זכרונות מ"אחורי החדשות" בייגל
יאיר ניצני
"איש אהוב מאוד, חוויה טובה שהייתה לי בתוכנית 'אחורי החדשות'. היו לי שתי דמויות שם ואהבתי אותן מאוד. יאיר עצמו הוא איש מופלא, אין הרבה כאלה בתעשייה. מצד אחד הוא יודע לעמוד בראש תוכנית ומצד שני הוא נותן הרגשה למי שעובד איתו שירצו לעשות את הכי טוב שאפשר כמוהו, כי לו היה אכפת מכולם. הוא גם מצחיק מאוד".
משפחה
"בית, מקום לחזור אליו, אהבה ללא תנאים. זה מקום בטוח, שקט, רגוע וגם כאוטי מלחיץ, מעצבן, שואב. הרבה עבודה, לחץ. אני חושבת שמשפחה וקריירה אלה דברים שמזינים זה את זה, השמחה שהעבודה מביאה זה דלק לאנרגיות שצריך להשקיע במשפחה או להפך, אפשר להתמודד עם הבעיות בעבודה עם השמחה שבאה מהמשפחה. זה נראה לי שילוב טוב".
יעל לבנטל
"אני עדיין לא יודעת. יש לי תחושה שבכל מקום אני משהו אחר. יש אנשים שחושבים שאני מעופפת, יש כאלה שחושבים שאני עם הרגליים הכי על האדמה. אני חושבת שחוץ מרוע לב צרוף, יש בי את כל התכונות שיש באנושות. אני גם יעילה, זה נמצא אצלי בשם יעל. אני הכי שונאת זמן שמתבזבז ותמיד סורגת על הסט כשאני לא מצטלמת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם