ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

אופיר פינס: גל פאשיסטי שוטף את המדינה

רגע לפני שהוא טס לשלושה חודשים לאוניברסיטת הרווארד כדי לשמש עמית מחקר, ח"כ לשעבר אופיר פינס מוודא שלא תשכחו אותו בקרוב. הוא תוקף בחריפות את מפלגת העבודה ואת העומד בראשה , סונט בבנימין נתניהו ומבכה את ההידרדרות של החברה הישראלית

בעוד שבועיים יארוז אופיר פינס את המזוודות, יעלה על המטוס לארצות-הברית ויצטרף לפרויקט יוקרתי של אוניברסיטת הרווארד כעמית מחקר. שמונה חודשים לאחר שהתפטר מהכנסת וקטע את הקריירה הפוליטית שלו באיבה, פינס מסתגל לחיים חדשים כאיש אקדמיה.

מיד לאחר פרישתו הרועמת מהפוליטיקה, החל פינס, תושב רעננה, לשמש כמרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה ובאוניברסיטת תל-אביב. בהרווארד הרחוקה הוא ידריך סטודנטים לממשל, ואם יהיה לו זמן הוא ישלים דוקטורט.

בין לבין, פינס עושה צעד לכיוון עולם העסקים, ובשבוע שעבר הוא מונה לדירקטור בחברת ח. מר, העוסקת בתחום התקשורת. חייו, אפשר לומר, מעולם לא היו טובים יותר.

אלא שהכול רק בתיאוריה. בפועל, מאז פרישתו מבית הנבחרים, פינס לא ממש רגוע. החיידק הפוליטי, מה לעשות, לא ממש מרפה ממנו. ההידרדרות של המדינה, התפקוד הלקוי של הממשלה והתרסקותה של מפלגת העבודה, ביתו הפוליטי כמעט מאז נעוריו, לא נותנים לו מנוח.

"לאורך השנים, מפלגת העבודה תמיד אומרת דבר אחד ועושה בדיוק ההפך", הוא אומר השבוע בריאיון מיוחד רגע לפני עלייתו על כבש המטוס. "לא יכולתי להישאר במפלגה הזאת, כי היא פשוט לא מייצגת אותי יותר".

פינס (49) שייך לאותם פוליטיקאים שסומנו לתפקידי הנהגה עוד מגיל צעיר. הוא נבחר לראשונה לכנסת בגיל 34, ובתוך זמן קצר משך המון תשומת לב. הישירות, החספוס ורדיפת היושר והמינהל התקין, הפכו אותו לפוליטיקאי פופולרי.

הוא זכה באותות מטעם העמותות למינהל תקין - "אמיתי", התנועה לאיכות השלטון ואומ"ץ, מונה לתפקיד יו"ר הסיעה ומזכ"ל המפלגה, כיהן כשר הפנים וכשר המדע וזכה במקום השני בבחירות המקדימות במפלגה. אילו רק רצה, הוא היה יכול להיות כיום שר בממשלה. לא מעט פוליטיקאים היו מוכנים למסור את נפשם עבור לשכה ומכונית שרד נאה. לא פינס.

פעמיים הוא פרש מתפקידו כשר – ב-2005 הוא התפטר מתפקיד שר הפנים בעקבות פרישת העבודה מממשלת שרון, וכעבור שנה הוא התפטר מתפקיד

שר המדע במחאה על צירופו של אביגדור ליברמן לממשלה. במקומו, אגב, צורף לממשלה ראלב מג'דלה, באחד האקטים הפוליטיים הציניים ביותר בפוליטיקה הישראלית.

בראשית השנה הנוכחית התפטר פינס מהכנסת במחאה על החלטתו של אהוד ברק להצטרף לקואליציה של בנימין נתניהו. "מפלגת העבודה איבדה את דרכה ואין באפשרותי להמשיך ולהשפיע", הוא הסביר את התפטרותו.

שמונה חודשים לאחר מכן, פינס לא מתגעגע לכנסת. הוא ממעט להתעניין בנעשה במשכן וכבר לא עוקב באדיקות אחרי החדשות. את ביתו הפוליטי, מפלגת העבודה, הוא נטש ללא רגשות מעורבים. "עזבתי את המפלגה כי הרגשתי שאני לא יכול לייצג אותה", הוא חוזר על הסבריו. "ברגע שאני לא יכול לייצג את המפלגה, אין טעם להיות חבר בה".

לא מדגדג לך לפעמים לחזור לכוח, לשררה, ליכולת לחרוץ גורלות?
"לא. היו לי בעצם שתי ברירות: להצטרף לחגיגת הג'ובים ולהתנהג באופורטוניזם, או לפרוש. המשמעות של הישארות בממשלה היא שמפלגת העבודה פשוט הרימה ידיים וויתרה על האפשרות להיות מפלגת האלטרנטיבה הראשית. בתנאים שנוצרו, לא יכולתי להישאר. הקואליציה הזאת, בראשותו של נתניהו, היא מאוד קשוחה וממושמעת. מה שהממשלה הזאת רוצה זה לשלוט, וזה בניגוד לקואליציות אחרות".

כל ממשלה רוצה לשלוט. מה ההבדל בין ממשלת נתניהו לממשלות אחרות?
"כבר הייתי בקואליציות אחרות. לממשלת שרון הראשונה לא נכנסתי, אבל הייתי אז יו"ר ראש ועדת החוקה ויכולתי לבוא לידי ביטוי. בממשלת נתניהו, או שאתה מצטרף אליה או שמחסלים אותך. אין באמצע. הרגשתי שאני משתף פעולה ומשרת את הקואליציה הזאת מעמדה של חבר בוועדה זניחה בכנסת, בלי שום עמדת השפעה, וכל זה רק כדי לשרוד. מבחינתי, זאת בדיחה. הבנתי שאני לא יכול לייצג את הציבור ואת המפלגה על פי הערכים שאני דוגל בהם".

אחד התחומים שאותם קידם פינס כשר הפנים היה מעמדם של ילדי העובדים הזרים. התנהלותו של שר הפנים הנוכחי, אלי ישי, שפועל לגרש את ילדיהם של העובדים הזרים, שחלקם נולדו בארץ ורבים אחרים חיו בה כל חייהם, מייאשת את פינס. "גל פאשיסטי שוטף את המדינה וכולם נכנעים לו", הוא אומר בלהט. "ש"ס שינתה את המדינה לרעה. אנחנו רואים את זה בסוגיית הילדים הזרים".

הטענה הרשמית של ישי היא שמדובר באנשים שאין להם זיקה לארץ וחיים כאן שלא כחוק.
"העובדה שנתניהו נתן את תיק הפנים לש"ס היא חמורה ביותר. יש לנו שר פנים עם דעות שאלוהים ישמור. הוא רוצה מדינה יהודית לא דמוקרטית. למפלגה שלו יש אג'נדה של מדינת הלכה.

"אנשים לא מבינים את המשמעות של זה. לשר הפנים יש סמכויות נרחבות בכל התחום של עיצוב פניה של מדינת ישראל. אני מעריך שישראל תלך הרבה שנים אחורה בכל התחום של זכויות האדם. ילדי העובדים הזרים הם רק דוגמה אחת לכך".

אתה מגזים.
"לא. אנחנו חיים בחברה שהדמוקרטיה בה היא לא דבר מובן מאליו. אני אתן לך דוגמה. המשטרה ביקשה לחקור שני רבנים בעקבות פרסום של ספר הסתה. הם לא התייצבו לחקירה, והרב הראשי הצדיק אותם. לא שמעתי שמישהו בכנסת הקים קול צעקה על כך. אלה סדקים מהותיים בשלטון החוק בישראל. וכשעובדים נגד הדמוקרטיה, לא מבינים את המשמעות של חופש הביטוי, של זכויות אדם, של חופש ההתארגנות, של חופש אקדמי".

זה נשמע כאילו אבדה לך המדינה.
"אנחנו חיים בחברה מיליטריסטית. הצליחו להחדיר לציבור את התחושה שאין סיכוי לשלום. זה מה שמשדרים לציבור בישראל. במשך שנים האמנתי שישראל לא יכולה להיות חברה מיליטריסטית. אבל טעיתי. מדינה שנמצאת במצב של עימות ולא מאמינה שיש סיכוי לפתרון של שלום, חייבת להיות מיליטריסטית".

אליבא דפינס, נתניהו וממשלתו אינם האחראים היחידים למצבה של מדינת ישראל. למפלגת העבודה, הוא אומר, יש אחריות לא מבוטלת בהידרדרות המדינה. "מפלגת העבודה, בהתנהגות שלה, רק מחזקת את השלטון ואת נתניהו", הוא תוקף. "בבחירות הבאות הליכוד הולך לקחת הרבה מנדטים, לא מעט בזכות מפלגת העבודה".

למה?
"כי המפלגה נותנת לגיטימציה לנתניהו והיא לא מהווה אלטרנטיבה שלטונית. מה שקורה זה שנוצרה פוליטיקה חד-ממדית ואנחנו קרובים למצב של פוליטיקה חד-מפלגתית. זה מסוכן מאוד לדמוקרטיה. תביט על הכנסת. מה שיש, פרט למפלגות הערביות ומרצ, זה מפה פוליטית של ימין ומרכז-ימין".

את האשמה במצב המפלגה פינס תולה באיש אחד – אהוד ברק. "הוא דחף את המפלגה להיכנס לממשלת שרון הראשונה בלי תכנית מדינית", הוא סונט ביו"ר העבודה. "לא הבינו שהכניסה פגעה באמון הציבור. לא הבינו שזו טעות. מהשנייה שהסתיימו הבחירות והבינו שנשארנו עם 19 מנדטים בלבד, קראו להיכנס לממשלת שרון. מפלגת העבודה מדברת בשני קולות – בצורה אחת לפני הבחירות ובצורה אחרת אחריהן".

יהיו מי שיגידו שברק מביט מנקודת מבט לאומית, ואילו אתה מסתכל מנקודת מבט של המפלגה.
"האסטרטגיה המרכזית של הממשלה הזאת היא הישרדות. הציבור מאס בשינויי ממשלות ורואה חשיבות ביציבות הפוליטית. וזה משרת מאוד את הממשלה. הבעיה היא שהממשלה הזאת מרשה לעצמה לשלוט בלי תכנית עבודה, וזה דבר מדהים.

"צריך להבין, יש כאן ממשלה בלי תכנית עבודה לעם ולמדינה, בלי חזון ובלי אסטרטגיה. לאורך השנים, ראשי ממשלות באו לציבור עם תכנית עבודה ועם אסטרטגיה. אבל פה הכול טקטיקה. מה שקובע זה האילוצים הפוליטיים".

אז מה, ברק המציא את האופורטוניזם הפוליטי?
"ברק משקף את המפלגה, והמפלגה משקפת את ברק. ההידרדרות החלה לפניו, אבל הוא פשוט מעצים אותה בגלל האישיות וההתנהלות שלו".

אתה רואה קשר בין ההתנהלות של ברק כמנהיג מפלגה לבין ההתנהלות שלו כשר הביטחון בכל הסערה שמתחוללת סביב מינויו של רמטכ"ל חדש?
"הרעשים סביב הבחירה של הרמטכ"ל הם דבר קשה. אני לא אומר שלא היו דברים דומים בעבר, אבל הפעם זה חוצה את כל הגבולות. ברק טעה בכך שהכריז על מינוי מחליף בלוח זמנים כזה, זמן רב כל כך לפני הפרישה של גבי אשכנזי. הוא עשה את זה כדי לנטרל את הרמטכ"ל ולהפוך אותו לברווז צולע.

"אין הסבר אחר. הרי ידוע מי המועמדים. לא צריך לבצע הליך של בחירה במשך חצי שנה. יש לי תחושה שההצלחות של הרמטכ"ל הנוכחי היו משהו זר בעיני ברק. אחרת אי אפשר להבין מדוע הוא הרגיש צורך לבחור רמטכ"ל חדש במשך כל כך הרבה זמן. מפה התחיל הבלגן הגדול".

ברק הוא לא המטרה היחידה שפינס מיירט לעברה חצים. גם על ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שצירף לממשלתו את אביגדור ליברמן, יש לו הרבה מה לומר. בתגובה לצירופו של ליברמן, החליט פינס להתפטר מתפקידו כשר המדע והתרבות בממשלה הקודמת.

יו"ר המפלגה דאז, עמיר פרץ, מינה בצעד ציני את ח"כ ראלב מג'אדלה לתפקיד שר התרבות. פינס זעם על הצעד שהעניק לגיטימציה ערבית לכאורה למינויו של ליברמן. "הצעד הזה נראה רע מאוד וגרם לי בושה גדולה", נזכר פינס.

"הדבר גרם למפלגת העבודה נזק עצום, במיוחד במגזר הערבי. לא במקרה קיבלנו בבחירות האחרונות 5,000 קולות בלבד בקרב המצביעים הערבים. והמפלגה קיבלה בעבר שניים-שלושה מנדטים מהמגזר הערבי. זה משבר אמון טוטאלי".

אתה רואה את עצמך חוזר לכנסת?
"לא יודע. אני לא חושב על זה עכשיו. אני נהנה מאוד מהמצב שלי כעת".

אתה מדבר על משבר מנהיגות. יש מישהו שהיית רוצה לראות בהנהגה?
"ציפי לבני ראויה להזדמנות, למרות שהיא לא חפה מטעויות. אני חושבת שהמרכז-שמאל בישראל צריך לייצר אלטרנטיבה חדשה. יש צורך במפלגה חדשה, שתייצג אותי כראוי".

יכולת להישאר בכנסת, להמשיך לפעול יחד עם המורדים במפלגה, שיצאו נגד ברק, ולפעול כמו ח"כ שלי יחימוביץ', שעושה עבודה פרלמנטרית ראויה לשמה.
"אבל אני לא במקום שלה. זאת לא הייתה הקדנציה הראשונה או השנייה שלי בכנסת. אני במקום אחר. לשבת באיזו ועדה ולעשות עבודה טובה ככל האפשר, זה לא מסוג הדברים שאני רוצה לעשות".

פרישתו של פינס מהכנסת הותירה חלל במפלגת העבודה. היא גם חידדה את הדמיון לפוליטיקאי פופולרי נוסף ממפלגת העבודה שמצא עצמו מחוץ לכנסת – אברהם בורג. כמו פינס, גם בורג הגיע למקום הראשון בבחירות המקדימות של המפלגה, מחזיק בדעות יוניות וסולד מדרכו של ברק.

בניגוד לבורג, שזכה לקיתונות של רותחין אחרי שיצא נגד הציונות, פינס רואה את עצמו כציוני מובהק. "למרות שאני לא מסכים עם העמדות של אברום, אני מעריך את העובדה שהאיש אומר את דבריו בצורה בהירה וחדה", אומר פינס. "אני רק מזועזע מכמות הביקורת שמוטחת בו, מכל ההשמצות והזבל שנכתב עליו בטוקבקים. זה פשוט דבר מזעזע בעיניי".

דבר נוסף שמשותף לשניים הוא הצטיידותם בדרכון זר עם פרישתם מהכנסת. לאחר הודעת ההתפטרות מבית הנבחרים, חידש פינס את אזרחותו ההולנדית שאותה נאלץ לבטל עם בחירתו לכנסת. "הייתה לי אזרחות הולנדית וויתרתי עליה כפי שדורש החוק. עכשיו אני כבר לא ח"כ, ולכבוד הוא לי להיות אזרח הולנדי. זו ידידה של ישראל. אני בהחלט מרגיש קשור להולנד".

פינס לא ישב זמן רב בבית לאחר פרישתו מהכנסת. הוא החל להרצות במרכז הבינתחומי בהרצליה ובאוניברסיטת תל-אביב בתחומים של מינהל ציבורי. במקביל, הוא בוחן אפשרות לפנות לעסקים. כצעד ראשון לפני כניסתו לתחום, הוא מונה לפני שבועיים כדירקטור מטעם הציבור בחברת ח. מר. 

"אחרי הפרישה התקשרתי לפרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי, והצעתי את עצמי כמרצה", מספר פינס על תחילת דרכו באקדמיה. "אני מעביר כעת קורס על הרשות המחוקקת. בסמסטר הקודם העברתי קורס לסטודנטים מצטיינים במינהל ציבורי.

"שכנעתי את רייכמן להקים קורס ללימודי שלטון מקומי. הגעתי למסקנה שהאקדמיה הישראלית כמעט לא חוקרת את השלטון המקומי. באוניברסיטת תל-אביב אני מלמד סטודנטים קורס בתחום של צבא ומדינה בתואר שני במדיניות ציבורית".

מה לך ולאקדמיה?
"אני בא מהעשייה הציבורית ומכיר את התחום. אני מכיר את כל הטעויות שנעשו. העיקרון של המרכז הבינתחומי הוא שמשלבים בסגל ההוראה אנשים שבאו מהעשייה לצד אנשים שבאו מהמחקר. חוץ מזה, אני שוקל ברצינות ללכת לדוקטורט. אני מתכוון לחקור את מפלגת העבודה. מי שרוצה לעשות חיים אקדמיים מלאים, צריך לעשות דוקטורט. אז אם תשמע שהחלטתי לעשות תואר שלישי, תדע שאני הולך סופית על האקדמיה. בינתיים, אני לא סגור על זה".

אתה גם לא סגור על ההחלטה ללכת לעסקים?
"אני דירקטור מטעם הציבור בחברת ח. מר, הנסחרת בבורסה. מי שמחפש עסקים, לא נהיה דירקטור מטעם הציבור. אני מכהן בוועדת הביקורת ומפקח על עבודתה. יש לי קצת ניסיון בתחום הביקורת שמסמיך אותי לעשות דברים כאלה, אבל אני לא פוסל את האפשרות להיכנס לעסקים. אני רוצה להיכנס לעסקים בתחום הסביבתי ואני בוחן כל מיני הצעות. התחום הסביבתי הוא לא רק בעיה שלי. לכולם ברור היום שהנושא הסביבתי הוא חשוב מאוד".

אבל עד שכל תכניותיו יתממשו, פינס מתכונן לנסיעה לאוניברסיטת הרווארד. במשך שלושה חודשים הוא ישמש כעמית מחקר בבית הספר לממשל על שם קנדי במסגרת פרויקט ייחודי אליו מוזמנים פוליטיקאים בכירים מכל רחבי העולם לשמש מדריכים לסטודנטים.

פינס הוא הנציג הישראלי הראשון בפרויקט. "האסטרטגיה של האוניברסיטה היא ליצור השראה לסטודנטים שלומדים ממשל לפנות לחיים הציבוריים. בית הספר מזמין כל שנה שישה פוליטיקאים לשעבר, או כאלה שנמצאים בפסק זמן מהחיים הפוליטיים כדי שירצו לתלמידים".

ועל מה אתה תרצה?
"אני ארצה על יוזמות השלום במזרח התיכון. מה שאני ויתר הפוליטיקאים שהוזמנו צריכים לעשות, זה לדבר על הניסיון שלנו. יחד איתי יגיעו ראש הממשלה לשעבר של האיטי, שרת החינוך לשעבר בארצות-הברית, יו"ר מרכז השלטון המקומי האמריקאי, נשיא לשכת עורכי הדין האמריקאי ועורכת פוליטית של עיתון מוביל בארצות-הברית. וחוץ מזה, אני גם אלמד בעצמי קורס או שניים ואופיע מול הקהילה היהודית".

לפני שנבחר לשמש עמית מחקר בהרווארד, עבר פינס שבעה מדורי גיהינום.   הליך המיון של המרצים לפרויקט לא נפל מגיבוש לסיירת. "עברתי חמישה סינונים לפני שנבחרתי", הוא מספר.

"התמודדתי מול שר מסין ומול שרה מדנמרק, ובסוף נבחרו שישה מתוך 45 מועמדים. אני חשבתי שלא אתקבל, כי אז הייתה פרשת המשט. חששתי שאשאר בחוץ בגלל שאני ישראלי. אחרי שנבחרתי, אמרתי שלפחות את זה ברק לא דפק לי (צוחק). מה שמשך את מקבלי ההחלטות שם הייתה העובדה שהתפטרתי פעמים על רקע עימות אידאולוגי. הם אהבו את היושרה והנכונות שלי לשלם מחיר אישי".

אתה מתכוון לבקר שם את הממשלה כמו שאתה עושה בארץ?
"תמיד כשאני בחוץ לארץ, אני לא מנהל את הוויכוח הפנימי-ישראלי בעוצמות שאני מנהל אותו בארץ. לכן אני ממעט להתראיין לתקשורת זרה. אבל אני בהחלט הולך להראות להם אילו דילמות יש לפוליטיקאי בארץ".

אם אתה מתלבט בקשר לעתידך, אולי תבחר בכלל ללכת לבחירות על ראשות עיריית רעננה?
"עם כל ההערכה שלי לשלטון המקומי, אני כרגע לא במקום הזה. אין לי תכניות לראשות עיר לא כזו ולא אחרת. אני מעורב ברמה המקומית ברעננה כתושב העיר. אני מלא הערכה לראש העירייה, נחום חופרי, שמקדם את הנושאים הסביבתיים.

"הוא אחד מראשי הרשויות שנחשב פורצי דרך בתחום הסביבתי בארץ. לא בכדי העיר מובילה בישראל בתחום הסביבתי. לא קל להיכנס לנעליים הגדולות של זאב ביילסקי, אבל יש ברעננה התנהלות עניינית ורצינית, וזה חלק מסיפור ההצלחה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...