גיי דייט: המרדף אחרי הסטוץ הבא

זה התחיל בבר תל אביבי. דייט ראשון עם גבר. לא סתם גבר, בחור מהאגדות. מדברים, שותים, צוחקים, שותקים, מחמיאים, נבוכים ושוב שותים. "רוצה לבוא אליי?" אני שואל, "כן" הוא עונה. כינורות. זיקוקים. לבבות. התלבטות מיליון הדולר. ושוב לבד

אבנר נינו | 25/8/2010 15:03

אחרי שנים של קשרים רומנטיים עם בנות המין היפה, אחרי שעות מיטה רבות איתן ואחרי שעות מיטה רבות עוד יותר עם בני המין שלי, זה קרה!

זוג מתנשק צילום: רויטרס

אני, שמחמיץ פנים בכל פעם שגבר זורק מבט לעברי. אני, שמעדיף להירדם תלוי הפוך מהתקרה ורק לא לישון עם גבר באותה מיטה. אני, שמתרחק מכל רמז לזוגיות כמו ממכונית נוסעת. אני, לי זה קרה.

דייט. בפעם הראשונה. עם גבר. אומרים שבתל אביב אי אפשר להחזיק זוגיות לאורך זמן. אומרים שהעיר הזאת הורגת כל סיכוי לקשר בריא, יציב ואמיתי. אומרים שכל הומו בעיר הזאת במרדף אחר הסטוץ הבא. אז אומרים.

ואני אומר – נכון. אבל הפעם עומד מולי בחור מהאגדות. אמיתי, חכם, רגיש, חתיך וכל מה שאפשר לבקש. אולי זה הבחור שעליו אני חולם? יכול להיות שמאחורי הפוסטר היפה הזה מסתתרת נפש רגישה, פצועה ומיוסרת? אולי זה הבחור שאוכל לדבר איתו על הכל? ואולי איתו אוכל לישון לילה באותה מיטה בלי לרצות שבבוקר התקרה תיפול עליו.

קבענו בבר תל אביבי מוכר. הקדמתי. ואז הוא מופיע, בכל הדרו. יושבים. כבר בתחילת הערב הוא מוציא משפט חריג: "תזמין מה שאתה רוצה. עליי". הזמנתי. ואז תורי לדבר שטויות: "רגע, לא הבנתי, אז אבא שלך פשוט עזב אתכם? נטש?" שקט. אלוהים, מה חשבתי לעצמי? מביך.

מתפקעים מצחוק. אני מרגיש פתאום כמו בקומדיה רומנטית מטופשת. אבל הפעם לא אכפת לי להיות שם. אני מזמין עוד שתייה, גם הוא. שם לו יד על הרגל, והוא על שלי. אני ממש אוהב את השיר הזה שיש עכשיו, מסתבר שזה השיר שהוא הכי אוהב. קומדיה רומנטית שוברת קופות.

מה עשיתי?

בסוף שעתיים של מבטים מזוגגים וחפירה אינסופית, אלכוהול, מחמאות ומה לא, אני אוזר אומץ ואומר: "אולי... רוצה לבוא אליי?" "כן" הוא עונה. כינורות. זיקוקים. לבבות.

בדרך הביתה. אני צולל אל תוך העיניים שלו. נהג המונית, אוטובוס, רכבת או מה שלקח אותנו, מפריע לנו: "53 שקלים בבקשה". בדירה. התלבטות מיליון הדולר: להיכנס למיטה או לא? מעבר לעובדה שאני חי כאילו אין מחר, הרגשתי שככה הכל כתוב. זאת הסצנה הבאה. ועכשיו מצלמים אותה. אין פחד. אין נכון או לא נכון.

בוקר. אני פוקח את העיניים. המיטה ריקה. אה... חמוד.

הוא בטח במטבח מכין לי קפה. לא. הדירה ריקה. אני ערום. הבגדים שלי לא פה. ולא בשום מקום. דפיקות לב מואצות. פחד אלוהים. אני מתקשר למספר שלו. אין תשובה. SMS. "איפה הבגדים שלי?" אין תגובה.

נעלם כלא היה. מה זה היה? איתו שכחתי מהכל. שמתי בצד את האגו. הפלתי את החומה סביבי. השלתי את כל הפחדים, המחסומים והדימוי העצמי הנחות שלי - התפשטתי. מה עשיתי? נשארתי בלי הבגדים שלי. לא ממש קומדיה. אבל רומנטי.

מוכן מעכשיו לצלול לתוך כל זוג עיניים, כמו מתאבד שיעי שאין לו מה להפסיד. אני בוחר להישאר עירום.