חריש עמוק: איך הפך היישוב חריש לעיירת רפאים בוואדי ערה?
היישוב חריש היה אמור להיות פנינת נדל"ן בפאתי ואדי ערה, אך משהו השתבש והמקום הפך לעיירת רפאים. משרד השיכון, טוענים התושבים, מייבש אותם בדרך להקמת עיר לחרדים בלבד: לא סופר את החילונים, מקים ועדות עוקפות, דורס שטחים ירוקים ומפקיע אדמות. בישובים הערביים מזהירים מהתקוממות והחרדים? בכלל לא בטוח שהם יבואו
האדיר.
המכולת, שמספקת מעדני חלב לצד חומרי בניין, ספרי לימוד לצד פיסות רכילות עסיסית, היא בית העסק היחיד במקום. "תרשום, תרשום", אומרים לרחמים, והוא מציית ורושם בפנקס הקטן בהקפה. ביישוב עם קצת יותר מאלף תושבים, לא תהיה בעיה עם הגבייה.
ממדרגות הקרוואן המתקלף, נשקף המרחב הפראי שעוטף את חריש, הממוקמת בפתחו של ואדי ערה. זאת אחת מהפינות הירוקות והנדירות שעוד אפשר למצוא בארץ. כמו בתוך גלויה משובצים שטחים נרחבים של שמורות יער טבעי, עצי חרוב וזית עתיקים וכפרים קטנים, בנוף עוצר נשימה.
כבישים רחבי ידיים מובילים אל פסגת ההר שעליו נבנה היישוב, ושלטים חדשים מאירים את עיני הנוסעים - "ברוכים הבאים לחריש".
אלא שאחרי השלטים הנוצצים נגלית מציאות עגומה. עמדת השומר העזובה והשער החשמלי המקולקל מובילים ליישוב שנראה כמו עיר רפאים. פנסי התאורה ברחובות שבורים, הנורות מנופצות, ואפילו את כבלי החשמל גנבו.
המתקנים בגני הילדים בוהקים באור השמש, עומדים בשיממונם. במקום ילדים, רק קוצים ועשבים שוטים עולים על עמודי המשחקים, מטפסים על הנדנדות ולופתים את המגלשות. מרכז הנוער נעול. השירות הפסיכולוגי הפסיק לפעול לצמיתות. שירות ההסעות בוטל. תשתיות תקשורת ומים עומדות חשופות וחלודות. בורות הביוב פתוחים והילדים אוהבים לחפש בתוכם חזירי בר מתים.
הדשא שצומח בין אבני המדרכות גבוה ודוקרני, ונראה שכבר שנים איש לא גזם את הצמחייה באיי התנועה. אם מכווצים את העיניים ומפעילים את הדמיון, אפשר לשמוע את הרוח שורקת ולראות תלתלי אבק עפים ברחובות. ברוכים הבאים לחריש.
ביישוב הקטן הזה יש פסיפס של טיפוסים.
דבר אינו מחבר בין התושבים כרגע מלבד החשש מפני העתיד: התוכנית שחריש תהפוך לעיר החרדית הגדולה בישראל. על פי התוכנית של משרד השיכון, בשלב הראשון חריש החרדית תאכלס 50 אלף איש, ולבסוף תגיע לכדי 150 אלף תושבים (הבקשה להרחבה נדונה בימים אלה).
כראש מועצת קציר-חריש מכהן זה שלוש שנים ממונה מטעם משרד הפנים, נסים דהן, שר הבריאות לשעבר וחבר ש"ס, שהוצנח לתפקיד בגלל גירעונות. תושבי חריש טוענים כי דהן, שאמור לייצג אותם ואת עמדותיהם, פועל למעשה נגדם, כאשר מטרתו העיקרית היא זירוז הקמתה של העיר החרדית החדשה.
כאשר מחו על כך שאינם רוצים לגור בלב אוכלוסייה חרדית, תשובתו הייתה לטענתם: "לא רוצים? אז לכו לגור עם הפלסטינים. פה זה לא מצפור בגליל. פה תקום עיר חרדית של 200-150 אלף תושבים בעזרת השם. זהו המנדט שלי. בשביל זה הביאו אותי לכאן. אני מוניתי על יד ממשלת ישראל לצורך העניין הזה".
הדברים נשמעו על ידי מספר תושבים שאימתו את הפרטים, אבל דהן מכחיש היום את הדברים המיוחסים לו: "לא היה ולא נברא. הציטוטים הנ"ל בשקר יסודם, או בהוצאת דברים מהקשרם על מנת לנגח את ציבור החרדים בכלל".
לטל סקלר, מוותיקי היישוב, כבר אין כוח למלחמות. על שער ביתו נתלה לפני מספר שבועות שלט גדול עם מילה אחת- "למכירה". במושב האחורי של האוטו שלו מגולגלות כבר תוכניות הבנייה של ביתו החדש, אותו יבנה בקיבוץ מגל. את השטח הוא כבר קנה, אפילו לא חיכה למכירה. בחריש, הוא מודיע חגיגית, הוא לא נשאר.
"השקעתי ושקעתי. כמה אפשר? תגידי לי את, כי אני כבר התייאשתי", הוא אומר במרירות ומדליק עוד סיגריה. הוא בן 51, איש קבע לשעבר, שירת בחטיבת הנח"ל 27 שנה. לחריש הגיע לפני 15 שנה בזכות שיווק אגרסיבי לחברי ארגון "חבר".
"בשביל לקנות פה בית ישנתי בתוך האוטו שלי מול המשרד של הקבלן, רק כדי לתפוס מקום טוב בתור. ב'חבר' הבטיחו לנו מענק קנייה והביאו לי פרוספקטים חגיגיים עם תמונות משגעות. אמרו לנו שבונים פה את שוהם השנייה".
סקלר, שחלם על בית באווירה כפרית, קפץ על המציאה. "הבטיחו לנו שהולכים להשקיע כאן. למה לא להאמין? ראיתי שכבר שמו מיליונים על ההר הזה. עברה עוד שנה, ועוד שנה, ואתה רואה ששום דבר לא משתנה. להפך, רק נהיה יותר גרוע.
"הביאו לכאן עולים חדשים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, אחר כך בני דודים (הכוונה לבני חמולת קראג'ה - ל"ש). ראיתי שלא משווקים כאן לזוגות צעירים ואחר כך שמעתי שמתכוונים להפוך את העיר שלי לעיר של חרדים".
כל השנים חיכה סקלר שהמצב ישתפר והיישוב יתפתח, אבל הבשורה על הפיכת העיר לחרדית הייתה מבחינתו הקש האחרון. "אני חזק בייאוש. 15 שנה לשבת ולחכות, מה, בן אדם יכול לצאת נורמלי?".
חריש, ששייכת למועצה המקומית קציר-חריש, החלה את דרכה כהיאחזות נח"ל. בשנות השמונים היא הפכה לקיבוץ שהתפרק אחרי עשור. בתחילת שנות התשעים הוחלט על הקמת העיר חריש כחלק מתוכנית "שבעת הכוכבים" של אריאל שרון, שר השיכון דאז, שרצה להגדיל את ריכוז האוכלוסייה היהודית לאורך הקו הירוק.
כשהולכים ברחובות המוזנחים של היישוב, קשה להאמין שתושבי חריש משלמים את הארנונה מבין היקרות ביותר בישראל - 47 שקלים למטר, תעריף יותר גבוה מסביון או קיסריה, וזאת תמורת גני ילדים מחלידים ומפגעים בטיחותיים מסוכנים.
כאשר הוחלט על הקמתה של חריש בפאתי ואדי ערה, יצא משרד השיכון במסע שיווק נרחב למשפחות ממרכז הארץ, שחלמו לגור באיזור כפרי קרוב למרכז. העיר שווקה גם לאנשי קבע על ידי מתן תמריצים ומענקים לבניית מגרשים. התשתיות הונחו, גם הקבלנים החלו לבנות, אולם מאורעות אוקטובר 2000 הפכו את הוואדי לחבית נפץ. הקונים ברחו, כך גם הקבלנים.
מאז חלפו עשר שנים והשקט היחסי חזר לאזור. כביש 6 נסלל, הוקמה גדר ההפרדה וערכו של הנדל"ן בשטחים מסביב לחריש - פרדס חנה, כרכור, בנימינה וקציר - מרקיע שחקים. משפחות צעירות מהמרכז עומדות בתור כדי לקנות מגרשים בשטחים שעוטפים את חריש, אבל היישוב עצמו עדיין עומד בשיממונו.
בדיקת "סופשבוע" מעלה שמאז שנת 2000 לא שיווק שם משרד השיכון דירות ושטחי מגורים. מאז הקמת היישוב הושקעו כאן למעלה ממאה מיליון שקלים, אבל נסיעה קצרה בגבעות מגלה כבישים דו מסלוליים רחבים וריקים, לצד תשתיות שעומדות עזובות ומוזנחות ולא משרתות אף אחד.
גם העיר החרדית העתידית לא תנצל אותן, שכן הן מיועדות לבנייה צמודת קרקע ולא לבנייה צפופה המתוכננת לתושבים החרדים. על פי התוכנית המקורית, היו מתוכננים בחריש כ-4,200 יחידות דיור, רובן יחידות צמודות קרקע, והיא נועדה לאכלס עד 20 אלף תושבים.
היום, כמעט 20 שנה אחרי העלייה לקרקע, נבנו בסך הכל 300 יחידות שמתפרשות על פני ארבעה רחובות בלבד. אוכלוסיית ה"עיר" מונה בסך הכל כ-1,300 איש.
אז איך הפכה ההבטחה הגדולה לעיירת רפאים? התושבים טוענים כי משרד השיכון מייבש את העיר כדי להציג אותה כריקה ומכשיל בכוונה תחילה את שיווקה. "מאז שנת 2000 משרד השיכון לא ניסה לשווק כאן ברצינות", אומר חמי בר-אור, מרכז המטה להצלת חריש.
במשרד טוענים בעקביות כי שיווק העיר נכשל וכי חילונים פשוט לא רוצים לגור בחריש. בשל כך, אומרים במשרד, הגו כבר בתקופת השר מאיר שטרית את תוכנית הקמת העיר שמיועדת למגזר שסובל באופן קיצוני מבעיות דיור.
לפי הערכות המשרד, ישנו מחסור בדירות עבור כ-60 אלף משפחות מהמגזר החרדי. "יש מצוקת דיור גדולה בקרב זוגות צעירים חרדים ובכלל בכל האוכלוסייה", אמר שר השיכון אריאל אטיאס בראיונות לתקשורת, "אני כחרדי לא חושב שחרדים צריכים לחיות בשכונות חילוניות כדי שלא יהיה חיכוך. מכיוון שבאוכלוסייה החרדית מתחתנים בכל שנה 6,000-5,000 זוגות , נוצר קושי כי הם צריכים חיי קהילה שנלווים לאורח החיים שלהם".
בנאום שנשא ביולי בשנה שעברה, התגלתה סיבה נוספת לקידום העיר החרדית בלב ואדי ערה. "אני רואה את חריש כמשימה לאומית, שיש ללכת לשם ולעצור התפשטות מוואדי ערה של אוכלוסייה שבלשון המעטה אינה אוהבת את מדינת ישראל".
בעקבות כך, חברו לאחרונה רבים מתושבי האזור, יהודים וערבים הפועלים בשיתוף פעולה יוצא דופן, והתאגדו במסגרת מטה מאבק. בר-אור, צייר ביום ומרכז פעילות המטה בלילה, הסב את סטודיו האמנות שלו לחמ"ל, והישיבות מתכנסות סביב שולחן עמוס גבינות ולחם טרי שנאפה במטבח שלו.
יחד איתו פועלים בין היתר לימור ליברמן, בת 37, אם לארבעה שמחנכת את ילדיה בחינוך ביתי, ורולנד מורי, בן 61, יו"ר הוועד של תושבי חריש, שעלה לישראל משווייץ.
מורי ואשתו עזבו את ביתם במושב מאור לאחר שמחבל חדר לבית באישון ליל בשנת 2003 וריסס אותו בכדורים. "הייתי בפיג'מה ורצתי אחריו ערום כביום היוולדי. בנס אשתי ואני נשארנו בחיים, אבל יותר לא הצלחנו לישון שם", אומר מורי, שלא נפרד לרגע מהאקדח הצמוד.
"שתדעי לך, להקים פה עיר חרדית זה פרובוקציה לאינתיפאדה מקומית. אני דיברתי עם אשתי, אם זה קורה אני מוכר את הבית שלי לערבי. למה? ככה. לאזן את קצת את הצדק בעולם הזה.
"אני לא מתגעגע לשווייץ בשום פנים ואופן. אני באתי לכאן בשביל ציונות, בגיל 45 הלכתי לצבא בהתנדבות. אבל אי אפשר שבכל מקום המדינה מתגאה שהיא דמוקרטיה מתקדמת כשמול העיניים שלה יש פאשלה לא נורמלית. אני באתי למדינה דמוקרטית. לא מדינה שחרדים שולטים בה. יהודי זה יהודי. זה לא אומר שמישהו שאין לו כיפה שחורה ולא לובש מעיל ב-30 מעלות הוא לא יהודי".
אבל מה רע בכך שתהיה כאן אוכלוסייה חרדית? גם להם יש זכות לגור כאן.
לימור ברקאי חוככת בדעתה. "אני לא יודעת מה זה אומר לגור באמצע עיר חרדית, אולי אני אצטרך להתלבש אחרת. הכבישים יהיו סגורים בשבת, כל החיים שלנו ישתנו, אנחנו נהיה מיעוט זעיר בלב אוכלוסייה חרדית ענקית. אני מכבדת אותם ואין לי בעיה לגור עם חרדים, אבל אף אחד לא לוקח אותנו בחשבון. כאילו אנחנו לא קיימים.
"אנחנו דורשים הפרדה תכנונית וכך יהיה טוב לכולם. למשל, שתהיה יציאה לכלי רכב בסוף שבוע. שיהיו גני ילדים חילוניים, מתנ"סים. הם בכלל לא בוחנים מודלים של עיר מעורבת. אף אחד לא משתף אותנו בכלום, ואנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלנו".
בפורומים שונים דואגים להרגיע את התושבים ומודיעים להם כי העיר תהיה פתוחה לכולם והיא אינה מיועדת למגזר אחד בלבד.
בפרוטוקול ועדת גבולות שהתכנסה בנובמבר 2009 ודנה בהרחבת הגבולות של חריש, אמר נסים דהן, ראש המועצה, כי "זה לא חייב להיות פתרון רק לציבור החרדי, זה בהחלט יכולה להיות עיר גדולה שיש שם מקום לכולם, לחרדים ולא לחרדים". דובר מהקהל שאל: "גם לערבים?", ודהן השיב "צריך להבהיר את זה - העיר לכולם - ערבים, יהודים".
זה מה שאמר דהן בישיבה, אולם בראיון לערוץ 7 בסוף אותה שנה הוא נשמע אחרת לגמרי. "זו הפעם הראשונה שבה תוקם עיר שמיועדת למגזר החרדי. לא כמו באלעד, קריית ספר ובית"ר, שלא תוכננו במקור להיות חרדיות, אלא רק הוסבו מאוחר יותר לערים חרדיות, פה מדובר בעיר שמתוכננת לפרטי פרטים לציבור שלנו.
"אצלנו הכל יהיה מושלם ומדויק. תכננו את כמות המים הרזרבית גם למקרים של הפסקות מים ליומיים כמו בראש השנה, כנ"ל לגבי חשמל בשבת, יהיו פה גנרטורים. הרחוב הראשי המקורה נבנה עם הפסקות כדי שכוהנים יוכלו לעבור מצד אחד לצד שני אם תעבור שם לוויה".
ומי יכול לגור בעיר? לדהן הייתה תשובה. "כל חסידות תקיים ועדות קבלה ואני מקווה שלקראת פסח נתחיל את השיווק, גם אדם חילוני שירצה לגור יוכל לעשות זאת אם יקבל על עצמו עול תורה ומצוות".
יש לציין כי בהחלטת הממשלה לגבי חריש מחודש מרץ האחרון אכן דובר על הקמת עיר בעלת צביון דתי, אך לא נאמר דבר על עיר המיועדת לחרדים בלבד. אולם הצהרות לחוד, ומציאות לחוד.
בפגישה שקיימו התושבים עם יגאל שחר, יו"ר ועדת התכנון המיוחדת לחריש, בפברואר אשתקד, הודיע להם מפורשות שחר כי העיר מיועדת לחרדים בלבד. מתמליל ההקלטה של השיחה ניתן לראות כיצד שחר מצייר את העיר העתידית עבור תושביה החילונים.
תושבים: "האם ניתן לבנות היום יחידות דיור חילוניות בחריש?".
שחר: "אין הקצאת שטחים כרגע. צריך להיות לכם ברור, ואל תשגו באשליות, מדובר בהקמה של עיר חרדית שתפעל על פי דופק חרדי. דופק חרדי משמע שהעיר בשבת סגורה, לא תהיה תנועה בשבת. מודל העיר בית שמש כעיר מעורבת שיש בה יציאה נפרדת לאוכלוסייה חילונית הוא מודל לא מוצלח ובעייתי".
תושבים: "איפה יהיה השטח המיועד למגורים של חילונים?".
שחר: "העיר הזאת מיועדת לחרדים. בתוכנית הזאת אין איזורים או שכונות או רובעים או מבנה אחד שהוא מיועד לאנשים חילונים. אין. לא קיים. חברים, אף אחד לא יעזור לכם להישאר פה. אתה רוצה אני אגייר אותך. תהיה עם כיפה אז תישאר פה".
"כשיגאל שחר זימן אותנו לשיחה, חשבנו שהוא הולך לדבר איתנו כדי למצוא פתרונות", אומר בר-אור. "מה יהיה עם התנועה בשבת? מה עם מוסדות חילוניים לילדים? אלו שאלות שאנחנו רוצים תשובות עליהן. השקענו כאן את החסכונות שלנו.
"הוא הודיע לנו 'רבותיי, אין לנו אופציות בשבילכם', אבל ניסה להרגיע אותנו, אל תדאגו. זה לא קורה עכשיו, יש לכם עוד ארבע-חמש שנים להתרגל לרעיון'. ארבע-חמש שנים הוא מצפה שאנחנו נגור באתר הבנייה הגדול בישראל, בין דחפורים ואבק, שמיועד לבנייה לאוכלוסייה שתסלק אותי מהבית שלי?".
גם בסיור שערך במקום שר השיכון אריאל אטיאס לפני חצי שנה הם לא קיבלו בשורות גדולות לגבי האופן שבו הם אמורים להשתלב בעיר החרדית. להפך.
"כל אחד מכם צריך לעשות לעצמו את השיקול מה הולך להיות", אמר אטיאס לתושבים בשיחה, שהקלטה שלה הגיעה לידי סופשבוע. "זה לא הולך להיות מחר בבוקר, זה עוד כמה שנים טובות. אני לא רוצה שתצאו מפה עם אשליות. אני חושב שחרדים צריכים לגור בנפרד מחילונים".
אטיאס לא מציע פתרונות לשילוב האוכלוסייה יחד, אבל כן מציע פתרונות יצירתיים אחרים. "ייתכן שידברו עם עוד אנשים ויגלו שמתאים להם לעשות איזה בוננזה קטנה ולהיפטר מהדירה שלהם ולהרוויח את הכסף, יכול להיות", אמר להם.
"אין פה מישהו שמגרש מישהו. מי שיש לו פה דירה שיגור בה לנצח אם הוא רוצה. אם הוא לא רוצה, הוא יכול לעזוב. אם הוא רוצה פתרונות, אדרבה, תציעו לנו פתרונות. אני מוכן לשמוע פתרונות שהם סבירים, תהיו חכמים. ככה אמרתי גם לחבר'ה בבית שמש, אמרו לי 'מה, חרדים מתפשטים', אמרתי 'סליחה, חרדים הם לא קופים ולא נזרוק אותם מעבר לים'.
"בכל עיר שאני נתקל מפחדים מהחרדים, מה קרה? מה יש לכם? מה הם, קופים? אני לא מבין אתכם. אנחנו לא מצורעים, אנחנו מצוינים, מרוב שאנחנו מצוינים אנחנו צריכים לגור לבד".
לא מדובר רק בהצהרות או בשיחות חולין אלא בתוכניות של ממש. בתוכנית המתאר של משרד השיכון שהופקדה לעיון הציבור במרץ ניתן לראות בבירור כי הליך התכנון מתייחס לאוכלוסייה החרדית בלבד, ומתעלם לחלוטין מהאוכלוסייה הקיימת במקום.
בעיר העתידית יהיו גני ילדים ובתי ספר נפרדים לבנים ולבנות, ישיבות, בתי כנסת, מקוואות, מערכת תחבורה מיוחדת, אבל אין בתוכניות אף אזכור או התייחסות לתושבים הוותיקים בחריש, שהם ברובם המוחלט חילונים. "אנו מניחים כי כל האוכלוסייה היא אוכלוסייה 'חרדית', על המאפיינים ועל הצרכים של אוכלוסייה זו", נכתב בפירוש במילות הפתיחה של תוכנית המתאר.
ולא רק החילונים מפחדים לביתם. העיר החרדית העתידית מקימה מולה, כאמור, קואליציה לא צפויה של יהודים וערבים שפועלים יחדיו, עשור אחרי מאורעות אוקטובר, למען מטרה משותפת - לשמור על האיזון העדין ודו הקיום השברירי.
"על פי המפה העתידית של חריש, שהם בכלל לא התכוונו שנראה, אנחנו מגלים שהעיר מקיפה את הכפרים הערביים והופכת אותם למובלעות בתוך העיר החרדית, ובכך מונעת מאיתנו להתפשט ולהתרחב. היא הופכת אותנו לגטו ערבי בתוך העיר החרדית", אומר עלי כבהה מהכפר אום אל-קוטוף.
"אני מרגיש רע, אני מרגיש מנוצל, לא ישן בלילה, יש לי סיוטים שבאים אנשים ולוקחים לי את הקרקע. חלק מהאדמות שהם מבקשים זאת קרקע של המשפחה שלי שאנחנו מתפרנסים ממנה עוד מלפני קום המדינה. המטרה שלהם היא שלא נתפתח ולא נתרחב. בסופו של דבר לא יהיה לבנים שלי איפה לגור. והם יסיקו מסקנות ויהגרו לקנדה או מצרים או לבנון.
"או שאני צריך לבנות באופן לא חוקי. אני לא משלים עם מה שהם עושים. זאת שכנות? זאת התגרות. גוזלים אותנו אדמות לא מהיום ולא מאתמול, גזלו אותנו במנות-מנות. עכשיו באים לקחת את מה שנשאר. לעשות כסאח".
לפי עדויות התושבים היהודים, יש לו ממה לחשוש. בשיחה עם התושבים שנערכה עם יו"ר המועצה דהן באוגוסט 2008, הוא לא חסך במילים כדי להדגיש כי "זהו האינטרס של מדינת ישראל".
לטענת התושבים, שרשמו פרוטוקול של השיחה, אמר להם דהן ש"מדינת ישראל רוצה לעשות כאן סדר כדי שהערבים לא ירימו את הראש. הערבים יכולים לסגור את ואדי ערה ולחתוך את המדינה לשתיים. 150 אלף יהודים שיגורו פה יכניסו אותם לפרופורציה. זהו נושא בעל חשיבות עליונה לביטחון מדינת ישראל".
בהמשך לדברים, אמר דהן ל"סופשבוע": " אמרתי שלטובת שני העמים צריך שתהיה פה מאסה של מתיישבים יהודים. המצב היום הוא שגרים כמעט מאה אלף ערבים לצד 3,000 יהודים באיזור. הם יכולים לסגור צמתים וכבישים ולהרגיש אדוני ארץ".
אחמד מלחם, יו"ר הוועד הציבורי נגד הריסת בתים והפקדת אדמות בוואדי ערה, אומר כי "תהיה פה אינתיפאדה שלישית. את העתודה היחידה באזור נותנים מתנה ל-150 אלף חרדים. זה ייהוד של ואדי ערה. אנחנו לא אויבים. אנחנו רוצים שקט. רוצים אמון כלפינו ולא גזענות".
אתם מאיימים שיהיו התפרעויות אלימות?
"אנחנו לא מאיימים, אנחנו מתריעים. 40 שנה לא פיתחו כאן את הכפרים הערביים, אבל לעיר חרדית מקצים שטחים. הם רק מחכים שנצא אל הכביש ונעשה אינתיפאדה כדי שהם יוכלו להגיד שצריך לתקוע בינינו טריז, אני אומר לך, זה חומר נפץ. זאת תהיה אינתיפאדה יהודית-ערבית כי היהודים פה נדפקים בדיוק באותה מידה".
חלק משותפיו למטה הפעולה מגיעים מקיבוץ מצר, שעלול גם הוא לאבד שטחים אם תאושר תוכנית חריש הגדולה. "דו קיום כזה לא תמצאי בשום מקום אחר במדינה. אנחנו שילמנו בדם על הזכות שלנו להיות כאן", אומר עופר וגשל, מרכז המשק בקיבוץ מצר, בן 51, ומתכוון לפיגוע שאירע במצר על ידי מחבל מג'נין בשנת 2002 שרצח חמישה מבני הקיבוץ.
"אומרים לנו שזה הולך להיות יישוב קטן, פתאום אנחנו רואים תוכנית מפלצתית. למה לתת להם להתפתח ולגדול ולא לנו, ששפכנו פה דם ואנחנו מעבדים את האדמה משנת 1953? אם זה יקרה אנחנו לא נהיה יותר קיבוץ, אלא שכונה שדבוקה כמו טבור בתוך המפלצת הזאת.
"זה לא קשור לאם הם חרדים או לא חרדים. 150 אלף איש בכל צבע זה לא מתאים לאוכלוסייה כאן. זאת סביבה כפרית ירוקה ואנחנו שומרים על המקום. אנחנו לא רוצים להיות שכונת מיעוט בתוך עיר חרדית".
גם ראש המועצה האיזורית מנשה הסמוכה לחריש, אילן שדה, אשר בתחומה קיבוצים וכפרים ערביים רבים, מזהיר מההשלכות של הקמת העיר החרדית בלב ואדי ערה. "העיר החרדית יכולה להצית אש וללבות אותה פה באזור. שורר פה איזון מיוחד ויחסים שאין בשום מקום בארץ".
יש אנשים שאומרים שאתה נאיבי, ושאנחנו מאבדים את הרוב היהודי באיזור.
"אני לא נאיבי. אני נכנס לאום אל-פאחם בלילות בלי אקדח ובלי מקלע ובלי מאג. ככה גם בכל אחד מהכפרים. אני חושב הפוך מהגישה של לייהד את ואדי ערה. ככל שתיתן במסגרת תכנונית ליישובים ותושבים להתפתח ולפתח את עצמם, תמנע דברים שקשורים בגילויי אלימות.
"אני אומר לך כבר עכשיו - לא יהיה רוב יהודי. אני יודע שהנימוקים האלה תופסים 80 אחוז מהציבור היהודי ובגלל זה צריך להביא הנה יהודים וזה ימנע את המהומות. למה? חרדים ימנעו את המהומות? זה לא מפחיד אותי שלא יהיה רוב יהודי. אם הייתי מפחד הייתי קונה כרטיס ונוסע לארצות הברית. אם מישהו חושב שצריך להרחיק אותם מפה, אנחנו כיהודים לא נאפשר את זה".
שווה להתחקות אחר התהליך המזורז בדרך להקמת העיר החרדית הראשונה בישראל. הוועדה הארצית לתכנון ובנייה דחתה את בקשת משרד השיכון ל-5,000 דונם נוספים כדי לאכלס 150 אלף תושבים, ואישרה הרחבה של אלף דונם בלבד, לעיר העתידית שתמנה 50 אלף איש.
עבור משרד השיכון, טוענים תושבי ואדי ערה, ההחלטה הזאת היוותה רק עיכוב טכני זעיר, לא משהו שאי אפשר לעקוף על ידי הליך מקביל. בעקבות בקשתו של ראש המועצה נסים דהן, מינה בשנה שעברה שר הפנים אלי ישי ועדת גבולות, שאמורה להחליט אם להיענות לבקשת משרד השיכון להעניק לעיר שטח מוניציפלי ענקי - לא פחות מ-23 אלף דונם, שבהם יגורו כ-150 אלף תושבים.
במקביל הוקמה גם ועדה מיוחדת לתכנון העיר, שלה ניתנו סמכויות של ועדת תכנון מחוזית וועדת תכנון מקומית כאחד. לא רק המתנגדים טוענים כי מטרת הוועדה היא לקצר הליכים ולעגל פינות. אפילו באתר משרד השיכון נכתב במפורש כי הוועדה הוקמה "כדי לסייע לשחרר חסמים ובירוקרטיה".
לטענת התושבים, הוועדה לא מפרסמת את מועד הדיונים או הפרוטוקולים שלה (בניגוד לדיונים המוקלטים של ועדות התכנון המחוזיות), ואף לא נותנת לתושבי חריש כיסא בה, מפני שהם כביכול מיוצגים על ידי ראש המועצה שלהם, דהן, שלטענתם שלח אותם להתגורר בפלסטין. בנוסף, בוועדה המיוחדת אין גם אף נציג של ארגוני הסביבה כפי שקיים בוועדות המחוזיות.
תושבי הסביבה וארגונים ירוקים טוענים כי העיר החרדית נבנית מאחורי גבם ופועלת בחוסר שקיפות והם הגישו כבר מאות התנגדויות נגד תוכנית המתאר של משרד השיכון.
"יש כאן משהו לא תקין מנהלית ולא ראוי מבחינה ציבורית, משהו שמטעה את הציבור במיוחד כשמדובר בנושא כל כך חשוב. הוועדה מנהלת את כל ענייניה ללא מסירת מידע לציבור. לאחרונה הם גם הגישו את התוכנית המפורטת של העיר, אפילו בטרם שמיעת ההתנגדויות, וזה מראה שהעמדות שלנו בכלל לא מעניינות אותם", אומרת יעל דורי, ראש תחום תכנון בעמותת אדם טבע ודין, שהגישה התנגדות לתוכנית.
אם ההחלטה תאושר, תוכל חריש להתפתח על חשבון אלפי דונמים של יערות טבעיים שנועדו לטיפוח ושימור ומהווים ריאות ירוקות נדירות באיכותן.
השאלה האחרונה שעוד יש לברר היא האם החרדים אכן יגיעו בהמוניהם לעיר החרדית שמוקמת עבורם. במשרד השיכון מבטיחים שהחרדים ינהרו לוואדי ערה מפני שמצוקת הדיור במגזר היא קריטית, והקרקעות אמורות להיות זולות ואטרקטיביות.
אבל קרקע זולה זה לא מספיק. מומחים מצביעים על כך שבאיזור אין מרכזי תעסוקה גדולים וגם לא קווי תחבורה ציבורית שיוכלו לחבר את החרדים למרכזיים התורניים הגדולים הנמצאים בבני ברק ובירושלים.
"האם החרדים יבואו? התשובה היא לא. היום החרדים גרים בירושלים, בבית"ר עילית, בית שמש, מודיעין עילית, בני ברק, אשדוד, רכסים בצפון וקצת בנתיבות. אלה הריכוזים הגדולים. רוב הריכוזים נמצאים על הציר של ירושלים-בני ברק. כל מה שחורג בקצוות נוטה לא להצליח", אומר אראל בן-משה, מנהל המגזר החרדי בחברת תיווך הנדל"ן אנגלו-סכסון.
"אני בעצמי חרדי ואני לא מכיר מישהו שירצה ללכת לשם. החרדים מתחתנים בגיל 18 בדרך כלל, והם חייבים לגור בריכוזים שקרובים להורים מבחינת זמן סביר לנסיעה. הם לא ילכו לחור, אין שם תשתיות, זה בלב אוכלוסייה ערבית, אין שם כלום.
"גם הקרבה לכביש 6 לא מעניינת אותם, כי לחרדים אין הרבה מכוניות. אבל פחות חשוב מהתחבורה והתעסוקה, אין שם מרכז רוחני וזה מה שקובע במגזר החרדי. אני לא שמעתי שאחת מהחסידויות התחייבה ללכת לשם, ואני לא מאמין שמישהו יעשה את זה".
ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "הקמת העיר היא צורך מקצועי שהוכר על ידי משרד הבינוי והשיכון עוד קודם לכניסתו של השר אריאל אטיאס לתפקיד, בכדי לסייע בפתרון בעיית מצוקת הדיור החריפה במיוחד של המגזר החרדי. התוכניות המקוריות להקמת העיר חריש עודכנו בהתאם להחלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לגבי קביעת גבולות הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה חריש.
"לפי הנ"ל, השטח המאושר מאפשר בנייה של כ-10,500 יחידות דיור. הציפיות להתפתחותה העתידית של העיר הן כדלקמן: שיווק של כ-5,600 יח"ד בתוכנית המצויה בהפקדה. שיווק של כ-3,000 יח"ד בתוכנית המצויה בשלבי תכנון מפורט. עם קבלת תוקף לשתי התוכניות, הן ישווקו.
בסיום שלבים אלה צפויים לגור בעיר 50-45 אלף תושבים. נכון להיום, מספר התושבים בחריש הנו כ-1,200 (ב-300 יחידות דיור בלבד) וכשליש מהם דתיים, כך שלקבוצה זו לא תהיה בעיה להשתלב בעיר החרדית.
"חלק ניכר מיתר התושבים אינם הבעלים של הדירות וגרים בשכירות. אין כל כוונה לפגוע בתושבים החילונים, והם יוכלו להמשיך לקיים את אורח חייהם. השר אמנם אמר שהיישוב יהיה בעל צביון דתי, אך כל אחד יכול להשתתף במכרז ולרכוש דירה ביישוב כמקובל על ידי משרד הבינוי והשיכון. איננו רוצים להדליק את השטח והכל נעשה בהסכמה. אין כוונה להפקיע שטחים".
שר השיכון אריאל אטיאס מוסיף: "בעשור האחרון לא יצאו מכרזים עבור הציבור החרדי. לדעתי עדיף שיגורו בנפרד מהציבור החילוני. יש מצוקת דיור קשה לכל הזוגות הצעירים בישראל וביניהם גם הציבור החרדי. כל הניסיונות לשווק את חריש לציבור הכללי לא צלחו, והממשלה הקודמת החליטה לתכנן את חריש לציבור הדתי.
"נפגשתי עם התושבים הן מהמגזר הערבי והן היהודי במקום והם הביעו את דאגתם מאורח החיים לצד הציבור החרדי שיבוא במקום. אני פתוח לשמוע רעיונות. עד היום לא שמעתי מהם מילה ולכן נציע לוועדה כבישי גישה נפרדים על מנת שיוכלו להמשיך את אורח חייהם".
יגאל שחר, יו"ר ועדת התכנון המיוחדת לחריש: "אנחנו לא מרמים אף אחד. אנחנו אומרים בפירוש שהעיר תהיה בעלת צביון חרדי. זה שכתבנו כי ההנחה שלנו שכל האוכלוסייה תהיה חרדית, לא אומר שלא יהיו תושבים חילונים. האופי של העיר הזאת מכתיב את אופי התכנון. אם יהיו להם מספיק ילדים יפתחו להם בית ספר.
"עכשיו אין גן חובה בחריש ולמה זה? אני יודע מה יש שם, חלק מהילדים זה הארי קרישנה. אני לא רוצה להיכנס לזה. אם הם רוצים, הם צריכים לבקש. אנחנו שומעים את כל ההתנגדויות לתוכנית המתאר. אם צריך, נתקן. הוועדה היא חוקית ובדקו את זה יועצים משפטיים. הוועדה פתוחה וכל מי שרוצה יכול לברר מתי יש דיון".
אמרת לתושבים שאם הם רוצים להיות בחריש הם צריכים להתגייר ולשים כיפה?
"יכול להיות, אבל אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה. גם אם אמרתי, אני איש שיכול לגייר? נניח שאמרתי בצחוק. אני יכול לגייר? אם אני לא יכול לגייר אז זה לא שווה. אני אעשה ממך אלופת ישראל בשחייה? זה לא רציני.
"אני חוזר ואומר בצורה ברורה, הולך להיות יישוב בעל צביון חרדי. בסופו של דבר צריך לשנות את הקארמה של חריש. צריך לשנות את המזל הרע של העיר הזאת. יכול להיות שאנחנו עושים שינוי דרמטי וגם הוא לא יצליח. יכול להיות. אני לא שולל. אני מקווה שיצליח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם