ב"ש: ההורים בגן פלג יוצאים לקרב נגד הגננת
ילדים בגן החובה פלג בנחל עשן בבאר שבע סיפרו להוריהם על גננת שמשתמשת בכח כדי להשליט סדר. ההורים התלוננו נגדה בעירייה, במשרד החינוך ובמשטרה. אך נכון לעכשיו היא אמורה לפתוח כרגיל את שנת הלימודים. הגננת מכחישה בתוקף את כל הטענות נגדה
אפשר לנסות ולשאול מדוע הדברים יצאו החוצה רק עכשיו? לנסות ולחפש את הצד הרע בסיפור ועל דרך האלימינציה להחליט אוטומטית שאם מצאנו את הרע הרי שהשני הוא לבטח צדיק.
וזו אחת הטעויות הכי נפוצות שיש, שהרי זה שמישהו טועה לא בהכרח הופך את השני לצודק. יש מקרים בהם כולם טועים ויש גם כאלו בהם כל אחד אומר חלק מהאמת. דבר אחד בטוח: מערכת היחסים בין הגננת לסייעת היו במקרה הטוב גרועים.
חלק מההורים שמצדדים בסייעת מספרים, שאת הילדים שלהם הם היו אוספים מהשמלה של הסייעת. עבורם מדובר במי ששמרה באמת על הילדים שלהם. לכאורה? הנה לכם בריכה של בוץ אותו זורקים אלו על אלו ולכו תנסו לשפוט מי דובר אמת ומי שקרן .
אבל, דומה שיותר מכל מה שאירע או לא אירע בשנה האחרונה בגן פלג מעלה שאלות קשות באשר למנגנון הפיקוח על גני החובה ועל דרך הטיפול בתלונות שמגיעות, והאם מישהו באמת מנסה לבדוק לעומק ובצורה רצינית את התלונות? שאלות, שחלקן לפחות, נשארות פתוחות ועם סימן שאלה גדול.
על מנת שלא ליצור מצג שווא, נציין שלא מדובר בכל הורי הגן, שחלקם אף שלח מכתב תמיכה בגננת, וכי במהלך הכנת הכתבה יצרו עימנו קשר הורים אחרים משנתונים קודמים שהביעו גם הם תמיכה בגננת (ראו מסגרת).
אבל, גם צריכים להגיד, שהסיפורים שנאספו במשך יותר מחודש וחצי לצורך הכנת הכתבה מעלים חשש, לכל הפחות, שבגן פלג אכן התרחשו אירועים חריגים וחמורים.
את התיאורים של חלקם אנחנו מביאים כאן ב'זמן הנגב'. תחקיר
עד לפני חודשיים תמר ואמנון (כל השמות בכתבה בדויים, השמות המלאים במערכת) היו בטוחים שהם הזוכים הגדולים בפיס, לפחות בכל האמור ליחסיהם עם משרד החינוך ומחלקת החינוך של העירייה. עיריית באר שבע.
שי, בנם, ככה היו בטוחים, זכה ללמוד אצל גננת ברמה אחרת, מאלו שאומרים עליהן "גננת טובה, גננת לחיים". היצירתיות של הגננת לאה הדהימה אותם ומילאה אותם בהערכה לדמות החינוכית שבידיה הפקידו את שי. פעם אחת היא הפכה את הגן למעין בית קפה בו הילדים משחקים כמלצרים ואורחים, בהזדמנות אחרת הוסיפה צפריה והילדים שהיו מאכילים את הציפורים היו צופים בהן מאחור דרך פתח מיוחד. לא עוד גננת, ללא ספק.
הגן של לאה, ואת זה ידעו כולם בנחל עשן, הוא פנינה של ממש. גן חובה עירוני, אומנם, אבל מקום קסום שמושקעות בו אנרגיה ויצירתיות כאילו היה גן פרטי, אולי אפילו הרבה יותר מכך. בזכות ההערכה הזו תמר החליטה להמליץ על לאה לפרס החינוך וכשלאה זכתה בפרס אף הלכה במיוחד לטקס.
כיוון שתמר האמינה בלאה, כמעט העריצה אותה, כשהתקשרו אליה לספר על טענות להתנהגות חריגה ולא ראויה, לכאורה, של לאה היא סירבה להקשיב או אפילו להצטרף למפגש של הורים מהגן. רק אחרי לא מעט שכנועים, היא הסכימה, רק לשמוע.
"זה לא היה פשוט בכלל", היא מסבירה: "ממקום שאנחנו מהללים אותה ומספרים כמה אנחנו מבורכים שאנחנו בגן שלה, ואיזו גננת נהדרת ואיזו חצר מושקעת, איך היא מגייסת את ההורים להגיע למקום שמחבר את הנורות האדומות, היה מאוד קשה. גם כששמעתי את הסיפורים לא רציתי להאמין. רק כששי סיפר והדגים עליי, איך היא גוררת ומטיחה אותו על הכיסא, זה היכה בי שזה נכון. כשזה קרה הייתה לי צמרמורת בגב, תחושה נוראית שעבדו עליי, רימו אותי, שבגדו בי".
היום, דומה, שמדובר באשה אחרת, פגועה וכועסת, גם אולי בעיקר על עצמה. לפני כשבועיים, אחרי שהמתינה לתשובות ממשרד החינוך ומעיריית באר שבע, שיצאה לה לחופשה, הלכה תמר להגיש תלונה במשטרה נגד הגננת לאה.
בניגוד לתמר, אצל סיגל, שבתה שרון למדה בגן פלג, הסימנים צפו יחסית בשלב מוקדם של השנה. זה התחיל בבכי בלילות ותחינות מהאם שלא תשלח אותה לגן. בכל בוקר שרון הייתה בוכה בדרך אל הגן, אבל סיגל שחשבה שמדובר בשינויים בהרגלים, לא חשבה שמדובר במשהו יוצא דופן. "רשמתי אותה לגן הזה, כי שמעתי עליה רק טובות. דיברו על זה שהיא גננת מעולה, זוכה בפרס החינוך, אז לא חשדתי בכלל".
אחר כך הגיעה תקופת מסוימת של רגיעה, שלאחריה שרון אמרה לסיגל שהיא לא רוצה ללכת לגן. "שאלתי אותה, למה את לא רוצה והיא התחילה להגיד: 'לאה מושכת אותי, לאה צובטת אותי'. דיברתי עם לאה וזה עזר ליומיים-שלושה, ושוב התחילו הפחדים אצל הילדה והיא שוב החלה לטעון שהיא מושכת וצובטת אותה. אחר כך היא גם טענה, שהיא הטיחה אותה בחוזקה על הכיסא. היא גם הדגימה עליי איך היא הייתה צובטת אותה".
ומה את עושה כשאת שומעת כאלו דברים?
"יזמתי איתה שתי שיחות שלא עזרו, הילדה המשיכה לפחד ללכת לגן. פעם אחת, ועל זה ידעתי רק מאוחר יותר, היא שמה אותה כעונש ליום שלם בגן הטרום חובה שליד. ביום שישי הגננת זימנה אותי לשיחה. הסייעת אחר כך אמרה לי שזה היה מזעזע ושהיא כמעט עזבה את הגן באותו רגע. הבנתי שהילדה שלי בכתה והשתוללה.
"גם אם הילד מפריע, זו לא צורה להתנהג אליו. אמרתי לה שזה לא מוצא חן בעיני שהיא שמה את הילדה בטרום. במו עיני ראיתי אותה ביום הולדת בתחילת שנה שהיא אחזה ילד בחוזקה, לקחה אותו למטבח ואמרה לו 'תשב כאן'".
לדעתך, יהיו השלכות לשנה הזו?
"אני לא יודעת, הילדה עברה שנה מאוד קשה ורק הזמן יגיד. אבל, היא נשארת עוד שנה בגן ולא עולה עדיין לכיתה א', גם בגלל שהיא פחדה ללמוד. שאלתי אותה לא מזמן 'שרון, את רוצה שבשנה הבאה נחזור לגן של לאה'? היא ענתה 'לא'"!
ובאמת חשבת להשאיר אותה באותה גן?
"מה פתאום?! אחרי מה שקרה"?
בידי 'זמן הנגב' לפחות עוד עדות אחת של מי ששמע את הגננת לאה מתפארת באוזניה של סיגל, כי לאחר ששמה את שרון בגן טרום החובה היא שיפרה את התנהגותה, וכן עדות של הורה אחר ששרון ביקשה אותו לדבר עם אימה על מנת שלא תשלח אותה לגן: "היא ממש התחננה שאני אדבר עם סיגל, שאלתי אותה למה היא לא רוצה ללכת לגן? והיא אמרה לי 'אני מפחדת מלאה, היא צועקת עלי ומפחידה אותי'".
ואולי הזרז לפיצוצה של הפרשה הייתה דנה, אימא של שלומית, שבאנרגטיות הטיפוסית לה נזכרת ביום שבו החלו אצלה לצוף סימני שאלה: "הילדה שלי סגורה כזו ולא מדברת יותר מדי. כשהייתי שואלת אותה איך היה בגן היא הייתה אומרת בסדר. יום אחד כששאלתי, 'שלומית, איך היה בגן'? היא אמרה, בהיסוס: 'בסדר... פטפטתי באמצע הריכוז ולאה, עם האצבע שלה על המצח'... שאלתי אותה, מה זאת אומרת עם האצבע על המצח?
"אז היא הדביקה את האצבע שלי למצח שלה, עד שהאצבע שלי נהייתה לבנה. "למחרת, כיוון שהגננת לא הייתה, שאלתי את הסייעת שאמרה לי: 'אם הילדה אומרת, היא כנראה יודעת מה היא אומרת. זה גרם לי להתחיל לבדוק ואז התחלתי לשמוע כל מיני סיפורים.
יום אחד הילדה באה אלי ואמרה 'אמא, את לא יודעת מה קרה היום, לאה דחפה את שרון והיא קיבלה מכה בטוסיק מהשולחן ואמא שלה באה ולקחה אותה'. "כששלומית התחילה להגיד כל היום 'שקרנית שקרנית' שאלתי אותה מאיפה המלה הזו? והיא אמרה שלאה אומרת אותה.
"רציתי לפנות לגננת ביום שישי, אבל שלומית תפסה לי במכנסיים ואמרה 'אם את מדברת עם לאה, אני לא נכנסת לגן' וברחה לי לתוך האוטו. הכנסתי אותה לגן ולא דיברתי. כשלאה ראתה שאני כעוסה, היא שאלה אם הכל בסדר בבית? אמרתי לה שבבית הכל בסדר. בגן לא. באותו יום הילדה הגיעה מאושרת עם סוכריות וסיפרה שלאה עשתה אותה אמא של שבת כשהיא לא הייתה מתוכננת להיות".
איך היא הייתה הולכת לגן?
"היום ימים והיו ימים. לצהרון, לעומת זאת, היא הייתה הולכת בשמחה".
וכשחשבת שמשהו לא בסדר, מה עשית?
"החלטתי להשאיר את הילדה בבית כי פחדתי. תקופה ארוכה לא הלכתי לעבודה, שילמתי לבייבי סיטר, העיקר שהילדה לא תלך לגן".
כמה זמן זה הילדה לא הלכה לגן?
"משהו כמו שבוע וחצי-שבועיים".
ואף אחד לא שאל מה קורה? זה גן חובה.
"אף אחד. אני פניתי לכל הגורמים, השארתי הודעות אצל האחראיות על החינוך וגני הילדים, התעלמו ממני. פניתי לראש העיר, הגיעו לחפצי זוהר (מחזיקת תיק החינוך בעירייה) ואני לא רואה שום דבר שקורה".
שבוע וחצי-שבועיים הילדה לא הולכת ולא אומרים לך שזה לא בסדר?
"הגננת התקשרה ואמרה שהיא רוצה שאני אשלח את הילדה, אמרתי לה שאני לא סומכת עליה. מלבדה אף אחד לא התקשר ואני השארתי הודעות אצל האחראית והמפקחת שהילדה לא הולכת לגן. בקונצרט שהיה לנו פניתי לאחראית על גני הילדים בעירייה, מוניקה ידלין, ואמרתי לה שאני דואגת ושבגלל זה הילדה לא הולכת לגן והיא אמרה לי 'אל תדאגי'. ביומיים האחרונים שלחתי אותה לגן, כי היא רצתה להיות עם החברים שלה".
ומה התחושות עכשיו?
"אני כועסת על עצמי שהשארתי את שלומית בגן הזה, שלא הייתי מספיק ערנית ושסמכתי עליה, ועל זה שעשיתי מלחמה על מנת שהילדה תהיה בגן שלה כשבכל מקום שאנחנו הולכים אנחנו שומעים 'קיבלה את פרס החינוך'".
והיום, הילדה מדברת יותר על מה שקרה?
"מאז שהיא הבינה שמה שלאה עשתה לה במצח זה לא בסדר, היא נאטמה בפניי ולא מוכנה לדבר איתי על הגן".
כשתמר, דנה, סיגל, ליאת והורים עימם שוחחנו נשאלים לגבי המערכת, אפשר לזהות את החיוך המריר שלהם גם דרך הטלפון. זה התחיל במכתב ששלחו ההורים לאחראית על גני הילדים בעירייה, מוניקה ידלין, מכתב שתוכנו, לטענתם, הועבר לגננת, שמצדה זימנה מפגש עם ההורים, תוך ניסיון למפות את ההורים שהתלוננו. מי שהיה במפגש מספר, שהוא התפתח לעימות של ממש בין הגננת לחלק מההורים, כשהסייעת מצדדת בגרסתם של ההורים.
לפחות שני הורים עמם שוחחנו טוענים שאחרי השיחה שאלו את הילדים לגבי הנעשה בגן והילדים אישרו לפחות חלק מהסיפורים. הורים אחרים טוענים שבמהלך השנה הילדים שלהם התחילו להשתמש במלים כמו חוצפנית ושקרנית, מלים שהם חוזרים ומשתמשים בהן כאשר הם משחקים בגננת . אחרים העדיפו שלא לדבר לציטוט.
משקיבלו ההורים את התחושה שיש מי שמנסה להגן על לאה, פנו למחזיקת תיק החינוך וסגנית ראש העירייה, הד"ר חפצי זוהר, שזימנה אותם לפגישה ולפחות בהתחלה קיבלו את התחושה שהם הגיעו למקום הנכון ושיהיה מי שיטפל בתלונה בכובד ראש.
כשתמר מתבקשת לתאר את תחושותיה כלפי המערכת היא משחררת אוויר, שלאחריו מגיע מונולוג כואב: "פנינו אל המערכת במצוקה נוראית וביקשנו עצה. הראשונה שפנינו אליה, הייתה האחראית על גני הילדים וביקשנו להיפגש איתה לשיחה, שהותנתה בפקס שנכתוב ונסביר על מה אנחנו מעוניינים לדבר. מיד כשהפקס הגיע, היא העבירה אותו לגננת. במשך חמישה ימים אף אחד לא שמע מאיתנו, המשכנו לשלוח את הילדים לגן.
"כשהמפקחת על גני הילדים קיבלה אותנו לשיחה העצה שלה הייתה שנלך למשטרה, כי אין לה מה לעשות. זה חוסר אונים, כשאתה חושב על זה שתגיע ותתלונן על כך שאתה חושש שיש פה גננת אלימה, למרות שהיא נראית נהדר, הציפייה שלך היא שהמערכת תפעל, אבל היא מתעלמת. אתה מדבר על אנשים שלא עונים לטלפונים, לא מזמנים אותך לפגישה וכשאתה מזומן לפגישה, אתה מקבל את הרושם שהם לא הולכים לעשות עם זה משהו.
"פנינו לחפצי זוהר, שקיבלה אותנו לשיחה. היא הבטיחה לקחת את הדברים בכובד ראש ושהיא תעשה שינוי ותבדוק את הכל. כעבור שבוע, כשהתקשרנו, היא אמרה שהיא לא יכולה לספר לנו שום דבר, אבל הדבר טופל, מטופל ויטופל. היא ביקשה שנחכה שבועיים. כשהתקשרנו אחרי שבועיים, גילינו שהם יצאו לחופשה. אף אחד לא שולח מכתב, עדכון, כלום. סגרו את המשרד והשאירו מזכירה שתגיד שהם בחופשה. ומה יהיה בשנה הבאה? מה יהיה"?!
מחזיקת תיק החינוך בעירייה, ד"ר חפצי זוהר, מוכנה לקבל את הטענה שמשהו בפרוצדורה לקה בחסר ושאולי היה מקום לשיקול דעת אחר בכל האמור לחשיפת המכתב בפני הגננת או במפגש שהגננת זימנה עם ההורים, מפגש שכאמור התפתח לעימות לא פשוט, אבל "מה שלא פחות חשוב מהפרוצדורות זו המהות ואני חושבת ששם נעשית עבודה ושבעניינים האלו צריכים להיות זהירים וסבלניים. בכל מקרה, מי שאחראי על הגננות, מי שמעסיק אותן, זה משרד החינוך, אנחנו בעירייה אחראים על הסייעות".
זוהר הוסיפה, כי "עם קבלת תלונה, הנושא הועבר לידיעת כל הגורמים המקצועיים (פיקוח, שפ"ח ושפ"י וכן צוות יול"א, האחראי על הצהרון), שהגבירו באופן ניכר את הביקורים והאכיפה בגן. הפיקוח (שהוא האחראי המקצועי והמעסיק של הגננת) אף הוא פעל ופועל באופן מקצועי יחד עימה. אף קיימנו פגישה במשרדי יחד עם נציגות ההורים ועדכנו אותם בחשיבות שאנו מייחסים לפנייתם. פרטים נוספים תוכל לקבל ממשרד החינוך".
אז פנינו למשרד החינוך - מחוז הדרום ומשם נמסר, כי: "טענות ההורים על התנהלות צוות גן התקבלו במשרדנו ונבדקו על ידי המפקחת על הגן, יועצת חינוכית ופסיכולוגית. בבדיקה נמצאו פערים בין הנצפה בגן לבין הטענות שהועלו. יחד עם זאת, הוחלט על המשך בדיקה ומעקב בגן, תוך בנייה מחודשת של עבודת צוות הגן, שתלווה על ידי הפיקוח באופן הדוק לאורך שנת הלימודים הקרובה". כשתמר שומעת על תגובת המשרד, היא מגחכת: "ומה הם חשבו? שהם יראו גננת עם שוט ומגפי עור"?
למען האמת, גם אנחנו לא מאוד התרשמנו מהתגובה ושיגרנו מספר שאלות המשך למשרד החינוך:
א. האם אותם גורמים שמצאו פערים שוחחו עם הילדים שלא בנוכחות הגננת?
ב. האם הם חשבו לעשות זאת גם לאחר שהילדים סיימו להיות תחת מרותה של הגננת?
ב. תוכלו לפרוט את המשפט הבא "בנייה מחודשת של עבודת צוות הגן"?
ג. האם תחלופת הסייעות בגן בשנים האחרונות לא הייתה חריגה בעיניכם? אולי אמורה הייתה להדליק נורת אזהרה?
ד. מהי הבקרה שעורך המשרד, על מנת לוודא שאין תופעות שכאלו בגנים?
ה. האם שוחחתם (בעיקר הגורמים שזיהו פערים) עם ההורים על מנת לשמוע מהן התופעות עליהן סיפרו הילדים?
למרבה הצער, ממשרד החינוך לא התקבלו תשובות ולא שלא ניסינו לתזכר אותם במשך שבועיים בכל דרך אלקטרונית אפשרית. שלא לייחוס, הסביר לנו גורם שמצוי בענייניים, שהסיכוי של תלונת הורים להיות מטופלת הוא אפסי: "יש למורים גב כל כך חזק מצד הסתדרות המורים, שאני מתקשה להאמין שיעשו משהו עם הסיפור".
את תגובתה של הגננת לאה קיבלנו באמצעות עו"ד עמרם מליץ, לשעבר בכיר במשרד החינוך, ולהלן עיקריה: “מרשתי טוענת, כי אין ממש בנטען עלי ידי שניים או שלושה הורים בדרבון הסייעת בגן פלג. טענות אלו הוכחשו בצורה גורפת בידי מרשתי.
"הסייעת שנדרשה לעזוב את הגן על ידי מרשתי העלילה עלילות על מרשתי, טענות שנבדקו על ידי עיריית באר שבע ומשרד החינוך ונמצאו שקריות בעליל. עיריית באר שבע ומשרד החינוך מכירים היטב את עבודתה החינוכית של מרשתי וזיכו אותה בפרס החינוך תשס"ט.
"מרשתי מכחישה את הטענות ושומרת לעצמה את הזכות לתבוע את הסייעת ואת ההורים אשר מסרו לך את מכתבם מיום 3/6/2010 כאשר טענותיהן נבדקו ונדחו על הסף על ידי משרד החינוך ועיריית באר שבע.
"הטענות שבשאלותיך הנן טענות שאינן מבוססות כגון "הצמידה את האצבע שלה למצחו של הילד" – מבלי לציין את שמו של הילד שישב בגן טרום החובה יום שלם. הטענה לפיה מרשתי נוהגת לאיים על ילדים קטנים, לשים אותם בשירותים, הנה טענה שקרית בעליל ואסור לפרסמה ללא בדיקה יסודית של מועד האירוע ושם הילד בו מדובר.
"מרשתי מאפשרת לכל ילד בשעת ריכוז הנמשכת כ-20-15 דקות ללכת לשירותים ללא קבלת רשות, אך במקביל מבקשת כי ישבו בישיבה המבטיחה האזנה וריכוז. כל ילד נדרש לשתות לפני הפעילות כי במשך הריכוז אסור שתהייה טיילת של ריצה שלא לצורך לברז על מנת לשתות. מה רע בחינוך זה?
"מרשתי מעולם לא צעקה, לא נגעה בילד או ילדה. כדי להסיר ספק, מרשתי מודיעה כי החליטה לתבוע את הסייעת על הוצאת דיבה ולשון הרע, אלא אם תדאג להתנצל בפומבי על דברי השקר שהפיצה על מרשתי.
באופן פרדוכסלי, מי ששכנעה את הסייעת, בלה, לדבר עמנו הייתה דווקא לאה הגננת, באמצעות מכתב הדרישה ששלח עורך דינה אל הסייעת, בו דרש התנצלות פומבית ו-50 אלף שקל.
לפני קבלת המכתב מעו"ד מליץ היא סירבה בתוקף להתראיין. אפילו שיחת רקע או כזו שאינה לייחוס לא באו בחשבון מבחינתה. ואז, הגיע המכתב... לאחר שביקרה אצל עו"ד והודיעה שבכוונתה לתבוע מלאה 100 אלף שקלים, היא החליטה לדבר, לטענתה, כיוון שהבינה שאין לה מה להפסיד: "היא רוצה שאני אשלם לה כסף על המעשים שלה"?!
בלה הסייעת, בואי נתחיל מהטענות של הגננת, שכל הסיפור הוא נקמה שלך על שהיא הודיעה לך שלא תעבדי אצלה יותר.
"קודם כל, אני לא עבדתי אצלה בבית, שהיא תגיד שאני לא אמשיך אצלה. אני עובדת של מדור גנים בעיריית באר שבע . ולשאלתך, לפני חצי שנה, כשראיתי מה קורה בגן, פניתי למדור הגנים וביקשתי לעזוב כי לא יכולתי יותר. אמרו לי 'נו, תישארי, תחזיקי מעמד עד סוף השנה'.
"במהלך השנה, אין ספור פעמים הורים באו אליה וסיפרו שהילדים אומרים שהיא אומרת להם 'חוצפן' ו'שתוק' ולא נותנת להם להתפנות במפגשים, שהיא לא נותנת להם מספיק זמן לאכול… אני לא רציתי לדבר לפני כן, אבל עכשיו אני מוכנה ללכת עד הסוף, אני עומדת מאחורי כל מלה שלי ואני מוכנה גם ללכת לפוליגרף, ותשאל אותה בבקשה אם היא מוכנה".
במכתב ששלחה מפקחת משרד החינוך היא טענה שהבינה שהיו איתך בעיות בעבר בגנים אחרים?
"אני? אוי ואבוי! המפקחת טוענת כך? איך יתכן שלא ראיתי את המכתב הזה?
למיטב זיכרונך, היה מקרה שבו איימה הגננת על ילדה שתשים אותה בשירותים?
"היא איימה, היא לא שמה, אבל כן איימה".
היה מקרה בו ילדה נשלחה לגן טרום חובה?
"כן. יש גם אמא ששמעה שלאה אמרה את זה (ברשות 'זמן הנגב' הקלטה של האמא שמאשרת את טענת הסייעת ד.ע).
היה מקרה שהיא שמה את האצבע על מצח של ילדה?
"בוודאי. אותה ילדה גם אמרה את זה להורים שלה. היו חזרות לקראת סוף השנה, הילדה ישבה בקצה וכנראה שוחחה עם ילד, אז היא סובבה את הראש שלה ונתנה לה לחיצות עם האצבע על המצח. היה גם מקרה שילדה אחרת, שרון של סיגל, אמרה שהיא לא רוצה להשתתף בחזרות ובזמן שלאה אמרה לה 'לא צריך אל תשתתפי' היא נתנה לה דחיפה חזקה שהיא נפלה ואחר כך גם אמרה לה 'את לא נזהרת'.
"היה מקרה שיום אחד כשאותה ילדה רצתה לצאת לחצר היא תפסה אותה בעצבים מהשיער. למחרת אחד המקרים האמא של הילדה התקשרה והטיחה בי 'איך יכול להיות שהילדה מספרת כזה דבר ואת לא עושה כלום'? אמרתי לה שיש גננת ושתשאל אותה, הגננת כמובן הכחישה והאמא התקשרה אליי ושוב אמרה לי שאם אני לא מספרת מה קרה היא תאשים גם אותי כי אני שותפה".
ובאמת, איפה את היית בכל העניין הזה כל השנה? את רואה את מה שקורה ואת לא עושה כלום?
"מה שקורה עכשיו זו התשובה הכי טובה לשאלה: פחדתי מהמערכת והייתי שם בשביל הילדים. אז הנה אמרתי את כל האמת ומה עשו? אמרו שאני ממציאה.
בוא ותהיה במקומי, אם חד הורית והמפרנסת היחידה. יש כאן גננת עם פרס חינוך שהתחלפו אצלה סייעות ולא עשו שום דבר עם תלונות שלהן. הזהירו אותי לפני שקיבלתי את הגן הזה, אבל אמרתי שאני באה לעשות את העבודה שלי ולהתפרנס. אני רציתי רק למצוא מקום עבודה קרוב לבית, והייתי עובדת גם בצהרון של אותו גן.
בכל פעם שהייתי מגיעה למצב שבו הייתי אומרת לה שאני לא מוכנה להישאר בגן איתה ושאני אבקש שיעבירו אותי היא הייתה אומרת לי 'מאמי, מה פתאום, אל תעזבי' ואמרה שהיא לא מרגישה טוב ושהבן שלה לא מרגיש טוב. אני החזקתי מעמד איתה שנתיים וזה משהו שאחרות לא הצליחו".
- משרד החינוך טוען שאחרי שהפרשה התפוצצה הם היו בגן ומצאו פערים בין הטענות למה שאירע באמת, כמה פעמים הם ביקרו בגן?
"פעם אחת במהלך השנה ואחרי שהתפוצצה הפרשה הם ישבו פעם-פעמיים לשעה, וכשהם היו שם היא התנהגה בחביבות אל הילדים".
הם שוחחו עם הילדים?
"לא" .
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם