דרור אלוני פותח שנה: משרד החינוך לא מסוגל לבצע שינוי אמיתי במערכת
מעריץ את אמו שולמית אבל מסתייג מדעותיה. השתתף בהקמת התיכון הפרטי היקר חברותא אך מגדיר את עצמו כסוציאליסט. עומד בראש היישוב העשיר בארץ, אבל מתקשה להקים מערכת ביוב. דרור אלוני, ראש מועצת כפר שמריהו, בראיון פסימי לקראת פתיחת השנה
"אם מערכת החינוך בישראל לא תעבור רפורמה משמעותית, אין לה סיכוי", הוא מזהיר. אך לא רק מצב החינוך מעכיר את רוחו בימים אלה. גם הביורוקרטיה הנוגסת בכל חלקה טובה בארץ ועתידה הלוט בערפל של המדינה, אינם נותנים לו מנוח.
זאת ועוד, הוא מסתייג מביקורותיה הקיצוניות של אמו שולמית, אינו מסכים עם דעותיו האנטי ציוניות של אחיו אודי, חושש מהאסלאם הקיצוני ואינו מוכן לסלוח ליוסי שריד, שחתר לדבריו
שיטוט ברחובות כפר שמריהו מגלה טירות ענקיות, רחובות נקיים ומכוניות פאר. ככה זה כשהיישוב ממוקם בצמרת הרשויות העשירות בארץ. אבל מתברר כי דווקא היישוב העשיר הזה חולק כמה תכונות עם היישובים העניים בארץ.
כך למשל אלוני, בן 57, נבחר לתפקידו בשנת 2008 ללא כל תחרות, לאחר שאיש לא הסכים להתמודד מולו ("חוץ מאיתנו, יש עוד שני ישובים חרדיים שמועצת החכמים החליטה מי יהיה ראש המועצה"). בנוסף, ליישוב שאלוני עומד בראשו אין מערכת ביוב מרכזית, תופעה הקיימת בעיקר ביישובים ערביים.
"אנשים כאן שבעי רצון", מסביר אלוני מדוע לא נערכו בחירות לראשות המועצה.
הרבה ראשי רשויות היו חותמים על רוב מוחלט במועצה כמו שיש לך.
"עשרה חודשים לפני הבחירות, הגיע אלינו נציג של משרד הפנים כדי לבדוק ולאשר את המבנה הסיעתי. הוא עבר בין חברי המועצה, אחד-אחד, וכולם הצהירו שהם תומכים ברשימה שלי ובמועמדות שלי, למרות שבבחירות הקודמות היו ארבע רשימות".
אבל אין גם מי שיבקר אותך. על פי החוק, ועדת הביקורת חייבת להימסר לאופוזיציה.
"אף אחד לא רוצה להיות בוועדת ביקורת. זה מחייב אותי ליצור רמת מעורבות גבוהה עם חברי המועצה. הבאתי אותם לרמת שקיפות גבוהה. אני מעביד אותם ומכנס ישיבות מועצה ארוכות, הכוללות התנגדויות. אני מקיים ישיבת הנהלה מדי שבוע. זה לא קיים במקומות אחרים".
איזה דיונים יכולים להיות כשיש קואליציה מקיר לקיר?
"יש פה דיונים נוקבים מאוד. זה שיש ראש מועצה וקואליציה, זה לא אומר שכולם נמצאים בקונצנזוס. את החלטות יוצרים על בסיס חילוקי דעות ודיון".
אלה צרות של עשירים.
"זה יישוב מבוסס, אבל האנשים כאן עובדים קשה מאוד".
איך זה שביישוב עשיר כל כך אין ביוב מרכזי? איך זה שאתם מתנהלים כמו בפזורה הבדואית?
"אתה יודע למה? כי רשות המים והביוב לא מאפשרת לנו להקים מערכת ביוב. לפני ארבע שנים אישרנו תוכנית אב לביוב. נערכנו למימון עצמי והכול נעשה ביעילות. אפילו ערבנו לצורך כך חוק עזר עירוני.
"אבל הממשלה הנוכחית העבירה בלחץ של משרד האוצר את חוק ההסדרים שקבע שרשות שאין לה תאגיד מים וביוב, לא יכולה להקים תשתיות כאלה. הקמת תאגיד כזה זה דבר מנוגד למה שמשרד האוצר מבקש לעשות. האוצר רוצה להתייעל. להקים תאגיד מים שעובדיו יעבדו בשכר זה אנטי התייעלות".
אז בינתיים אין לכם מערכת ביוב.
"נכון. חתמתי על הסכם עם אגודת המים שלנו שהיא תנהל את משק הביוב. האגודה הסכימה לממן 40 אחוזים מעלות הקמת הביוב. זה יוצא בערך עשרה מיליון שקלים. אבל מכיוון שאין לנו תאגיד, לא מרשים לי להקים את מערכת הביוב.
"ואם לא די בכך, המשרד להגנת הסביבה תובע אותי כי אין לי מערכת ביוב. משרד האוצר הסכים שאקים תאגיד עצמאי, אבל רשות המים דורשת שאהיה חלק מתאגיד מים אזורי. המשמעות היא שאגודת המים לא תעביר לי את הכסף, כי הם לא פראיירים. הם לא רוצים להוציא את הכסף מהיישוב".
זאת חלמאות לשמה.
"אני אתן לך עוד דוגמה לביורוקרטיה חמורה. קח את כביש 531. תכננו אותו בלי להיוועץ עם הרשויות המקומיות באיזור. למעשה, רעננה, הרצליה והמועצה האיזורית חוף השרון, נדרשו להסכים בדיעבד לתוכנית.
"כל ראש רשות הגיש התנגדויות מאוד משמעותיות. דרשנו, למשל, להנמיך את מחלף כפר שמריהו מזרח, שתוכנן להיות בגובה 17 מטרים. הכנו תוכנית על חשבוננו והצענו להעמיד את המחלף על גובה של שלושה וחצי מטרים. המדינה לא קיבלה את ההתנגדות שלנו וטענה שזה לא מעשי.
אבל אז העבירו את הפרויקט לזכיין, שהציג תוכנית מפורטת ובה המחלף היה בגובה שלושה וחצי מטרים. וזה היה מקובל על המדינה. כלומר, אנחנו ניצחנו במאבק הזה, אבל הפסדנו מאות אלפי שקלים".
ולמה זה היה חייב להיות ככה?
"כי הפקידות הבכירה שמתעסקת במיליארדים, לא מרגישה את הסכומים האלה. אצלנו כל שקל הוא יקר מפז".
אם יש דבר שמטריד את אלוני יותר מהביורוקרטיה, הוא הידרדרותה של מערכת החינוך. אלוני, שלאחר שחרורו מחיל הים בדרגת אל"מ ניהל את הגימנסיה הרצליה, עמד בשנה שעברה בראש קבוצת אנשים שקידמה את הקמת בית הספר התיכון חברותא במתחם מכללת רופין שבעמק חפר.
חברותא, תיכון פרטי ראשון מסוגו בארץ, גבה שכר לימוד של עשרות אלפי שקלים והציע תנאים שאף מוסד חינוכי בארץ אינו יכול לספק. אלוני ספג לא מעט ביקורת על תמיכתו בבית הספר, בין השאר בטענה כי החינוך הטוב יישאר נחלת בני העשירים בלבד.
אלוני הודף את הביקורת שהוטחה בו. "החלטתי להקים את חברותא, כי אני לא מאמין ביכולתה של מערכת החינוך הפורמלית. אני לא מאמין שהמנגנון שנקרא משרד החינוך מסוגל לבצע שינוי אמיתי, גם אם ראש הממשלה ושר החינוך יחליטו שזה הדבר הכי חשוב".
חשוב מאוד, אבל מדובר בתענוג שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו.
"שכר הלימוד נע בין 35 אלף שקלים לאפס שקלים. תלוי במצב הכלכלי של המשפחה. יש בבית הספר קרן מלגות ו-40 אחוזים מהתלמידים מקבלים תמיכה. אני לא רואה מצב שילד שרוצה ויכול ללמוד בחברותא, לא ילמד כי להוריו אין כסף".
אז מה הבעיה במשרד החינוך? איך מבריאים את המערכת?
"ראשית, אני הייתי מקצץ את כל הפקידות במשרד החינוך בחצי. בנוסף, צריך להעביר את הניהול השוטף של מערכת החינוך לרשויות המקומיות. אני חושב שרוב הרשויות המקומיות יכולות לנהל את מערכת החינוך טוב יותר מאשר הממשלה. הרשות המקומית היא גוף שמייצג את הציבור שלו הרבה יותר טוב מהממשלה המנוכרת שרואה את העסק מלמעלה".
יש מודל חינוכי כלשהו שקיים בעולם אשר היית רוצה לאמץ?
"כן. אני מסתכל על המודל הסקנדינבי שבו יש מועצה לאומית לחינוך שקובעת חמישה-שישה נושאי לימוד עיקריים שעליהם נבחנים. מי שמנהל בפועל את המערכת זה הרשות המקומית.
"מה שאני אומר, זה שאין סיכוי למערכת כמו שהיא מתנהלת עכשיו. אז נכון, היא עובדת והיא שורדת. אבל אין לה סיכוי לבצע את הרפורמה ההכרחית שנדרשת כדי לעלות ממקום 40 למקום 10 בעולם בהישגים הלימודיים".
רק המשכורות לפקידים זאת הבעיה?
"כן. צריך להעביר את המשאבים מהמטה לשטח. 90 אחוזים מתקציב משרד החינוך הולך למשכורות. דוח ועדת דוברת קבע ש-17 אחוזים מתקציב משרד החינוך הולך למטרות שאינן תורמות לחינוך. מדובר בשני מיליארד שקלים שהולכים לאנשים שכלל לא תורמים.
"אם היית חותך את היבלת המיותרת הזו, היית מוסיף כל שנה שני מיליארד שקלים. אתה יודע כמה כיתות אתה יכול לפתוח בסכום הזה? כמה בעיות פוליטיות היית פותר במזרח ירושלים?".
אבל ככל שמדובר בהפרטת מערכת החינוך, כפי שאתה עשית ב"חברותא", קיים חשש שאחד השירותים הבסיסיים ביותר יינתן בכסף?
"אני סוציאליסט, ואני מאמין בחובתה של המדינה לספק חינוך איכותי ושוויוני לכל הילדים מגיל שלוש עד 18. חוק חינוך חובה נחקק בשנת 1956, אבל מעשית המדינה לא מספקת את התוצר הזה בצורה שוויונית. יש פערים גדולים מאוד בחינוך. החינוך ההתיישבותי הוא יותר טוב מאשר בפריפריה. המועצות האיזוריות מתנהלות בצורה עצמאית בתחום החינוך ויודעות לעשות את זה. הבעיה היא בפריפריה, שם יש מצוקה".
אלוני לא היה הראשון שפשט את המדים והחל לשמש כמנהל מוסד חינוכי. קדמו לו ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, שהשתחרר מחיל האוויר בדרגת תא"ל, וראש עיריית רעננה, נחום חופרי, שהשתחרר בדרגת אל"מ בחיל האוויר וניהל לאחר שחרורו מצה"ל את תיכון אוסטרובסקי בעירו.
"אנחנו אנשים משימתיים, מדידים, שמציבים יעדים ועומדים בהם", מסביר אלוני את המעבר מעמדת המפקד לתפקיד המנהל.
ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודה שלך כמנהל?
"בשלוש השנים שבהן ניהלתי את הגימנסיה, גבר הביקוש לבית הספר ומספר התלמידים עלה. אפילו זכינו בתחרויות בינלאומיות".
מה העקרונות שהבאת לבית הספר?
"העיקרון הבסיסי היה מצוינות. אני קידמתי מורים בהתאם להישגים והעבודה שלהם, ולא על פי הוותק או הקירבה לארגון המורים. הגעתי לעימותים מאוד קשים עם המורים. קיבלתי את התפקיד מרון חולדאי שעשה עבודה מדהימה.
"בין הכיתות ט' ל-י', 30 אחוזים מהתלמידים עפו מבית ספר כי הם לא התאימו לסטנדרט של הבגרויות. עצרתי את זה מיד ויצרתי רצף של שש שנים. כשעזבתי את הגימנסיה, החזירו את המצב של חטיבת ביניים ותיכון כי המצב הזה התאים לארגון המורים.
"גם כשציינתי לשבח מורות מצטיינות, חלק מהמורות הוותיקות ראה בזה כפגיעה במעמד שלהן. אני תגמלתי מורות מצוינות בכסף, והעובדים הוותיקים הגיבו רע מאוד. ארגון המורים לא אהב את זה.
"המערכות האלה משדרות בינוניות. מה שהן אומרות זה 'תהיה במיינסטרים, אל תפרוץ קדימה'. אלמלא כספים שאני גייסתי, לא הייתי מביא את בית הספר לזכיות באליפות העולם ברובוטיקה".
אחיך, נמרוד, הוא פרופ' לחינוך. התייעצת איתו על כך?
"נמרוד בא מתחום הפדגוגיה (מדע ההוראה), לא מתחום הניהול. אחת הבעיות בחינוך היא שלא מכשירים את מנהלי בית הספר כמנהלים, אלא הם נשארים במעמד מורים בכירים. חולדאי ואני באנו מהצבא בלי תעודת הוראה.
"חברי נחום חופרי אומר שמי שמנהל בית ספר, חייב לעבור דרך מסלול של הכשרה. לי לא היה לי זמן לעשות הכשרה בהוראה, ולמרות זאת הגעתי להישגים גבוהים. כשחולדאי נכנס לגימנסיה, המפקח של משרד החינוך התפטר מתפקידו כי הוא לא הסכים לעבוד מול בית ספר שהמנהל שלו לא מורה".
אלוני זכה לפרסום בזכות הישגיו החינוכיים ובזכות היבחרו לראשות המועצה. אך כמי שנולד למשפחה פוליטית, הוא חי בצל הפרסום הציבורי עוד מצעירותו.
כבנם של שולמית אלוני, שייסדה את התנועה לזכויות האדם ולימים נבחרה לכנסת בתנועת רצ, ושל ראובן אלוני, שייסד את מינהל מקרקעי ישראל – אלוני ספג מינקות לא מעט אידיאולוגיה פוליטית. בניגוד לאמו ולאחיו, היוצאים השכם והערב בביקורות נוקבות כלפי המדינה, דרור מתון יותר בדעותיו הפוליטיות.
"אם אתה שואל אותי את השאלה אם מבצע עופרת יצוקה היה במקום, אז אני חושב שכן. היה צריך לעצור את הטרוף שהיה", אומר אלוני. "כל העולם המערבי מתעמת עם האסלאם הקיצוני ומסתכל על מה שקורה אצלנו כי העם הפלסטיני נתפס כיותר מסכן. אני לא בטוח שהעם הפלסטיני יכול לחיות במדינה משלו כי עצם קיום המאבק נגדנו מאחד אותו".
אז מה, להמשיך במדיניות כיבוש השטחים?
"אני בעד הפרדה חד צדדית. שהם ינהלו את העניינים. אבל בגלל התנועות ההתיישבותיות ביהודה ושומרון, האוכלוסיות היהודית והפלסטיניות יותר מדי מעורבות זו בזו. לדעתי, בציונות הלאומית יותר מדי סומכים על אלוהים, אבל אלוהים לא כל כך מתעניין בעימות בין היהודים לפלסטינים.
"הפתרון הוא הפרדה חד צדדית והקמת שתי מדינות לשני עמים. אם אז הם יעשו בעיות, אז להיכנס בהם. אני לא רוצה שהאופי של מדינת ישראל יהיה של מדינה ערבית מוסלמית. אני מעדיף להיות מדינה דמוקרטית יהודית, עם מיעוט ערבי קטן".
זה מפתיע לשמוע אותך אומר את הדברים האלה. אחיך אודי תומך במדינה דו לאומית.
"אחי אודי הוא אנרכיסט. אני מסתייג מדעותיו וממעשיו, אבל זו זכותו. אנחנו לא מקיימים על זה דיונים כשאנחנו נפגשים כדי לא להגיע לעימותים בינינו. הוא יודע את דעתי, ואני את דעתו. אני אדם פרגמטי יותר".
גם אמא שלך הביעה דעות די קיצוניות בנוגע למדינה. היא הגדירה את ההתנהלות שלנו בשטחים כפשיסטית.
"כבר הרבה שנים שאמא שלי מיואשת מהמצב. ככל שאדם לא יכול להשפיע, כך עומק התסכול שלו גדול יותר. כשהיא הייתה מעורבת בפוליטיקה, הייתה לה במה להשפיע ולשכנע את הציבור. היום אין לה את הבמה הזאת, אז הלבה בוערת בה בעוצמות גדולות".
ומה אתה אומר לה על הדברים שלה?
"אני לא קורא את הראיונות של אמא, אבל אני הרבה פעמים מבקר אותה. יש לנו תפישות וגישות שונות לחיים. אני בא ממקום של עשייה, היא באה ממקום של דיבורים. כשהיא הייתה שרת התקשורת, היא עשתה דברים מדהימים. התקופה שבה היא הייתה שרת החינוך, הייתה תקופת הזוהר של המשרד. אבל יוסי שריד וחבריו ניצלו הזדמנות וחולשה של יצחק רבין באותה עת וגרמו לפיטוריה".
היא הודחה בגלל הלחץ של המפלגות החרדיות.
"אבל החרדים לא מעניינים אותי. הם לא היו איתה במפלגה. החברים שלה במפלגה היו צריכים לעמוד לימינה ויהיה מה. אני מחפש נאמנות".
אני מביט עליך ועל האחים שלך. כל אחד מכם זכה להישגים בתחומו. זה משהו שבא מהבית?
"אמא שלי הייתה עסוקה מאוד. זה לא בית שהיה בו אוכל בצהריים. ההורים שלי אנשי ציבור, הם היו מעט מאוד בבית ועבדו קשה מאוד. זה הפך אותנו לילדים עצמאיים. גדלנו בבית עם ספרים, בית ששוחחו בו, בית שעודד עצמאות. תמיד אמרו לנו, 'אם יש לך שאלה לך למילון ותמצא את התשובה'".
זה גם היה בית פוליטי מאוד.
"להורים שלי יש זכויות מאוד גדולות במדינה הזאת, אבל הם ראו איך המדינה הזאת מתפרקת מהנכסים והערכים שלה. אמא הייתה אידאליסטית ולוחמת, ולכן היא הלכה לתכניות רדיו, לכנסת ולממשלה. היא הייתה פורצת דרך בכל התחום של זכויות אדם".
היו גם מקרים שבהם נתקלת בעוינות בגלל דעותיה?
"לא. אנשים תמיד העריכו אותה. כשאני פוגש היום אנשי חינוך, הם אומרים שמעולם לא היה שר חינוך קשוב ושוויוני כמו שולה אלוני. היום בשביל לקבל כיתה צריך להתחנן, ובסוף רוצים שנזכור מי נתן לנו את זה.
"אצל שולה אלוני איפה שיש ילדים, היא דאגה שהם יקבלו מה שמגיע להם ולא משנה אם הם חובשים כיפה שחורה או כיפה סרוגה, או לא חובשים כיפה בכלל. אצלה היה הערך של שוויוניות".
אתה רואה את עצמך הולך בדרכה של אמך ופונה לפוליטיקה הארצית?
"הפוליטיקה דוחה אותי. אני כרגע ראש מועצת כפר שמריהו. אני נהנה מאוד ותורם הרבה מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם