ראשי » מקומי » צפוןגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

שריד פותח שנה: "משטרת המחשבות היא תופעה מפחידה"

עם פתיחת שנת הלימודים, משרטט שר החינוך לשעבר והמורה בהווה יוסי שריד את פניה הלא מחמיאות של מערכת החינוך: מחוסר יכולת התלמידים להתנסח, דרך רמת המורים ועד להשתכרות הנוער במסעות לפולין. ככה זה כשכבר 10 שנים רק מקצצים

היו כמה שרי חינוך שהשאירו את חותמם לטוב או לרע על מערכת החינוך והתודעה הציבורית. אבל לא היו רבים שהצליחו לעשות זאת בשנה אחת בלבד של כהונה, כפי שעשה יוסי שריד, שהיה שר חינוך שנוי במחלוקת, שהצליח בזמן קצר של כהונה בתפקיד להשאיר אחריו שובל של סערות.

גם כשפרש מהכנסת, במקום לפנות לעולם העסקים, כפי שעשו רבים מעמיתיו בפוליטיקה, בחר ללכת ללמד אזרחות בבתי ספר בקריית שמונה ושדרות.

"מאז שנהייתי פנוי, נהייתי עסוק מאוד", מתאר שריד בן ה-70 בחיוך את חמש השנים שחלפו מאז החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים, "עוד לא הצלחתי להשתעמם לרגע".

בתקופה זו הספיק שריד להוציא ארבעה ספרים, האחרון, ביניהם "שירים אחרי" שיצא השבוע. אחרי שבילה כמה שנים בלימוד אזרחות כשהוא מתגורר בצפון הארץ,

חזר בשנתיים האחרונות למרכז, אבל ממשיך בתחום ההוראה, כשהוא מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לדבריו, החוויה שלו בפריפריות לא נתנה לו הרבה סיבות לאופטימיות. אין לו ספק שערי הפריפריה ממשיכות לסבול מקיפוח: "ברור לי שעדיין המקומות הפחות חזקים מקבלים פחות. צריך העדפה מתקנת שעדיין אין אותה".

מה הדבר שהכי כאב לך לגלות בקרב התלמידים כשנכנסת ללמד בכיתות בשנים האחרונות?
"לימדתי במקומות שונים, חלקם כאלו שנחשבים ללא קלים במיוחד. רמת התלמידים לא מעוררת בי התלהבות, בלשון המעטה. הבעיה העיקרית היא בעיית הניסוח. התלמידים מתקשים לנסח משפט שיש לו ראש ויש לו זנב. זה מה שמדכדך אותי בדרך כלל, שאנשים מתקשים להביע את מחשבתם, בהנחה שיש להם כזו".

האם לדעתך חוסר השוויוניות בחברה שלנו בא לידי ביטוי בעיקר במערכת החינוך?
"לפחות יש לנו משהו שאנחנו הראשונים בו, ישראל היא המדינה המובילה ב-OECD (ארגון המדינות המפותחות) בפערים החברתיים. כמובן שהדברים האלה באים לידי ביטוי גם במערכת החינוך.

"הרי מערכת החינוך ניזונה משלושה צינורות: צינור אחד הוא תקציב המדינה, צינור שני הוא תקציב הרשויות המקומיות והצינור השלישי הוא תקציב ההורים. בשלושת הצינורות האלו, המקומות הפחות חזקים מקבלים פחות כסף, לכן הקיפוח הוא קיפוח משולש".

כשר חינוך, הציב לעצמו שריד בראש רשימת המטלות את נושא צמצום הפערים בחינוך בין ילדי הפריפריה לאלו שבערים הגדולות והמרכזיות. "כשהגעתי למשרד החינוך רציתי קודם כל להשוות את סרגל ההקצבות במשרד החינוך, שהיה סרגל מעוות לחלוטין. ניסיתי להשוות אותו לכל ילד.

"כל האזרחים שווים, לא כל שכן כל הילדים שווים, והייתי 'עיוור ילדים'. כל הילדים בעיניי הם אותם ילדים, לא חשוב אם הם חילוניים או דתיים, ערבים או יהודים, שחורים או לבנים, ואני חושב שדי הצלחתי להשוות את הסרגל", אומר שריד בסיפוק.

"אבל לא מספיק להשוות את הסרגל, צריך גם לתת יותר לאלו שיש להם צרכים מיוחדים. מי שידו משגת, יכול להיות שלפחות לפרק זמן מסוים יכול להסתדר בפחות. אני חושב שבזמן שהייתי שר חינוך המקומות המוחלשים והפריפריה התחזקו והרגישו בזה. אני חושב שהם העריכו את המאמץ. לא במקרה, כשהייתי צריך לעזוב, אז הם היו המצטערים העיקריים, שניסו להעביר את רוע הגזירה".

מה היו ההחמצות הגדולות שלך כשר חינוך?
"הזמן הקצר שהייתי במשרד לא אפשר להרבה תוכניות טובות לצאת אל הפועל. לא זו בלבד, אלא שכשלימור לבנת ירשה אותי, אז היא חשבה שכל מה שהוא מבית מדרשו של שריד ראוי שיבוטל, ולא צריך אפילו לבחון אותו לגופו של עניין. לכן ראיתי כמה וכמה ממעשי ידיי טובעים בים.

"אני חושב שהייתה אז שעת כושר להרים את החינוך, והייתה רוח אחרת במחנה, אך לצערי הרב ההזדמנות הזו הוחמצה, גם בגלל החלטות של לבנת".

כאמור, הייתה כהונתו של שריד כשר חינוך קצרה במיוחד, שנה אחת בלבד. לאחר שנה בממשלתו של אהוד ברק, פרשה מפלגת מרצ בהנהגתו של שריד מהממשלה עקב מחלוקת קשה בין שריד לסגנו במשרד החינוך, משולם נהרי מש"ס.

הקרע נוצר סביב סוגיית תקצוב מערכת החינוך של ש"ס. אלא שלמרות הקדנציה החטופה, הספיק שריד להקים את ועדת וינוגרד, שבחנה את נושא שכר הלימוד בהשכלה הגבוהה. הוועדה קבעה כי יש להפחית את שכר הלימוד ב- 50 אחוז. מסקנות הוועדה מעולם לא יושמו, אבל שריד לא רואה זאת כהחמצה שלו:

"הממשלה בתקופתי אימצה את המסקנות, וכשנכנסה ממשלה חדשה בראשות שרון הכל ירד לטמיון. אני חושב שזה חבל, כי אף פעם לא הבנתי מדוע סטודנט ישראלי שמשרת בצבא שלוש שנים לפחות צריך לשלם שכר לימוד גבוה יותר מעמיתיו באירופה".

במסגרת התוכנית להצלת ההשכלה הגבוהה שיזם שר החינוך גדעון סער, הוחלט לפני כשבועיים להוסיף בשש השנים הקרובות כ- 7.5 מיליארד שקלים לתקציב ההשכלה הגבוהה. בעוד רבים, בהם אפילו פקידי האוצר, מיהרו לטפוח על שכמו של סער, שריד ממהר לצנן את ההתלהבות:

"צריך להתייחס לתוספת בעירבון מוגבל", הוא מסביר. "מדברים על עשר השנים האחרונות כשנים בהן קוצצו התקציבים, כך שבעצם השנה האחרונה שבה לא היה קיצוץ היא השנה בה אני הייתי שר החינוך. אני לא בטוח שהתוספת העכשווית מחזירה את המצב לקדמותו, לכן יכול להיות שמדובר בסטאטוס קוו אנטי, כלומר מה שהיה בתקופתי הוא מה שהווה".

לאן אתה היית מפנה את תוספת התקציב לאוניברסיטאות?
"יש במוסדות להשכלה גבוהה מחסור בדם חדש. המוסדות מתנוונים, אין תקנים, אין עתודות, דורות חדשים לא יכלו להיקלט שם, וכל דבר שמתנוון סופו להירקב. כשמדובר בחינוך והשכלה, על אחת כמה וכמה. אני הייתי מנסה לוודא שעכשיו מחזור הדם של ההשכלה הגבוהה יהיה סדיר יותר, ויהיו פחות 'קרישי דם' בתוך המחזור, כי אפילו קריש קטן יכול להרוג אותך".

כשר החינוך הספיק שריד לעורר לא מעט סערות. אחת שזכורה במיוחד הייתה ההחלטה להכניס לתוכנית הלימודים בבתי הספר היהודים כמה משיריו של מחמוד דרוויש, מי שנחשב למשורר הלאומי של העם הפלסטיני.

המהלך, מיותר לציין, עורר את זעמם של חוגי הימין והביא אף להגשת הצעת אי-אמון נגד הממשלה. גם עשר שנים אחרי ההחלטה, שריד משוכנע שמדובר בהצעה שלא באה לעורר הדים או לתפוס כותרות אלא צעד מתבקש:

"יום אחד שוחחתי עם מחמוד דרוויש והוא סיפר לי כמה הוא שמח שבבית הספר בו למד לימדו אותו ביאליק, כי דרך ביאליק הוא הצליח להכיר אותנו, היהודים, יותר טוב. אז חשבתי, רגע, אם תלמיד ערבי יכול ללמוד ביאליק וטוב שהוא לומד ביאליק, מדוע תלמיד יהודי לא ילמד כמה שירים של המשורר הלאומי הפלסטיני?

"הרי אנחנו רוצים להתקרב ולהכיר טוב יותר את האזרחים שחיים איתנו. אנחנו הרי אומרים תמיד שאנחנו לא רוצים לבנות סביבנו חומה. כך שאני חושב שזה דבר מחויב במציאות ונכון לעשות.

"רק אנשים מוכי פרנויה וקסנופוביה (שונאי זרים ש.ג.) חושבים שאם נלמד שלושה שירים של דרוויש יתרחש חורבן בית שלישי. אני לא יודע למה תמיד הפטריוטים הכי גדולים הם כל-כך מוגי לב. כל דבר נראה להם כאיום קיומי על הזהות שלהם".

בכלל, שריד, מבחינתו, היה נותן חופש מחשבה והבעה בבתי הספר, בעיקר למורים. הוא מודה היום, שאם הוא היה מקבל לידיו שוב את מושכות החינוך, זה היה הצעד הראשון שהיה עושה: "כל התופעה הזו של משטרת דעות ומחשבות, שהולכת ומתפשטת היום בארץ, זו תופעה מאוד מפחידה. שר החינוך במקרה הטוב עומד מנגד, ובמקרה הרע משתתף בפעילות המשטרתית הזאת.

"הדבר הראשון שהייתי עושה זה מפזר את כל המשטרה הזאת. הייתי משחרר את המערכת מכל הכבלים שכבלו אותה, מאז שעזבתי, שכתוצאה מהם בית הספר הפך למקום הכי סטרילי בארץ והמורה הישראלי הפך לאילם של החברה הישראלית.

"הרי בית ספר צריך להיות מקום אידיאלי לשיח פתוח, מאיר, מעורר, אבל בעצם היום המורים והמנהלים מפחדים מהצל של עצמם. אם הם יגידו משהו לא מקובל, שלא נמצא בתוך הקונצנזוס באורח מלא, אז יכול להיות שיהיה מישהו שיעיר להם, ואולי אף לא יסתפק בהערה בלבד.

"אני חושב שצריך לחזור ולטעת את עץ הדעת, טוב ורע, בחצר בית הספר. לא יכול להיות שהמקום שנועד לדיאלוג הכי חשוב בחברה הישראלית הפך להיות המקום הכי מעוקר ומסורס".

ואיך משנים את זה?
"צריך לתת למורים הרגשה שהם ריבוניים ושסומכים עליהם. שר חינוך אוהב מורים? צריך שזו תהיה התחושה, שגם אם הם שוגים, לא כלו כל הקיצין. גם אם הם לא מסכימים עם שר החינוך, זכותם להביע את דעתם".

למרות הביקורת שלו על גדעון סער בנושא זה, שריד דווקא מרוצה יחסית מפועלו והתנהלותו של שר החינוך: "אני מתרשם שהוא מתמסר לתפקידו כשר חינוך", מציין שריד לשבח את סער, ומיד נזכר בחיוך משועשע בסיפור שקרה לו בממשלתו של ברק:

"פעם, באיזושהי קונסטלציה, ברק כל כך רצה שאני אעזוב את משרד החינוך, אז הוא הציע לי להיות שר החוץ במקום דוד לוי שהתפטר. שר חוץ זה כאילו יותר חשוב ונחשב משר חינוך. אבל אני אמרתי לו שישכח מזה, כי שרי חוץ יש בממשלה המון, בעצם כל השרים הם שרי חוץ. שר חינוך יש אחד וגם זה במקרה הטוב. גם כשיש שר חינוך, לכאורה, לא בטוח שהוא באמת קיים".

זה המשל של שריד והנמשל הוא סער: "על סער אני יכול לומר שהוא לפחות נוכח, ואני מתרשם שהוא מחויב לתפקידו. גם אם יש בינינו חילוקי דעות פדגוגיים, לפחות על פי מה שאני קורא אודותיו, זה בסדר, כי גדעון סער לא צריך להיות יוסי שריד, ואני לא גדעון סער".

מערכת החינוך של ישראל דורגה לאחרונה במקום ה-44 בעולם. בשנות השמונים, להבדיל, הייתה ישראל בעשירייה הראשונה. לפי שריד, ההידרדרות של מערכת החינוך בארץ היא פועל יוצא של אנשי החינוך שלה.

"קודם כל, חלק ניכר מן המורים הם מורים בעל כורחם, כי הם לא התקבלו ללימודים במקומות אחרים", מסביר שריד, "כאשר אדם מגיע לפרקו, הוא שוקל מה היה רוצה לעשות בחייו. מי שיודע כמה הוא עתיד להשתכר כמורה, יעדיף ללמוד רפואה, משפטים, מחשבים או מנהל עסקים. רק אם הוא לא מצליח להתקבל למקצועות הללו, הוא הולך ללמוד הוראה. כנראה שיש כאן מציאות של סלקציה שלילית.

"ברור לגמרי שמורים בינוניים מעמידים תלמידים בינוניים, במקרה הטוב. הרי אי אפשר לצפות למשהו אחר. יש מקרים יוצאי דופן, שאני מכיר באופן אישי, של אנשים שהולכים ללמוד הוראה מתוך איזושהי שליחות, אבל זהו קומץ בלבד".

מה עוד גורם למצבה הקשה של מערכת החינוך?
"כיום ישראל חברה ב-OECD, וכולם מאוד מתפארים בזה, אבל המורה הישראלי משתכר מחצית מעמיתיו במדינות האחרות שנכללות ב-OECD. נו, אם הוא משתכר חצי, אז אנחנו גם מקבלים חצי".

האם לדעתך יבוא יום בו מקצוע ההוראה ושכר המורה בישראל יהיו מכובדים יותר?
"השינוי עשוי לקרות אם מקצוע ההוראה יהפוך ביום מן הימים לבר תחרות, נניח כמו בפינלנד, שם יש יותר מועמדים להוראה ממקומות תעסוקה למורים. שם מקבלים מורים שהם לפחות בעלי תואר שני, רצוי תואר שלישי והמשכורת גבוהה באופן יחסי. לכן לא פלא שהפינים בדרך כלל מדורגים במקומות הראשונים בחינוך. אצלנו זה בכלל לא עומד על הפרק.

"זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין, לכן כנראה נגזר על מערכת החינוך לדשדש. זה לא אומר שאין מה לעשות, גם בלי קשר להעלאת שכר המורים. אבל כל הדברים האחרים שאפשר וצריך לעשות, הם בסופו של דבר תחליפים לדבר עצמו".

לטעמך, שרי החינוך לדורותיהם נרדמו בשמירה על מערכת החינוך?
"הם לא נרדמו בשמירה, כי מדברים על חינוך כל הזמן. העניין הוא שיש פער עמוק ובלתי נסבל בין הנאה דורשים לבין הנאה מקיימים. הרי כל ראשי הממשלה, כולל אהוד ברק שכיהן בתקופה בה הייתי שר חינוך, נשבעים אמונים לחינוך, אבל זה לא ממש מעניין אותם.

"ישנם דברים שמעניינים אותם יותר ויש פער אינסופי בין מה שאומרים למה שעושים. היו תקופות שחשבתי הלוואי שהם לא היו עושים בכלל, כי כאשר עשו, עשו את ההפך ממה שהתחייבו".

מתי עשו ההפך?
"בתקופת שרון, ביבי, לימור לבנת. הם עשו אך ורק ההפך ממה שצריך, רק קיצצו. היו כשישה עשר קיצוצים בארבע שנים, כלומר ארבעה קיצוצים בשנה. זה לא רק הקיצוצים, הם גם התייחסו לציבור המורים כאילו היה אויב העם. בנוסף לזה שקיצצו הם גם השפילו אותם. אז במציאות כזאת אתה אומר הלוואי שלא היו עושים".

שריד מאמין שהאלימות בבתי הספר וכל התחלואים במוסדות החינוך הם בין היתר תולדה של היחס הניתן לאנשי החינוך: "מערכת החינוך היא בסך הכל תבנית נוף הארץ. היא בבואה של כל מה שקורה בחברה הישראלית.

"כל התחלואים שיש בחברה קיימים בכל חלקיה, בין אם זה במערכת הביטחון, בין אם במערכת החינוך או כל מערכת אחרת. גם משלמים למורים כמה שמשלמים, גם מתייחסים אליהם כפי שמתייחסים, וגם מצפים מהם שהם יהיו הרופאים של כל התחלואים הלאומיים שלנו. זה קצת מוגזם לא? הכתפיים של המורים צרות מכדי לעמוד בכל המשימות הללו".

כיצד ניתן להילחם בתופעת האלימות ההולכת וגוברת בבתי הספר?
"אני לא בטוח שהיא גוברת. כל מקרה אלימות הוא כמובן מקרה שאסור היה לו לקרות, וזוכה לפרסום גדול, אבל אני לא מכיר נתונים על התגברות האלימות. חוץ מזה, היו כבר מדינות שהתמודדו עם תופעת האלימות בבתי הספר, ועשו זאת בצורה טובה.

"אמנם אנחנו חושבים שכולם צריכים ללמוד מאיתנו, אבל אנחנו יכולים ללמוד למשל מהבריטים, שהצליחו להוריד במידה ניכרת את האלימות בבתי הספר, כאשר הם הבינו שבאלימות חייבת לטפל הקהילה. בזה לא מטפלים במשרד החינוך. אבל אצלנו יש תרבות תלות. בכל עניין נושאים עיניים לירושלים, כי משם יבוא עזרנו.

"לא בכל דבר יבוא עזרנו מירושלים, ירושלים רחוקה. כל קהילה, אם היא מתייחסת ברצינות ובחומרה לאלימות בבתי הספר שלה, ובתי הספר שלה יקרים לה, אז שתאסוף את כל גורמי הקהילה הרלוונטיים, מראש העירייה ועד ההורים, המורים, התלמידים, השוטרים וכל גורם רלוונטי בקהילה, ויגמרו אומר להוריד את רמת האלימות. אם הם רציניים ולא רק מקטרים, כנראה שהם גם יצליחו במידה רבה".

ואולי התוכנית של גדעון סער להציב מצלמות פיקוח בבתי הספר תביא לצמצום של מקרי האלימות?
"אני לא מתלהב מזה במיוחד. מוכרחים להאמין בתלמידים, לשתף אותם, להפוך אותם לחלק אינטגראלי ומשפיע במערכת, והרי המצלמות האלה הן ביטוי של חוסר אמון וחשדנות".

אגב חוסר אמון, האם היית אוסר הכנסת מכשירים ניידים לבית הספר? הרי הניידים הפכו בשנים האחרונות לאמצעי להפצת סרטונים משפילים של תלמידים באינטרנט.
"על פי גישתי הפדגוגית, אני לא חסיד גדול של איסורים. אני גם לא מאמין שזו בעיה רצינית, אבל אם חושבים שהמכשירים הניידים בבית הספר מיותרים, אני מאמין בדרך של הסדר ושל שכנוע, ולא של איסורים".

שריד גם לא מתגלה כחובב נוסטלגיה, והקאמבק שעשה סער לקימה בפני המורים ולתלבושת האחידה לא מלהיב אותו, בלשון המעטה: "אני לא מחשיב גינונים וכל מיני ריטואלים חיצוניים. קודם כל, תלבושת אחידה זה בסדר, אין לי שום בעיה עם זה, אם כי תלבושת אחידה זה סוג של זיוף, כי אחד יבוא בתלבושת אחידה כזאת והשני יבוא בתלבושת אחידה ממותגת. זה גם כן סוג של העמדת פנים, אבל אין לי התנגדות עקרונית לתלבושת אחידה.

"לגבי הקימה בפני המורה, אני למדתי בבתי ספר שקמים בפני המורה, ובעיקר בבתי ספר שאין קמים בפני המורה. בתי הספר שלא קמו בפני המורים היו יותר מוצלחים מכל בחינה שהיא". 

אילו מקצועות אתה חושב שצריך לתגבר בבתי הספר?
"את כל המקצועות צריך לתגבר. הבעיה היא שבכל פעם שמתגברים איזשהו מקצוע, זה בא על חשבון מקצוע אחר. לכן, כשמוסיפים עוד ועוד שעות לימודי יהדות אני מיד שואל את עצמי ממה גרעו? זה מזכיר את סיפור השמיכה, כשאתה מכסה את הרגליים, אתה חושף את הראש, ולהפך".

שריד מוסיף ועוקץ: "אגב, אני חושב שהתלמידים בישראל מתמצאים ביהדות יותר מכל מקצוע אחר".

יוסי שריד הוא דור שני לניצולי שואה. לא רבים יודעים ששם משפחתו של שריד עוברת על ידי אביו יעקב, שלאחר שגילה כי בני משפחת שניידר, משפחתו, נספו כולם בשואה, בחר בשם המשפחה שריד.

אולי גם בגלל זה כל נושא נסיעות התיכוניסטים לפולין מעסיק את שריד. התופעה שהולכת ומתרחבת ובה חלק מבני הנוער המגיעים לפולין שותים לשוכרה והולכים למועדונים, מעשים הלא קשורים בעליל למפעל זיכרון השואה, מקוממת אותו.

"לפעמים יש בזה משהו שנגוע בזילות השואה. זה הפך להיות טיול מארץ הטיולים. זה יכול להיות טיול לשווייץ, או טיול לנורווגיה, וזה יכול להיות גם טיול למחנות הריכוז. ישנה גם בעיה של עלויות. אם תלמיד אחד צריך להישאר בארץ, כי יד הוריו אינה משגת לממן את הנסיעה שהופכת בכל שנה ליקרה יותר ויותר, אז כל הסיור הזה פסול בעיניי. עניין ההכנה לקראת המפגש המיוחד הזה, גם הוא ראוי לעבור שינוי".

מה יכולים לעשות במשרד החינוך, בכדי לשנות את הלך הרוח של הנסיעות לפולין?
"כשר חינוך תמכתי בנסיעות לפולין, אם כי היו לי לבטים, אולי לעצור את זה ולבחון הכל מחדש, אבל לא עשיתי את זה. כיום, אני חושב שצריך לעצור את הנסיעות, באופן זמני, לבחינה מחודשת".

יוסי שריד נולד והתחנך ברחובות, אך לדבריו המורים שעיצבו אותו היו מבית, שני הוריו, דובה ויעקב שהיו שניהם מורים, כשהאב הפך לימים למנכ"ל משרד החינוך. שתי אחיותיו של שריד גם הן פנו לעולם ההוראה.

"אני יכול לומר שהוריי הם מוריי, ומוריי הם הוריי, כי שניהם היו מורים. גם בבית הספר היסודי וגם בבית הספר התיכון היו לי מורים נפלאים, ואני לא אומר זאת בדיעבד. אני חשבתי שהם מורים נפלאים גם בזמן שהם לימדו אותי. זו לא חוכמה לומר זאת לאחר מעשה. מוריי היו ידענים ולמדנים גדולים ומסורים לילדים, לכן אני מרשה לעצמי להיות נוסטלגי בכל מה שקשור למוריי ומורותיי".

זכור לך רגע מכונן, כתלמיד בבית הספר, שהשפיע על חייך?
"אבא שלי היה מצניע לכת וראינו שלחברים שלנו יש דווקא די הרבה. פעם אמרנו לו: 'למה שלא תיתן שיעורים פרטיים וכך תרוויח הרבה יותר?'. הוא ענה שאם הוא יצטרך לתת שיעור פרטי אז הוא יצטרך לשלם לתלמיד כי זה אומר שהוא נכשל בלימודו. את זה אני רואה כצוואה חינוכית, פדגוגית, של אבא שלי, שהיה ממניחי אבן הפינה של החינוך העברי".

ולנושא אחר לגמרי, שנים רבות היית חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מה דעתך על פרשת מינוי הרמטכ"ל?
"תמיד רצו לחשוב שיש איים בודדים בחברה הישראלית ואני תמיד כפרתי בזה, ולכן הצבא לא יכול להיות טוב יותר מהחברה שמולידה אותו. כל נגיף שתוקף את החברה הישראלית בהכרח יתקוף גם את הצבא. פני הצבא כפני החברה".

הנגיף תקף את הצבא רק עכשיו, או כבר מזמן?
"תקף מזמן", משיב שריד וקורץ, "אבל למה לנו לדכדך את הקוראים שלנו לקראת ראש השנה? אם אני אספר להם סיפורים שצריכים להדאיג אותם, אז הם יצטרכו הרבה יותר דבש לראש השנה.

"אני רואה בסקרים, שהפופולאריות של הצבא ומפקדיו לא משתנה כתוצאה מהפרשה האחרונה, ואולי זה אפילו טוב, כי האזרחים המסכנים פה מוכרחים לסמוך על מישהו. אם לא כן, נותר להם לסמוך על אבינו שבשמיים. על הפוליטיקאים הם כבר לא יכולים לסמוך והמשענת האחרונה היא הצבא, אז מוכרחים להחזיק בה באין משענת אחרת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...