למה אנחנו בקושי מכירים את ח"כ רוברט אילטוב?

גם אחרי ארבע שנים בכנסת, רוברט אילטוב מנתניה הוא בגדר אלמוני. "אני לא מקבל חשיפה בגלל שחברי הכנסת דוברי הרוסית לא מגיעים לתקשורת", מתלונן מי שמכהן כיו"ר סיעת ישראל ביתנו. אז הנה עכשיו הבמה כולה שלו, גם כדי שיוכל להגיד מה דעתו על ליברמן

זיו גולדפישר | 7/9/2010 16:15

זו כבר הפכה להיות תופעה שגרתית בפוליטיקה הישראלית. איש ציבור כריזמטי מצליח לצבור אהדה רבה בציבור, להקים מפלגה ולעמוד בראשה, ולהפוך לכוח פוליטי משמעותי בכנסת. יחד איתו נכנסים לבית הנבחרים לא מעט אנשים אלמונים המתקשים להסתגל למעמדם כחברי כנסת.

חבר הכנסת רוברט אילטוב ובני משפחתו צילום: יוסי אלוני

זה קרה לרפול, זה קרה לטומי לפיד, וכך גם לרפי איתן. אך את השיא שבר אביגדור ליברמן, שהצליח להפוך בבחירות האחרונות את ישראל ביתנו למפלגה השלישית בגודלה בכנסת עם 15 מנדטים.

זה אולי לא יפתיע, אבל פרט לליברמן רוב חברי סיעתו נותרו אלמונים למדי. נכון, רבים מכירים את אנסטסיה מיכאלי ואורלי לוי, שתי דוגמניות ונשות תקשורת לשעבר, אך מי מכם יכול לדקלם את שמות יתר חברי הרשימה של ליברמן?

אחד "החיילים" שליברמן הכניס לכנסת הוא רוברט אילטוב, סגן ראש עיריית נתניה לשעבר, המשמש כיום כיו"ר סיעת ישראל ביתנו בכנסת וכממונה על אזור השרון מטעם המפלגה. למרות שהוא מכהן זו הקדנציה השנייה כפרלמנטר ולמרות שזו השנה הרביעית שלו בבית הנבחרים, מעטים מכירים את שמו.

בארכיון "מעריב" יש פחות מעשר ידיעות עליו. במנוע החיפוש גוגל יש פחות מ-350 אזכורים לשמו. נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה ראיתם אותו בתכנית טלוויזיה כלשהי, שמעתם את קולו או נתקלתם בחוק מהפכני שיזם. מאמץ כמעט אבוד מראש. "זה נכון שאני לא מקבל חשיפה", מודה השבוע אילטוב. "זה בגלל שחברי הכנסת דוברי הרוסית לא מגיעים לתקשורת".

אז על התקשורת הישראלית יש לו השגות, אבל את המנהיג של המפלגה שלו אילטוב מעריץ. הוא לא מוכן לשמוע אף לא מילת ביקורת אחת על ליברמן. "ברגע שיש לנו מנהיג, אנחנו לא מערערים על היכולות שלו", הוא מסביר על הדמוקרטיה הייחודית השוררת במפלגתו. "עם כל הכבוד לדמוקרטיה, יש גם סדר. לא כל אחד עושה מה שהוא רוצה".

לא רודף אחרי עיתונאים

אילטוב נולד לפני 39 שנים באוזבקיסטן. בהיותו בן 13 הוא עלה עם משפחתו היישר לנתניה. בנוסף לקשיי התאקלמות, אילטוב ומשפחתו נאלצו להתמודד עם קשיים נוספים. "אבא שלי היה עיוור ואמא שלי עבדה קשה מאוד. חיינו בשכונת עוני. מגיל צעיר עבדתי בגלידרייה. ההורים שלי נפרדו ונשארתי עם אבא. החיים שלי לא פשוטים".

למרות נקודת ההתחלה הבעייתית, ואולי בגללה, מגיל צעיר נשאב אילטוב לפעילות ציבורית. פעילותו הפוליטית החלה באמצע שנות התשעים. ביתו הפוליטי הראשון היה הליכוד, אולם בשנת 1997 הוא עבר למפלגת ישראל ביתנו, שבמסגרתה נבחר לראשונה למועצת עיריית נתניה.

כעבור שנתיים, בעקבות הפילוג במפלגה, הצטרף אילטוב למפלגת ישראל ביתנו. במהלך חברותו במועצת העירייה הוא אף כיהן כסגן ראש העירייה. ב-2006 נבחר

לכנסת. במהלך שנות כהונתו בבית המחוקקים, הוא שימש כיו"ר ועדת הכלכלה, יו"ר ועדת המשנה לקידום ולסיוע לתעשיות עתירות ידע והיה חבר בוועדות נוספות.

הוא הגיש 97 הצעות חוק, חלקן הזויות ונושאות שמות כגון "חוק הבטחת הכנסה תיקון – תשלום גמלה בעין באמצעות מזון"; "חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תיקון – קביעת גודל מזערי לאותיות בדוחות בנקאיים לאזרח ותיק"; וגולת הכותרת: "חוק לתיקון פקודת התעבורה - הצגת משך הזמן שנותר לאותות ברמזורים". גם הצעות החוק היצירתיות הללו לא ממש הפכו אותו לאורח של קבע באולפני הטלוויזיה.

"לדעתי, יש לי הרבה מאוד פרסום תקשורת בתחום הכלכלי, בעיקר בכל הנוגע להיי-טק", מנסה אילטוב לשבור את תדמית האנונימי. "בתחומים אחרים יש לי פעילות, אבל אני לא מקבל חשיפה".

צריך להודות, אתה כמעט לא מוכר בציבור.
"אבל הסיעה מתפקדת כראוי".

אני מדבר עליך, לא על המפלגה.
"אני עושה הרבה מאוד עבודה ויש לי פרסומים בעיתונות הכלכלית. יש לי הצעות חוק שזכו לפופולריות רבה. בקדנציה הקודמת קידמתי הצעת חוק לאיסור פרסום שם של חשוד. זה גרם למהומה בתקשורת הישראלית. האשימו אותי בדיקטטורה ובסתימת פיות. בסופו של דבר, השגתי את מה שרציתי. הגעתי להסכמה עם יו"ר מועצת העיתונות שהנושא הזה יוסדר".

ולמה הגשת את הצעה הזאת?
"זיהיתי באותה תקופה שהתקשורת מפרסמת שמות מבלי לתת דין וחשבון, ואחר כך אותו אדם צריך להצטדק ולהסביר את עצמו גם בתקשורת לאחר שהוא מזוכה. ואז גם כשמשחררים אותו מכל האישומים, הוא נשאר עדיין בחזקת אשם".

ההצעה שלך לא נובעת מהעוינות של ליברמן כלפי התקשורת, בעיקר בגלל הפרסומים על החקירות נגדו?
"לא. אין שום קשר לליברמן. הוא מקבל את החשיפה שלו. בהצעת החוק שלי יש חריגים. היא לא מתעסקת בפוליטיקאים".

אביגדור ליברמן צילום ארכיון: פלאש 90

אבל יתר ההצעות שלך הן, איך לומר בלשון המעטה, די מיותרות. בשביל מה אתה, כמחוקק, צריך לעסוק בזוטות כמו גודל האותיות בחוזים בבנקים, או בהצבת שעונים ליד רמזורים?
"ניסית פעם להסדיר משהו עם הבנק? המערכות הגדולות הכלכליות מתנהלות פעמים רבות באופן כוחני. אני יודע שלהרבה מאוד מבוגרים יש בעיות ראייה. אני רוצה שהבנקים יגידו: 'אנחנו מוכנים לכתוב חוזים באותיות סבירות שקשיש או פנסיונר יוכל לבוא ולקרוא את זה באופן אמיתי'. שלא יהיה בכתב קטן ושלא יראו שום דבר".

נגיד שאת זה אפשר להבין. אבל רמזורים זה לא בתחום טיפולו של משרד התחבורה?
"יש מדינות שהדבר הזה קיים. מה קרה, זה לא טוב? עד היום אף אחד לא עסק בזה, אז אני כן עוסק בזה".

תראה מה זה, אפילו כל הצעות החוק האלה לא הופכות אותך למוכר יותר.
"אני באתי לתת שירות לציבור. אני לא יכול להכריח עיתון לפרסם הצעות חוק שלי. אני לא נבחרתי מטעם התקשורת. אני לא צריך להוכיח לתקשורת שום דבר, אלא רק למצביעים שלי. גם אם התקשורת מצאה לנכון לא לסקר אותי, אני ממשיך לתפקד כרגיל. אני לא ארדוף אחרי אף עיתונאי. המטרה שלי היא לא להתפרסם".

אולי ההתעלמות ממך נובעת מהמוצא שלך, מכך שנולדת בברית המועצות?
"קח את חברי הכנסת ותשווה בין הרוסים לאחרים. אתה תראה את ההבדל. זאת עובדה, לא המצאתי כלום. אם הם היו מספיק מוכשרים להיכנס לכנסת, אז הם מוכשרים כמו כולם. הדובר שלי יכול להגיד כמה הוא דוחף אותי בתקשורת ופשוט הוא נכנס בקיר של התנגדות.

חבר הכנסת רוברט אילטוב צילום: יוסי אלוני

"אני יכול להגיד לך שכשהגשתי את ההצעה למנוע פרסום שם של חשוד, תקפו אותי וטענו שאני מייצג דיקטטורה. רמזו על ליברמן ועליי. אמרו שאנחנו בעד חינוך סובייטי כזה או אחר. זה היה ברור".

קח את אנסטסיה מיכאלי, חברתך לסיעה. היא זוכה לליטוף מהתקשורת, למרות מוצאה הרוסי.
"אנסטסיה הייתה כוכבת על ודוגמנית על עוד לפני שנכנסה לכנסת. היא תמיד הייתה סלבריטאית".

לאילטוב אין שום בעיה להיות חייל ממושמע של ליברמן. בתור שכזה, הוא נמנע מלהביע ביקורת על מנהיג מפלגתו. "התקשורת אוהבת לתקוף אותו ולהילחם בו", הוא מסביר את הדימוי הכוחני שיצא לשר החוץ. "היא אוהבת לשנוא אותו. כל מנהיג הוא אדם כוחני".

אני לא רואה אצלכם דיונים פומביים כמו שיש למשל במפלגת העבודה.
"זה ניהול נכון של מפלגה. ברגע שמפלגה בוחרת לעצמה את המנהיג, היא צריכה לעמוד מאחוריו, גם אם הוא עושה טעויות. בין אם הוא צודק או לא. כל זאת כדי שהמפלגה תמשיך לפעול ולקיים את ההבטחות לציבור".

איזה מין דמוקרטיה זאת?
"זאת דמוקרטיה. יש החלטה וכולם צריכים להתיישר לפיה. יש דירקטוריון, שם מקבלים החלטות ומקיימים אותן. תראה מה קורה במפלגת העבודה. הם מקבלים החלטה ואף אחד לא מחויב לה".
איזה דירקטוריון בדיוק מקבל את ההחלטות אצלכם? היחיד שמחליט הוא אביגדור ליברמן.
"אצלנו הכול דמוקרטי. הדברים מתקבלים על ידי הרוב".

נו, באמת. מישהו אצלכם מעז להגיד "לא" לליברמן?
"אין אצלנו מריבות. אנחנו מגיעים להסכמות. היה בזמנו ויכוח בסיעה. רוב החברים טענו שצריכים לתמוך בהצעה של מפלגה מסוימת. אני הערכתי שזו טעות. למרות שהייתי במיעוט, הצלחתי להוכיח שאני צודק וקיבלו את העמדה שלי".

תרשה לי להטיל ספק.
"כל משטר זה סוג של כוחניות. אי אפשר לנהל מדינה אחרת. למה יש משטרה? כדי לכופף את העם בכוח, אם יש משהו שהוא לא מתאים".

מדוע יש פחד מליברמן? זה נובע מהמוצא שלו?
"אני לא עשיתי ניתוח מעמיק בנושא. אני יכול להגיד לך שהעוינות כלפיו הופכת לאהדה בהרבה מאוד קבוצות בישראל. הראיה לכך היא תוצאות הבחירות האחרונות. לדעתי, בבחירות הקרובות האהדה אליו רק תגדל. אני חושב שהוא איש פרגמטי. למרות שלא מוצא חן בעיניו התהליך המדיני, והוא לא מאמין למילה אחת של הפלסטינים, הוא הודיע לנתניהו: 'לא אכשיל אותך במהלך שלך ותקבל ממני גיבוי'".

לצד פעילותו כמחוקק נמרץ וכיו"ר סיעה נאמן, פעל אילטוב רבות לסייע לבעלי אולמות אירועים שהוקמו על קרקע חקלאית בניגוד לחוק. הוא אף הצטרף לעתירה לבג"ץ שהגישו בעלי אולמות נגד צו הריסה שהוציא נגדם מינהל מקרקעי ישראל. "בהסכמה שבשתיקה הקימו 250 גני אירועים והתפתחה תעשייה שלמה סביבם", הוא מסביר את תמיכתו בעברייני הבנייה.

ומה לגבי שמירת החוק?
"יש עשרת אלפי בדואים שבנו שלא כדין. היום יש ועדות שמכשירות להם את הקרקע".

מה הקשר בין שני הדברים?
"אני הגשתי את העתירה כי בתעשייה הזו עובדים עשרת אלפים איש ומתפרנסים עוד עשרת אלפים אחרים. אם העסק הזה כבר קיים, אז תיתן להם לפעול. אל תהרוס אותם. הרי רבים מהם קיבלו היתרים. צריך להסדיר את הנושא. כרגע במקומות האלה אין ביטוח למי שמבלה בהם ויש מדיניות של איפה ואיפה. לאחד הורסים, לאחר לא. יש ציבור שלם שמתפרנס מזה".

אנסטסיה מיכאלי עם ספרים צילום: דוברות ישראל ביתנו

באחד הראיונות הבודדים שנערכו עמו, זמן קצר לאחר שנבחר לכנסת, הגדיר את עצמו אילטוב כצבר בעל מבטא רוסי. "אני חי בארץ יותר מאשר בכל מקום אחר", הוא מבהיר השבוע. "מגיל 13 אני כאן. זה שני שלישים מהחיים שלי. כאן למדתי, שירתי בצבא, למדתי בבית ספר להנדסאים של אוניברסיטת
תל-אביב. אני מכיר את המערכות והבירוקרטיה. לכן אני רואה את עצמי ישראלי לכל דבר".

ביקרת באוזבקיסטן מאז עלית לארץ?
"לפני ארבע שנים. אני ממש לא מתגעגע לשם. כל החברים שלי כאן. אני מרגיש את עצמי ישראלי לכל דבר".

אז אם אתה מרגיש כל כך ישראלי, למה פנית למפלגת עולים?
"הייתי חבר ליכוד כמה חודשים ופרשתי כי לא אהבתי את ההתנהלות שלהם. הכול שם אינטרסים. אם אתה לא מביא שם טונות של מתפקדים, אתה לא מסוגל לעשות שום דבר".

ובישראל ביתנו איך זה הולך?
"לא צריך להיות עשיר כדי להיות חבר כנסת. כל אחד יכול להיות".

בתנאי שליברמן רוצה אותך.
"אלה הסטיגמות הרגילות שאתם שומעים. יש לי פעילות ציבורית ענפה בנתניה, עוד לפני שנבחרתי לכנסת. יש לי את ההישגים שלי. אני לא יכול להגיד שאני מקורב לליברמן. עבדתי קשה כדי להגיע לאן שהגעתי, וליברמן העריך את מה שאני עושה. אם הייתי במפלגה אחרת, לא יכולתי להיות אפילו חבר מזכירות סניף כלשהו".

נתניה לא זזה בלי פיירברג

אילטוב מתגורר בנתניה עם אשתו אירינה וילדיו דוד בן התשע ואריאל בן השלושה חודשים. עד לפני ארבע שנים הוא התגורר בשכונת אזורים הנחשבת לשכונת מצוקה. דווקא בעירו הוא מוכר יחסית, בעיקר בזכות פעילותו במועצת העירייה. בשנת 1998, אותה שנה שבה נבחרה מרים פיירברג לראש העירייה, נבחר אילטוב לראשונה לתפקיד חבר מועצה.

בחושים פוליטיים מפותחים הוא מיהר לעמוד לצדה של ראש העירייה הטרייה, ואחריו נכנסו לקואליציה העירונית יתר הסיעות. כחבר קואליציה הוא היה ממונה על נושאי הקליטה ובהמשך על תיק התחבורה. "אני תמיד בקואליציה", הוא מסביר את תמיכתו בראש העירייה.

"את ההישגים האמיתיים אפשר לעשות רק בקואליציה. הרשימה שלנו הייתה הרשימה הראשונה שתמכה במרים. בגלל שהיינו כוח עולה באותה תקופה, גרמנו לכך שגם החרדים הצטרפו לקואליציה ותמכו באישה כראש העירייה".

היא ראש עירייה טובה לדעתך?
"כן. היא יודעת מה העיר צריכה ואיך היא צריכה להיראות. היא לא מהססת. אם היא החליטה שמשהו טוב לעיר, היא הולכת למטרה. לדוגמה, היא החליטה שלא לאפשר בניית דירות קטנות בעיר. הקואליציה, שהורכבה מנציגי עולים וחרדים, התנגדה לכך. ולמרות זאת, העבירו את ההחלטה".

יש כאלה שאומרים שהיא אישה כוחנית.
"כן. וזה מה שהעיר הזאת צריכה. כל מנהיג הוא כוחני, אחרת אי אפשר לבצע החלטות. 90 אחוז מהעוצמה במועצה נמצאת בידי ראש העירייה. אתה לא יכול לקבל החלטה בלעדיה. אל תשכח שבנתניה יש אוכלוסייה קשה. אם היא לא הייתה מנהלת את העיר בכוח, הכול היה מתפורר".

אתה מוצא קווים מקבילים בין פיירברג לליברמן בדרך הניהול?
"מרים יותר קשוחה מליברמן. אצלה אפילו האופוזיציה שותקת. היא מנהלת את העיר ולאופוזיציה אין מה לומר. אני מרוצה מאוד ממנה. ב-12 שנים היא הצליחה להביא את העיר הזאת ממצב קריסה למצב של הצלחה.

"אם תבחן את העיר לפני שפיירברג נבחרה, ואיך שהיא נראית היום ואיך דברים מתנהלים, זה ממש הבדלים של שמיים וארץ. והכול בזכות מרים וגם בזכות השותפות שלה. אני הייתי שותף להצלחה הזאת, כי קיבלנו את ההחלטות האסטרטגיות שהיום אנחנו רואים את הפירות שלהן. היום נעים לחיות בנתניה. לא כמו אז, שהיית מגיע לנתניה והסטיגמות היו חונקות אותך".

מרים פיירברג צילום: נאור רהב

אתה בקשר עם פיירברג?
"כן. אנחנו נפגשים מפעם לפעם. אני אוהב אותה, כי היא הצליחה להפוך את העיר למקום שאני רוצה לחיות בו. בזמן אחרון התחלנו להדק את היחסים בינינו כי נתניה היא עיר תיירות. ומשרד התיירות נמצא בידי ישראל ביתנו, ואני זה שצריך לעודד את פיתוח תשתיות התיירות כאן. עם חוף ים של 14 אלף מטר, מתבקש שיהיו פה לפחות 15 בתי מלון ברמה בין-לאומית".

אבל כשאומרים נתניה, גם עולה לראש מלחמת הכנופיות בין משפחת אברג'ל למשפחת אבוטבול.
"זאת לא מכה של העיר נתניה, זאת מכת מדינה. זה קורה גם בערים אחרות. יש עבריינים בכל מקום. לבוא ולהתמקד בנתניה כעיר פשע, זאת טעות. גרים כאן 210 אלף תושבים טובים של מדינת ישראל. זו העיר השביעית בגודלה בארץ. לא צריך לבוא ולהכפיש את העיר הזאת. יש פה משפחת פשע אחת או שתיים, וראשיהן יושבים בכלא".

לסיכום, איפה אתה רואה את עצמך בעתיד? אתה מצפה להתמנות לשר?
"אני הולך בדרך שלי. אני יודע שיש עליי ביקורת, אבל כשאתה בוחר להיות כוכב אתה צריך לדעת להיות מבוקר".

ואתה בדרך להיות כוכב?
"אני כוכב עולה".