מיהי תל-אביבית? יעל דיין מתארת את הקווים לדמותה
היא אחראית לגורלה, היא מוחה כשאכפת לה, ובעיקר-היא "לא שמה פות" על מה שאומרים וחושבים. סגנית ראש העירייה כותבת על התל-אביבית האולטימבטיבית
תל-אביבית היא בכל הצבעים והאמונות והנטיות, ובעיקר לא שמה פות על מה שאומרים וחושבים. השחרור להיות את, הנכונות לדבר בקול העצמי והאמיתי, חוסר הצורך להעמיד פנים ולזייף, ועם זאת להיות אכפתית ומגויסת.

יעל דיין צילום: ערן לם, יחצ
תל-אביבית יכולה להיות מטופחת או זרוקה, אבל היא תענה לגיוס אידאולוגי ותצעד ותמחה ותפגין כשאכפת לה, גם בנושאי סביבה, גם לשלום וגם לתרבות, כי היא בעיר שנתנה משכן אמת לנושאים האלה.
תל-אביבית היא שוויונית, היא תריב עם בעלה על הזכות להיות במטבח ולהוריד את הזבל, אבל לא תראה בזה חלוקה מראש של זכויות וחובות. האישה בתל אביב מרגישה מוגנת ושווה, תפנה קבוע למוסדות לבירור תלונות ורישום תגובות, היא מעורבת ודעתנית, אבל גם יודעת ליהנות מהעיר הזו.
תבכה בכיכר ביום הזיכרון
תל אביב יפו מאפשרת מרחב מחיה פלורליסטי, כולל הרפיה ופילטיס ויוגה ואופניים וסתם בית קפה אחרי העבודה, ללא הרגשת אשם. התל-אביבית היא פחות מקורבנת מאחרות, גם אם היא אם חד-הורית או דפוקת המערכת. היא מקבלת עידוד להיות אחראית לגורלה, לשדרג את מצבה, לומר לא כשצריך ולזרום באפיקים חדשים ולא שגרתיים.
היא תבכה בכיכר ביום הזיכרון, היא תקמוץ אגרופים נגד גירוש ילדי עובדים זרים, היא תכבד את השונה והאחרת, היא תהיה מכורה לים ולחוף כמושג בתפיסת המרחב, גם בלי החול ושמן השיזוף.
תל-אביבית לא חייבת לגור בתל אביב יפו, ולא כל מי שגרה כאן היא תל-אביבית לפי ההכללה הנדושה שציירתי.
יעל דיין (73) נולדה בנהלל וגרה ב-45 השנים האחרונות בתל אביב. חברת כנסת וסגנית ראש העירייה לשעבר. כיום יושבת ראש מועצת עיריית תל אביב.