דמות צבעונית: הכירו את "אלטון ג'ון ההרצלייני"
בהרצליה כולם מכירים את יאיר שבירו כבחור שמקפיד להתאים את צבע המשקפיים לצבע העניבה, שעון היד והנעליים. "יש כאלה שמסתכלים עליי בשוק", הוא מודה, ומגלה איזה צבע לא נכלל בתפריט שלו: "שחור אני לא אלבש לעולם. אני משאיר אותו לעורכי דין"
מדי בוקר, לפני צאתו לעבודה, שבירו מתאים בין אביזרי הלבוש. המשקפיים תואמים לעניבה, שתואמת לשעון. ממש כמו הזמר הבריטי הנודע. אלא שלהבדיל מסר אלטון שהפך את המשקפיים הביזאריים לסמלו המסחרי, שבירו בן ה-47, מנכ"ל חברת "זכוכית שבירו" שבהרצליה פיתוח, החל להרכיב משקפיים מסיבות רפואיות.
מהר מאוד הפך הכורח להרכיב משקפי ראייה לאורח חיים. כבר בביקורו הראשון בחנות האופטיקה הוא התאהב בפריט וקנה מיד שלושה זוגות בצבעים שונים.
אלטון ג'ון מעולם לא נזקק למשקפיים מבחינה רפואית. הוא רכש אין-ספור זוגות אך ורק כדי שיהיו סמלו המסחרי. כתבות רבות הוקדשו לתחביבו יוצא הדופן של אחד היוצרים הנחשבים בעולם, ויש המספרים כי מעולם הוא לא נראה בפומבי עם אותו זוג משקפיים.
מילא ג'ון, אבל מה מניע איש עסקים נכבד, המנהל מפעל זכוכית גדול עם קשרים חובקי עולם, לדפוק מדי יום הופעה חריגה על גבול הביזארית? הכול התחיל דווקא מהעניבות. "עד שנת 2003 הייתי נורא עסוק בתעשייה ואת רוב זמני ביליתי בין מכונות הייצור", מספר שבירו.
"מאז שמוניתי לתפקיד ניהול והתחלתי לקבוע יותר פגישות עסקים, זה נתן לי חשק להתלבש יפה. אז הגיעה גם העניבה הראשונה, ומשם זה עבר להתאמת צבעים עם המשקפיים, השעונים והנעליים. זה זרם לי באופן טבעי".
שבירו, שמזכיר במקצת בחיצוניותו את איש יחסי הציבור רני רהב, חותם מדי יום על עסקאות גדולות, מנהל חוזים שמנים ומייצר מוצרי זכוכית יוקרתיים כבר 20 שנה. מדי בוקר הוא ניגש לארון הבגדים, בוחר צבע של עניבה, שולף מהמגירה נעליים תואמות, ואחרי זה מתפנה להשלים את ההופעה עם משקפיים ושעון בצבע אחיד.
"יש בזה שיגעון מסוים", הוא מודה. "אני אוהב לחשוב על זה כמו על אהבה ולא שיגעון. זה נותן לי צבע לחיים, אנרגיות, חדשנות, תסיסה. אני לא רוצה להשתעמם".
ואיך השיגעון הזה התחיל?
"זה התחיל לפני עשר שנים. כתוצאה מבדיקת עיניים שגרתית, הבנתי פתאום שאני צריך משקפיים. מה לעשות, גם אני כנראה צריך זכוכית על העיניים. המספר היה נמוך ולא הצדיק משקפי ראייה רציניים ורשמיים, אז לקחתי את זה למקום אחר. אמרתי אם כבר משקפיים, אז לפחות שיהיו בסטייל. הלכתי לחנות והמבחר היה עצום. היו משקפים מכל המינים, הצבעים והגדלים. אז קניתי מיד דגמים בשלושה צבעים שונים, והשאר היסטוריה".
כמה זוגות משקפיים יש לך?
"עשרות".
ועניבות?
"מאות".
וכמה שעונים?
מחייך. "את זה אני לא אומר בעיתון, שלא יפרצו לי הביתה".
ונעליים?
"יש, בלי עין הרע".
ומה אשתך אומרת על הג'וק האופנתי הזה?
"אשתי מפרגנת, למרות שהיא זו שבדרך כלל גורפת את כל המחמאות על המראה החיצוני שלי. היא מתלבשת יותר יפה ממני ונראית צעירה. יש בינינו לפעמים מריבות על חדר הארונות. אני ממשיך להגדיל את האוספים שלי ולאט-לאט משתלט לה על חדר הארונות. צפוף לנו שם עם כל הפריטים, ואמרנו שבבית הבא אנחנו נעשה שני חדרי ארונות. אחד לי והשני לה".
מה התגובות שאתה מקבל מאנשים ברחוב?
"את צריכה להבין שאני כל יום מגיע בצבע אחר. היום אני אוהד הפועל ומחר אני אוהד מכבי. אנשים שמים לב ובכל מקום עוצרים אותי. יש כאלה שמעיפים עליי מבט מוזר. אני קולט שהם חושבים שאני רני רהב, ואני עובר הלאה. אבל בעיקר יש הרבה פרגון, מחמאות ושאלות על פריטים מסוימים. אני קונה דברים מיוחדים ולא סטנדרטיים. לכן לעתים הפריטים נראים די מוזרים".
אתה נהנה למשוך תשומת לב?
"לא יודע אם לומר שאני מושך תשומת לב, אבל כן. אני מרגיש כיף, נורא כיף. כשאני קם בבוקר ואני בוחר איזה יום יהיה היום, אני נותן לאינטואיציה שלי לבחור את הצבע. אני מתחיל מהעניבה והיא זאת שקובעת את המשך היום. כנראה שבכל זאת היה בי איזה רצון להתפרע, להיות קצת שונה ומיוחד".
יש צבע שלא אהוב עליך, שאין סיכוי שנראה אותך איתו?
לאחר מחשבה ארוכה, שבירו מתוודה: "אין ספק ששחור אני לא אלבש. לפחות בינתיים. אין לי משקפיים שחורים, אפילו לא עניבה שחורה. את השחור אני משאיר לעורכי הדין. אני לא רוצה להיות עורך דין. אני הולך ככה בשביל הפאן, בשביל הקריצה שבחיים.
"מה שלדעתי יפה הוא שגם הצבעוניות היא מאוד מסודרת. גם הצבעים ומה שנראה כלפי חוץ כהתפרעות, זה משהו לגמרי מסודר. אני לא אצבע את השער באדום, למשל. בכל הנושא הזה יש סדר מופתי".
בחירת הצבע היומי של אביזרי האופנה היא תורה בפני עצמה אצל שבירו. "אם אני בוחר אדום, זהו יום של קבלת החלטות, יום שבו אני יודע שאני הולך לעמוד במרכז של קבלת החלטות, יום עם המון סמכותיות. ירוק זה יום של הרבה יצירתיות. כשאני יודע שיש לי פרויקט מסובך זה היום הירוק שלי, ביום הזה אני מתפרע בקטע של העיצוב והאמנות".
לבן?
"לבן זה יום של חוזים. כשאני מרכיב משקפיים לבנים ועונד שעון לבן, זה יום שאני צריך להיפגש עם העורך דין שלי".
צהוב?
"צהוב זה היום של מכבי תל-אביב. אנחנו נותני חסות לקבוצת הכדורסל, וזה היום שבו אני עושה להם כבוד".
כתום?
"יום כתום הוא יום שאנטי, סתלבט. יום שאומר 'וואלה, עזבו אותי היום'.
"כשאני בוחר בצבע סגול-ורוד, אז בדרך כלל זה יום מעניין. יום עם המון ריכוז, יום שיש לי בו חיבור מושלם לצד הנשי שלי. אני רגיש לעובדים באותו יום, מי שרוצה בקשות לחופשה או לתוספת, זה היום. אני לא כועס על אף אחד ביום הזה".
ומה המשמעות של הצבע האפור?
"כשאני מרכיב משקפיים אפורים ועונב עניבה אפורה, אלה ימים רציניים שמזכירים לי נורא את החורף, ימים שאני פחות אוהב אותם. אחרונים חביבים הם הימים המוזהבים. אלה הימים שנורא מתאימים לאירועים, מסיבות ונשפים".
וזוהי כל התורה כולה. על רגל אחת, כמובן. עופר, אחיו של יאיר, שהוא האמן והמעצב מבין השניים, מנצל את ההזדמנות כדי להציג את המציאות נכוחה. "יאיר, יש לך שריטה קלה. אין ספק שזו שריטה, שריטה בזכוכית".
התאמת צבע העניבה למשקפיים היא רק חלק מהשגעונות של שבירו. האהבה הגדולה באמת שלו היא מכוניות ספורט. הוא חובב מכוניות מירוץ מכל הסוגים, וכאחד שחשבון הבנק שלו מרופד במאות אלפי שקלים, שבירו הרשה לעצמו לייבא לארץ יגואר ספורט נוצצת.
"אני חובב נלהב ביותר של מכוניות ספורט", הוא אומר בעיניים בורקות. "כמו כל דבר שיש לי, דאגתי שהרכב יהיה היחידי בארץ. הבאתי רכב מיוחד מאוד, רכב ספורט מסלולי, רכב מירוצים שעשו לו הסבה לכביש. הבאתי אותו מארצות הברית וכל ההרפתקה הזו עולה בהתאם".
הילדים שלך בטח מתלהבים לנסוע ברכב כזה שמושך תשומת לב.
"מזל שהרכב הוא משפחתי, אחרת לא הייתי יכול להסיע אותם. חמישה ילדים זה הרבה, וזו ממש חגיגה. אני לא משקיע בהם מספיק, כמו שאשתי אומרת, לא מבלה איתם מספיק וגם על זה אנשים תמהים. אנשים שואלים אותי: 'מה, יש לך חמישה ילדים?'".
ומה הקטע שלך עם מכבי תל-אביב בכדורסל?
"יש לנו קשר מצוין עם הקבוצה. הם אוהבים אותנו, ואנחנו אותם. זה כבר הפך למסורת: בכל שנה אנחנו חוגגים יחד את חג החנוכה פה בחנות. שמעון מזרחי מדליק נר וכל החבר'ה הגבוהים האלה באים לפה ודופקים סופגניות כאילו אין מחר".
ההופעות הביזארית של שבירו ואהבתו הגדולה למכוניות מירוץ, הן לא הדברים היחידים אצלו שגורמים להרמת גבות. למפעל הזכוכית, שהוא ואחיו הם בעליו, קוראים "שבירו".
"כולם שואלים אותנו על השם, והאמת שזה מדהים", מודה שבירו. "זהו השם המקורי. הוא לא שונה, לא עוברת ולא זז מילימטר. זה היה שמו של אבא מאז ומעולם. הוא היה ממוצא עיראקי ולמד זגגות מבעל מקצוע תל-אביבי ותיק. כילד, אני זוכר את אבא צועק ברחובות ומתקן חלונות שבורים".
האחים שבירו גדלו עם זכוכיות ביד. אביהם, רחמים, היה זגג כבר בגיל 15, ואת האהבה למקצוע הוא הוריש לילדיו. כיום הם מנהלים חברה המעסיקה 50 עובדים ועומדים לפתוח מספר סניפים חדשים ברחבי הארץ. רשימת הלקוחות שלהם כוללת את תאטרון הבימה, מוזיאון ישראל המחודש, קריית הממשלה ועוד רבים אחרים.
"חוויה בעלת משמעות שהיוותה ציון דרך עבורי הייתה לפני עשור", מספר שבירו. "פנה אלינו היזם ואיש העסקים דוד עזריאלי, לאחר שהוא קיבל החלטה שתוך 20 יום הוא מעוניין לפתוח את כל האגף המסחרי בקניון עזריאלי. הוא שאל אותנו אם אנחנו יכולים להירתם למשימה מהסוג הזה, שהמשמעות שלה היא לעבוד 24 שעות ביממה. זאת הייתה משימה כמעט דמיונית, ועמדנו בה. בתמורה הוא התחייב להצהיר עלינו כקבלני הבית של כל הנכסים שלו. הקניון נפתח בזמן. זה היה לא ייאמן".
בחודשים הקרובים ירימו האחים שבירו פרויקט משמעותי נוסף. בימים אלה הם נבחרו להיות אלה שיקימו בארץ את חנות הדגל של חברת 'אפל' העולמית. מדובר בסניף שייבנה בדמותה של החנות המפורסמת בניו יורק, שעשויה כולה זכוכית, קובייה אחת שלמה, ואשר מיליונים מבקרים בה מכל העולם. הסניף המתוכנן ייבנה במתחם הסינמה סיטי החדש בראשון-לציון.
"אלה חדשות טריות מאוד", מגלים האחים יאיר ועופר שבירו. "הדיו טרם יבשה על החוזה. אנחנו הולכים להקים את החנות של אפל בארץ, כפי שהיא קיימת בכל עיר גדולה בעולם. החנויות האלה מהוות מקום עלייה לרגל עבור כל המעצבים בעולם וכמובן עבור אזרחים רבים. זה הולך להיות משהו ענק".
ומה אחרי זה?
"השמיים הם הגבול. אני יכול להגיד לך שבבניין אמדוקס במומבאי שבהודו הציבו פסל זכוכית שאנחנו עיצבנו. בשיתוף עם אדריכל אמדוקס העולמי, עיצבנו גוש זכוכית מחליף צבעים שהפך להיות יצירת אמנות בקנה מידה עולמי. הכבוד הוא כולו שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם