לכבוד השנה החדשה: הייתי נותן לבאר שבע במתנה פארק מים
לו היה זוכה בטוטו או בלוטו, היה משה ניר נותן לבאר שבע במתנה פארק מים עירוני, על אדמת האיצטדיון העירוני הישן שיתפנה: "למה אני צריך לנסוע עד לשפיים, לממדיון או אפילו לאשקלונה? למה שבבירת ארץ הנגב לא תהיה מגלשת מים אחת לרפואה?"
ילדים, מטבעם, מתים על מים. על בריכה. אם אתה שכיר ממוצע או פחות מכך אין מצב שאתה יכול לעשות מנוי לבריכה. כי בבאר שבע, למרבה הצער, בריכה, בטח בשבת, יום המנוחה והמשפחה, היא מצרך של העשירים ('קאנטרי קלאב' או אוניברסיטה, ואפילו בית החייל ו'פרדייז' למעלה).
נשארנו, אולי, עם בריכה אחת עממית, לעיר שלמה בת 220 אלף תושבים, שאפשר ללכת אליה בשבת, מבלי שנצטרך להתחנן לכרטיס אורח מעובד מפעל כימי או מבלי שנצטרך להביא שני ערבים כי זה יקר – 'בית יציב'. בריכה קטנה וצפופה, שלא תמיד נשאר בה מקום.
אז קונים איזו בריכונת פלסטיק או גומי בחנות צעצועים, מנפחים ומנפחים, ממלאים דליים מהאמבטיה, מוציאים אותה למרפסת (למי שיש) ונותנים לילדים קצת להשתעשע. אבל גם כאן יש עכשיו בעיה. מהנדס העיר מזהיר מקריסה וממליץ להימנע מלהתקין בריכות על מרפסות. ראבק, מה עושים?
ים, אולי ים. הים קצת רחוק, איזה 45 דקות נסיעה, לרבים וטובים אין אוטו, הם בקושי מרוויחים שכר מינימום והתחבורה ציבורית לים נעלמה. פעם הייתה, כשהייתי קטן, לפני איזה 30 שנה, בטיוליות ובאוטובוסים שאספו אותנו עם הצידניות והסלים בשש וחצי בבוקר בשדרות הנשיאים. אחרי סיבוב איסוף בבאר שבע היינו יוצאים
להביא את הים לבאר שבע, כמו שרוצה ידידי הספורטיבי חיים זלקאי, זה לא מציאותי, אבל מה הבעיה להקים כאן פארק מים עירוני ענק לכלל האוכלוסייה? זה בהחלט בגדר האפשרי. הרי לא מדובר בלהזרים מים מאשקלון לים המלח בתעלות.
למה אני צריך לנסוע עד לשפיים, לממדיון, לימית 2,000, לנחשונית או אפילו לאשקלונה? למה שבעירי המתוקנת, מודל 2010, המטרופולין הרביעי בארץ (אחרי ירושלים, תל אביב וחיפה), בירת ארץ הנגב, לא תהיה לי מגלשת מים אחת לרפואה?
מדברים על פרויקטים מחוללי שינוי בעיר – על אמפיתיאטרון גדול, איצטדיון קטן, אגם ברבורים ובירבורים והרבה מיזמי מים נקודתיים בכיכרות העיר. אני משתומם, למה ואיך לא מכלילים גם פארק מים ומסתפקים בעוד בריכה פרטית רגילה (בשטח האיצטדיון החדש), שבטח תשרת את העשירון העליון בלבד.
אני רוצה לתת לבאר שבע במתנה, אילו זכיתי בטוטו או בלוטו (למרות שאני בכלל לא שולח), פארק מים עירוני בשטח ענק. לא סתם בריכה רגילה או שתיים, אלא מגלשות ישרות ומסובבות, פתוחות וסגורות, בריכת גלים, בריכות מקורות לפעוטות, לילדים ולמבוגרים מרבדי דשא גדולים, איזורי "קמפינג" שאפשר לעשות על האש (לא בשבת!), מגרשי טניס, כדורסל/קט רגל.
מרכז ספורט מימי שיפעל כל השנה ובחודשי הקיץ עד חצות, שיעסיק את בני הנוער המשועממים בחופש הגדול בפעילויות, כגון טורנירים במבחר ענפים. זה עדיף על פני שוטטות חסרת תכלית בפארקים, בשתיית וודקה, עישון נרגילה וסתם ואנדליזם כדי להעביר את הזמן.
ניסו לעשות פארק מים בבאר שבע. אפילו התחילו לבנות אותו לפני איזה 20 שנה על צלע גבעה שגולשת מתיכון מקיף ג' לכיוון הכביש הראשי של דרך שמשון. כבר ראינו את ניצני המגלשה הראשונה מרחוב העלייה שממול למעלה, ומבנים משושים עם רעפים אדומים. אבל הפרויקט נעצר בעודו באיבו, כי הכסף נגמר...
שנים רבות עמד ה"מתקן" בשיממונו. הוא נזנח, הפך למשכן לנרקומנים ונותר מופקר לנגד עינינו הכלות, עד אשר שרפו את מגלשות הפלסטיק הצבעוניות. "פארק המים" הנטוש הפך למפגע והעירייה הרסה אותו, עד כי לא נשאר שום זכר לאותו פארק החלומות שנגנז לנצח.
הגיע הזמן לחדש אותו ובצורה הרבה יותר מקיפה ובשטח הרבה יותר גדול. ויש לי גם מקום למיזם מחולל השינוי הזה. בווסרמיל. כן, כן, בשטח האיצטדיון העירוני הישן שיתפנה, כולל המרחבים שסביבו, לב העיר באר שבע.
במקום להקים עוד מגדלי מגורים, מפלצות בטון לכרישי נדל"ן ולהנציח את מעמדנו כעיר אבן, להותיר את השטח הזה כציבורי לציבור הרחב, כמו 'גני יהושע' בתל אביב, כמו ה'סנטראל פארק' בני יורק, כמו בכל עיר מודרנית מתוקנת. ריאה ירוקה ענקית באמצע הכרך הגדול. למה לא?
מתוך הפרוייקט "מחלקים מתנות", המופיע בגרסתו המלאה בעיתון כל-בי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם