בגובה העיניים עם דני דניאלי
הוא נולד בנתניה, חי בירושלים ונראה שלא יעזוב אותה. הוא אוהב לבשל ויש לו תחושה טובה לגבי הרכבת הקלה. 1,499 מילים עם דני דניאלי (56), נשוי + 3, מנהל בית אביחי ומארגן "פסטיבל הפיוט", שעדיין מרגיש ילד
"העיר שנראה שלא אעזוב בחיי. אני בירושלים משנת 1976, ולא נעים לומר אבל כאן יש את מזג האוויר היחיד שאני מסוגל לחיות איתו בארץ. יכול להיות שהבחירות שלי היו שונות אם זה היה תלוי בי, יכול להיות שהייתי בוחר להיוולד במקום אחר. אני יכול לסבול את החום הישראלי רק בירושלים.
"חוץ מזה אני אוהב את הניחוחות, את מחנה יהודה, ואני לא מתייחס כמובן מאליו לחיים בעיר שהיא כל כך מיוחדת גם מבחינת המטען ההיסטורי, שלפעמים אתה מכבד אותו ולפעמים הוא מעיק עלייך, אבל זה חלק מהחוויה. ואני לא יכול להתעלם גם מזה שכשאני חוזר מתל אביב לירושלים בעיקר בקיץ אני מרגיש כאילו אני הולך להיטהרות".
נתניה
"הייתה עיר מדהימה ומקסימה כשגדלתי בה, היום אני לא יכול לשאת אותה, אני לא יכול לשאת את זה שכל ארכיטקט גרוע מקבל שם במה למימוש חזונו המוטרף. זו עיר מאוד אקלקטית, בלי אופי, מאוד גדולה ובעיקרו של דבר זו הבעיה שלי בעיקר. מי שגדל בעיר הקטנה, הסתובב ברחוב הראשי כשהוא מכיר את כולם, כשהוא רואה מה קורה היום, שזו בעצם מפלצת שפרוסה על שטחים עצומים, הוא מרגיש ניכור במלוא מובנו".
ארנונה
"שכונה כיפית ביותר, עזבתי אותה לשלוש שנים וחצי לגבעת משואה וחזרתי בשמחה. יש לה אופי נחמד, זה כמו שכונה, לא מיני עיר אלא באמת שכונה עם המון ירוק. היא מרוויחה גם מהקרבה לרמת רחל".
תיכון
"מי זוכר. הייתי בתיכון שרת בנתניה ומאוד נהניתי, יש לי משם חוויות שזכורות מאוד לטובה. הייתי תלמיד טוב מאוד בכול חוץ ממתמטיקה וגם הייתי פעיל ורציני. הייתי יו"ר מועצת התלמידים בבית הספר ויו"ר מועצת התלמידים של נתניה, כל מיני דברים מהסוג הזה. בסך הכול הייתי מאוד עסוק בתקופת התיכון".
ראש השנה
"חוויה מורכבת. זה משלב את הנחמד המשפחתי, והנורא בבחינת ימים נוראים, יש בזה גם תעוקה. אני בהחלט לא מרגיש איזו מין נינוחות בראש השנה. זו חוויה לא פשוטה, אין לי את שגרת הטקסים הרגילה, אני לא פוקד באופן קבוע בתי כנסת. אני בן אדם שמאוד מתכייף על החיים; אני לא אגיד שזה לא כיף לגמרי, אבל זה ממש לא כיף לגמרי".
בית אביחי
"זה מקום עבודה שבמקרה יוצא שזה גם המקום שאני הכי נהנה לבלות בו. אני למעשה מנהל בית אביחי מראשיתו. לא הייתי אחראי להקמת הבניין, לטוב ולרע. הייתה לי באמת הזכות עם צוות מדהים לקבוע איך הבית הזה ייראה. אני אף פעם לא מרוצה, זה חלק מהאופי שלי, אבל אני מאוד אוהב את מה שיש כאן. זאת אומרת, אני תמיד שואל מה הצעד הבא. המוסד הזה הוא מקום שאני בהחלט מתגאה בו ובטח גאה מאוד לעמוד בראשו.
"בית אביחי הוא מרכז תרבות יהודי ישראלי ובאופן די מדהים הוא המקום היחידי בארץ שמגדיר את עצמו באופן הזה. הוא עוסק ביהדות או תרבות יהודית, ישראליות ולא פחות חשוב במקף שביניהם, איך נוצר החיבור או מהו החיבור הזה שבין היהדות והישראליות.
"מובן שיש כאן איזושהי אמירה מאוד ברורה שהתרבות היהודית היא עולם ומלואו ואי אפשר לראות את הישראליות כנבדלת ממנה. אלה שני מושגים שאי אפשר להפריד ביניהם וזה די איום ונורא להפריד ביניהם".
מנכ"ל
"קודם כול אני לא מנכ"ל אני מנהל. זה לא מקרי, כי אני חושב שיש בארץ יותר מדיי מנכ"לים ופחות מדיי מנהלים, אז אני מעדיף להיות בצד של המנהלים".
בילויים
"הרבה מאוד, אני בליין רציני. אני מאוד אוהב נסיעות לחו"ל, מאוד חשוב לי לצאת אל המרחב. אני צרכן סרטים כפייתי, אני מאוד אוהב לאכול ואני גם מנוי של הפועל ירושלים".
ניר ברקת
"אין ספק שקרו הרבה דברים טובים בעיר מאז שניר נבחר. הייתי מאוד שמח אם הוא היה עוסק פחות בעניינים פוליטיים רגישים ובעלי השלכות לאומיות".
"פסטיבל הפיוט"
"פרויקט מדהים, אנחנו לא המצאנו את הרעיון אבל יכולנו לממש רעיון שרבים חשבו עליו קודם ולא הצליחו לממש בעצמם. אנשים חשבו שצריך להיות פסטיבל כזה, אנחנו קמנו ומימשנו. תופעת הפיוט שאנחנו נותנים לה כאן את הביטוי העז, צריך לומר עליה כמה דברים. אנחנו לא עוסקים בפיוט רק בפסטיבל, אנחנו נותנים לזה במה לאורך כל השנה.
"הפיוט הוא דבר
"הדבר המרשים ביותר הוא שהרבה מאוד אמנים גדולים התחברו לעולם הזה והבינו שהוא מעשיר מאוד את היצירה שלהם ואת המהות שלהם. זה יהיה הפסטיבל השלישי, ובכל פסטיבל חושפים מסורות חדשות. לא תמצאי דברים דומים בין פסטיבל לפסטיבל, למרות שאנחנו מדברים רק על שלוש שנים, וזה מעיד על העושר שקיים, עושר המסורות, הפייטנים, המבצעים.
"זו בעצם חגיגה של תופעה שהפכה באופן מפתיע ולא תמיד מובן למשהו כמעט מיינסטרימי, דבר שאיש לא היה מעלה בדעתו לפני שש-שבע שנים. אתה לוקח משהו שחלקו באמת בא ממסורות עתיקות ומפתח אותו לעכשיו. אלה החומרים הכי עשירים שמזינים את התרבות הישראלית, זה שימוש מגוון במקורות השראה. לנו יש פריווילגיה עצומה: רבדים של היסטוריה, מוזיקה ועדות וכיוצא באלה. מה שצריך לעשות זה לקדוח והכול מתפרץ לך".
שאנן סטריט
"אחלה מוזיקאי, יש לו תרומה מהותית לליין מוצאי שבת ולמנעד המוזיקלי שבית אביחי מבטא. כשמדברים ושואלים על מוזיקאים ירושלמים אז אומרים שאנן סטריט וממשיכים לחפש. אני מקווה שרבים ברמה שלו יישארו בעיר, יצרו בה ויראו בה את ביתם. יש לי הרבה מאוד הערכה, וזה לא קשור לבית אביחי, למעורבות ולפעילות החברתית שלו. אני סוגד ל'פסטיבל בשקל'".
הפועל ירושלים בכדורסל
"אני אוהד של הקבוצה, אבל יש לי איתה קושי. באמת הייתי רוצה שהקבוצה תיקח אליפות, מאוד קשה לי עם שירת 'ירושלים של זהב' כשהקבוצה מסיימת משחק בפיגור. אני לא מצטרף לשירה כשקבוצה מפסידה, זה לא עובד. אני מאוד אוהב את הקבוצה ואמשיך להיות אוהד שלה אבל קשה לי עם סוג מסוים של לוזריות שיש בה. אחד האיחולים הברורים לשנה החדשה זה שהופעל ירושלים תיקח סוף סוף אליפות".
דתיים-חילונים
"מספיק לי להגיד שכנראה נמשיך לחיות את הקונפליקט הזה עוד הרבה מאוד שנים. מה שצריך לנסות להגיע אליו זה לאו דווקא חיבוקים חמים אלא ירושלים שיש בה איזושהי הוגנות והסדר סביר של חיים יחד. אני ממש לא מחפש את האחדות המפויסת".
פעילות גופנית
"שומר בהתמדה ובהקפדה ברמת רחל".
"קלבת שבת"
"התפוצצות של כישרון ירושלמי. ג'קי וחברי 'האינקובטור'. פיצוח מעניין ביותר של מושג שהוא 'כאילו' מאוד יהודי ודתי והתייחסות אליו כמשהו שמחבר את היהדות והישראליות, את לימוד הטקסט העתיק, עם התייחסות לאקטואליה וההשלכות על האקטואליה. חוויה הומוריסטית יהודית-ישראלית-ירושלמית במיטבה".
חרם אמנים
"שלושה דברים צריכים להיאמר במובן הזה. אני מכבד מאוד את העמדה של האמנים, היא לגיטימית ביותר. עם כל הכבוד לעמדה של האמנים, אני מתנגד מאוד להחרמת יישובים שבהם גרים אזרחים ישראלים שומרי חוק ומשלמי מסים באשר הם, בטח כאשר מדובר בתיאטרון ציבורי.
"אני מתחלחל מהאופי ומהשפה של התגובות כלפי האמנים האלה, זה עוד נושא שאנחנו לא יודעים להתמודד איתו כחברה וקופצים למלחמה, לקרבות לחרמות, זה משהו שמדגים את השפה המחודדת, שהיא מאוד מוגזמת בחברה הישראלית".
אוכל בירושלים
"אני לקוח קבוע של 'צ'קרה', נחמד מאוד שהם עברו לבית אביחי, אני יודע שהם גם מרווחים לקוחות מאיתנו. אני מאוד אוהב את 'החצר', וחושב ש'מחניודה' זה קטע לא נורמלי. אני אוהב גם אוכל כורדי ואוכל ב'שלושה' בשוק".
תנועת "אם תרצו"
"מכיוון שאני ציוני גאה יש לי בעיה עצומה עם הציונות שלהם. קשה לי מאוד עם אנשים שמשמיצים, שמעוותים עובדות, שפוסלים פסילות גורפות. הם חושבים שהם מייצגים ציונות ב-2010, אבל אני מציע לכל מי שמחשיב עצמו ציוני אמיתי לשלול את התופעה הזו".
בישול
"נהנה מאוד לבשל, עם מעט מאוד זמן לעשות את זה. אוהב לבשל, לא אוהב לאפות. אני מאוד ורסטילי בבישול, מנסה לשלב כמה שיותר סגנונות, כולל דברים מופרכים כמו סיני-איטלקי-ארץ ישראלי".
העיר העתיקה
"פוקד את העיר העתיקה לעתים, בעיקר בגלל החומוס של 'לינה'. פעם, כמי שלא נולד בירושלים, הייתי שורץ הרבה בעיר העתיקה, ונראה שזה היה קצת יותר מדיי; היום זה פחות מעניין אותי. אני לא מרגיש צורך לקחת כל אורח שמגיע לבקר אותי לעיר העתיקה".
מרכז העיר
"מחכים לרכבת הקלה. קרו דברים מאוד קשים במרכז העיר בשנים האחרונות מבחינת התשתיות, להרבה מאוד אנשים קרו דברים קשים וזה כבר לא טוב. ירושלים צריכה את מרכז העיר המערבית. אין ספק מבחינתי שמרכז העיר המערבית הוא חיוני, אני מקווה ומאחל שאחרי שסוף~סוף יגמרו עבודות התשתית הנוראות האלה מרכז העיר יקום לתחייה. דווקא יש לי הרגשה טובה, בין השאר בגלל שבית אביחי נמצא במרכז העיר".
חלום
"לקחת שבתון. לקרוא יותר, לכתוב יותר מה שאני רוצה לכתוב, סיפורים קצרים, ולעשות כמה טיולים ארוכים כאלה".
אוסף
"אני לא אוסף כי אני כמעט לא קשור לשום דבר חומרי ונפטרתי לפני שנים רבות מאוסף מדהים גם של בולים וגם של צדפים. לא קשור לחפצים".
תיאטרון ירושלים
"חשוב שיש את תיאטרון ירושלים. אני הייתי רוצה לראות להקות אורגניות ירושלמיות שקשורות לתיאטרון. התיאטרון ממלא תפקיד מאוד חשוב בחיי ירושלים, אך ממלא תפקיד פחות חשוב ביצירה המקורית בירושלים, שצריכה לקבל את המינוף וההעצמה".
שעון
"אני ייקה אמיתי, הזמן הוא מאוד חשוב. לא סלחן לאיחורים".
משפחה
"המבצר המלטף. אין כמו ליאורה אשתי, ואוי ואבוי לי אם הייתי אומר אחרת, היא פולנייה".
דני דניאלי
"ילד בן 56".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם