ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

אחרי הפיצוץ הגדול: סופי צדקה מתפייסת עם השומרונים

לפני שנה עוררה סערה עם סרט חושפני על משפחתה. רגע לפני שיוקרן לראשונה בעיר הולדתה חולון, סופי צדקה כבר לא כועסת על העדה השומרונית: "אסור לאדם לשפוט אדם אחר, רק לאלוהים מותר. מי הם השומרונים? מי היא אני? צריך לקבל, להבין, האדם מורכב"

כבר שנים רבות שסופי צדקה לא גרה בשכונה השומרונית בחולון, שם נולדה. די מזמן היא השאירה את העבר מאחוריה, התגיירה ועקרה לרמת אביב, להתחיל בחיים חדשים ומוצלחים יותר, מבחינתה.

צדקה, שחקנית, זמרת ודוגמנית, כיכבה בפריים טיים בערוץ 2, הייתה מכוכבי ערוץ הילדים, שיחקה בטלנובלה "לחיי האהבה" וגם הוציאה דיסק יוצא דופן בסגנונו. לפני ארבע שנים אפילו ניסתה את מזלה בפוליטיקה עת התמודדה לכנסת במסגרת מפלגת הירוקים.

כמעט שנה חלפה מאז הוקרן בפסטיבל חיפה לקולנוע ובערוץ 8 הסרט התיעודי "שומרוני בודד", המתאר את הדרמה אשר התחוללה בבית משפחתה, שהיא חלק מקהילת השומרונים הקטנה המתגוררת ברובה בחולון. לרגל טקס חלוקת פרסי אופיר, יקרין סינמטק חולון ב-21 בספטמבר את הסרט, המועמד לפרס אופיר, בשנית.

"שומרוני בודד", בבימויו של ברק היימן, עקב מספר שנים אחרי חייה של סופי צדקה ומספר על אביה ברוך, אב לארבע בנות ובן, איש מכובד בקהילת השומרונים, ומציג את הנידוי שעבר ברוך צדקה בעקבות עזיבת בנותיו את הקהילה השומרונית, כל אחת מסיבותיה שלה.

בשלב מסוים הוא אף נאסר בשל עלילת שווא שטפלו עליו חברי קהילתו, שמעולם לא סלחו לו על אובדן הבנות. הסרט מלווה את סופי, בתו הצעירה שהפכה למפורסמת, במסעה אל הפצע הפתוח של משפחתה, לאחר שחוותה כילדה בת שמונה את הנידוי.

בראיון למעריב סיפרה צדקה לפני שנה: "גדלתי בבית הרוס. אנדרלמוסיה, ג'ונגל. אמא שלי הייתה צריכה להיות פוליטיקאית ולומר לעדה שהיא מנתקת קשר עם הבנות, אבל לפגוש אותן בסתר. ככה נהגו אחריה כל האמהות שהבנות שלהן נטשו את העדה. אני מכירה אותן אחת-אחת. היא סירבה וזו הייתה טעות איומה. בעדה רק הרגש עובד, לא הרציונל. גדלתי וספגתי אלימות נפשית, פיזית...

"כשהשוטרים באו לעצור את אבי הוא עמד ביניהם ובכה, הוא ביקש ממני שאבוא איתו, הוא לא רצה ללכת לבד. באותו רגע כל כך שנאתי את השומרונים".

בימים אלה סופי

צדקה נשמעת מפויסת יותר. כשאני שואלת אותה איך תגיב אם בתה תחליט בשלב מסוים להצטרף לעדה השומרונית, היא משיבה בחיוך "אני אקבל את זה באהבה. אם היא תתאהב בגבר שומרוני ותרצה בכך, אני אתמוך בה. אעמוד הראשונה לצדה כל עוד הבחירה הזאת לא תפגע באף אחד. זכותה לחיות את חייה איך שהיא רוצה".

ועוד היא אומרת: "אסור לאדם לשפוט אדם אחר, רק לאלוהים מותר. מי הם השומרונים? מי היא אני? איך הם שפטו את אבא שלי, איך אני שפטתי אותם? אסור לשפוט. צריך לקבל, להבין, האדם הוא מורכב".

עד גיל שמונה הייתה לצדקה ילדות מאושרת, משפחה מאוחדת, מנהגים ומסורת של 150 דורות, והכי חשוב - תחושת שייכות. כשהייתה בת שמונה, שתיים מאחיותיה הגדולות קמו בבוקר כרגיל, הלכו לעבודתן, אך בערב לא חזרו הביתה. השתיים התאהבו בצעירים יהודיים ונטשו את העדה השומרונית. מאז חייה השתנו ללא היכר. ילדותה נהרסה והתמלאה בגידופים, שנאה ובידוד.

בגיל 18 נטשה בעצמה את העדה השומרונית, התגיירה ובהמשך התפרסמה. היא הופיעה בתור רונה בטלנובלה "לחיי האהבה", הנחתה את "הכספת" לצדו של ארז טל, פיתחה קריירת דוגמנות בינלאומית, נהייתה מלכת הילדים הבלתי מעורערת וזמרת מצליחה.

סופי, מה את עושה בימים אלה?
"אני עושה כמה דברים במקביל. אני מריצה עכשיו את הסרט הדוקומנטרי שלי שמועמד לפרס אופיר. אני מאוד מקווה שהוא יזכה, הוא כמו הילד שלי. שתביני, הגענו לחמישייה האחרונה מתוך 86 סרטים!

"אני גם מריצה הצגת ילדים שנקראת 'שוליית הקוסם' יחד עם איתי שגב ועודד מנשה, יש לי תוכנית טלוויזיה שעוסקת בפרשת השבוע שאני מצלמת לה פיילוט בעוד שבוע, ואני גם משתתפת במופע המוזיקלי 'לעולם בעקבות השמש' שרץ בארץ. כמובן שבמקביל אני גם מגדלת את בתי חן, וחיה עם בן זוגי בשלוש השנים האחרונות".

וואו, מאיפה יש לך כל כך הרבה זמן?
"כשעושים משהו שאוהבים באמת מוצאים לו את כל הזמן שבעולם".

איך את מרגישה היום, שנה אחרי יציאת הסרט?
"היום אני מרגישה שלמה עם עצמי, אני כבר לא שופטת אף אחד. לא את עצמי, לא את משפחתי ולא את העדה השומרונית".

כמה זמן לקח לך להגיע לשלמות שכזו?
"הרבה שנים. תהליך הסרט, שהיה מאוד ארוך, עזר לי המון. אני רואה בו טיפול פסיכולוגי לכל דבר. רק היום בגיל 34 הצלחתי להגיע לשלמות. הדת שגדלתי עליה נתנה לי כלים להתמודד עם החיים".

כלים להתמודדות גם עם עולם הבידור?
"זה רק עוד נדבך בחיים שלי. החיים שלי מאוד מלאים, האמונה שאבא שלי והמסגרת בה חייתי מנחה אותי עד היום. זה דברים שאני לא יכולה למחוק".

אבל בכל זאת מדובר במעברים חדים. משומרונית ליהודייה, מיהודייה לאישה מפורסמת וחשופה לעין כל.
צדקה מחייכת חיוך רחב. "תאמיני לי אם אומר לך שלא היה לי יד במעברים האלה? אני התגלגלתי לעולמות האלה. אחותי היא זו שפתחה פתח לעולם המערבי, ודרך עבודה עם פסיכולוגית הגעתי ללימודי משחק ומשם הגעתי לתעשיית הבידור. אני לא אומרת שלא עשיתי כלום כדי להגיע למקום בו אני נמצאת, אבל עשיתי רק צעד והדרך כבר נגלתה לבד".

אבל בגלל עולם הזוהר, כל סיפור חייך בעצם נחשף.
"לא הכל קל בחיים, אבל גם לא צריך לקחת את החיים קשה מדי. שום עולם אינו קל, לא עולם הזוהר ולא עולם העסקים. הכל שאלה של פרופורציות, של איך לוקחים את הדברים".

בנוסף להיותך שחקנית את גם זמרת. כתבת שירים עם מילים מאוד נוקבות שנוגעות לעדה השומרונית.
"כן, המילים קשורות לעדה. כשהתחלתי לעבוד על הסרט בשנת 2003, פגשתי מישהי שאמרה שלשומרונים היו שירים מיוחדים מלפני 3,000 שנה, ואז התחלתי לעשות מוסיקה שהלכה הרבה יותר מהר מהסרט. גם השירים שלי עזרו לי להגיע לשלמות".

אני לא מבינה מדוע השומרונים התנכלו למשפחתך בצורה כזו. אחיותייך ואת החלטתן לעזוב את העדה, אז מה? זו לא זכותכן? מדינה דמוקרטית, לא?
"השומרונים יצרו מאיתנו דוגמה. אני חושבת שהם רואים את זה בצורה כזו, שאם משפחתי לא הייתה נענשת אז בנות שומרוניות אחרות היו רואות שמאוד קל לעזוב את העדה, וזה היה יוצר מצב מסוכן. העדה, מהפחד שלה לשמור על הגחלת, החליטה שעדיף להתנהג איתנו בצורה מאוד קשה".

הבת שלך חן היא בת 13 היום. איזו אמונה את מעבירה לה? של יהודייה? של שומרונית?
"בבית אני מאוד אוהבת לשמור על החגים ועל המסורת, אבל אני חילונית לכל דבר. לבת שלי אני מעבירה את האמונה, אני עבד של אלוהים, אני לא שייכת לשומרונים ולא לשום דת. אני מספרת לבתי סיפורי תורה, דרך ארץ. אני מקנה לה ערכים בין אדם לחברו, שאלה הערכים הכי חשובים. אני מלמדת אותה להיות יהודייה לכל דבר".

היא מכירה את הסיפור שלך? יודעת מה עבר עלייך?
"אין לה מושג מכל מה שקשור בעדה, במנהגים, היא מעולם לא חגגה חגים שומרונים, היא מקבלת רק ערכים יהודים. היא לא באה לבית של הוריי בחגים אלא בימי חול, אני לא מבלבלת אותה במקומות האלה. אני רוצה שיהיו לה חיים יציבים, היא גם לא ראתה את הסרט".

למה לא?
"שאלתי אותה כמה פעמים, אם היא רוצה לבוא להקרנה ולראות את הסרט, והיא אמרה שלא. היא תבוא כשתהיה מוכנה, בכל זאת מדובר בסרט דוקומנטרי שלא מתאים לילדים".

את נחשבת למלכת הילדים ויש לך ילדה אחת אותה את מאוד אוהבת. היית רוצה עוד ילדים?
"את צריכה לשאול את בן הזוג שלי. ילד זה משהו שצריך לעשות ביחד, בשניים. אני כן הייתי רוצה, אבל ילד צריך להיעשות בשיתוף פעולה מלא. זה לא משהו שהאישה מחליטה והגבר נשרך אחריה".

מאז הוקרן הסרט את מקבלת תגובות ברחוב, אנשים מגיבים לסיפור חייך?
"בהחלט. אנשים שראו את הסרט בעיקר מבינים את הקושי בלעקור שורש, הקושי בלקום ממקום שהוא הבית ולעזוב למקום אחר לא ידוע. פה בארץ יש הרבה עקירות שורש כך שיש הבנה.

פעם ניגש אליי במאי מגרמניה שהוריו הם ניצולי שואה, והוא אמר לי שכל כך הזדהה עם המקום שבאתי ממנו, הוא אמר שמאוד קשה מצד אחד לחיות כאן בהווה בעוד שאני באה משם, ממקום אחר לגמרי. גם החברה בכללי מאוד שופטת, השיפוט נמצא בכל מקום. אפילו בתוכניות ריאליטי רואים שופטים ילדים. גם עיתונאים יכולים לכתוב מה שבא להם, הם שופטים בעצמם".

נתקלת גם בתגובות פחות טובות?
"כן. אני מניחה שבעדה השומרונית היו אנשים שהיה להם מאוד קשה עם הסרט, ואני יכולה להבין את זה. אבל כל אחד שהיה לו קשה לראות את הסרט, צריך לעצור רגע ולחשוב שגם לסופי וברוך היה מאוד קשה. החוכמה היא לראות את כל התמונה ולא רק את הצד שלהם.

"חלקם קראו לאימא שלי שטן, כתבו מכתבי נאצה, ואילו חלק אחר פתאום פתח את הלב, באו וניסו לדבר עם אבא שלי ולהבין מה קרה. מחלק קיבלתי תגובות חמות, ואלה שומרונים שאני מצדיעה להם ואומרת תודה. היו גם כאלה שפשוט התעלמו".

את מרגישה שהסרט עזר לאביך?
"כן. באיזשהו אופן הסרט איזן את המקום של אבא שלי, הוא יכל להראות להם שהם שפטו אותו בלי הכרה".

של מי היה הרעיון לצלם סרט על השומרונים?
"זה היה הרעיון שלי. חשבתי על הסרט בשנת 2003 ונתקלתי בהרבה קשיים. היו לי הרבה מחסומים רגשיים, לא הסתדרתי גם עם האנשים שעבדתי עמם, ובמשך שנתיים וחצי החלפתי מספר במאים ומפיקים. הגעתי לנקודה שלא ידעתי איך אפצח את הסרט מבחינה אמנותית ואז פגשתי את ברק היימן, שהוא אחד הבמאים והמפיקים הכי מוכשרים בתחום הדוקומנטריה".

מדוע רצית כל כך לעשות את הסרט? לא היה לך די קשה?
"בגלל מה שעבר על אבא שלי וכל התחושות שליוו אותו. הוא היה צריך במה, להסביר מה עובר עליו. אבי כל הזמן רצה לתבוע את המשטרה או את מי שעשה לו את זה. כל הזמן הייתה לו תחושה שאף אחד לא שומע אותו, הוא לא שם לב למה שקורה איתו.

"רציתי להביא את הסיפור שלו לתודעה, שאנשים יידעו מה קרה לנו. גם רציתי שהשומרונים יראו את עצמם במראה. אבא שלי חטף את כל הרע לאחר שאני ואחיותיי עזבנו את השומרונים, כי הוא נשאר, וזה גרם לי למפח נפש והייתי צריכה לפרוק את זה. להראות לשומרונים כי יש כמה צדדים למטבע".

המשפחה שלך לא התנגדה לצילום חייה? להיחשף ככה בפני כל עם ישראל ובפני העדה השומרונית?
צדקה מסתכלת עליי בעיניה הכחולות הגדולות ובוררת את המילים בקפידה תוך שהיא מאכילה את הציפורים במה שנותר מהבורקסים שלה.

"לא, ההורים שלי רצו את הסרט. אבא שלי רצה שאנשים יידעו מה עבר עליו. הם שיתפו פעולה באופן מלא. עלייך להבין שאבא שלי הרגיש שמתנכלים לו באופן אישי, אם זה מתבטא במכתבי נאצה, בקללות, בתלונת השווא. הוא לא רצה להתלונן על העדה כי הוא בסך הכל רצה להיות חלק ממנה, הוא שומרוני לכל דבר. שמירת הגחלת הבוערת של הדת זה הכל מבחינתו".

בסרט יש קטע שאת אומרת לבתך, כי אם היו נותנים לך דף חדש, היית חוזרת להיות שומרונית. אני לא מבינה למה. אחרי כל מה שקרה?
"עדת השומרונים היא מאוד מורכבת, היא מאוד עתיקה כמו שמורת טבע, היא שומרת בדיוק על חוקי התורה, על הקסם של עם ישראל לפני הפיצול לשני עמים. היא שומרת על השפה העתיקה, על החיים העתיקים. זה מאוד קשה בשנות האלפיים עם כל הפיתויים לשמור על זה כך. צריך להוריד בפני זה את הכובע ולא לזלזל.

"לצד זה, מי שחי בעדה עם משפחתו בשלום, יכול לחיות בשבטיות מרשימה שלא רואים בעולם המערבי שבו כל אחד לעצמו, לחייו ולכספו. אלה דברים שלא ניתן לקחת מהשומרונים, ואלה דברים שעליהם גדלתי ומאוד קשה להתנתק מזה, לא משנה כמה שנים עוברות".

אבל בסרט העדה מוצגת באופן שלילי. היא נראית עדה מאוד מסוגרת ומנותקת מהעולם.
"זה לא נכון. ברק בחר להראות את העדה מהנקודה המסורתית שלה, הוא רצה לחשוף את הפולקלור של השומרונים לעולם. לכן הוא צילם את חג הפסח שמאוד חשוב לשומרונים, הוא צילם את הבגדים המסורתיים, את ספרי התורה.

"אולם עדיין מדובר בעדה מודרנית שמחוברת לאינטרנט, לטלוויזיה. השומרונים עובדים ולומדים בעולם המערבי ותוך כדי שומרים על הדת. ברק העביר את הסגנון הדתי, החשיבות שבשמירת החגים, אך אנחנו בכל זאת לא אמיש".

את חשה מרמור כלשהו או טינה כלפי אחיותייך, ששינו לך את החיים ב-360 מעלות?
"לא", צדקה מנידה בראשה בתנועות נחרצות, "אני יכולה להבין את אחותי הגדולה ואת בחירותיה, היא התאהבה! עד עכשיו היא נשואה לבחיר ליבה ויש לה ארבעה ילדים. אבל אני גם מבינה את העדה. היום אני נמצאת במקום שלם, כך שאני יכולה להבין את הרצון לשמר את הגחלת מול הרצון לחיות עם בחיר הלב".

מה באמת עבר עלייך אחרי שאחיותייך עזבו? איך השתנו החיים שלך?
"עוד לפני שהן עזבו עברנו תהליך מאוד קשה. ידענו שיש להן בני זוג יהודים, ובהתחלה אימא שלי מאוד התנגדה, אך כשלא הייתה ברירה והן הלכו, היא קיבלה את הדרך שלהן בניגוד לעדה ולאבי. הקונפליקט יצא החוצה לעדה ואז נוצר ניתוק. בבוקר יש לך אחות ופתאום בערב את לא יודעת אם תראי אותה עוד, זו תחושה שקשה לתאר.

"ראיתי בתור ילדה את הבית שלי מתפרק, פתאום הייתי במרכזו של חרם והייתי בסך הכל בת שמונה! מהרגע שהן עזבו הרגשתי שאני צריכה לשרוד. כל פעם צריך לשרוד עוד דבר ועוד דבר, צריך לשרוד את הקללות, את הגידופים, ילדים היו מרביצים לי, כבר לא נחשבתי לאטרקטיבית, החברים שלי היו בעלי החיים שהיו לנו בבית".

אם כך מדוע לא עזבתם כל המשפחה ודי? למה לא לפתוח בחיים חדשים?
"אני מבינה שאת בחורה מערבית מינקות. אם יגידו לך ולמשפחתך פתאום לעזוב את כל מה שאתם מכירים, ללכת למקום אחר ולהתחיל הכל מחדש מכלום, איך הייתם מגיבים? אבא שלי היה אומר לי 'סופי, תשמעי, זו הגחלת של אבות אבותיי, ההמשכיות הזו זה מה שהבטחתי לאבי. מה, בגלל שבתי התאהבה באחר אני צריך לעזוב 125 דורות של מורשת? לעזוב את הכל?'. איך הוא בכלל יכל לחשוב על זה? מבחינת אבי, לכבד זה לא רק לבוא ולשתות כוס קפה אלא לחיות לפי מנהגים ומסורת".

זה באמת נשמע קשה. איך את עזבת בעצם?
"לי היה יותר קל, כי האחיות שלי כבר סללו לי את הדרך. אני עברתי תהליך שונה משלהן. בגלל כל הלחץ שהרגשנו, אבא שלי עזב את העדה ועבר למרכז חולון. הוא המשיך לחיות כשומרוני לכל דבר, אבל עדיין נחשפתי למערביות. פתאום ראיתי שיש עוד חיים בחוץ, ובאיזשהו אופן הייתי במין קונפליקט כזה. מצד אחד חייתי בין יהודים, ומצד שני אני עדיין שומרונית אבל שומרונית שחיה מחוץ לעדה.

"אני בניגוד לשומרונים האחרים לא הייתי חוזרת אחרי העבודה או הלימודים למחיצת העדה, אלא הייתי נותרת עם המערביים. אצלי המסגרת לאט לאט התרחקה, וגם תוסיפי לכך את כל הבלגן שהיה סביב משפחתי שנתן לי עוד דחיפה החוצה".

הרגע הגורלי בו החליטה צדקה לעזוב היה כשראתה את אביה מובל באזיקים לתחנת המשטרה מלווה בשני שוטרים. "באתי לאסוף את אבי מהכלא לאחר 48 שעות. בדיוק קיבלתי רישיון ואמרתי לו שבעדה הזו אני לא נשארת. עצם זה שדבר כזה קרה בעדה ולא גינו את המאשימים ששיקרו, ולא שפטה את מה שקרה, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הבנתי שאפילו מסוכן עבורי להישאר בעדה".

בסרט את מאשימה את השומרונים במעצרו של אביך והוא מאשים את המשטרה. מדוע אתם לא מסכימים בדעותיכם?
"זה היה אחד מהדברים שממש היה לי קשה איתם. אבא שלי רצה מאוד להיות שייך, הוא יצא נגד המשטרה שאמרו לו שהם עשו את העבודה שלהם. מישהו בא ונתן עדות והם היו חייבים לבדוק אותה.

"אנשים באו ואמרו שהם ראו את אבא שלי גונב. הם שיקרו! הם נתנו עדות שקר! אני בטוחה שאלוהים ישפוט אותם על זה, ואני במקומם מה זה הייתי מפחדת, כי כשאלוהים כועס הוא מעניש. אני לא מבינה מהיכן אדם דתי מצא את האומץ ושיקר ככה".

איך אביך הגיב כשהחלטת לעזוב סופית את העדה?
"הוא חשב שאני מתבטאת כך משום שאני כועסת. אבל זה לא היה רגע של כעס, בגיל 18.5 התחלתי תהליך גיור בסתר, וברגע שסיימתי את הגיור עזבתי את הבית. השומרונים לא ידעו על כך דבר ומאוד נפגעו כשעזבתי את העדה".

נפגעו? אבל הם לא רצו אותך.
"הם לא דיברו על זה איתי פיזית, אבל אני מניחה שתהליך הגיור פגע בהם כי לאחר מכן גם התפרסמתי, ואז ילדות מהעדה ראו שיש חיים מעבר, והן חושבות שאולי זה לא כזה גרוע לעזוב".

פחדת שינסו להתנכל לך?
"לשנייה לע עברה לי המחשבה הזו בראש".

אבל עדיין רואים אותך בסרט עושה אחורה פנה עם האוטו, ובעצם לא העזת להיכנס לשכונה של השומרונים.
"עשינו את הסצנה הזו כשאני יושבת באוטו עם שני גברים, במאי וצלם. לא הייתי בעדה 15 שנה, התחושה שיראו אותי עם שני גברים הייתה מלחיצה. לא חששתי מאלימות או משהו כזה, אך חששתי ממה שיגידו או יחשבו, מה שיעשו לאבא שלי.

"הם מיד היו חושבים, מה היא עושה פה ועוד עם צלם? זו סצנה שהיתי מוותרת עליה, אך הסרט נעשה בשקיפות מלאה ואלה ההחלטות של הבמאי. בכלל מה יש לי לחפש שם? עזבתי, מה אני חוזרת?"

עם יד על הלב, את מתחרטת שעזבת את עדת השומרונים?
צדקה מדליקה עוד סיגריה, רואים שקשה לה עם השאלה. "באיזשהו אופן אני מאמינה שעזיבתי היא יד אלוהים, שזה מה שאלוהים רצה בשבילי. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לאן שהוא רוצה, אנחנו מאוד קטנים במערכת. כנראה שזה היה הגורל שלי ושל האחיות שלי".

אחרי שעזבת את העדה התחתנת מאוד מהר. האם זה העיד על מצוקה נפשית?
"את בן הזוג שלי הכרתי כשהייתי שומרונית. הייתי בת 19 וכבר בתהליך הגיור, כשהבנתי שאני הולכת עכשיו למבחן ידע בירושלים, נאמר לי שלא אוכל להמשיך לחיות בבית שומרוני אז החבר שלי הציע לי להתחתן. את החתונה הרמנו תוך שבועיים וככה זה באמת נראה.

"שאלת אם זו מצוקה נפשית, זה היה יותר הישרדות. הייתי במקום מאוד צפוף וקשה, לא הייתי אישה טיפוסית שהולכת ומתאהבת בגבר, חיה איתו שנה או שנתיים ואז מתחתנת. לי הייתה תחושה של מטרה שאליה צריך להגיע. שנינו היינו מאוד צעירים ורואים את התוצאות, תוך שלוש שנים הפכתי גרושה פלוס".

מה אמרו המשפחות שלכם?
"בכל תהליך פרידה יש מוותר מסוים, זה היה הליך לא קל, גם הייתה ילדה באמצע. לי היה מאוד חשוב שבתי תחיה בסביבה מוגנת, תומכת ואוהבת. אני ואביה עשינו המון כדי שתגיע למקום טוב, לכן יש לנו יחסים מאוד טובים".

אגב ביטחון, בסרט מדבר בנו של הכהן הגדול בצורה מאוד חריפה. הוא אומר שאם אחותו הייתה אומרת שהיא רוצה לעזוב את העדה הוא היה שוחט אותה בלילה כמו כבש. ההתבטאות שלו לא מפחידה?
"הבן של הכהן הגדול באמת התבטא בצורה חריפה ולא מוסרית. אני בטוחה במיליון אחוז שהוא לא היה נוגע בשערה אחת משערות ראשה של אחותו. אני מניחה שהוא אמר מילים כאלה קשות כדי שאנשים יחששו, שלא יקרו מקרים כאלה יותר.

"לא נראה לי שהוא אלים, אף אחד בעדה לא הורשע ברצח או אלימות. אני מאחלת לו שיישב עם עצמו ויגיע למסקנות על הדברים שאמר. מדובר רק ברוח וצלצולים".

ניסית לשכנע את משפחתך לעזוב את העדה?
"ברגעים שהיה לי ממש קשה עם הנידוי, הייתי אומרת לאבא שלי 'מה אתה צריך את זה?'. ואז אבי אמר לי, שבגלל כמה אנשים שלא מדברים איתו לא צריך לעזוב את מסורת האבות. הוא אמר שלי חיי האישיים חשובים יותר ושאחיה אותם איך שארצה, אבל שלא אבקש זאת ממנו".

יש לך גם אח והוא נותר בעדה. מדוע לא עזב יחד אתכן?
"הוא נשאר כי לו קל יותר בתור גבר לחיות בעדה. הדת עוברת מאבא לבן. מתייחסים אליו כמו שמתייחסים לאבא שלי.  אח שלי יכול להביא אישה מבחוץ ולהפוך אותה לשומרונית".

לא נראה לך צבוע שעדה כה סגורה, שלא נותנת לאנשים לעזוב בצורה מכובדת, מקבלת בכזו קלות נשים יהודיות ונוצריות?
"לשומרונים חסרות נשים. מאז ומתמיד הייתה לעדה בעיה של ריבוי גברים. אני מניחה שכל אישה חילונית שנכנסת לעדה, מביאה עמה את השורשים החילוניים שלה אך היא חייבת לכבד את העדה. יש נשים שעזבו מאוד מהר, יש כאלה שנהיות שומרוניות יותר טובות מהמקוריות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...