ראשי » מקומי » השרון » רמת השרון/הרצליה

ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ': הבית הזה הביא לי מזל. כאן נכנסתי להיריון

המטבח הוא המקום האהוב עליה. היא הייתה משנה את חדר השינה ומוסיפה ארונות. וכשהיא יושבת במרפסת, היא נהנית להשקיף על עץ הלימון. ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מארחת את מרב לונדנר בביתה

מיקום הבית: נווה עמל, הרצליה.

מה הזיכרון שלך מבית הילדות? "נולדתי בסמרקנד בבית גדול ממדים. עד היום כשאני חולמת על ההורים שלי, אני חולמת על הבית הישן, למרות שאני כבר 30 שנה לא גרה שם. שם זה לא היה בית, זה היה ארמון. היו לו ארבע קומות כולל מרתף יינות ענק. לי היה חדר מדהים בעליית הגג, שכל האחים  רבו עליו. בגלל שהייתי הכי קטנה זכיתי בו.

"היו שם עצי פרי כמו דובדבן, משמש, תפוחים ותאנים. הוא היה בנוי מאבן אדומה שרופה, ונדמה לי שזה הבית הראשון בסמרקנד שנבנה מהאבן הזאת. עזבתי את הבית בגיל 15 וחצי, ולמרות שהחדר שקיבלנו במרכז הקליטה היה בגודל של חדר אמבטיה
בבית ההוא, מעולם לא הצטערנו על שבאנו לארץ".

איך הגעת לבית הנוכחי? "עליתי לארץ לפני 30 מאוזבקיסטן והגעתי לירושלים. כשהחלטנו לרכוש בית ולא לגור בדירות שכורות, בעלי הציע שנעבור להרצליה. עבורי זה היה סוף העולם שמאלה. אמרתי לבעלי שבשום פנים ואופן אני לא באה להרצליה ושאין סיכוי שאני אתרחק מרמת-אביב. חשבתי על זה במושגים של אמצע הדרך לחיפה, ואמרתי 'מה, אני אגור בחצי הדרך לחיפה? כמו שילד זוכר את בית ילדותו, כך גם לי הרצליה נראתה רחוקה מהמרכז.

"היה לבעלי קשה לשכנע אותי לעבור לכאן, עד שבאחד הימים הלכנו לטייל והוא הציע לי ללכת לראות את הפרויקט בנווה עמל. הגענו לכאן, לרחוב שלי, בחמש אחר הצהריים, והיה פה שקט מדהים. זה היה גם זמן שקיעה והציפורים צייצו ואני התאהבתי בשנייה במקום, ואמרתי לו: 'יאללה הולכים על זה'. במובן מסוים, הבית הזה הביא לי הרבה מזל, כי איך שהתמקמתי בו נכנסתי להיריון. היום אני נורא אוהבת את הרצליה".

מי גר בבית? "אני ובני משפחתי: בעלי ושני ילדיי. בתי נואל ובני שחף".

מה בבית את אוהבת במיוחד? "אני אוהבת את המטבח. אני גם אוהבת את כורסת הדו שקרובה ליציאה למרפסת, גם מכיוון שהיא הכי נוחה וגם בגלל שזו נקודה אסטרטגית בבית. כך אני רואה מה קורה בבית ומה קורה גם בגינה.  זו נקודת אחיזה טובה".

מה היית רוצה לשנות בבית? "הייתי משנה את חדר השינה שלי. הוא קטן מדי והייתי רוצה להוסיף בו עוד ארונות. בעיקרון, אני מאמינה שאנחנו צריכים להודות על מה שיש, וכך אני עושה. במיוחד כשבעלי חזי ואני הקמנו הכול בעשר אצבעות ולצערי לא קיבלנו ירושה מאף אחד. אני אוהבת מאוד את נווה עמל. זו שכונה מקסימה וחמה עם אנשים מקסימים והיא גם מתפתחת כל הזמן".

איזה נוף נשקף מהמרפסת? "עד לפני שלוש שנים ראיתי רק את הגדר. עכשיו אני רואה בית גדול שהולך ונבנה מעבר לגדר. כשאני יושבת במרפסת אני רואה את עץ הדקל שלי ומחדר שינה אני רואה את עץ הלימון המהמם שלי".

כמה דירות עברת במהלך חייך? "כשעליתי, הגעתי למרכז הקליטה בירושלים. אחר כך עברנו לדירה בשכונת גילה ומשם עברתי למעונות הסטודנטים. כשגרתי ברמת-אביב, עברתי דירה שלוש פעמים, ואז הגעתי להרצליה. מאז אני גרה כאן".

היכן פינת העבודה בביתך ועד כמה את מחוברת אליה? "כאחת שכל חייה עבדה שעות רבות, קשה להגיד שכשאני מגיעה הביתה יש לי פינה ספציפית שבה אני עובדת. כשאני מגיעה הביתה, אני בעיקר מבשלת ונמצאת עם המשפחה ופחות עובדת. אולי

זה דבר שבאמת חסר לי: איזו פינה, לשבת עם עצמי, למצוא שלווה. בעיקרון, כשאני צריכה לעבוד, אני יושבת בחדר העבודה של כל בני המשפחה. שם יש המחשב ואת כל הדברים שצריך".

האם יש לך חוויה מיוחדת הקשורה בבית הזה? "לפני תשע וחצי שנים עשינו את הברית של הבן שלי, שחף, וחגגנו אותה בבית. החלטתי לעשות את הברית בגינה וזו הייתה הפעם הראשונה שהזמנתי עשרות אנשים לבית. מעבר לכך, החוויה הכי מדהימה שלי – ומדובר בחוויה יומיומית – היא השכנים שלי מסביב. יש לי שכנים מדהימים עם נשמה גדולה ואנשים מיוחדים במינם. הם כמו משפחה בשבילי. לא לכל אחד יש מזל כזה".

מה חלוקת התפקידים בביתך? "כל נושא החשבונות זה חזי. אני בדרך כלל אחראית על הקניות והבישולים. בכל מה שקשור לילדים, זה מתחלק בין שנינו. פעם זה היה יותר אני, אחר כך זה היה יותר הוא. עכשיו אנחנו באיזון. המזל שלי הוא שיש לי משפחה ברמת-השרון והיא משפחה תומכת מאין כמוה".

האם את בונה סוכה? "לא. את הסוכה אנחנו עושים בדרך כלל אצל אחותי הגדולה, שרה, ואצלי חוגגים את יום העצמאות".

את מתארחת בסוכות של אחרים? "כן, מעבר למשפחה, ודאי אתארח בסוכה של ציפי (לבני), מופז ואחרים".

מה מסמל עבורך חג הסוכות? "אנחנו, אלה שעולים לארץ, בעצם כבר לא צריכים לבנות סוכה כי אנחנו כבר נדדנו והגענו ליעדנו. אני חושבת שצברים שלא חוו את החוויה הזו של להגיע לארץ ישראל אני מרשה להם לקנא בי כי זו חוויה מיוחדת במינה, להבין את התחושה הזו של הרצון לחיות בארץ, זה התגשמות חלום, כל העולים כבר הגשימו חלום ענק. אם אני רוצה להעביר משהו על בית זה התחושה הזו של להגיע לכאן ולדעת שזה המקום שלך ואין מקום אחר בעולם".

אם לא היית גרה בבית הנוכחי, היכן היית רוצה לגור? "אני לא רואה את עצמי גרה במקום אחר. אני מאמינה שהכול קורה כי כך זה צריך לקרות. כנראה שהייתי גרה פה בכל מקרה. אנחנו תמיד רוצים יותר בשביל עצמנו, אבל אני לא מדמיינת את עצמי בבית אחר".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...