ח"כ ראלב מג'דלה: חדר העבודה שלי הוא כמו מוזיאון
את הבית הוא בנה במו ידיו במשך חמש שנים. בזמנו החופשי הוא מטפל בגינה ונהנה לשבת בחדר העבודה. ולאורך כל חייו הציבוריים הוא לא הרשה לעצמו ללון אפילו לילה אחד מחוץ למבצרו הפרטי. ח"כ ראלב מג'דלה מארח את עדינה כתריאל בביתו
מה הזיכרון שלך מבית ילדותך? "גדלתי במרכז הכפר, בבית של ההורים שקיים עד היום. חיינו מתחת לקו העוני, אך היו לנו שמחת חיים וצניעות. הילדות שלי הייתה שמחה, השכנים היו נעזרים אחד בשני בכל דבר, ללא הגבלה. אם מישהו היה נקלע למצוקה, כל השכונה הייתה עוזרת.
חברה הכנסת ראלב מג'דלה בביתו בבקה על גרביה צילום: מקס ילינסון
"הייתה עזרה בכל: מהדברים הגדולים ועד הדברים הקטנים כמו סוכר, קמח וקפה. לא היו מכולות וסופר בכל רחוב. העזרה ההדדית היא מרכיב חשוב מאוד בחיים של חברה שוויונית. זה אחד הערכים שהיה בבית ובשכונה. אלה הדברים שהיום חסרים בכל חברה. לצערנו הרב, עזרה לזולת כבר לא קיימת היום".
איך הגעת לבית הנוכחי? "בהתחלה גרתי עם אחי בבית משותף שאנחנו בנינו, כי לא היו לנו אמצעים. אחרי 15 שנה של עבודה משותפת, עזבנו את הבית שהתחלנו בו, ועברנו לשכונה חדשה יותר. בנינו בה בית יותר מרווח".
מי גר בבית? "הודה, אשתי, אני, שני בניי, מוחמד ומלאך, ובתי, רואן. הבת השנייה שלנו התחתנה ויש לנו נכדה בת שנתיים וחצי".
מה בבית אתה אוהב במיוחד? "אני אוהב כל דבר בבית. בית שאתה בונה במו ידיך במשך חמש שנים, אתה לא יכול שלא לאהוב בו כל פינה. אני אוהב במיוחד את הגינה, את הצמחייה ואת העצים. יש לנו כמה סוגי עצי פרי, פינה יפה ונחמדה ושלושה עצי דקל של תמרים צהובים וחומים".
מה היית רוצה לשנות בו? "שום דבר. הייתי משאיר הכול כמו שהוא. מדובר בסך הכול בבית חדש. הודה עבדה קשה מאוד על עיצוב הבית. אולי בעוד עשר שנים נשפץ, נשנה ונתאים אותו לגיל שלנו".
איזה נוף נשקף מהמרפסת? "מהמרפסת המערבית אני רואה את קיסריה ותחנת הכוח. ומהמרפסת הדרומית אפשר לראות את הכפר ג'את. כשהשמש במזרח, אנחנו יושבים במערב. וכשהיא במערב, אנחנו יושבים במזרח. אנחנו מנצלים כל פינה".
כמה דירות עברת במהלך חייך? "שלוש דירות. בהתחלה גרתי בבית ההורים היכן שנולדתי. אחר כך עברתי לדירת הרווקים המשותפת עם אחי שהפכה לימים לדירת הנישואים שלי. משם עברתי לבית הנוכחי".
היכן פינת העבודה בביתך ועד כמה אתה מחובר אליה? "אני מאוד מחובר לפינת העבודה שלי. היא נמצאת בקומה השלישית, שם יש לנו סוויטה לאורחים שבאים. באותה קומה נמצא המשרד שהוא משמש גם כארכיון של מסמכים והניירת שלי במשך הרבה שנים. הוא נראה כמו מוזיאון, כי יש
בו את כל ההיסטוריה שלי. יש תמונות, מזכרות והמון מסמכים. התחלתי לעבוד במאי 1974 בהסתדרות בתור מזכיר נוער עובד ופרשתי באוגוסט 2002 בתפקיד בכיר. במשך שתי קדנציות הייתי יו"ר ראש אגף החינוך והספורט".
יש לך חוויה מיוחדת שקשורה לבית הזה? "בית שאתה בונה חמש שנים במו ידיך כולו חוויה. החוויה הכי גדולה זה לשבת במוזיאון שלי, במשרד, ולעבור על תמונות שצולמו ב-20 השנים האחרונות. אני עובר על מסמכים ועל כל מיני הקדשות. אני שומר דברים משנות השבעים. מהנוער העובד ועד העשייה שלי היום. אחרי שפרשתי מההסתדרות, התפנה לי יותר זמן ליהנות בחיק המשפחה".
מה חלוקת התפקידים בביתך? "כל אחד עושה בבית מה שהוא יכול. הודה עובדת בקופת חולים חצי משרה ואנחנו משתדלים להירתם לעזור בבית. עבודות בגינה, כל דבר שצריך. אין תפקידים קבועים לכל אחד".
אתה בונה סוכה? "היה לנו חודש רמדאן, חודש קדוש, שבו אנחנו מתפללים, נותנים צדקה ומבקשים שיתמלאו כל משאלות לבנו. החודש הזה הסתיים בחג איד אל פיטר, שהוא אחד משני החגים החשובים שלנו".
ראלב מג'אדלה צילום: אלכס רוזקובסקי
אתה מתארח בסוכות של אחרים? "בוודאי. חברים שלנו מזמינים אותנו כמו שאנחנו מזמינים אותם. זה זמן לברך בחתימה טובה ושתהיה שנת שלום, בריאות ותעסוקה".
מה מסמל עבורך חג הסוכות? "אנחנו רואים דבר מבורך בכל החגים. זה שמחה של קדושה וברכה. אנחנו מטיילים כמו כל חברה אחרת, אבל אני לאורך כל חיי הציבוריים חזרתי בסוף היום לישון בבית. לא לנתי בירושלים ולא בתל-אביב. גם כשהייתי שר, לא לנתי מחוץ לבית אפילו לילה אחד".
אם לא היית גר בבית זה, היכן היית רוצה לגור? "בבאקה כמובן. אנחנו לא מחליפים בית. אנחנו חיים איפה שנולדים. אלה השורשים שלנו. אצלכם יש מאמץ לחזור לשורשים ואנחנו מחוברים כל הזמן לשורשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם