הדרבי הלוהט: אז איפה חם יותר, בטבריה או בבית שאן?
בעיצומו של מה שנראה כמו השרב האחרון של הקיץ, כתבנו יצא להכריע בוויכוח המיתולוגי של הצפון: איפה באמת חם יותר, בטבריה או בבית שאן? ההכרעה הושגה בנוק אאוט
לא תמצאו אדם עם שורשים מרוקאיים בבית שאן וטבריה שלא השתמש אתמול בביטוי הפופולרי הזה, שמשמעותו, בתרגום חופשי ממרוקאית, "חום מוות". אף אחד בבית שאן ובטבריה לא האמין שכמעט שבוע אחרי סוכות, בתחילת חודש אוקטובר, עדיין יצטרכו לפלוט בשבת קודש את המשפט הזה ולנגב אגלי זיעה מהמצח.
שנים על גבי שנים מתנהל ויכוח בין בית שאן וטבריה סביב שאלה גורלית אחת: אצל מי חם יותר. תושבי שתי הערים בטוחים שהם הם הסובלים העיקריים מהחום הנוראי שמשתולל באיזור מדי קיץ, והשנה זה היה קרב לוהט במיוחד. החזאים הצביעו בסוף השבוע האחרון על טבריה כעיר הלוהטת יותר. מכיוון הבית-שאנים נרשמו גיחוכים. יצאנו להכריע.
בית שאן נראתה אתמול בשעה 11 לפני הצהריים כמו עיר רפאים. אדי חום עולים מהכביש, הציפורים שעל העצים נמלטו לנפשם והאנשים היחידים שמעזים להסתובב ברחובות הם אלה שיוצאים מבית הכנסת בדרך לארוחת הבוקר של שבת. את החמין אפשר היה בקלות להשאיר על המדרכה. השמש הייתה מבשלת אותו לא פחות טוב מהפלטה.
לחלק מהמתפללים יש מנהג: לצאת עם הטלית מבית הכנסת ולהתהלך אתה ברחוב עד שמגיעים הביתה. הפעם זאת הייתה משימה בלתי אפשרית כמעט. "הטלית פשוט נדבקת לגב מהחום", מחייך גבי דיין, תושב העיר שעושה את דרכו הביתה.
לשאלה איפה חם יותר יש לו תשובה ברורה: "אומרים בתלמוד שבית שאן היא פתחו של גן עדן. הבדיחה אצלנו שזה נכון, היא באמת פתחו של גן עדן. רק מהצד של הגיהינום".
בית שאן נמצאת בפאתי בקעת הירדן, שם המושג חום חוצה כבר מזמן כל גבול מטאורולוגי אפשרי. אין פלא שנתניהו לא מתלהב מההצעה של הנשיא אובמה לנוכחות ישראלית בבקעה בכל הסדר עם הפלסטינים. מי ירצה להיות נוכח שם בחום הזה?
המצרך
המיליונרים נטפו זיעה. אולי בגלל זה הם לא שמעו וראו את המפגינים מחוץ למסיבה שלהם, שמחו על פינוים הצפוי מדירות הדיור הציבורי בבית שאן אחרי החגים?
כשהבית-שאנים רוצים להתקרר מעט הם הולכים למעיינות הטבעיים הסמוכים, אלה עם המים הצוננים, שהפכו בשנים האחרונות פופולריים.
אבל יוזמה חדשה שאימצה המדינה קובעת כי כבר מהשבת הבאה, מי שירצה להגיע עם הרכב ולטבול במעיינות, ייאלץ לשלם. "מי שירצה להיכנס ברגל למעיין יוכל", מנסים יוזמי התוכנית להפחית דאגה מלבנו. רק תראו לנו מי יוכל להגיע בחום הזה ברגל למעיין שנמצא הרחק מהכביש? 'סלואו תוריזם' קראו לזה במשרד התיירות, עלק. "ישראבלוף תוריזם" הוא שם מתאים הרבה יותר.
את הפרינציפ של החום הבית-שאני הבנו אחרי שניות מחוץ לרכב. אין אוויר. מחניק. חתכנו טבריינה. בדרך ראינו על ההרים הצהובים מצחיחות פרות לבנות ועצובות שהתהלכו לאטן. בקצב החום הזה אל תתפלאו אם בקיץ הבא הם כבר ישתזפו מספיק ויהפכו פרות חומות לחלוטין.
ברחוב הגליל בטבריה פגשנו את מאיר עטיה. "בית שאן פחות חמה", הוא פוסק, "טבריה זאת העיר הכי לוהטת במדינה. גם יותר מאילת. תרשום, שייתנו לנו הנחה על חשמל בקיץ, בגלל המזגנים".
חם, חם בטבריה. וואלה חם. כל הקיץ הלוהט הזה, האדים שעולים מהכנרת, עליהם דיברו הגששים במערכון המפורסם, באמת עלו. אפילו שאין כנרת. וגם בקושי יש אנשים בחופים שלה, כפי שמגלה סיבוב מטבריה ועד לחוף גולן.
"החום וזה שאין מים מבריח את האנשים מהחופים", אומר אליעזר הדסי, מנהל הלונה גל בחוף גולן, "ככל שמתרחקים המים מהחוף, כך אנשים מגיעים פחות. גם בלונה גל עצמו יש פחות אנשים. רק מי שמוכרח מגיע".
מסביב לכנרת אמנם חם מאוד, ואין סיכוי שאיזה דג יסכים להיתפס בחכה ולצאת מהמים, אבל זה עדיין לא המחנק של האוויר החם בבית שאן, זה שמכה בך בפרצוף בפתאומיות. בית שאן, בנוק אאוט, יותר לוהטת. חם, חם מוות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם