תביעה נגד רמב"ם: רשלנות הרופאים גרמה למות אם בת 45
בני משפחה של תושבת אזור הצפון טוענים, כי רשלנות רפואית של צוות בית החולים רמב"ם, הייתה זו שהביאה למותה של אמם, חולה בת 45 שהגיעה להסרת גידול שפיר מראשה. רופא בבית החולים: "מדובר במוות שניתן היה למנוע עם קצת אכפתיות ותשומת לב"
אורית (שם בדוי), אם ל-7 תושבת הצפון, עברה לפני כשנה ניתוח להסרת גידול שפיר מראשה. לפני הניתוח היא סבלה מטשטוש בראייה, מחוסר ריכוז, בחילות וכאבי ראש, שהופיעו בפתאומיות, ובדיקת MRI מוח גילתה גידול שפיר במוחה.
היא אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים רמב"ם, ולאחר בירור ואבחון נוספים, הוחלט לבצע ניתוח לכריתת הגידול, כדי להפחית את הלחץ מעצב הראייה. כשבוע לאחר מכן היא שוחררה מבית החולים, ונקבע לה מועד לניתוח בחודש אוקטובר 2009.
על פי דיווחי הרופאים, הניתוח עבר בהצלחה, "ללא בעיות כירורגיות או הרדמתיות", כפי שנרשם בגיליון הרפואי שלה, ואורית אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי לצורך השגחה, כשהיא מונשמת ומורדמת, כמקובל לאחר ניתוחים מסוג זה. למחרת הניתוח, כפי שצוין בדוח היחידה לטיפול נמרץ, היא שבה להכרה, החלה להתאושש והניעה את רגליה וידיה. "בשל היותה עוד מעט רדומה, הוחלט לדחות את הגמילה ממכונת ההנשמה.
בשלב זה אירעה תקלה במחלקה, שנבעה ככל הנראה מהיעדר תשומת לב או ערנות של הצוות המטפל, לפי אחד מרופאי המחלקה. בסופו של דבר הביאה התקלה למותה של אורית. "ככל הנראה צינור ההנשמה התקפל, ויצר חסימה של חדירת חמצן למוח", סיפר רופא בבית החולים המכיר את הפרשה.
"מדובר במוות שניתן היה למנוע עם קצת אכפתיות ושימת לב. לא יעלה על הדעת שחולה ששרדה ניתוח מוח, חזרה להכרה והזיזה את הרגליים והידיים, נפטרה בגלל רשלנות של איש צוות ביחידה. בית החולים אמור היה להקים ועדת חקירה שתבדוק מה קרה. לא ייתכן שיחידה לטיפול נמרץ של מחלקה, שהיא אולי הקשה ביותר בבית החולים, תופקר בשעות
לדברי הרופא, בניתוחים מעין אלה נהוג להרדים מעט יותר את החולים, וגם לגמול אותם בהדרגתיות ממכונת ההנשמה, כיוון שהגוף מורדם להרבה שעות, ולכן הוא מתקשה לרוב לנשום בכוחות עצמו.
בזמן שהחולה ישן, הגוף אמור לחזור אט אט לעצמו. "גם כשמדובר בניתוחים להסרת גידולים שאינם ממאירים מהראש, התהליך עדיין ממושך", מסביר הרופא. "לצערי, דווקא במקרה הזה, כשהגידול שהוסר היה שפיר, והניתוח הסתיים בהצלחה וללא תקלות - היא נפטרה".
האם נעשה בירור או בדיקה כלשהי לגבי המקרה בבית החולים, לפני הבדיקה שאמור משרד הבריאות לעשות?
"ככל הידוע לי אחת האחיות הושעתה מעבודתה, אבל לא בעקבות ועדת בדיקה, אלא בעקבות בירור פנימי במחלקה".
בעלה של אורית ושבעת ילדיה, החליטו להגיש תביעה באמצעות עורכי הדין, אורנה זיסמן ויצחק ריינפלד, נגד בית החולים רמב"ם. מכתב התביעה עולה, כי לפי רישום הדוח הרפואי של אירית מהיחידה לטיפול נמרץ, אשר נרשם ביום למחרת הניתוח בשעה 16:00, נמדדו לה ערכים של חמצן בדם שהיה נמוכים מאוד, והיו כטענת הרופאים המומחים שרשמו חוות דעתם לבית המשפט, נמוך מהנורמה. או בשפה פשוטה יותר - כבר אז הייתה בעיה שהרופאים היו צריכים לגלות אותה.
רק שעתיים וחצי מאוחר יותר, בשעות הערב, לאחר שנרשמה בעיה בחמצון, הוזעק בדחיפות רופא מתמחה ליחידה לטיפול נמרץ הנוירוכירורגי, וכפי שצוין בדוח שמילא מצא את אורית במצב שהיא: "מונשמת, ערכי חמצון לא נמדדים, דופק מתחת ל-30, לחצי דם לא נמדדים, אישונים מורחבים ולא מגיבים לאור".
בהיותו רופא מתמחה, אשר לא ידע כיצד לטפל בבעיה שהתעוררה אצל אורית, הוא קרא לעזרה תורן מיון וכונן ששהה במחלקה, ושלושתם החלו בהחייאה. במהלך הניסונות של שלושת הרופאים לייצב את מצבה הנשימתי, היא הועברה למכשיר הנשמה אחר, אך לחצי הדם היו עדיין נמוכים. בשלב זה עבר הצוות הרפואי להנשמה ידנית, וצוין כי ההנשמה בוצעה בקושי.
בשלב זה, של אי יכולת לייצב את מצב החולה, הוחדרה מחט לתוך חלל החזה, אך לא יצא אוויר. גם ניסיון להחדיר קטטר לתוך קנה לא הצליח, ולכן בשלב זה נקרא מרדים. עד להגעת המרדים, על פי כתב התביעה המתבסס על סיכומים רפואיים שנרשמו בדוח האשפוז, "הנשימו אותה בלחץ, והצבע נהיה ורדרד". המרדים החליף את הצינור, ואורית החלה לנשום באופן תקין.
עוד צוין בדוח כי לצינור שהוחדר לקנה הנשימה, אשר הוצא הייתה בליטה, והוא הושם בשקית. "עצם העובדה שהכניסו את הטובוס (צינור, א"נ) לשקית, כמסמך ראייתי, מדבר בעד עצמו", טוענת עו"ד אורנה זיסמן.
לאחר האירוע, ולפי סיכום האשפוז אשר צורף לכתב התביעה, נותרה אורית מחוסרת הכרה עם פגיעה גופנית קשה בשני צידי גופה. רק כעבור למעלה מחודש מאז אושפזה, שוחררה אורית מבית חולים רמב"ם להמשך טיפול סיעודי מורכב במחלקה סיעודית. יום לאחר שחרורה מבית החולים היא הוחזרה אליו, ואושפזה במחלקה פנימית א' בשל עליה בחום הגוף. לאחר חודש קשה, בו הייתה מאושפזת עם חום גבוה חוסר הכרה, נפטרה אורית במחלקה פנימית של בית החולים, והיא בת 45 במותה.
אחת מחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט היא של פרופסור ויסמן, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים הדסה. "ההשגחה, המעקב והטיפול באורית, לא עמדו בסטנדרט רפואי סביר ומקובל ביחידות לטיפול נמרץ. כתוצאה מכך נפטרה אישה צעירה, שהותירה אחריה בעל ו-7 ילדים, ביניהם שני קטינים".
בעיה נוספת שהועלתה בכתב התביעה, נגעה לעובדה שאורית הייתה מונשמת בעזרת מכונת הנשמה עד לבוקר שלאחר הניתוח, ואז הועברה לנשימה ספונטנית מסוג CPAP דרך המכונה. תפקיד המכונה הוא לנטר את קצב הנשימות, נפח הנשימות ולחצי הנשימות. הצוות ביחידה צריך לכוון את המכונה ולהדליק את ההתרעות, וזאת על מנת שהמכונה תתריע בצפצוף במקרה כמו זה אליו נקלעה אורית.
"מכונות הנשמה מודרניות, חייבות להימצא ביחידות לטיפול נמרץ נוירוכירורגי. מכונות אלה מצוידות במנגנון בטיחות, המתריע בצפצוף כאשר חולה שנושם בכוחות עצמו, מפסיק לנשום או נפח ההנשמה לא מספיק, ואז המכונה מתחילה גם להנשים אותו באופן אוטומטי", מסביר אותו רופא מרמב"ם.
בעניין זה מותחים עורכי הדין ביקורת קשה על רמב"ם, בכך ש: "בתיקה של אורית לא היה תיעוד המתייחס לאיזה דגם של מכונת הנשמה חוברה, ולכן לא ניתן לדעת באם מדובר היה במכונה עם מנגנון, הכוללת גם התרעות בצפצוף אם החולה אינה מונשמת כראוי".
"אחת המטרות להקמת יחידות טיפול נמרץ, הייתה היכולת לנטר חולים קשים ומונשמים באופן רציף ומקיף", מוסיף אותו רופא. "ניטור זה נעשה באמצעות מכונות הנשמה בעלות מנגנון התרעה, המצפצף כאשר מתחילה בעיה בנשימה. בנוסף קיים ניטור פיזיולוגי הכולל ניטור א.ק.ג, לחץ דם, רוויון החמצן בדם וחום הגוף. למוניטורים אלה יש מנגנון התרעות בצפצוף, כאשר החולה סוטה מהמדדים התקינים.
"בהתאם לסטנדרט המקובל, מוניטור נמצא הן ליד מיטת החולה, והן בתחנת האחיות, שבה יכולים לנטר את כל החולים ביחידה 24 שעות ביממה. ההתרעות בצפצוף צריכות להישמע הן על יד מיטת החולה והן בתחנת האחיות, המצויה ביחידה לטיפול נמרץ".
גם בחוות הדעת של פרופסור ויסמן נרשם, כי הרופא המתמחה ביחידה לטיפול נמרץ מצא את אירית כמעט ללא רוח חיים, דופק מתחת ל-30 וחוסר בלחץ דם. "מצב זה מעיד על חוסר הנשמה למספר דקות. למעלה מכך. כבר בשעה 16:00 הייתה ירידה ברמת החמצן בדם, מה שמלמד כי כבר אז הייתה בעיה בהנשמה, אך לא הייתה כל התייחסות לבעיה זו. אילו היו מתייחסים לנתון זה - ניתן היה למנוע את דום הלב".
"בעקבות המקרה, המשפחה הזו נהרסה", מספרת עו"ד זיסמן. "האמא הייתה מרכז החיים בבית. היא זו שדאגה לכל, היא זו שטיפלה בשבעה ילדים, אשר שניים מתוכם קטינים בני 9 ו-14".
לדברי בני המשפחה הם אינם מעכלים את גודל האסון, ועדיין לא הצליחו לחזור לעצמם. חלפו מאז מותה של אורית שמונה חודשים, אך המשפחה עדיין ממתינה שמשרד הבריאות ימנה וועדה לבירור נסיבות מותה.
האם פניתם למשרד הבריאות או לרמב"ם?
"פנינו לפרופסור חיים הרשקו, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, אך גם משם לא הגיעה הישועה".
"הם ממתינים לתשובות מרמב"ם", מוסיפה עו"ד זיסמן, "ועד אז נאלצת המשפחה להמתין בחוסר ידע מוחלט, על הנסיבות שהביאו למות האם".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "פניית עו"ד ריינפלד בעניין אורית ז"ל, נתקבלה בנציבות הקבילות של משרד הבריאות בתאריך 28 פברואר 2010. על מנת לבחון את המשך הטיפול בפנייה, ולקבל החלטה להקמת ועדת בדיקה - במרץ 2010 נתבקש התיק הרפואי מבית החולים רמב"ם. עד כה, למרות תזכורות שנשלחו לבית החולים, טרם נתקבל התיק הרפואי מבית החולים.
מבית החולים רמב"ם נמסר, כי "הייתה תקלה בהעברת המידע. התיק יועבר בדחיפות למשרד הבריאות. אירוע מותה של אורית נבדק על ידי ועדת בדיקה של משרד הבריאות, שטרם מסרה את מסקנותיה. התביעה הגיעה לידינו, ואנו נגיב עליה, כמקובל, בבית המשפט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם