אילן הררי: חייבים להבין שבלוד מתנהלת מלחמה
30 שנה שירת תת אלוף אילן הררי בצה"ל. טעם מלבנון, איבד חיילים, אגודל קטוע, כף רגל שמאל משותקת. אבל גם הלוחם האולטימטיבי לא מצליח לעשות סדר בעיר הכי קשה בארץ, שרשמה השבוע רצח שמיני מתחילת השנה
ואז, רגע לפני שעצם עיניים צרצר הסלולרי בעדינות. הררי ידע היטב שבשעה 00:23 מגיעות רק הודעות דחופות, ואכן הוא התבשר שאפשר לעדכן את הרשימות - נרצחת שמינית נכנסה לעמודה האדומה. אמל חלילי נורתה לעיני בתה הקטנה.
"אם משטרת ישראל תחליט שמטפלים בלוד, אז יטפלו", הררי משוכנע גם עכשיו. "זה סדר עדיפות. אם זה לא חשוב, שיגידו'בבקשה, תרצחו אחד את השני, ניפגש בעוד עשר שנים כשלא יהיו פה תושבים יהודים'. זו מלחמה. אמנם לא צריך להכניס נגמ"שים, אבל צריך להיות נחוש, מבצעי ולאסוף את הנשקים. משפחה שרוצחת - להוציא אותה מפה. שתלך לכפר אחר".
זה נראה לך מעשי?
"הגענו לירח, כבשנו את עזה תוך יומיים. זה רק עניין של רצון. הבעיה שבמשטרה שלנו יש מאה שוטרים על 4,000 משימות , ומי רוצה להיות שוטר? ועוד יותר, מי רוצה להיות שוטר בלוד? תן להיות בכפר שמריהו, בסביון. הלכתי בזמנו לראש הממשלה אהוד אולמרט והבאתי 50 תקנים.
"אז תקנים יש, שוטרים אין. שוטר בלוד יעבוד בשביל 4,000 שקל בחודש. זה להסתכן בלילה, וערבים, ובלגן. ראיתי שיש תוכניות אסטרטגיות לתחבורה, השקעה של כמה מיליארדים. מי צריך את זה? אי אפשר היה להכניס מיליארד שקל למשטרה? אני לא אוותר להם".
בשבילי אילן הררי, בן 51, הוא המודל עוד מהימים שהייתי ילד. גדלנו באותה שכונה תל אביבית, בן כיתה של אחותי. כנער הוא קרקס את כולם בכדורגל וכבוגר הוא היה איש צבא, מאלה שקוראים עליהם בספרים.
במלחמת שלום הגליל, כמ"פ, הוא קיבל כדור שחתך את העצב, ומאז כף רגל שמאל שלו משותקת. כמפקד גדוד 51 בגולני, במוצב שומריה בלבנון, הוא חטף רסיס של פצמ"ר שקטע לו את האגודל. כסגן מפקד אוגדה, בזמן שפינו את טול כרם, הוא היה מעורב בתאונה, המרפק נשבר ועד היום הוא לא יכול ליישר את יד ימין.
כמח"ט חטיבת הנח"ל הוא איבד בשנתיים 46 חיילים ומאז הוא לא ישן טוב בלילה. "באסון המסוקים נהרגו לי 30 חיילים", הוא מספר. "ראיתי 73 גופות באותו ערב. הוצאתי אותן. אז אתה שואל אותי למה אני מתעורר לפעמים בשלוש לפנות בוקר? אני לא אשכח. בסיס חימוש בקריית
אותו הררי, גיבור שכונת מעוז אביב, ישב ביום ראשון האחרון בלשכתו ודיבר על פסטיבל "אלף לילה ולוד", שיתקיים בהמשך החודש בהשתתפות מיטב האמנים. רצה קצת להעלות את העיר על המפה ולהרחיק אותה מעמודי הפלילים. השעה הייתה 18:00 כששלושה רעמים קצביים נשמעו מהרחוב למטה. אילן מיד זיהה שמדובר ביריות.
הוא קם מהכיסא, פתח את החלון וראה נערה עומדת צורחת ליד שברולט שחורה. תת אלוף במיל' הררי ביקש מכולם לשכב על הרצפה עד שהוא יברר מה מתרחש ליד בניין העירייה. הוא ירד לרחוב ומצא גבר ירוי בעורף. מיהר לחפש דופק, לפי התרגולת המוכרת, ולא מצא. עוד הרוג לרשימה. הלוחם האולטימטיבי, שראה הכל בחיים, לא מצליח לעשות סוף לכמה מתפרעים.
"אני מתוסכל מזה שאני לא נותן שירות לתושבים". הוא מודה. "אני מתעסק בזה ומשקיע וצועק, ואם יהיו פה יריות אתה לא תעבור לגור פה. אני עובד כאן יותר קשה מאשר בצבא וזה לא פחות מסוכן. בצבא לפחות ידעתי איפה נמצא האויב, ופה אני לא יודע".
מה עדיף, מפקד בצבא או מנהל עיר?
"מאוד אהבתי את הצבא. ארגון מסודר, ממושמע בדרך כלל. אבל האתגר באזרחות הוא הרבה יותר גדול ומורכב. צבא זה ארגון היררכי שכל אחד יודע מי המפקד, מה המשימה ואיפה כוחותינו. כאן כל אמנות הניהול בקופסה אחת".
הררי הגיע ללוד די במקרה. עד 2007 הוא ספר על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שביקר בעיר. אז הוא בדיוק היה בשלבי שחרור מהצבא. 30 שנה הוא שירת ואחרי ארבעה תפקידים כתת אלוף הבין שאת דרגת האלוף הוא כנראה לא יקבל וכדאי שיחפש תחומי עניין אחרים.
האלוף במיל' יורם יאיר התקשר ושאל אם הוא מעוניין בתפקיד ניהולי בכפר הנוער הדסה-נעורים, והררי אמר שזה דווקא מתאים אחרי כל כך הרבה שנים בצבא. משהו קטן, נחמד. התחיל אפילו בהליכי חפיפה.
ואז ערב אחד הוא קרא באינטרנט שבעקבות בלגן בעיריית לוד, רוני בר-און, שר הפנים באותם ימים, החליט להקים ועדה קרואה שתנהל את העיר. בשעה שתיים לפנות בוקר הוא אמר לאשתו שהחליט ללכת על זה. כחודשיים אחרי השחרור הוא כבר היה בלשכה החדשה. "שליחות, בחיי", הררי שם יד על הלב. "אני אוכל אותה במשכורת, בפנסיה. אני לא יודע אם אתה מכיר את החוקים של אנשי צבא, אבל אתה אוכל אותה בכל דבר. אם אראה לך את תלוש המשכורת שלי אתה לא תאמין".
עיר מסובכת לוד. 75 אלף תושבים, שני שלישים יהודים, שליש ערבים, סטיגמה רעה שהודבקה לפני שנים. בזמן שנפגשנו, שבע בבוקר על מדרגות העירייה, חיכה להררי שרביט, תושב מוכר שהתלונן על ערבי, שברחוב הסמוך הקים מבנה לא חוקי. "דופק את המדינה, הבן זונה", הייתה התלונה של התושב.
"אם צריך, אני מוכן להיות על הטרקטור שיהרוס". הררי חייך בנימוס ויותר מאוחר אמר: "ראש הממשלה לא עושה את זה? פעם בשבוע הוא יושב על נושא איראן, אבל לפעמים הוא מתעסק גם בזבל".
הררי התעקש שנעשה סיור בעיר כדי להוכיח שלא הכל שחור כמו שחושבים האנשים במרכז השבע. "דיר באלאק, אל תהרוג את העיר. זה לא מגיע לה", ביקש .
"הרי הכי קל לכתוב שוב על רצח, סמים והזנחה. אתמול אמרתי לאשתי 'לפני שנתיים שבעה אנשים נרצחו בראשון לציון, אחרי יום עטפו בזה דגים. בשבוע שעבר אמא זרקה שני ילדים מחלון בתל אביב. דיברו, סגרו. בלוד זה יישאר ויישאר, אללה הוא אכבר'. קל , כי אנחנו חלשים, אבל בוא תראה. פה אני בונה את בית המשפט המחוזי. מהצד השני של הקניון יהיה משרד הפרקליטים ושם מקימים שכונה חדשה. אתה רואה פה מצורעים? ".
האמת היא שיש רחובות יפים בלוד, גינות מטופחות, אזור תעשייה שוקק חיים. כשפגשנו את דב פוגל, סמנכ"ל בנק טפחות, שבדיוק מקים את משרדיו החדשים, הוא אמר:
"אילן הוא בולדוזר לא נורמלי, ליגה לאומית. באנו הנה ורצינו שתהיה פנייה שמאלה למשרדים. הוא אמר'אל תדאג' ואז התחילו לומר שאי אפשר, יש ענייני תנועה. הוא דפק על השולחן וצעק'מה זה פה, אני רוצה שיבואו ללוד ואתם מנסים להבריח?'. אחרי חודש הייתה פנייה שמאלה".
לאט-לאט הגענו עם הרכב לאזורים הפחות סימפטיים של העיר. הררי הצביע על בתים עם גדרות תיל ואמר ששם כנראה מתבצע סחר בסמים. אחרי זה עבר והראה שורה של מבנים לא חוקיים ופנה לדוברו, יורם בן ארוש, שישב איתנו. "קטסטרופה. זה צו הריסה. כסאח לעניין. לקרוא עכשיו לזלמן ולטפל". אחרי זה הצביע על גל הריסות והסביר: "אלה בתים שהם הרסו לבד. אמרתי שאם הם לא יהרסו, אני אהרוס ואחייב אותם בתשלום. אני לא מפנה, כי הם יבנו עוד פעם".
"הם" זה התושבים הערבים של העיר. הררי הגיע עם אג'נדה ברורה שהוא צריך לחזק את הרוב היהודי ולא מתבייש לומר זאת. "לוד עיר יהודית. רוני בר-און אמר לי בזמנו 'לך תשמור על היהודים',
אתה יכול לשאול אותו. זה אינטרס של מדינת ישראל. אם לא נשמור, אז בעוד עשר שנים יהיו 80 אחוז ערבים ויהיו בחירות וראש עיר ערבי. לוד לא טופלה אסטרטגית במשך 60 שנה. היו פה מאורות סמים, היה פה ברדק. הרסנו הכל וניקינו את השטח".
הערבים יודעים מי עומד לפניהם. כבר שנים שהם טוענים לקיפוח שרק הולך ומחריף. "הבעיה מתחילה מהגיל הרך", הסביר חבר המועצה לשעבר, חסן אלסאנע. "אין לנו תשתית, אז מה אתה מצפה, שייצא בחור מחונך? דוקטור? אין מתנ"ס אחד על 30 אלף תושבים.
"הפשע מתחיל שם. בחור נהפך לעבריין שאין לו בעיה ללחוץ על ההדק. ישבתי עם ראש העיר 20 פעם, הוא היה אצלי בבית. אני מאשים אותו. הוא חלש מדי. סיכמנו דברים ולא יצא לפועל, כי אין תקציב". ביום שלישי בערב הררי קרא אליו לפגישה את נכבדי התושבים הערבים. נתן להם לשפוך את הלב ודרש שינסו להרגיע את האנשים. ביקש מהאימאמים להגיד בתפילת יום השישי להניח את הנשק ולהימנע מהמשך הקרבות. כשהמפגש הסתיים הררי התפלל שזה יעזור.
"זה בתרבות של הבדואים, כבוד המשפחה", הוא מכיר את הנושא. "ההוא חושב שאשתו בוגדת בו וזה נגמר. ביקשתי שיגידו לחבר'ה להירגע, כי יש פה המון נשק. לכל ערבי שלישי יש נשק ולא נערכות כאן מספיק פשיטות משטרתיות".
עברנו עם המכונית ברחוב הלן קלר היכן שאמל חלילי נרצחה כמה שעות לפני כן, ניידת משטרה עמדה במקום. הררי לקח אותי לתיכון "מקסים לוי", שנמצא ממש בסמוך. ירדנה כהן, המנהלת, סיפרה שבבוקר היא הייתה בתורנות שער וקיבלה את התלמידים. שיחת הנכנסים הייתה הרצח, כשהמנוסים כבר העלו השערות אם אכן מדובר ברקע של כבוד המשפחה. "זו המורכבות של המקום", אומרת ירדנה, אמו של השחקן אושרי כהן.
"כאילו שאני מנהלת שלושה בתי ספר בעת ובעונה אחת. אחד לתלמידים ברמה מאוד גבוהה, אחר ליותר משליש שהם טעוני טיפוח, ממצב סוציו-אקונומי סופר קשה. אני ממש צריכה לאסוף אותם מהרחוב כדי להציל מהפשע, ויש 40 אחוז שזה כמו החבר' ה בראשון ובפתח תקווה, הבית ספר הסטנדרטי. בערים אחרות אין קוטביות כזו".
הררי טוען שלוד היא העיר המורכבת בארץ. רמלה, הסמוכה, הייתה יכולה להיות במצב דומה, אבל יואל לביא משמש כראיס כבר 17 שנה, אז יש יציבות שלטונית ותוכנית ארוכת טווח. הוא, על פי כתב המינוי, מסיים את תפקידו בעוד ארבעה חודשים. "מה ששר הפנים יחליט אבצע. אני חייל שממלא פקודה". הררי לא רצה להיכנס לבעיה. "קיבלתי כתב מינוי לארבע שנים וזה עבר מהר מדי. להישאר? זה בהחלט מאתגר, שליחות, אבל זה דיון בארבע עיניים עם המחליטים".
זה תפקיד לא קל למי שהתרגל לחיי הצבא. הררי קיבל את העירייה בגירעון מצטבר של 162 מיליון שקל. לפני שנה, כשראה שיש סחבת, שלח מכתב לשר הפנים אלי ישי ואמר שאם לא תהיה התקדמות יעזוב. אחרי שהשניים שוחחו הררי החליט להמשיך.
"זה שר הפנים השלישי שמלווה אותי", הוא מחייך. "התחלתי עם בר-און, אחרי חצי שנה בא מאיר שטרית ועכשיו אלי ישי. ראיתי שזה מתברבר כי כל שר הביא מנכ"ל אחר ואג'נדה אחרת. אמרתי להם'חבר'ה, הובטח לי כך וכך. אם אני לא מקבל, אני הולך הביתה. אני לא אילן הררי מול כל העולם'. עד היום חייבים לי שבעה וחצי מיליון שקל, ולמרות זאת אני שמח שנשארתי".
אלא שכמו בכל מקום גם כאן יש להררי אופוזיציה לוחמת. כשבר-און החליט שבני רגב לא ימשיך כראש עירייה, הוא פיזר את חברי המועצה ונתן להררי לנהל. "אני לא פוליטיקאי", מסביר הררי. "אין קומבינות, לא נותן לאף אחד להתקרב. 20 חברי מועצה פוטרו דרך הפקס, אז תחשוב על כל המשפחות שמקללות אותי".
התלונות על תפקודו של הררי גרמו למינוי ועדת בדיקה בראשותו של רו"ח חביב אבו חדרה, שלא יצאה עם מסקנות מחמיאות. אחרי דיון בוועדה לביקורת המדינה נכתב בסיכום: "הוועדה התרשמה שאכן יש עשייה בעיר לוד ונעשים דברים לשיפור החיים בעיר", אבל הוסיפה, "הוועדה קובעת שיש לבדוק כיצד למרות העובדה שבשש השנים האחרונות הופנו משאבים לעיר, הדבר לא בא לידי ביטוי בעיר ובתחושת התושבים.
"הוועדה סבורה שעל מר אילן הררי לעבוד עד לסוף תקופת כהונתו (פברואר 2011). ועדה קרואה לא צריכה לנהל עיר מעבר לארבע שנים, במיוחד לאור דוח הביקורת של אבוחדרה. הוועדה סבורה שצריכות להתקיים בלוד בחירות".
הררי בתוך-תוכו רוצה להמשיך, מרגיש כחייל שלא השלים את המשימה. יש לו עוד מצלמות אבטחה להתקין ומחסומים שיבדקו בלילה מי נכנס ומי יוצא, והגברת נוכחות משטרתית בדרך למיגור הפשע. "מחר אני עורך דיון במועצה ואם אני לא רואה כוחות בשטח, אני משבית את העיר ביום ראשון", הוא קבע בהחלטיות. "אין לימודים, אין כלום. ביקשתי מראש הממשלה פלוגת מג"ב קבועה בלוד. מה, רק בטייבה מותר? אני לא אוותר. אנשים טוענים שהם מפחדים להסתובב בלילה ואני מאמין להם".
נפגשתי עם הררי פעמיים באותו יום. הפעם הראשונה הייתה בשבע בבוקר, תחילת יום העבודה, והשנייה ב-23:00, כשסיים פגישה עם מפקד מרחב השפלה, דיון עם ראשי התושבים הערבים וסיים אצל משפחתו האבלה של סמי חיג' אזי, שנרצח ביום ראשון.
הררי אכל סלט בריאות בתחנת הדלק בקיבוץ עינת, לא הרחק מביתו שבראש העין. הוא היה די תשוש מהיום הארוך, אבל ידע שיש לו רק כמה שעות מנוחה לפני שימשיך עם לוד עמוסת האקשן. שאלתי, ממש לפני הסיום, אם היה עובר לגור בממלכה שלו. הררי לא ענה במהירות, אבל בסוף זרק.
"שאלה טובה. התשובה היא כן. אני לא אומר לך שהייתי מעביר מחר את המשפחה, כי זה להוציא את הילדים, והבן שלי בצופים של ראש העין ואי אפשר להזיז אותו. נכון שפה איכות החיים יותר טובה, אבל מי פעם חשב על לגור בראש העין? תזכור איזה שם היה לה, ומתברר שלכל בעיה יש פתרון. הרי נושא הביטחון בלוד הוא בכלל לא תפקידי, יש אחרים שצריכים לתת תשובות. הלוואי שהייתי יכול לתת שם הוראות למשטרה".
ממחוז מרכז במשטרה נמסר בתגובה: "במהלך ארבע השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית באירועי ירי ושימוש באמצעי לחימה וצמצום משמעותי בכל הקשור בעבירות הסמים. משטרת לוד, בסיוע כוחות מקצועיים ובשיתוף הרשות המקומית, פועלת ללא לאות על מנת לשפר את איכות החיים ומתן תחושת הביטחון לתושבי לוד. אירועי הרצח האחרונים הינם חמורים ומטופלים על ידי היחידה המרכזית של מחוז המרכז תוך סדר עדיפות משמעותי והשקעה מרובה על מנת להביא את העבריינים לדין".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם