כבר לא אותה השכונה: סיפורה של שכונת חברת החשמל באשדוד

שכונת חברת החשמל נודעה בשנות ה-60 כשכונה צעירה ותוססת שהטביעה את חותמה על חיי התרבות והחברה באשדוד

משה אדמון | 12/10/2010 12:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בתחילת שנות ה-60, כשביקשתי לשכנע את אשתי, ציפי, לעבור מרחובות, העיר התוססת והיפה, שבה נולדה וגדלה, לאשדוד, העיירה האפרורית והרחוקה, שהחלה לבצבץ באותם הימים בחולות הדרום השוממים, הבאתי אותה לשיכון חברת החשמל.
שכונת חברת החשמל באשדוד
שכונת חברת החשמל באשדוד צילום: משה אדמון


למה לשיכון חברת החשמל? כי השכונה הזו הייתה אז אזור המגורים היחיד באשדוד, שניתן להתפאר בו: בתים יפים, חד-קומתיים, ולידם דשא וערוגות פרחים. ומאחוריהם נוף ים פתוח, יפהפה, שהרוח מנשבת מכיוונו ומשרה  מסביב אווירה של רוגע ושלווה.

שיכון חברת החשמל, שנבנה על ידי "סולל בונה" בשלהי שנות ה-50, מנה אז כ-150 בתים. חברת החשמל רכשה במקום כ-100 בתים ואכלסה בהם את עובדי החברה בתחנת הכוח, שעברו לאשדוד, התחייבו לגור בה ולעבוד בחברת החשמל לפחות 10 שנים. 50 בתים נוספים שנבנו בשכונה נמכרו בשוק החופשי ואוכלסו בעיקר על ידי בעלי מקצועות חופשיים.

מספר מוטקה ברוק, גמלאי  של חברת החשמל: "הגעתי לכאן מרחובות בשנת 1961, עם אשתי שושנה ושלושת בניי, חגי, גדעון ז"ל ואילן. יחד באו איתנו מרחובות עוד שלושה חבר'ה מחברת החשמל: בצלאל אלוני ז"ל, אברהם כץ (כצל'ה) ז"ל ויצחק סמשטיין ז"ל. קיבלנו כל אחד בית, והבטיחו לנו במקביל קביעות בעבודה. שילמנו 20 לירות בחודש שכר דירה וכעבור כמה שנים, אפשרו לנו לקנות את הבתים".

"שררה פה אז", ממשיך

מוטקה, "תחושה של התרוממות רוח וראשוניות. היינו כולנו צעירים ובריאים, אהבנו לחיות וידענו לחיות. אני ואברהם הדר, שגם הוא גר בשכונה, הקמנו כעבור זמן, יחד עם שאול בן-שמחון ואחרים, שחלקם גרו בשכונה וחלקם לא, את "חוג המגש" הבלתי נשכח. אוי, איזה חוג זה היה. אין כמוהו וגם לא יהיה. בכלל, יצרנו כאן הווי מיוחד. ארגנו מופעים, יזמנו אירועים וגיבשנו פה חברה דינמית, שכיף לחיות  בה".

אנשים טובים ומוערכים

מיקי ברוידס (75), איש חברת החשמל, שהגיע לשכונה עם אשתו יפה בתחילת שנות ה-60, אומר כי השנים הראשונות כאן זכורות להם כשנות חייהם היפות והמרתקות ביותר.

"חיינו פה", הוא נזכר, "כמשפחה אחת גדולה. כבר מההתחלה נוצרו במקום חיי חברה תוססים: מסיבות, מפגשי חברה ומה לא. בכלל, זו הייתה שכונה שמחה, מלאת חיים, שנעים ומעניין לחיות בה. מה יש לדבר, ימים אחרים. לא נזקקנו לכלבי שמירה ולא נעלנו את הבתים, כי  לא היו פה גנבים. קולנוע דגון עוד לא הוקם, אז הלכנו לראות סרטים בצריף של סדרס, מחוץ לשכונה. אחר כך התחילו להקרין סרטים גם כאן.

על הסרטים האלה מספרת חנה פלק, אלמנתו של מויישה פלק ז"ל: "שלמה דונסקוי ז"ל ובעלי מויישה, אנשי אגד הראשונים באשדוד, הביאו לכאן, ביוזמתם, סרטים. האחד הפעיל את מכונת ההקרנה והשני גלגל את התרגום. בהפסקה, מיהרו כולם לבתים, לבדוק מה שלום הילדים. רק כשאחרון ההורים שב מהבית, רק אז חידשו את הקרנת הסרט. איש לא רטן ואיש לא התלונן. חיכו וזהו".

חלק מאנשי השכונה, כמו בנימין פרנקל, עדנה ובני מסיקה, עקרו לשכונות אחרות. חלק, כמו מרדכי לוינשטיין (מוטקה בלגן) ואברהם הדר, רבקה  אלוני, חנה פלק ואסתר שידלובסקי, שושנה ומוטקה ברוק, יפה ומיקי ברוידס, גרים בה גם היום. רבים אחרים, רבים מאד, כמו ד"ר בסן וד"ר פסח, רבקה ומיכאל כהן, משה צאלים ובצלאל אלוני, אברהם כץ ואליהו שידלובסקי, נפטרו.

אין ספק, שכונת חברת החשמל, שהטביעה חותם על חיי התרבות והחברה באשדוד, הייתה ונותרה שכונה יפה ונעימה, ואנשיה, גם היום, אנשים טובים ומוערכים, אבל, חברים, זו כבר אינה השכונה שהייתה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

משה אדמון

צילום: עצמי

לשעבר כתב הארץ בדרום ודובר עיריית אשדוד

לכל הטורים של משה אדמון

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/local/south/ -->