חיים אחרים: סיפורה של קהילה מעורבת ומיוחדת במזכרת בתיה
בזמן שבעיר רחובות ניטשת מלחמת דת, במזכרת בתיה השכנה משגשגת קהילה מעורבת מקסימה, בה חיים בדו קיום חילונים ודתיים. הילדים לומדים במוסדות חינוך משותפים, ההורים מתדיינים על מינון שיעורי התורה והמדעים ועל כשרות עוגות ימי ההולדת
הקהילה במזכרת בתיה צילום: ליעד גרינבוים
דווקא בזמן שרחובות בוערת, כמה קילומטרים בהמשך הדרך משגשגת קהילה משותפת, בה דתיים וחילוניים מנהלים חיים משותפים, חינוכיים וערכיים. בניגוד לתופעות הרווחות של הסתגרות של הדתיים ופחד מהתחרדות אצל החילונים, ביישוב מזכרת בתיה הפחדים הללו לא מקבלים ביטוי.
פרויקט מיוחד של עמותות גשר וצו פיוס הביא את יאיר אלברנטי (38), איילת אסקוזידו (40), יעל אריכא מונזון (36), אריאל סלע (46), אסף הירשפלד (38) ועוד רבים וטובים לקחת את בני הזוג והילדים, ולעבור לתוך קהילה מתגבשת בה ינסו לחנך ולגדול יחדיו, עם אלו השונים מהם.
כאשר אני פוגשת ההורים הגאים, קשה להתעלם מהאחווה השוררת בין יאיר החילוני ואריאל הדתי. קשה שלא לחייך לאור היחסים הקרובים בין איילת החילונית ליעל הדתייה, שנהנית מכל רגע.
אם נדמה שאין בעיות, אתם טועים. יש כאלו, ועוד יותר, יש הרבה ישיבות ובהן דנים בסוגיות מגוונות, החל מאיזה סנדוויץ' מותר לשלוח עם הילד לבית הספר, דרך איזו עוגת יום הולדת להכין, וכלה בשאלת השאלות: האם בבית הספר המשותף יש צורך להקדיש יותר זמן לתנ"ך או למדעים.
כל ההורים מסכימים שבשלב כזה או אחר ילדיהם עשויים להיות קצת מבולבלים. אבל מבחינתם זו הדרך היחידה לגרום לצאצאיהם להיות אזרחים טובים.
"חיים נעימים ופתוחים"
הקהילה העירונית "גשר" שבמזכרת בתיה הינה התארגנות של משפחות המתגוררות במועצה המקומית, השואפות לקיים חיי שיתוף פעילים בין דתיים לחילונים. מיוזמה שהחלה לפני כמה שנים על ידי כמה משפחות דתיות וחילוניות שהכירו בישוב, נוצרה קהילה המונה למעלה מ-200 משפחות אשר מקיימות פעילויות רבות סביב לוח השנה העברי. היוזמה זכתה לתמיכה של ראש המועצה מאיר דהאן.
בשנת 2006 הוקמו מוסדות החינוך קשת וקהילת גשר במזכרת בתיה. היוזמה התחילה
בהקמת כיתה א' וגן משותפים לילדים של תושבי הישוב, הן חילונים והן דתיים. בשנת 2008 נפתח בית הספר קשת בישוב. מדובר בבית ספר צומח שבו מתחנכים ילדים דתיים וחילונים ביחד על ערכי היהדות והתרבות היהודית, תוך שימת דגש על סובלנות ופיתוח הזהות של כל קבוצה, הן הדתית והן החילונית.
הקהילה ובית הספר שמו להם למטרה לגשר על הפערים בחברה הישראלית בין מגזרים, תוך טיפוח הזהויות של כל אחד ומתן כבוד לזולת באשר הוא.
איך בכלל הגעתם לקהילת גשר?
אריאל: "אשתי ואני גרנו בעבר בגבעת שמואל. חיינו חיים של קהילה דתית סגורה, עד שהבן שלנו הגיע לגן חובה, והבנו שעוד רגע אחד הוא עומד לעלות לכיתה א' בשנת הלימודים הבאה ואנחנו רוצים שינוי".
למה דווקא אז חיפשתם את השינוי?
"במשך תקופה ארוכה חשנו חוסר שביעות רצון כללי מהכיוון אליו צועד החינוך הדתי. החינוך בגבעת שמואל הפך ליותר ויותר מסתגר בתוך עצמו, יותר מתרחק מהמודרני, פחות ליברלי ופחות פתוח לסביבה החילונית. הישוב עצמו הפך יותר ויותר דתי, כאשר הייתה זרימה פנימה של משפחות דתיות לתוכו, וזרימה החוצה של משפחות חילוניות או מסורתיות. לא הרגשנו כבר במקום הנכון עבורנו".
אבל אתם חייתם חיים דתיים. מדוע זה לא התאים לכם?
"חיפשנו קהילה שמאפשרת קצת יותר פתיחות מחשבתית. לא רצינו שהילדים שלנו יגדלו בחברה כל כך סגורה ומתבודדת. אז הגענו לפרויקט קשת".
איך הגעתם לפרויקט?
"ההורים של אשתי גרו כל השנים במזכרת בתיה ושמעו על התוכנית החדשה ליצירת קהילה משותפת לדתיים וחילוניים, ובתוכה בית הספר קשת. כאשר הגענו לבקר, הייתה קבוצה של אנשים שחילקו עלונים על בית הספר, וגם היה קמפיין אינטרנטי באחד האתרים שעוסק ביהדות. הרגשנו שקהילה מסוג כזה יכולה להיות מושלמת עבורנו, והחלטנו לעבור למזכרת בתיה".
ככה פשוט לוקחים את הילדים ועוברים למקום שונה ולתרבות חיים חדשה?
"זה לא היה ברגע אחד. היו לנו הרבה שיחות בנוגע לנושא והרבה ביקורים במזכרת בתיה. הבנו שזה הדבר הנכון עבורנו ועבור הילדים שמתחילים לגדול. בשבילנו החינוך וחיי הקהילה הם דברים חשובים מאוד. היינו מוכנים לשלם את המחיר שכרוך במעבר למקום מרוחק יותר ופחות מוכר, על מנת שהילדים שלנו יזכו להכיר את העולם האמיתי".
"גם אצלנו", מוסיף יאיר, "המעבר למזכרת בתיה הגיע ממקום של חיפוש אחר חיים של אפשרויות. אני נולדתי למשפחה חילונית והתחתנתי עם בחורה שהגיעה מבית דתי, אבל הייתה בעיצומו של תהליך חזרה בשאלה".
זאת אומרת ששניכם חייתם אורח חיים חילוני.
"אני מעולם לא חשתי התנגדות כלפי אורח החיים הדתי. כשהייתי קטן, עד כיתה ג' התחנכתי בבית ספר יסודי חילוני בראשון לציון. בית הספר לא היה טוב, אבל הוא היה היחיד בשכונה. ההורים שלי החליטו להעביר אותי ואת אחי לבית ספר דתי, שהיה אחד המוצלחים.
"זה היה מאוד שונה, כי היינו הילדים היחידים בבית הספר שמגיעים מבית חילוני. כשכולם היו חוזרים לכיתה ביום ראשון בבוקר והיו שואלים מה עשינו בשבת, כל הילדים היו אומרים שהלכו לבית הכנסת והתפללו. אנחנו אמרנו שהיינו בים".
וזה לא גרם לכם להרגיש שונים ולא קשורים למקום?
"מנהל בית הספר לקח אותי כפרויקט אישי שלו והשלים לי את כל הפערים שהיו חסרים לי מבחינת יהדות. בסך הכול אני זוכר את זה כחוויה מיוחדת ובריאה, בלי לחץ שהופעל עליי. כל זה בנה לי את האמונה שאפשר לחיות בחברה מעורבת ולחיות חיים נעימים ופתוחים".
הרבה שאלות
כמו אריאל ויאיר, משפחות רבות החלו לשמוע על המיזם החדש של גשר ועל בית ספר המיוחד שעמד אז לקום במזכרת בתיה, בו ילמדו יחדיו ילדים דתיים וחילונים. כאמור, עם הזמן משפחות רבות החליטו להצטרף לתוך הקהילה המתגבשת, ולפתוח את ביתם לתרבות חדשה.
פתיחות מחשבתית במזכרת בתיה. צילום: ליעד גרינבוים
"בית הספר קשת הוקם לפני ארבע שנים כמסלול מיוחד בתוך בית הספר בן גוריון הקיים", מסביר אסף הירשפלד, ממקימי הקהילה. "ראש המועצה מאיר דהן ראה בקהילה פוטנציאל ממשי ליצור חברה חדשה ופתוחה, ועודד אותנו לעשייה משותפת יחד עם המועצה. לפני כשנתיים עבר בית הספר להיות מוסד עצמאי צומח. מנהלת בית הספר רות לזר, מנהלת מחלקת החינוך רותי כוכבי והמפקחת חנה בן ארי, כולן עוזרות לקדם את בית הספר בדרכי הקהילה".
אריאל, איך מוציאים ילד מקהילה דתית סגורה, ומעבירים אותו לבית ספר משותף פתוח עם חברה חילונית, כאשר בבית הוא ממשיך להתנהל על פי אורח חיים דתי?
"זהו פחד גדול. בהחלט היה לנו חשש כבד ממה שיקרה לרועי, הילד שלנו, ברגע שנעביר אותו לקהילה פתוחה הרבה יותר. אם יהיו דברים שיפתו אותו ויעלו אצלו הרבה שאלות, ואם הוא ירגיש מבולבל וללא סדר בחייו.
"המעבר היה כרוך בהרבה שיחות איתו. ניסינו להסביר לו עד כמה שאפשר על התהליך ועל השינוי שעומד לקרות בחייו. מה שבטוח, עד שלא עוברים לתוך הקהילה אי אפשר באמת להבין את זה. תוך כמה שבועות מרגע שהוא התחיל ללכת לבית הספר, הבנו שהשד לא נורא כל כך, ורועי רכש מיד חברים חדשים - חילונים ודתיים".
הוא לא שאל שאלות, כמו מדוע הילדים החילונים מתנהגים שונה ממנו? הוא בכלל ידע לפני כן שיש אנשים החיים באופן שונה ממנו?
"זה בדיוק העניין. אנחנו מאמינים שהילדים צריכים לדעת שיש כל מיני סוגים של אורחות חיים. לא כולם דומים, אבל עדיין אפשר להסתדר וללמוד אחד מהשני. החלטנו שזה חשוב ונחוץ שיהיה מעורב יותר עם חברים חילונים. אפשר ללמוד מהם דברים טובים ולא צריך להסתגר מפניהם".
ובכל זאת, מה יקרה כשרועי יחזור הביתה וישאל מדוע הוא לא יכול לצאת לסרט עם כל הילדים האחרים ביום שישי בערב?
"ברור שיש בנו את החשש. לא באנו לחנך את הילדים שלנו בצמר גפן. חשוב לנו לחנך למורכבות, והילד בסוף יהיה עם אישיות פתוחה יותר ועמוקה. אנחנו לא רוצים ילד שיחשוב בצורה חד ממדית. אני לא חושב שחינוך זה שיווק. צריך לסבך את העניינים, לתת לילד להבין לבד את הדרך בה הוא יצעד, עם לבטים וניסיונות".
יעל: "לי אישית לא היו כל כך הרבה כאבי בטן עם הרעיון של להכניס את הילדים שלי לתוך קהילה חילונית. אני חושבת שכשאדם שלם עם האמונה שלו, הוא יידע להסביר אותה גם לילדים שלו, ולענות על כל שאלותיהם, ויש הרבה שאלות".
כמו מה?
"בגיל חמש הילד שלי אמר שהוא עוד לא החליט אם הוא יתחתן עם בן או בת. אולי אני תמימה, אבל אני סומכת עלינו שנצליח להתמודד עם השאלות בכל זמן שיגיעו. אני לא מאמינה שהכול צריך להיות מובן מאליו. אפשר להסביר שהילד השכן יכול ללכת לשחק בשבת ואתה לא, כי אנחנו מאמינים בדרך אחרת. וזה בסדר. לכל אורח חיים יש את היתרונות והחסרונות שלו".
אסף: "אני חושב שיש הרבה יתרונות לפחד של הורים מהחוויה המשותפת בבית הספר. אני זוכר שביום הראשון של שנת הלימודים הגיעה לכאן משפחה חדשה דתית. בבית הספר, בכל בוקר הכיתה מתחלקת לשניים - קבוצת תפילה וקבוצת מפגש. בסוף יום הלימודים המורה התקשרה לאב, וסיפרה לו שהבת הקטנה שלו לא הגיעה לתפילת הבוקר. היא החליטה ללכת עם קבוצת המפגש, כי זה התאים לה יותר".
וזה לא מפחיד, שכבר בגיל צעיר הילדים מתפתים לנטוש את דרך החיים של ההורים?
"יש הורים שיגידו 'מה אני צריך את הסיפור הזה?' אבל דווקא אותו הורה שקרה לו הסיפור אמר לי שבגלל זה הוא שלח את הילדה שלו לקשת. המקרה הזה יוצר את הצורך לדבר עם הילדה ולהסביר לה למה חשוב להתפלל.
"יש הרבה הורים שמפחדים מה יקרה להם עצמם. אתה יוצא מהעולם שאתה רגיל אליו ואולי מעולם לא שאלת את עצמך שאלות. בקהילה הדתית, לא כולם יודעים למה הם עושים דברים מסוימים, וזה תירוץ טוב לנסות ולהבין. לפעמים זה קורה בפעם הראשונה בחיים".
עוגה עוגה
מזה תקופה שבעיר השכנה, רחובות, אין כל כך אחווה בין הדתיים לחילונים. יש שם מאבקים קשים על כספי ציבור ואורח חיים. איך אתם מסבירים את ההבדל?
אריאל: "קהילה דתית היא קהילה מאוד סגורה. יש גם את ההסתכלות הזאת בציבור הדתי על החילוני שהיא קצת מתנשאת: 'אנחנו הדתיים יותר טובים מהחילונים, אז לא ברור למה צריכים לחיות יחד'. אבל ברחובות זה הרבה יותר קיצוני ממה שקורה כאן".
מזכרת בתיה צילום: ליעד גרינבוים
איילת: "האופי של התושבים הוא הרבה יותר מתון ממה שקורה ברחובות. סוג האוכלוסייה היה מוכן לקבל את הרעיון של קהילה משותפת".
"אבל אי אפשר להתעלם מההתחלה, שהיו בהחלט התנגדויות", ממהר יאיר להוסיף. "בהתחלה לא כל התושבים של מזכרת בתיה רצו את הקהילה שלנו. פחדו שתהיה זרימה של הרבה משפחות דתיות לישוב. אני אישית חושב שבמידה והיו מחליטים להקים פה עוד בית כנסת, הייתי שמח. ביום כיפור רצינו כולנו להגיע ולהתפלל ביחד, ולא היה מקום מתאים. ברור לי שיהיו חילונים שברגע שיציעו להקים עוד בית כנסת או מקווה יצעקו 'גוועלד'".
למה אתה מתכוון שבהתחלה הייתה התנגדות? איך היא נפתרה?
"היו את אותם תושבים שניסו להתנגד, אבל למזלנו, ראש המועצה לא נתן להתנגדות להמשיך. זאת הייתה אמירה אמיצה שלו, לבוא ולהסביר שקיימים בתי ספר חילוניים ובתי ספר דתיים בישוב, והגיע הזמן להקים בית ספר מעורב. אם מסתכלים לטווח הרחוק, קהילה שכזאת יכולה לקרב בין אוכלוסיות כמו בבית שמש וברחובות. אנחנו אבן שואבת לקהילה פלורליסטית. כל מי שלא פה ולא שם, מוצא עצמו במרכז".
עם כל המילים היפות בעניין חברה שיתופית ופתוחה, עדיין אמורה להיות בעיה כשניגשים להחליט אילו תכנים יילמדו בבית הספר ומה תהיה רמת החשיפה של הילדים לתכנים דתיים או חילוניים.
איילת: "תמיד יש בעיה, אבל זה כל האתגר. אנחנו יוצרים תרבות משותפת בבית הספר ומחוצה לו. דאגנו לעשות סדר ט"ו בשבט לכל המבוגרים. כתבנו את הסדר בשלושה שערים שמבטאים את החשיבות המשולבת של דת אזרחות, טובה ומקום.
"אירוע חשוב נוסף ומשותף היה בפורים, כאשר כולם הוזמנו לקריאת המגילה. זה היה אירוע מאוד עוצמתי והמון אנשים הגיעו. אז נפל לנו האסימון שהרצון לקיים אירועים כאלו קיים אצל כולנו. מה שמאפיין את הקהילה שלנו זו החשיבה איך לעשות את זה נכון".
"בדיוק", מוסיפה יעל. "אני כאישה דתייה יכולה להגיד שמאוד ברור לי איך עושים הכול בחג, ואיך הוא אמור להתנהל. אבל כשאת באה להשתלב בתוך קהילה מגוונת, את צריכה להתחשב ולהתפשר, ולשלב בין כמה מסורות ודרכים".
אתם לא חושבים שבמקרה של החיים המשותפים בקהילה שלכם, ישנו צד אחד שתמיד נאלץ להתפשר טיפה יותר?
"כולם צריכים להתפשר", אומר אריאל. "כל צד יגיד שהוא מתפשר על דברים שחשובים לו על מנת להתקיים בתוך הקהילה. אפילו כשמדובר רק בעוגת יום הולדת".
מה הכוונה?
"עוגת יום הולדת הצליחה לעלות נושא רציני לדיון", אומר יאיר. "אם אני עושה מסיבת יום הולדת לבן שלי, והילדים של אריאל באים אליי, אני יכול לשאול את אריאל אם המטבח שלי מתאים להכנת עוגה, וכנראה שהוא יגיד לי שלא. אחרי שיחות וישיבות, יצא איזה חוק שבימי הולדת לא אופים עוגות בבית. זה לא קל, כי ילד מאוד מחכה לעוגת יום הולדת מושקעת ומיוחדת, ובמקום זה הוא מקבל עוגת הבית".
הרבה ישיבות
דיברתם על שיתוף פעולה בפורים, בט"ו בשבט ובימי הולדת. לא מדובר פה בטקסים בעיתיים שמפרידים בין חילונים לדתיים. אני רוצה לדעת איך מתנהלים כשמגיעים לנושאים משמעותיים הרבה יותר.
"כל נושא יכול להיות רגיש לאנשים מסוימים", אומר אסף. "אנחנו נתקלים בשאלות כמעט בכל צעד שאנחנו עושים".
מזכרת בתיה. "לפלורליזם יש מחיר". צילום: יוסי אלוני
במה זה מתבטא?
"החלטנו להפיק בקהילה עיתון מיוחד שיוצא בכל שבוע. כולם מאוד אוהבים אותו וקוראים אותו, אבל אני יכול לומר שכבר בבחירת השם לעיתון נתקלנו בקשיים. לעיתון קוראים 'ודיברת בם'. החילונים חשבו שהשם של העיתון מגיע מהתפילה והם לא מרגישים שהם מתחברים לעניין בכלל. היו הרבה דיונים וישיבות בנושא.
"גם כאשר רצינו לחגוג לילדים שלנו את מתן הסידור, ורצינו שכל התלמידים ישתתפו בחגיגה, ההורים החילונים באו ואמרו שהסידור אינו חלק משגרת יומם, והם לא מבינים למה זה צריך להיות אירוע משמעותי".
ואיך פותרים את הדילמות הללו?
"אני יכול לתת לך את הדוגמא של הסנדוויצ'ים לבית הספר. השאלה שעלתה כאשר החלה שנת הלימודים הייתה, האם מותר לכל אחד להביא סנדוויץ' שונה, על פי בחירתו. האנשים בקהילה דיברו על כך שאנחנו מחנכים לפלורליזם ועצמאות, ועם זאת, ברור שהייתה עשויה להיווצר כאן בעיה אם ילדים יאכלו בשר וחלב יחד.
"התכנסנו כל ההורים ליום שלם של דיונים וישיבות, כאשר הדתיים אמרו שאפשר שכל ילד יביא לבית הספר איזה סנדוויץ' שהוא רוצה. דווקא ההורים החילונים התעקשו על סנדוויצ'ים חלביים בלבד. בסופו של דבר אני חושב שכל אחד בתוך הקהילה מבין מה חשוב לצד השני, ואיפה צריך להתגמש".
זה לא מתיש, כל הישיבות והדיונים?
"זה בהחלט מתיש", אומר אסף. "מדובר בהידברות תמידית ובקבלת החלטות. מאוד חשוב לנו להבין איך מלמדים את הילדים ביחד. איזה חומר חשוב שיעבור, ובאיזו צורה - תוך כדי מתן מענה לצרכים של כל אחד בקהילה. על כל דבר צריך לחשוב אם הוא מאוזן או לא.
"מי שנמצא בקהילה הזאת הוא אדם שמוכן להתעסק בדברים הללו, והרבה. לפלורליזם ולחיים השיתופיים יש מחיר. זה לא דבר טבעי לגור ביחד ואתה מרגיש את זה כל הזמן. אז צריך להשקיע".
יעל, עכשיו הילדים שלכם קטנים והולכים בעקבותיכם. מה יקרה אם בעוד חמש-עשר שנים הבן שלך יהיה מעוניין לצאת עם התלמידה החילונית בכיתה שלו?
"אני רוצה לומר לך, שגם אם הייתי מחנכת את הבן שלי בקהילה דתית סגורה, יש יותר מ-40 אחוז סיכוי שהוא היה מחליט לחזור בשאלה. גם אצל החרדים, שסוגרים את הילדים שלהם ולא מציגים בפניהם את העולם הגדול, יש את אלו שנוטשים.
"אני מאמינה שאם את פותחת וחושפת ומציגה את כל האמת, אז את לא מגיעה למצב שבגיל 18 הילד פתאום סקרן ורוצה לראות איך חיים החילונים. כשאתה אוסר משהו, הילד דווקא הרבה יותר מתפתה".
ובכל זאת, היית מסכימה שהוא ייצא עם נערה חילונית?
"אני מאמינה שילד צריך להתנסות ולהבין בעצמו מה נכון עבורו ומה לא. גם לי בתור נערה היה חבר חילוני לא עלינו, וזה עבר לי. כמובן שקיים בי פחד שהוא שלי, פרטי. אבל אם אני מסתכלת לטווח של שנים, אני מרגישה שאני בתהליך.
"הפחד שלי הוא שהעם הזה יתחלק לשני חלקים ותהיה פה מלחמת אחים. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את ספרי ההיסטוריה ולראות איך נלחמנו אחד בשני. אני, יעל, מוכנה לשלם את המחיר האישי הזה כדי ליצור חברה בריאה יותר".
אתם מרגישים שבעקבות שיתוף הפעולה בקהילה והחיים יחדיו, ישנה ירידה ברמת האלימות בבית הספר?
"אני לא חושב שהורדנו את רמת האלימות לאפס", אומר אריאל. "זה לא כל כך פשוט, אבל כל העניין של הקהילה זה הידברות. חלק גדול מהילדים לומדים גישור. הילדים קולטים את זה בשמחה ומשתמשים בזה בהרבה מצבים".
באילו מצבים לדוגמא?
"אחת המחנכות בבית הספר יצאה לחופשה, והגיעה מורה מחליפה. כאשר המחנכת חזרה, הילדים רצו לקנות מתנה לשתי המורות, אבל מנהלת בית הספר אמרה שעל פי חוקי משרד החינוך, אסור לקנות מתנות. הילדים מאוד התקוממו כנגד ההחלטה, וסירבו לקבל אותה. הם כתבו עצומה והחתימו את כולם עליה.
"במקרה אחר, רצינו לערוך מסיבה לילדים באחד מהגנים הציבוריים באזור. אנו ההורים בחרנו גן, והילדים החליטו שהוא לא מתאים להם אז הם הפגינו. ממש הפגינו. אנחנו חושבים שבית הספר מאפשר לילדים להיות אזרחים פעילים שלוקחים יוזמה. הם חוו את האפשרות להיות חלק מהקמת קהילה ובניית משהו חדש. אנחנו בטוחים שזה יהפוך אותם לאזרחים טובים יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם