כמעיין המתבגר: מה הסיפור של סטנלי ברנדי?
בגיל 43, בזמן ששחקנים בני דורו כבר מזמן פתחו בפרק ב', סטנלי ברנדי מסרב לרדת מהפרקט. אחרי שסייע בעונה שעברה למכבי הוד-השרון להישאר בליגה הלאומית, הפורוורד האמריקאי רוצה כעת לסייע לה להעפיל לליגה הראשונה. ראיון
"בורכתי על ידי אלוהים בכישרון", הוא אומר השבוע לקראת פתיחת העונה השנייה שלו במכבי הוד השרון. "לשחק בגיל 43 זו באמת ברכה גדולה. כל עוד אני עושה 'דאבל-דאבל', אני בסדר. ביום שלא אוכל לעשות את זה יותר, זה יהיה הזמן שבו אפרוש".
ואולי, הוא אומר בקריצה, רוח הנעורים שלו נובעת משן הזהב, זו שהעניקה לו את כינויו "שן הזהב". בין שיניו של ברנדי יש שן מזהב, שעליה מוטבעת האות S. "כשהייתי בן 13 זה היה הסטייל בשכונה שלי", הוא מסביר.
"פגשתי בחורה שהייתה לה שן כזאת. חשבתי שאם אני גם אשיג אחת, אולי היא תצא איתי. ברור שזה לא עבד. אבל מאז השן נמצאת שם וככה כולם מכירים אותי. אני שמח על השן הזאת, היא נתנה לי מזל בחיים".
למתבונן מן הצד ברנדי נראה טיפוס קשוח, כזה שלא כדאי לפגוש בסמטה חשוכה, אך לאחר שיושבים איתו לשיחה ארוכה קשה שלא לחבב אותו. כמעט בלי ששמנו לב, ברנדי איתנו כבר עשר שנים. ממרום גילו, הוא משחזר איך התחילה הקריירה שלו.
"לא חלמתי לשחק כדורסל ולא ממש צפיתי במשחק הזה בילדותי. אבל היה מגרש ליד הבית של סבתא שלי ולא היה לנו מה לעשות חוץ מללכת לשחק כדורסל, אז שיחקתי כל יום. אף פעם לא חלמתי שאעסוק בכדורסל למחייתי. אהבתי לשחק גם בייסבול, פוטבול וכדורעף. בשלב מסוים עזבתי את ניו-אורלינס כדי לגור עם הדודה בלוס אנג'לס, כי לא היה לי כל כך מה לעשות בלואיזיאנה".
המעבר לעיר המלאכים שינה את גורלו של ברנדי. "יום אחד הסתובבתי בבית הספר ומישהו שאל אותי אם אני משחק כדורסל. עניתי שאני משחק קצת, והוא הזמין אותי למבחנים באותו
ברנדי הצטרף לנטס והספיק לרשום 2.5 נקודות בממוצע למשחק, לפני שנתפס על שימוש בסמים בבדיקה שגרתית. הוא הורחק מהליגה הטובה בעולם עד תום אותה עונה. "זו הייתה סתם טעות טיפשית. הלכתי עם האנשים הלא נכונים. זאת הייתה פעם ראשונה שניסיתי סמים ופתאום עשו בדיקה אקראית ותפסו אותי. למדתי מהטעויות שלי והמשכתי הלאה.
"הליגה הענישה אותי ושלחה אותי למרכז גמילה מסמים, למרות שלא באמת הייתי צריך. אבל אלה היו החוקים והייתי שם חודש אחד. מדברים שם על זה שסמים לא טובים לך ועוברים טיפול קבוצתי. זה היה בסדר, עברתי את זה ומאז לא השתמשתי בסמים".
אחרי הפרשייה המביכה הוא ניסה לחזור ל-NBA, אך לא הצליח להשתלב בשל המוניטין השלילי שדבק בו. אז החל מסע הנדודים שלו בעולם. הוא הצטרף לליגת ה-CBI (אחת מליגות המכללות בארצות-הברית), שם זכה בתואר הרוקי של העונה עם קבוצת רפיד סיטי מדקוטה הדרומית. לאחר מכן נדד לקנדה לליגת ה-WBL, לדרום אמריקה ושיחק אפילו בוונצואלה ובקולומביה. התחנה הראשונה באירופה הייתה בטורקיה, ומשם המשיך לצרפת.
"בצרפת ובקנדה שיחקתי עם מילטון וגנר (ששיחק בעבר במכבי רמת-גן, הפועל חולון והפועל תל-אביב, א"ל), והוא אמר לי שהוא צריך לדבר עם הסוכן שלי שיביא אותי לשחק בארץ. וגנר אמר לי שאם אגיע לישראל, אני 'אהרוג' את הליגה. הסוכן שלי יצר קשר עם הסוכן בארץ, נתן אמיר, והם הביאו אותי לפה למבחנים. מאז אני כאן".
בעשר השנים שלו בישראל, ברנדי הספיק לשחק בלא מעט קבוצות: מכבי והפועל חיפה, בני השרון, אליצור אשקלון, מכבי פתח-תקווה, ראש העין והפועל נצרת-עילית. בעונה שעברה הוא הצטרף להוד-השרון מהלאומית. "הכי נהניתי לשחק במכבי חיפה", מתוודה ברנדי. "נהניתי שם בעיקר בזכות המאמן אפי בירנבוים. הוא מאמן של שחקנים".
להוד השרון הוא הגיע בעונה שעברה, לאחר שהמאמן איתי ברקן חיפש שחקנים מנוסים. הממוצע של ברנדי היה 19.8 נקודות ו-12.3 ריבאונדים למשחק, שסייעו לקבוצה לשרוד בלאומית. העונה מאמן את הוד-השרון חי דוידי. "אני מרגיש עם חי מאוד נוח", מפרגן ברנדי למאמנו. "הוא הסיבה שחתמתי. אני שמח שאני בהוד השרון. אני לא אוהב להחליף קבוצות ומעדיף להישאר באותה קבוצה. בסך הכול, אני מנסה להיות שמח כל הזמן. יש ימים רעים ויש ימים טובים. אני לא שחצן ואין לי אגו גדול, אני מנסה להסתדר עם כולם ולהיות נוח".
על אף גילו המתקדם, ברנדי נחשב לאחד הריבאונדים הטובים בליגה השנייה. "אני לוקח הרבה ריבאונדים לא רק בגלל שהידיים שלי ארוכות, אלא בגלל שאני רוצה את הכדור יותר מהשחקן האחר", הוא מסביר את פשר הכינוי "משאבת ריבאונדים". "כולם אומרים שאני 2.01 מטר, אבל האמת היא שאני רק 1.98 מטר. למרות זאת, אני תמיד משחק בתפקידים של שחקנים גבוהים יותר".
בעונת 2000/2001 שבר ברנדי שיא בקליטת ריבאונדים – 24 כדורים חוזרים במשחק נגד מכבי כרמיאל, שיא שלא נשבר עד היום. בנוסף, הוא החזיק במשך שלוש עונות ברציפות בתואר מלך הריבאונדים של הליגה הראשונה. "יש הרבה שחקנים שחושבים שהם מכירים את המשחק, אבל בעצם הם לא ממש יודעים ובסוף הם עושים דברים בדרך הלא נכונה", הוא מסביר מעמדת המומחה.
"כולם מכבדים אותי, ואני מעריך את זה. מכירים אותי בזכות כל מה שהשגתי עם הקבוצות בישראל. בגיל 40 קיבלתי MVP בליגה השנייה ואני תמיד מוביל בריבאונדים בליגה. אני משחק חמש עונות בליגה הלאומית, ארבע מתוכן סיימתי במקום הראשון בריבאונדים".
ברנדי מתגורר בנס-ציונה יחד עם אשתו הישראלית, לימור, הצעירה ממנו ב-13 שנים. "אני נשוי כבר שנה, אבל אשתי ואני גרים ביחד כבר שש שנים. היא צעירה, אז עדיין יש לי סיכוי להביא יום אחד ילד". למרות שבמגרש לא נס לחו של ברנדי, הגיל נותן את אותותיו בתחומים אחרים. "פעם הייתי רואה בטלוויזיה משחקים כל הלילה, אבל עכשיו אני כבר הולך לישון ב-23:00 וקם למחרת ב-6:00. זאת שגרה שאתה מתרגל אליה כשאתה מתבגר.
"אין הרבה שחקנים בני 43 שעדיין עושים 'דאבל דאבל' ומשחקים עם ילדים שמריצים אותך על המגרש. לפעמים אני חושב שזה אפילו יותר קשה מהליגה הראשונה, כי שם השחקנים יותר קרובים לגיל ולגובה שלי. בליגת העל משחקים גם 15-10 דקות, ופה אני משחק לפעמים 35-30 דקות".
לא רק על המגרש השנים עושות את שלהן. גם בחייו האישיים ברנדי כבר הרבה יותר בוגר ומיושב בדעתו. "אני כבר לא אוהב את סצנת המועדונים. בצעירותי יצאתי הרבה לבלות, אבל השנים האלה מאחוריי. עכשיו אני מעדיף להירגע ולהישאר בכושר. אני לא שותה כבר חמש שנים, אז אני בדרך הנכונה. אני משקיע יותר במתיחות ושומר על הגוף שלי. אני מנסה לאכול בריא, לא מחמיץ ארוחת בוקר, ושותה הרבה תה ירוק".
ומה אתה אוהב לעשות כשאתה לא משחק כדורסל?
"התחביב היחיד שלי הוא לשיר מול הטלוויזיה. אני רואה הרבה טלוויזיה, בעיקר ספורט, פוטבול, כדורסל וקצת כדורגל. למרות גילי, אני מרגיש שאני יכול לשחק עוד כמה שנים. לא יודע אם אצליח לשחק עד גיל 50, אבל אני לוקח את הזמן ובכל עונה אני בודק איך אני מרגיש. בעונה שעברה הייתי בסדר גמור ולא החמצתי משחקים. יש לי פציעה קלה באצבע, אבל אני מקווה שלא אחמיץ יותר משחקים. אני מרגיש טוב, ועד פתיחת העונה אהיה כבר בכושר".
בעונה הבאה תמשיך להיות המנהיג של הקבוצה?
"אני לא מרגיש המנהיג של הוד השרון. אני משאיר את המנהיגות לשחקנים הצעירים. מה שכן, אני מביא הרבה ניסיון ואת הידע שלי. אם הצעירים יקבלו את העצות שלי, אני אשמח. בעונה הקרובה יהיו הרבה שינויים בליגה. יש שחקנים חדשים, אבל אני חושב שיש לנו סיכוי טוב להגיע לפלייאוף. בהתחלה לא הייתי בטוח בכך, אבל אז ראיתי את המשחק הראשון. ראיתי איך השחקנים מתחברים טוב ביניהם, ואני חושב שאנחנו יכולים להצליח. גם האווירה באימונים טובה".
ומה התכניות שלך ליום שאחרי הפרישה?
"יש כל מיני אפשרויות. אולי אני אאמן, אבל זה עוד לא בטוח. אני מאוד מתעניין בסוציולוגיה, אבל אני לא יודע מה יהיה כשאפרוש. כשזה יקרה, יהיה לי זמן לחשוב על זה. אני מחכה לעונה האחרונה שלי בכדורסל, ואז אחליט מה לעשות. בינתיים, אני ממשיך לשחק ורוצה לעשות את זה הכי טוב שאני יכול. אני טיפוס תחרותי מאוד. כל הזמן אני מודה לאלוהים שבירך אותי בכישרון וביכולת להמשיך לשחק".
אחרי הפרישה, אתה מתכוון להישאר בישראל?
"אני אוהב מאוד את ישראל, ואני רוצה להישאר ולקבל אזרחות, אבל זה לוקח הרבה זמן. אני עוד לא יודע אם אשאר פה בעתיד. אולי אחזור לאמריקה, אני לא ממש יודע. בינתיים, אני מתגעגע מאוד לבני משפחה שלי. אני לא רואה אותם הרבה, אבל לפחות אני משתדל לשמור איתם על קשר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם