פצצות לגבות: פעם שחקן בקאמרי, היום קוסמטיקאי לכל דבר
הסיפור הבא יכול בקלות להפוך למחזה בקאמרי: שחקן מוכשר בתחילת דרכו מחליט לנטוש את עולם הזוהר ופוצח בקריירה של קוסמטיקאי. במסע הגילוי העצמי הוא צובר לקוחות ומגבש תובנות על תחום האסתטיקה. קבלו את אורון אבידן מנתניה, האיש שישמח להוציא לכם את השחורים
אורון אבידן צילום: יוסי אלוני
שום דבר אז לא הכין אותו לקראת המהפך בחייו המקצועיים. בצעד של 180 מעלות, הוא החליט לנטוש את הבמה ולפצוח בקריירה חדשה – של קוסמטיקאי. היום, אבידן הוא בין הגברים הבודדים בישראל העוסקים בטיפוח עורן של נשים (וגם של כמה וכמה גברים).
אז מה מניע שחקן בראשית דרכו להשליך קריירה מתהווה בעולם הבידור ולפנות לתחום שנחשב לאחד המעוזים הנשיים המובהקים ביותר? התשובה לכך, מוזרה ככל שתהיה, היא החצ'קונים שצצו על פניו בגיל ההתבגרות. "החברות שלי בפנימייה עמדו בתור לנקות לי שחורים בפנים", הוא נזכר בסיטואציה שלימים תדרבן אותו ללמוד קוסמטיקה.
כאשר מהנדסת האווירונאוטיקה הצעירה אליס מילר רצתה להתקבל לקורס טיס, אי שם בשנות ה-90, אמר לה נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים?". מאז, המריאו בנות רבות לשמיים, והגברים החלו לא רק לסרוג אלא גם לבנות ציפורניים ולמרוט גבות.
אבידן גאה להיות זה שחודר לאחד המקצועות הרחוקים ביותר מעולם הגברים. "אין הרבה קוסמטיקאים גברים בארץ", הוא אומר בסיפוק. "יש שבעה או שמונה שפזורים בארץ. אבל אני בכלל לא מרגיש עם זה מוזר.
"הייתי בן 32 כשניגשתי ללמוד. כבר בזמן הלימודים חטפו אותי המרצות בקורס לקליניקה שלהן. מעבר לעובדה שהייתי טוב, זה שאני גבר שם עליך זרקור. אני לא אוהב להשתמש במילה גימיק כי זה לא העניין, אבל אני גבר וזה מסקרן. זה מושך ומעניין".
להפוך עולמות
אבידן נולד ברחובות והתחנך בפנימיית הכפר הירוק, שם הוא פיתח אהבה לבמה ולמשחק. "מגיל 13 הופעתי בתכנית 'זהו זה' ובכל מיני תפקידים בסדרה 'עניין של זמן' עם איילת זורר. בכל יום שישי היינו מעלים בכפר הירוק הצגה. היינו מביאים במאים מבחוץ כמו אבי קושניר ושולי כהן מתיאטרון חיפה, והייתי מקבל הרבה פידבקים שאני חייב לעשות משהו עם כישרון המשחק שלי.
איילת זורר. שיחקו יחד ב"עניין של זמן" צילום: אי- פי
"כששיחקתי ב'עניין של זמן', איילת זורר נתנה לי את הטלפון של יורם לוינשטיין והלכתי להיבחן אצלו. בתחילת הטירונות שלי קיבלתי הודעה שהתקבלתי לשנה א'. לא ידעתי מה לעשות והתחלתי להפוך עולמות. בסוף הצלחתי לשלב את הלימודים עם הצבא".
אבידן החל ללמוד משחק בבית הספר של לוינשטיין במקביל לשירותו הצבאי בקריה בתל-אביב. שלוש שנות הלימודים זכורות לו כקשות במיוחד. "הלכתי לאיבוד", הוא מתוודה. "הייתי ילד. לא ידעתי מה זו אהבה והתחלתי לגלם תפקידים שלא הייתי בשל להם.
"הייתה לי מורה, שבינתיים נפטרה, שאמרה לי: 'אתה כמו שחקן כדורסל, אתה כל כך רוצה לקלוע ומרוב שאתה רוצה אתה לא קולע'. בדיוק כך הרגשתי. הרגשתי מטומטם כי אני לא מבין כלום בעצם. לא הצלחתי להביא את הסחורה.
"גם ההתמודדות מול האנשים לא הייתה פשוטה. התחרותיות הייתה בשיאה, היו מקניטים וזורקים לי כל הזמן הערות על כך שאני בא עם מדים. לא עשו לי חיים קלים".
רק אחרי הלימודים, אומר אבידן, אחרי שחלק כיתה עם שחקנים כמו אפרת רייטן, אקי אבני, מיכל זוארץ, אסי לוי ואסתי זקהיים שיהיתה מורתו, החלו ליפול אצלו האסימונים.
הוא התחיל להבין כיצד לבנות דמות, איך לגשת לטקסט ובעיקר איך להתקבל להצגה
ולעבור אודישנים. מאז הקריירה שלו בתחום המשחק נסקה. אבידן התקבל להצגה "סירנו דה ברז'רק" בביומו של הצ'כי פטר לבל עבור תיאטרון "הבימה".
ההצגה, שבה שיחק לצד שחקנים ידועים כמו רמה מסינגר וששון גבאי, לא שהתה על הבמות זמן רב, אולם בעקבותיה באו הצעות לתפקידים נוספים. "בזמן ההצגה התקבלתי לתפקיד מרכזי בסרט 'סוף המשחק' עם משה איבגי ואייל גפן", מספר אבידן. "שיחקתי שם את איציק, בחור בן 17 מדימונה שמסתבך בקטטה במועדון תל-אביבי.
"במקביל עשיתי גם פרסומת לרשת 'ביתילי' ופרסומות נוספות. אחרי זמן מה, התקשר אליי חבר טוב ואמר לי שצריכים רקדן להצגה של הבמאי מיקי גורביץ' בקאמרי. מיקי הוא אחד הבמאים שאני הכי מעריץ, והוא לקח אותי להצגה שלו בתפקיד משמעותי כרקדן.
"הופעתי שם עם לימור גולדשטיין המדהימה, וזה פתח לי את הדלת לקאמרי. התגלגלתי לכל מיני הצגות בקאמרי כמו 'אדון וולף' עם יוסי גרבר, 'אויב העם', 'תיקון חצות' ותפקידים אחרים".
"אני זוכרת שהוא היה פשוט מקסים. פשוט קסם של בחור, חמוד ומשקיען", נזכרת גולדשטיין. "הוא היה מוכשר ובחור טוב. אני סקרנית מאוד לדעת מה קורה איתו היום. הוא קוסמטיקאי? מה את אומרת? חמוד. היה כיף לעבוד איתו".
הבנות באו להתאפר
אין דבר ששחקן צמא לו יותר ממחיאות כפיים, ואת המצרך הזה אבידן קיבל במנות גדולות. הוא הופיע במספר הפקות, זכה לתשואות ונהנה מהפרגון. למרות זאת, הוא נאלץ להפעיל מרפקים על כל תפקיד משני ועל כל שורה בסרט.
אורון אבידן צילום: יח''צ
"זה השאיר בי הרבה צלקות ותסכול", הוא נזכר. "הבנתי שאני צריך להתמודד עם פוליטיקה ולא עם כישרון משחק. "היכולת להצליח בתיאטרון נמדדת על ידי פוליטיקה בלבד ולא על פי יכולות.
"הייתי מגיע לקריאת מחזה של שמואל הספרי, שאהב אותי מאוד והזמין אותי לקריאה ראשונה, ומנהל התיאטרון הכניס מישהו אחר במקומי למרות שהייתי מתאים למשבצת.
"אלה דברים שלא תלויים בך. אתה צריך לדבר עם האנשים הנכונים, ללקק, להיות נחמד, לקוות שאתה מוצא חן. הבנתי שאני לא יכול להתמודד עם זה".
האהבה לבמה הפכה לאכזבה, שפינתה את מקומה לכעס ולעוינות למקצוע. מי שהצילה את המצב הייתה אחת מחברותיו של אבידן בתיאטרון, שהציגה בפניו את עולם הקריינות. הוא התחיל לדבב סרטים מצוירים, התאהב בתחום ופצח בקריירה של שדרן רדיו.
יום בהיר אחד הוא הידפק על דלתות האולפנים של רדיו 99 FM וירה בקולו הרדיופוני העמוק: "אני רוצה להיות שדרן". הוא התקבל לעבודה והתחיל להגיש תכניות בוקר, להקליט פרומואים ולערוך תכניות מוזיקה שונות.
דווקא מאחורי המיקרופון התחדשה אהבתו לטיפוח הפנים ולאסתטיקה. "גם בתיאטרון היה לי ברור שאני אעצב לעצמי את הגבות לפני כל הצגה", הוא מספר. "היה לי חשוב לדאוג לפרטנרית שלי שתריח טוב. הייתי נחרד שאני צריך לעמוד על במה ולהריח ריח של זיעה.
"ברדיו זה התעצם. מצאתי את עצמי מטפל בבנות. הן היו באות אליי כדי שאאפר אותן לפני אירוע משפחתי. אפילו גבר הגיע אליי לפני חתונה כדי שאסדר לו את הגבות. את הכול עשיתי מתוך ידע אישי".
הלקוחה הראשונה: אמא
אחרי תשע שנים ברדיו ושבע שנים בתחום המשחק, החליט אבידן לבצע מהפך בחייו ולהתמסר לתחום שהעסיק אותו עוד בנעוריו. "בגיל 16 גיליתי את חבריי לפנים, החצ'קונים", הוא נזכר בחיוך. "גרתי אז בפנימייה וחשבתי איפה לטפל בעצמי. לא הייתה אז מודעות לנושא הזה. לא ידעתי שאני, כגבר, יכול לפנות למישהו לטיפול.
איפור לחתונה SXC
"החברות שלי בשכבה דאגו לנקות לי את הפנים. הן היו עושות את זה ברפת, בלול, במטעים. בכל הפסקה הן עמדו בתור כדי לנקות לי שחורים. זה היה נחמד באותו רגע, אבל זה יצר צלקות וחורים בפנים שתסכלו אותי נורא".
לפני ארבע שנים פרש אבידן מתחנת הרדיו, שהייתה אז בבעלות האוליגרך ארקדי גאידמק. הוא נרשם ללימודי קוסמטיקה ובאופן לא מפתיע היה הגבר היחיד בקורס. "לחברים ולסביבה הקרובה שלי היה ברור שהתחום הזה הוא חלק ממני", אומר אבידן. "הם אלה שדחפו אותי לתחום. כל הבנות שהייתי עושה להן עיסויים, תמיד אמרו לי שאני יכול לרפא בהילינג. זה נתן לי המון תמיכה ועידוד".
ומה אמרו במשפחה?
"ההורים שלי הרימו גבה בהתחלה. הם שאלו: 'אתה בטוח בזה? מה קרה לך? מתחום משחק ורדיו אתה הולך לתחום כזה?'. אבל מהר מאוד הם התחילו ליהנות משירותיי. אמא שלי הייתה הראשונה שעמדה בתור לטיפול.
"לפני כל ביקור שלי בבית ברחובות, אני מקבל הזמנה מראש. כל אחת רוצה את הסרום הזה, את הלק הזה. אפילו אבא שלי נתן את האישור הסופי לבחור במקצוע. זה היה אחרי שהוא רצה שאני אבדוק לו נקודת חן בעור. אמרתי לו: 'אבא, זה שחור בפנים', ואז הוא אמר לי שבחרתי את המקצוע הנכון".
איך הגיבו הנשים שבאו אליך לטיפול? לא היה להן מוזר שגבר מטפל בהן?
"לא. יש גניקולוג, יש ספרים, יש מאפרים. תמיד אנשים מרימים גבה בהתחלה, עד שמתרגלים. הפלוס הגדול שלי הוא שבאתי מהרדיו, וברדיו לומדים להקשיב. היום אני מוקף בנשים, שזה דבר נהדר, והן לא מרגישות שום איום ושום דיסטנס. יש להן זמן לקטר על נשים אחרות".
אולי מתאים להן שאתה גבר. כך הן מרגישות בנוח לשתף אותך בחוויותיהן.
"לגמרי, אחרת הייתי סוגר את העסק מזמן. הנשים שבאות לטיפול מרגישות אליי את החיבור הכי טבעי שבעולם. הן מרגישות איתי נוח מאוד ולא מאוימות. הן חשות שגבר מבין אותן יותר.
"לגבר יש יותר מרחב נשימה בשבילן. הן מקבלות אצלו את הבמה ואת תשומת הלב ומרגישות מספיק נוח להיפתח ולהשתחרר בפניו. במקצוע הזה צריך לדעת לשמור על דיסקרטיות ונאמנות, ואצל גבר הן מרגישות יותר בטוח. הוא נתפש בעיניהן פחות רכלן מאשר נשים".
מוצא האדם מן הקוף
איך הגברים מתייחסים אליך?
"יש לי בשורה בשבילך: הגבר הישראלי מתפתח. הוא הבין שאמנם מוצאו מהקוף, אבל הוא לא חייב להיראות כמו קוף. גברים מחפשים גבר שיסיר להם שיער. הם מתביישים לחשוף את הגוף שלהם בפני אישה כי הם נבוכים. תחשבי על גבר שאמור להיות הטווס ולחשוף את הנוצות הצבעוניות שלו מול האישה, ופתאום הוא חושף את פגמיו – כרס וגב שעיר".
שלומי סרנגה. גבר מחוספס לכל הדעות בייגל
אם כך, אפשר להסיק, יש לך הרבה קליינטים גברים.
"לא. יש לי עדיין יותר נשים מגברים, אבל זה מתחיל. גברים שבאים אליי תמיד אומרים 'אשתי לחצה עליי' וכאלה תירוצים. ואם מתקשר אליהם חבר בזמן שהם אצלי בטיפול, הם יגידו לו שהם בקניות, כאילו נרמסת להם הגבריות.
"אני לא יכול להבין את זה, כי אפילו חיים רביבו, שנחשב סמל הגבריות, מטפח את עצמו על ימין ועל שמאל. קובי פרץ מחמצן, מסדר גבות, הולך לקוסמטיקאית. גם שלומי סרנגה, גבר מחוספס לכל הדעות, מסיר שיער ומסתובב עם הקהילה ההומוסקסואלית. לכן, קשה לי להבין למה לא כל אחד יכול".
למרות שאבידן הגיע מבחינתו אל המנוחה ואל הנחלה, דבר אחד עדיין לא נותן לו מנוח. כשהיה ילד, גדל בבית משפחתו אחיו למחצה מנישואיו הראשונים של אביו. יום בהיר אחד קם אותו אח ונעלם, ומאז איש אינו יודע היכן הוא.
"הוא גדל אצלנו בבית וממש גידל אותי", נזכר אבידן בעצב. "הוא ליווה אותי את כל הילדות. הייתי האח הנודניק שלו, נצמד אליו, יד ביד לגן. כשהייתי בן שמונה הוא היה בן 13 והוא פשוט קם והלך. בהתחלה אמרו שהוא הלך לאמא שלו, אבל אז התרוצצו שמועות שהיא כנראה נפטרה ומאז עקבותיו נעלמו.
"אני מחפש אחריו עד היום. קיוויתי שאולי בתיאטרון הוא יראה אותי על הבמה, אבל זה לא קרה. אני עדיין הופך את העולם איך למצוא אותו. זה נורא עצוב שמה שחרוט לי בזיכרון זה רק תמונות של אח ששובר את היד בגללי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם