העיר כמשתנה: כך הפכה תל אביב לבית שימוש ענקי
שתן של בליינים בפינות הרחוב, צואה של הומלסים בחצרות הבתים, ואפילו גללים בתוך הים. בהיעדרן של מערכת מודרנית של שירותים ציבוריים ואכיפה מסודרת של הנושא, תל אביב הופכת לאט ובטוח לבית שימוש ענקי
כשסובבו את ראשם לגלות מה המקור, כלומר את הכלב הענקי - הכמעט אנושי - שמפיץ ניחוח שכזה, נדהמו לגלות ברצועת חול נסתרת בין בניינים אדם שהיה בדיוק בהליכי סיום של ישיבה ארוכה ורצינית. עניבה לא הייתה לו, אבל נייר טואלט דווקא כן.
הסיפור אמיתי בהחלט, והתרחש לפני שבועיים במרכז העיר. הברנש המדובר - שלא נראה כמו דר רחוב, אבל כנראה גם לא מהנורמטיבים שבינינו - לא התבלבל, אפילו לא חיפש מקום חלופי לעשות בו את צרכיו. הוא פשוט התיישב, אולי אפילו התעמק בפיסת עיתון שנמצאה על הקרקע, סיים לבצע את זממו תוך השארת הפתעה לעוברים ושבים, והמשיך הלאה.
המקרה המתואר לעיל אולי חריג בשל נסיבותיו, אבל ממש לא מפתיע. מדובר בדוגמה. בסימפטום בלבד. אם אתם תל-אביבים טיפוסיים החיים בלב העיר - כלומר כאלה שמכתתים את רגליהם/ אופניהם ברחובות - סביר להניח שכבר נתקלתם בתופעה: רחובות תל אביב, סמטאותיה החבויות, גניה הציבוריים ואף החצרות הפרטיות - הופכים לאט ובטוח לבית שימוש ענקי.
הזירות הבולטות של התופעה - שקשה לפספסן בשל הניחוח העולה בקרבתן - הן בעיקר שכונות פלורנטין ושפירא, החניונים והגינה הציבורית ברחוב סעדיה גאון, פינות הרחוב סביב כיכר דיזנגוף, מבנה קולנוע תל אביב ברחוב פינסקר המיועד להריסה, כיכר אתרים, דרך מנחם בגין בקרבת גשר מעריב וחניון גולדה מתחת לתאטרון הקאמרי ולבתי המשפט.
יוסי גולדברג, מדריך טיולים נוסף, מאשר: "בפלורנטין הרחובות מאוד מסריחים בקיץ. ריח שתן בולט גם בסמטה אלמונית ליד קינג ג'ורג' וברחובות קטנים. מאז ומתמיד קרה שנתקלתי באנשים לחוצים שהולכים לחצרות בכל העיר, אבל היום אני יכול להגיד שכשאני מסתובב ברחובות אני מריח קצת יותר".
התופעה, כפי שמעיד גולדברג, אינה חדשה, אבל התחושה היא שחלה בנושא הקצנה. את המגמה הזו ניתן להסביר בקיומן של שלוש אוכלוסיות מרכזיות: פליטים, הומלסים ובליינים. הקבוצה הראשונה מורכבת מתושבים שהגיעו לעיר רק בשנים האחרונות
בכתבה שהתפרסמה לאחרונה ב"זמן תל אביב" התלוננו תושבי שכונה שפירא על כך שהפליטים הרבים שגרים ועובדים בקרבת מקום התרגלו להשתמש בחצרות הבתים והגינה הציבורית כשירותים פרטיים משלהם.
רוית , תושבת השכונה, מרחיבה על כך: "בחודשים האחרונים כל מי שנכנס לשכונה מוצף בריח צואה ושתן", היא אומרת, "לי יש בית פרטי, ובחצר אני מגלה פעמים רבות צרכים של אנשים. לפני שבוע יצאתי מהבית, ואישה באור יום מול הפנים שלי התיישבה ועשתה צרכים. התרגלנו להתקשר לעירייה והם מנקים, וכשהם לא באים אני מנקה, כי זה מסריח".
גם רוית מעידה על כך שחלה החמרה בנושא: "בחודשים האחרונים יש עלייה בתופעה, זה בכל מקום", היא אומרת. "בגינה הציבורית, בחצרות הבתים, ברחוב. לא מזמן ירד הגשם הראשון, וכל השכונה הסריחה משתן. עובדי עירייה שמגיעים לנקות מספרים שיש מוקדים קבועים של צואה, שהם מנקים כל בוקר".
אוכלוסיית הפליטים, שחלקם נעדרי מגורי קבע, מזכירה מבחינה זו אוכלוסייה נוספת שנציגיה הבולטים עושים בפינות הרחוב כבשלהם: ההומלסים.
לדברי האחראי על דרי הרחוב בעיריית תל אביב, יואב בן ארצי, לא חל גידול מספרי משמעותי באוכלוסייה זו בשנים האחרונות. עם זאת, הוא מכיר בהחלט את הנושא. "שני המרכיבים - אוכלוסיית הפליטים ואוכלוסיית דרי הרחוב - רלוונטיים מאוד לתופעה. גם הפליטים, שהעירייה לא 'נוגעת' בהם כי אין מדיניות ממשלתית בנושא, וגם אנשים שמסתובבים ברחובות או יוצאים מברים שתויים", אומר בן ארצי.
מכאן מגיעים לקבוצה השלישית, והמפתיעה ביותר, שתורמת את שלה לתופעה: הבליינים - כלומר אנשים "מן השורה" שיוצאים לבילוי במרכז העיר. אלה מתקשים לעתים להתאפק, ויוצאים לשאוף אוויר ולהתרוקן מחוץ לברים בלב העיר. "אני גר בפלורנטין בקרבת ברים, ואני רואה את זה בעיניים שלי. מנגנוני הבקרה נחלשים כשאנשים נמצאים תחת השפעת אלכוהול או סמים", מעיד נציג העירייה בן ארצי.
כאמור, התופעה מורגשת מאוד בפלורנטין, אך גם בקרבת מקומות בילוי במרכז העיר. אור, צעיר שהגיע מאחת מערי השרון המוריקות לתוך לב הבוהמייניות התל-אביבית, רחוב בן יהודה, נחשף לתופעה כבר בשלב מעבר הדירה.
"אבא שלי עזר לי בהובלה, ובכניסה לבניין היה ריח חריף של שתן, ממש כמו בשירותים בתחנת דלק", הוא מספר. "הוא אמר שהוא לא היה מוכן לגור בבניין הזה גם אם היו משלמים לו את מה שאנחנו משלמים לשכירות. היו כמה פעמים לאחר מכן שהרחתי ריחות שתן, וראיתי שצעירים כמוני וכמוך משתינים ברחוב".
אם בבליינים עסקינן, נושא ההשתנה בפרהסיה בא לידי ביטוי בעיקר במסיבות רחוב שהונהגו בשנים האחרונות בעיר, בעבר בפלורנטין, והיום ברחוב רוטשילד ובאתרים מרכזיים נוספים.
"אנשים במסיבות האלה שותים הרבה יותר מהרגיל ומשתינים בכל מקום - זה כבר ברור", אומר מארגן מסיבות רחוב בעיר, שביקש להישאר בעילום שם. "לפעמים הם מרגישים לא טוב מהשילוב של אוכל לא משהו ואלכוהול, והם גם עושים צרכים יותר רציניים. מסעדות לא יכולות לתת לכל מי שמגיע למסיבת רחוב להיכנס, ולכן הם עושים בחצרות בניינים או אפילו בפינת רחוב".
לסיכום המיפוי העירוני, יצוין כי גם ברחובות נטולי ברים, כגון אזור קריית ספר וכיכר המדינה ובחוף הים, אנשים מורידים את המכנסיים ללא היסוס.
"כמעט בכל בוקר, כשאני יורדת לטייל עם הכלב, אני מגלה צואה של בן אדם ברחבת החניון הצמוד לפארק קריית ספר המתוכנן. ליד הגללים יש גם נייר טואלט, אז לפחות האנשים האלה שומרים על היגיינה", מספרת בחצי חיוך דיירת ברחוב לינקולן.
"גם בגינה הציבורית בסוף סעדיה גאון, שצמודה לרחוב החשמונאים, אני והכלב מגלים בכל פעם הפתעות. רוב בעלי הכלבים כבר יודעים לאסוף אחרי הכלב, אז אם אנשים מתעקשים לעשות צרכים ברחוב, הם לא יכולים לפחות לאסוף?"
אברהם הניג, אחד המצילים הוותיקים בתל אביב שפורש בקרוב מתפקידו, מעיד אף הוא: "ברוב החופים יש שירותים ציבוריים שפתוחים בלילה, ועדיין אני מוצא לא פעם גללים בתוך המים ובחול. לא מדובר רק בהומלסים או בפליטים, בסוף השבוע האחרון יצאתי לשוט על החסקה וראיתי שקית ניילון מנופחת צפה במים ובתוכה צרכים. זו עבודה של בעל סירה שזרק למים במקום לפח שלו".
לכאורה, הפתרון פשוט: מערכת מתוקנת ומודרנית של שירותים ציבוריים, ואף אכיפה נוקשה נגד כל מי שנתפס לא משתמש בהם. במילים אחרות: אכפתיות של הרשות העירונית. באירופה ניתן למצוא שירותים כימיים במרכזי הערים, בניו יורק יש שירותים ציבוריים בחלק מתחנות הרכבת התחתית.
אפילו ירושלים יכולה להתגאות במערכת נאה של שירותים חדישים: שישה בעיר העתיקה, שניים ברחוב המלך ג'ורג' המרכזי, שניים בגן הפעמון ואחד בכיכר ספרא, בשכונת קריית יובל ובמדרחוב ממילא. בגן סאקר ובמעבר התת-קרקעי להולכי רגל, סמוך לבנייני האומה, ניתן למצוא שירותים ציבוריים קבועים. ובתל אביב? נדמה כי אחת הערים המתוירות בארץ והעשירה באוכלוסיות המתוארות לעיל - אינה מייחסת לנושא חשיבות יתרה.
על פי נתוני אתר העירייה, עשרה שירותים ציבוריים בלבד פזורים ברחבי העיר. בחינה מדוקדקת יותר מעלה כי שניים מהם סגורים לרגל שיפוצים, ומדובר דווקא באלה המוצבים במקומות ההומים יותר: רציפי התחנה המרכזית הישנה וכיכר אתרים.
השירותים בכיכר דיזנגוף, ברחוב ריינס, אמורים להיות פתוחים בין עשר בבוקר לחמש אחר הצהריים, אך בדיקה בשטח העלתה שהם נעולים גם בשעות אלה. "את נוגעת בנקודה שהכי מפריעה לי בעיר הזו", אומר בעל מכולת בכיכר דיזנגוף. "בכל בוקר כשאני מגיע לאזור שמאחורי החנות אני מוצא את ההפתעות שבליינים ופועלי בניין השאירו לי מהלילה. ומה שהכי מעצבן - השירותים הציבוריים פה רוב הזמן נעולים".
השירותים בגן מאיר מציעים את זמן הפעילות הארוך ביותר (בין שבע בבוקר לתשע בערב), אך הם נטולי נייר טואלט וחשוכים לחלוטין. שעות הפעילות של שישה שירותים ציבוריים נוספים נעות בין שמונה בבוקר לשבע בערב בממוצע. משמעות הדבר היא שמי שמרגיש לחץ באזור החלציים בשעות הלילה, כמו הבליינים, ייאלץ להתאפק או למצוא את המדרכה האטרקטיבית הקרובה ביותר.
בנמל, אזור בילויים ידוע וגדול, יש רק מבנה אחד של שירותים ציבוריים. "יש שירותים ציבוריים רק ליד הכניסה לנמל, אבל הפאבים והמועדונים נמצאים בצד השני", אומר מדריך הטיולים מאור שדה.
"יש בעיה לעשות בתוך מסעדות כי הבעלים לא מסכימים, ואחרי שיצאת ממועדון - גם אם ישלמו לך לא תעמוד שוב בתור בשביל להשתין. לכן הרבה משתינים ליד החניונים או בין ההאנגרים".
רוית , תושבת שכונת שפירא, בטוחה כי שירותים ציבוריים ייתנו מענה הולם לבעיה בשכונה. "צריכים להיות פה שירותים ציבוריים, וצריך להיות פה פיקוח עירוני קבוע. יודעים שזה מה שקורה, אם יפעלו בצורה מכוונת כדי להפסיק את זה - זה ייפסק", היא אומרת.
לדברי יואב בן ארצי, כאמור האחראי על תחום דרי הרחוב בעירייה, היחידה אינה מעודדת הקמה של שירותים ציבוריים בצורת מבנים קבועים ורחבים, "על מנת לא להגדיל את הנוחות של המגורים ברחוב". אולם עדיין נותר לתהות מדוע העירייה אינה רוכשת מתקנים בודדים, שלא ניתן לישון בהם, ושאפשר להשתמש בהם בכל שעות היום, כדוגמת אלה הפזורים ברחבי אירופה.
בנוגע למסיבות הרחוב, הטענה היא בדבר היעדר שירותים כימיים ניידים, פיקוח והסדרת הנושא במסגרת ההיתרים הניתנים לאירועים מסוג זה.
מכתבה שהתפרסמה כאן לאחרונה וסקרה את מסיבת האוזניות שהתקיימה בכיכר דיזינגוף, עלה כי החוגגים הפכו למשתנה את רחובות ריינס וזמנהוף ואת גינות הבניינים ברחובות אלה. "זו פשוט חוצפה. המארגנים משתמשים בשטח, לא מביאים שירותים כימיים, ופשוט הורסים לתושבים את החיים לכמה שעות", צוטטה בכתבה דיירת בבניין. כן עלה כי העירייה כלל לא ידעה על קיומו של האירוע וייתכן כי הוא נעשה ללא היתר.
סגן ראש העירייה אסף זמיר, אחד מיזמי מסיבות הרחוב בשדרות רוטשילד, מבחין בין מסיבות הנעשות באישור העירייה והמשטרה לבין מסיבות פרטיות.
"במסיבת הרחוב ברוטשילד פחות נתקלים בתופעה כזו מאשר במסיבות לא מוסדרות, כי הן נעשות באור יום, יש שם נוכחות מסיבית של משטרה ופיקוח ויש כמובן שירותים כימיים.
"כחלק מהפעילות שלי אני מנסה להסדיר את מסיבות הרחוב הלא מאורגנות, כמו זו בפלורנטין, כך שיהיו תחת פיקוח ואבטחה, בין היתר כדי למנוע תופעות כמו עשיית צרכים ברחוב".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "התופעה אינה מוכרת לעירייה, ואין ריבוי של תלונות למוקד העירוני בנושא. בעשרות אתרים ברחבי העיר פזורים מאות בתי שימוש ציבוריים המופעלים ומתוחזקים באופן יום-יומי ופתוחים לשימוש הקהל הרחב ללא תשלום.
"בחודשים האחרונים אף מקודמת בעירייה תכנית לטיפול בנושא, בין היתר על ידי שיפוץ וחידוש השירותים הציבוריים, התקנת שלטי הכוונה, הנפקת מפת העיר הכוללת את מיקומם, ובחינת האפשרות להציב תאי שירותים ציבוריים בחניוני 'אחוזות החוף'.
"את מיקומי השירותים הציבוריים ניתן למצוא באתר האינטרנט העירוני. יצוין כי בכל אירוע חוצות או מסיבת רחוב מוצבים תאי שירותים כימיים בכמות הנדרשת, בהתאם להיקף האירוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם