לא חבל? פספוסים, הגרסה התל-אביבית
המחסור בצמחייה בכיכר התזמורת, המתקנים המשעממים בגן צ'רלס קלור, פארסת החפירות ביפו והתנועה הדלילה בשוק המוצלח במתחם התחנה. ארבעה פספוסים עירוניים
יכול להיות שזו רק אי הבנה שלי, אבל בכל פעם שאני עובר בכיכר הבימה החדשה (או כיכר התזמורת, בשמה הרשמי), אני מרגיש מרומה. נכון, זו עדיין לא הכיכר המוגמרת, אבל העבודות מתקרבות לסיומן בצעדי ענק, הילדים כבר יכולים לדפוק ספרינטים באופניים מקצה לקצה, וההורים שלהם לא מצליחים להבין: לאן נעלם הגן הציבורי שהבטיחו לנו?
אז נכון, שום דבר לא יכול להתחרות בכיעור של מגרש החניה שהיה שם קודם, וגם נכון שעיצוב כיכר וצמחייה מעל חניון תת-קרקעי זו משימה סבוכה, אבל הייתה כאן הזדמנות. ומה עיריית תל אביב בחרה לעשות עם ההזדמנות הזו? לכסות אותה ברצפות. המון רצפות. מול הכניסה להיכל התרבות התקינו משטח מים מקסים, ובחלק המרוחק של הרחבה נטעו בוסתן קומפקטי במפלס משוקע.
יש גם שורת ברושים
בשבוע שעבר חצינו אותה בשעת צהריים, והיה חם. נורא חם. איזה אסון היה קורה אם היו הולכים על יחס הפוך, ומקצים את רוב שטח הכיכר לכתם ירוק שבתוכו שזורים שבילים מרוצפים שזורמים לעבר היכל התרבות?
עושה רושם שדני קרוון, שתכנן את הכיכר, חשב בעיקר על הערב. בחושך, עם התאורה הנכונה, כולל אורות מהחניון התת-קרקעי, היא בטח תיראה מצוין. אבל מה יהיה ביום? זה מה שחסר לנו בעיר - עוד משטח חשוף שבין יוני לאוקטובר יעמוד לוהט ונטוש? לא חבל?
לאחרונה הגעתי למסקנה שיפו היא תופעה מדעית תקדימית בתחום חוק שימור החומר. מדובר, בלי תחרות, בעיר הכי משתפצת, נבנית ונחפרת בעולם, ולמרות זאת היא תמיד נראית מוזנחת באותה מידה.
בחלק המרכזי של שדרות ירושלים למשל עובדים כבר תקופה ארוכה, למעשה חופרים שם מאז שיונה הנביא נבלע בבטן הלווייתן. וכמה שלא עובדים שם, שדרות ירושלים מתעקשות שלא להפוך לשדרות ח"ן.
אין נושא שלא שימש עילה לחפירות ביפו בעשור האחרון. הייתה הפרשייה העגומה של צינור השפד"ן, ואחר כך הפרשייה העגומה עוד יותר של הרכבת הקלה, ובין לבין ריבוא סשנים של שיפוצים ושיקומים לסוגיהם, ויום אחד התברר שחלק מהרחובות קרועים בכלל בגלל חפירות ארכיאולוגיות.
זה נודע לי במקרה, כשחלפתי ביהודה הימית - שכרגיל קרביו היו פתוחים - והבחנתי בשלט של רשות העתיקות. אחרי שהחופרים מיצו את התגליות מתקופת ההומו סאפיינס, ננעל עידן הארכיאולוגיה ונפתח עידן התשתיות. העידן הזה נמשך עד היום.
אלא מה, שלפי העירייה הוא היה אמור כבר להסתיים. הדד ליין שהוצג לתושבים המיואשים ביהודה הימית חלף לפני חודשיים. ודווקא אחרי שהמועד חלף, התושבים הבחינו שדבר לא זז. שהעבודות לא מתקדמות. שהרחוב ננטש כשהוא חפור וחסום, וחייהם חסומים יחד אתו.
בירור קצר בעירייה גילה שהקבלן, אבוי, פשט את הרגל. אין קבלן. הלך. לא ברור אם אפשר היה לצפות את זה מראש, אבל עכשיו זה כבר לא משנה. כרגע זה מה שיש, כלומר אין: אין קבלן. אז מוציאים מכרז חדש, ומקווים שהקבלן שיזכה בו לא יתמוטט כלכלית ויעבוד בזריזות מקסימלית. מדברים על עוד חודשיים, במקרה הטוב.
בואו נתייחס רגע לפשיטת הרגל של הקבלן כאל כוח עליון. קורה. אבל נדמה לי שמהעירייה אפשר לצפות שבמקרה כזה תעשה ולו צעד קטן לפיצוי התושבים הנאנקים, למשל הנחה משמעותית בארנונה. בוודאי לבעלי עסקים שחוטפים את כל הזמבורה. גם ככה לא קל לשרוד ביפו, וההרגשה שבשדרות ח"ן זה לא היה קורה לא הופכת את ההתמודדות לקלה יותר.
גן השעשועים בצ'רלס קלור היה נתון בשיפוצים המון זמן. לפני השיפוצים - כלומר כשברחובות העיר עדיין נעו גמלים - עמדה שם מגלשה רב-מפלסית גדולה ומגניבה. היא אמנם הייתה עשויה מאותם חומרים כמו המתקנים בכל גני השטנץ הפזורים בעיר, אבל הגודל, השיפועים והמפלסים הפכו אותה למשהו אחר. הילדים קראו לה "החללית" כי בקוקפיט של הקומה העליונה היה נדמה לך שבכל רגע העסק עומד להמריא.
כשהגן עבר מתיחת פנים, אזור המתקנים נסגר לחלוטין לשימוש. הסגירה התמשכה והתמשכה, ונוצרה תחושה שמבשלים שם משהו מיוחד, יצירתי, לא סטנדרטי. כמו העיצוב המקורי של שדרות ההשכלה המחודשות, רק הרבה יותר בגדול.
לאחרונה הגענו למקום בפעם הראשונה מאז שהוא חזר לתפקד. מילא שהעיפו את החללית (למה?), אבל לא נראה שהתאמצו יותר מדי למצוא תחליף. מתקנים מפוזרים בדלילות, רובם לא מסעירים, כמעט כולם לא מוצלים. שוב השמש הישראלית תפסה את עיריית תל אביב מופתעת.
בילינו שם פרק זמן קצר בהרבה מבעבר, ואין לנו סיבה - למעט הנוף המהמם של הים - לחזור לשם בקרוב. לא חבל?
בכל פעם שנציג מהתא המשפחתי שלנו מגיע לשוק האורגני שמתקיים בימי שישי (8:00 עד 14:00) ב"תחנה", הוא חוזר עם מבט של חתול שבלע המון שמנת (אורגנית). זה לא רק המחירים, שברבים מהפריטים עושים בזמן האחרון צחוק משוק הכרמל (בשבוע שעבר, בעוד ברחבי ישראל נמכרות עגבניות ב-20-15 שקל לקילו, בשוק האורגני היה אפשר להשיג עגבניות שרי ב-10);
זה גם המגוון וההיצע, שכולל, חוץ מכל הירקות הבסיסיים שנקטפו באותו לפנות בוקר מהשדה, גם מיני מציאות חצי אקזוטיות כמו דלועים קטנות ועסיסיות, שלא תמצאו בשום סופר, ומאפים טריים (אורגניים, קמח מלא) של מאפיית "הרמן", שנותנים נוק אאוט לחלה הקונוונציונלית של יום שישי.
ובכל זאת, אני לא מפסיק לשמוע על בעיות שמעיבות על עתידו של השוק. החקלאים מדוכדכים. אף שמנקודת המבט של המבקר נדמה שבשוק יש תנועה ערה ובאזז תוסס, ההכנסות לא מפצות את החקלאים על נטישת המשק ליום שלם, ובמקרים רבים גם היטלטלות של שעות ארוכות בדרכים, על כל ההוצאות הנלוות.
עושה רושם שהמסה הקריטית של התל-אביבים לא יודעת להעריך את המציאה שנפלה להם לידיים - שוק אורגני קומפלט, שהכול בו טרי, מזמין וסביר לגמרי לכיס, ושמדלג מעל שרשרת המזון המציקה של הכלכלה המודרנית - מתווכים, חדרי קירור ותאגידים שגוזרים קופון שמנמן על חשבון כולם.
משום מה נדמה שאנחנו מתעקשים לשמור את כל שלבי הביניים הללו בחיים שלנו. אם אתם לא, סורו לתחנה בימי שישי. בלעדיכם השוק לא ישרוד לאורך זמן, וזה באמת יהיה חבל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם