בגובה העיניים עם פרופ' ארנון צוקרמן
הוא נולד בחיפה וגר ברמת השרון. הוא חולל שינויים בכל מקום שהיה בו. הוא אוהב לבשל אבל לא יודע איך. ויש לו חלום לשוט מסביב לעולם. 1,674 מילה עם פרופסור ארנון צוקרמן (76), נשוי + 4, נשיא האקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל שמתעב פלצנות
"המקום שנולדתי וגדלתי בו עד אחרי הצבא. בשנים שאני גדלתי בה היא הייתה עיר מעורבת וקטנה יחסית, היו שם פליטים וערבים. אני גרתי בשכונה מעורבת של ערבים ויהודים. ביום היינו משחקים כדורגל ובערב היו מחכים להכניס לי מכות לפני שהייתי מגיע הביתה.
היה מעין מתח מעורבב, גם בחברות גם בחביבות וגם בקצת אלימות. מבחינה זו אני חושב שזה השפיע עליי בכך שאין לי הרגשה של זרות כלפי ערבים. אחת התמונות שלא אשכח היא שבשנת 1948 השקפתי מהגג של הבית, וכל מפרץ חיפה היה מלא סירות של ערבים שעזבו את חיפה, ברחו או הבריחו אותם. היו שם עשרות ואולי מאות סירות ששטו לכיוון ביירות".
בית ספר לימאות
"חיפה היא עיר נמל והים משך אותי מגיל צעיר. הייתי בסניף של הימייה של הפועל והיינו מפליגים בסירות, החיים שלנו סבבו סביב סירות, סביב הנמל. עבדתי בנמל ובסופו של דבר החלטתי ללכת לבית ספר לקציני ים. לימים הייתי שם מדריך, ושירתתי גם קצת בצי המסחרי ובחיל הים".
רמת השרון
"זה מקום שבעיקרון אני לא אוהב. אין לי שום הזדהות עם המקום הזה, זה מקום זר. זה מקום שגרים בעיקר אנשים משכבה סוציו-אקונומית גבוהה. אין לי שם חברים, זה לא מקום שמדבר אליי. עברתי לגור שם במקרה כי אחותי מתגוררת שם, וכשעברתי מירושלים הלכתי בעקבותיה. אני גר שם 25 שנה. אני חושב לחזור לירושלים לפעמים".
האוניברסיטה העברית
"בשנים עברו היא הייתה הרבה יותר קטנה. בשנה הראשונה שלי למדתי בטרסנטה, עד שבנו את גבעת רם. הקהילה הייתה הרבה יותר קטנה ואינטימית. בירושלים של לפני ששת הימים החומה והעיר העתיקה היו מן חלום בלתי מושג, מקום שאתה מסתכל עליו בתימהון, רוצה להגיע אליו פעם.
הקהילה הצעירה הייתה אינטימית, וקטנה עם בתי הקפה ומסיבות כל העיר. יש לי זיכרונות טובים מאוד מהתקופה ההיא".
ירושלים
"עיר קשה. לחיות בה זה להתמודד עם הנצח, עם היסטוריה עמוקה, עם רבדים אין סופיים ושכבות רבות של סיפורים של היסטוריה שאין כמעט בשום מקום בארץ. זו עיר שקשה לחיות בה. יש בה קודם כול פערים חברתיים גדולים מאוד, היא עיר עלייה, עיר עם מתח בין חילונים לדתיים, לערבים.
"כל זה בונה מתח שגם אם הוא לא בא לידי ביטוי כל שני וחמישי בהפגנות ואלימות, הוא קיים מתחת לפני השטח. עם זאת, אין דומה לה ביופי,
"כשאני חושב על הקמפוס החדש, על לעבור למרכז העיר, למגרש הרוסים, זה לא רק המעבר או החזרה של בצלאל העירה, אלא העניין של להימצא בצומת דרכים בין העיר העתיקה, היישוב החרדי ושאר העיר. אני חושב שבלי מיזוג של שלושת האלמנטים האלה בעיר, שיהיו קשרים תרבותיים ואחרים, ירושלים תמשיך להיות עיר של גטאות וזה יהיה עצוב מאוד".
מנהל הטלוויזיה
"הטלוויזיה זה היה המקום הכי מעניין שהייתי בו. כשהתמניתי להיות מנהל הטלוויזיה הייתה תכנית בשם 'משימה בלתי אפשרית', ואני אמרתי שאת המשימה הבלתי אפשרית שלי לטלוויזיה אהפוך לאפשרית.
"זו הייתה תקופה מרתקת גם מבחינה פוליטית: חודשיים אחרי שנכנסתי לתפקיד פרצה מלחמת יום הכיפורים, והייתי מנהל הטלוויזיה עד אחרי הסכם השלום עם מצרים. זו הייתה תקופה אינטנסיבית מאוד ומורכבת מבחינה פוליטית.
"מבחינה תרבותית, צריך לזכור שהטלוויזיה הייתה ערוץ יחיד ללא תחרות, הרייטינג שלה היה מקסימלי. שלא נדבר על תכניות שהיו שנויות במחלוקת, כמו 'ניקוי ראש' או 'עלי כותרת'. טיפלנו אז בתכנים חברתיים תרבותיים ממדרגה ראשונה, והיום לצערי זה הולך ונעלם. היה צוות נהדר והייתה תקופה מרתקת".
אמנות
"אני לא אמן, אבל עסקתי בהפקת סרטים. הפקתי בעיקר סרטים לחוץ לארץ וסדרות דוקומנטריות. עבדתי עם הבי-בי-סי, ערוץ ארבע בלונדון, ערוץ מסחרי גרמני ותחנות של הטלוויזיה החינוכית בארצות הברית.
"זה הדבר הכי יצירתי שעסקתי בו. אני לא מומחה בתחום האמנות, אבל יש לי הרבה ניסיון בתכניות לימודים בתחומים האלה ובקשר עם אנשים שעוסקים בתחומים האלה. אני כל הזמן נושק לעולם הזה, אבל אני לא אמן בעצמי".
בצלאל
"מקום קסום ואני שמח שהייתה לי הזדמנות להיות בו. זה מקום מורכב ומסובך מאוד מבחינת הנפשות הפועלות בו וגיוון המקצועות שיש בו. יש בו שמונה מחלקות, החל מארכיטקטורה וכלה באנימציה. אנחנו בלי ספק האקדמיה המובילה בישראל לאמנות ועיצוב ואנחנו בין האקדמיות המובילות בעולם.
"אנחנו זוכים בפרסים בינלאומיים רבים, בהישגים בארץ ומחוצה לה, ומעמידים תערוכות של בוגרים בכל התחומים. אני יודע שבצלאל נתפסת הרבה פעמים כגוף אליטיסטי, אבל אני משתדל שנהיה קשורים למקום וקשובים ואנחנו עוסקים הרבה מאוד בפעולות חברתיות. אנחנו מחוברים לחברה הירושלמית כמה שניתן.
"פתחנו עכשיו במרכז העיר מתחם חדש בשם 'יפו 23'. יש שם גלריה ענקית ויהיו שם לימודי חוץ ופעילויות ניסיוניות ונועזות, עם חיבור למה שנעשה במרכז העיר ובכלל בירושלים. אנחנו בכיוון של לחזור העירה. במרכז העיר יש חיים, ולמעורבות של הסטודנטים בחיים האורבניים יש חשיבות.
"אני חושב שיש פה מאגר של צעירים יוצרים שאולי אין כמותו בארץ, בתקופת ההגשות אפשר לחוש את החשמל באוויר וזה נפלא בעיניי. אנחנו משתדלים שיהיה פה אקלים שיאפשר להם את הצמיחה ומשתדלים שתהיה פה אווירה נעימה שתאפשר לחלום וליצור, ללכת בשבילים בלתי ידועים ולעשות פריצות דרך".
הר הצופים
"אני חושב שהמעבר להר הצופים היה טעות היסטורית קשה מאוד, כי בצלאל חייבת להיות בתוך עיר וחלק ממה שקורה בעיר. אני חושב שאקדמיה לאמנות ועיצוב חייבת להיות מעורבת יותר ולא יכולה לשבת על הר מבודד, שמעבר לנוף יפה אין בו כלום.
מרכז העיר
"מרכז העיר חולה הרבה שנים. כולם מחכים לרכבת כדי שרחוב יפו יחיה מחדש, הלוואי שזה יקרה. אני מאמין ש-2,000 סטודנטים של בצלאל - בעתיד 3,000 – ו-700 חברי סגל יבואו כל יום למרכז וזה יעשה מהפכה בעיר. אנשים צריכים לבלות, להתלבש, לאכול, לגור, והצרכים האלה יביאו למרכז עיר שוקק.
"אני מקווה שנהיה גם מרכז תרבותי שהציבור הירושלמי יוכל ליהנות ממנו, מפעילויות שנעשה, ויחד ייווצר דבר חדש, שיהפוך את מרכז העיר למקום אטרקטיבי. אנחנו בשלב הקשה ביותר: איסוף הכסף. זה פרויקט של 350 מיליון שקלים.
"עכשיו אנחנו נמצאים במצב מתקדם, בימים אלה אנחנו הולכים לחתום על הסכם מכירת הבניינים בהר הצופים, שנצטרך לפנות אותם תוך ארבע שנים, ואנחנו עוסקים בגיוס תרומות מאסיבי, כך שאנחנו מקווים שהצד הכספי הולך ונסגר. אנחנו צריכים לגמור את התכנון ואת התב"ע.
"יש לנו ויכוח עם העירייה על גובה הבניין, אני מקווה שנמצא את הדרך להגיע איתה להסכם. העירייה תומכת מאוד במעבר של בצלאל, ואני מקווה שנעבור את הכשלים הביורוקרטים ונתחיל להתקדם. בעולם שכולו טוב, שהכול ייסגר בו כמו שאני מקווה, תוך משהו כמו שנה נתחיל לבנות".
בצלאל הישן
"מתחם היסטורי שיישאר של בצלאל לדורי דורות".
ניר ברקת
"תומך נלהב של בצלאל".
נוסטלגיה
"אין בי נוסטלגיות".
קולנוע וטלוויזיה
"קולנוע היום היא בעיניי האמנות המורכבת ביותר, כי היא משלבת בתוכה אלמנטים מכל האומנויות ודורשת תיאום של הרבה דיסציפלינות כדי להגיע לתוצר מוגמר. זה תחום מרתק בעיניי, אבל הבעיה שלו היא המתח בין האמנות ובין הכסף שצריך כדי לייצר סרטים והתוצאות האיכותיות שאתה רוצה להשיג.
"הגעתי לתחום דרך הטלוויזיה, זו התעסקות בתחום הוויזואלי. בכולם אתה מייצר תמונות ובכולם אתה מספר סיפור. אני אוהב להקשיב לסיפורים יותר מאשר לספר. הזקנים היו מספרים סיפורים ליד המדורה וזה עבר מאב לבן ואז הגיע הכתב, והיום יש לנו סיפורים על מסכים".
פתיחת שנה
"שנה חדשה היא תמיד שנה של התרגשות. קצב שינויים שאתה יכול להכניס באקדמיה הוא מורכב, ואני מאמין בשינוי בכל דבר, אני חושב שמי שלא עוסק בשינוי בסופו של דבר נסוג ולא מתקדם. אם אתה לא מתחיל בפתיחת השנה לתכנן את השנה הבאה או את השלוש אחריה אין סיכוי שיקרה משהו. זה לא דברים שקורים ברגע האחרון, יש צורך בתכנון מקדים. אני מקווה שהשנה נפתחה יפה וטוב וחלק כמה שאפשר".
סטודנטים
"אנחנו נמצאים כאן קודם כול בשביל הסטודנטים. הסטודנטים בבצלאל הם בדרך כלל אנשים רגישים מהממוצע, והם עומדים בתנאי תחרות קשים מאוד. הם צריכים לעמוד בלוחות זמנים, לבצע עבודות שחלק גדול מהם נעשה מחוץ לשעות הלימודים.
מהפכות
"לא אקרא לזה מהפכות, אבל עשיתי שינויים בכל מקום שהייתי בו".
גמלאות
"יש תורם אמריקאי שבשנה הבאה יהיה בן 90. הוא דמות מוכרת בארץ, הוא תורם להרבה מקומות. הוא סיפר לי שהוא שאל את הרופא שלו מה המחלה הכי מסוכנת שהכי צריך להיזהר ממנה, והרופא שלו ענה לו 'גמלאות'".
חלום
"לחזור לים, לקחת ספינה ולהסתובב בה מסביב לעולם".
ביקורת
"כל הלימודים בבצלאל נשענים על תהליך הביקורת, זה בעצם תהליך ביקורת בלתי פוסק. לפעמים זה תהליך אכזרי וקשה מאוד לסטודנטים, אבל זו הדרך שלומדים בה. הכול נעשה תוך ביקורת עבודות מתמדת, ואנחנו מקווים שדרך הביקורת הם לומדים ומשפרים את היכולות שלהם בכל התחומים".
פלצנות
"דבר שאני מתעב בכל לבי ונזהר ממנו מאוד. אני מקווה שאנחנו בבצלאל, במה שקשור בי לפחות, רחוקים מזה".
מרצים
"יש לנו סגל הוראה יוצא מן הכלל, ומנהלי מחלקות מהטובים שאפשר להשיג בישראל. מעבר לכל הדברים האלה יש מסירות, דבקות ואהבה למקום הזה של כל הסגל. לפעמים אני רואה אצל בוגרים יחסי אהבה-שנאה, אבל בצלאל מטביעה חותם מרכזי ומהותי על אנשים שעברו פה את הדרך הזו, אני קורא לזה סינדרום בצלאל לפעמים.
"אני נוהג בתחילת השנה להיפגש עם סטודנטים בשנים ב' וג', והייתה תלמידה שפרצה בבכי משום שמרצה השפיל אותה. אני אמרתי לעצמי, 'פה לא ישפילו סטודנטים', אפשר לבקר ולעשות כל דבר, רק לא להשפיל.
"אני חושב שיש שיפור בשנים האחרונות. יש ביקורת מסודרת ואין התעמרות. היו תקופות של שוביניזם ויחס על סף המשפיל. אני מקפיד מאוד על זה ויודע שזה ישתפר, אני גם שומע את זה מהסטודנטים".
רצינות
"אני בן אדם רציני".
ספרים
"אני אוהב מאוד ספרים, אין יום שאני לא קורא, בין שזו ספרות מקצועית ובין שספרות יפה. כמעט כל ספר עברי חדש אני קורא, ואני מתעניין גם בספרות אמריקאית ואנגלית. אני קורא הרבה".
בישול
"יש לי אחות בשלנית גדולה וידועה, שמה רביבה, יש לה את הקפה 'רביבה וסיליה' בתל אביב. אני אוהב לבשל אבל אני לא כל כך יודע".
ארנון צוקרמן
"אני חושב שיש לי מכלול תכונות שמתאימות במיוחד לניהול של ארגונים יוצרים ורוב חיי עסקתי בזה, אם זה טלוויזיה ואקדמיה ובצלאל או הפקות קולנוע וטלוויזיה. אני חושב שיש לי יכולת מנהיגות וקבלת החלטות, ראיית התמונה הכוללת והובלת שינוי, ואני לא תמיד נחמד ביחסי אנוש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם