אז מה שלום משפחת עמיר בימים אלה? טוב, תודה
מצד אחד שתי כלות, נכדים טריים וציבור תומכים הולך ומתרחב. מצד שני, בעיות פרנסה, הסתבכויות עם החוק והממסד ונידוי מצד החברה. כל מה שעבר על משפחתו של הרוצח יגאל עמיר ב-15 השנים האחרונות. האם גאולה: "אין לי כוח יותר". מאמינים לה?
רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, יגאל עמיר אי-פי
גאולה עמיר, אם המשפחה, לא מוכנה להתראיין. "בכל פעם אני רוצה להציג את הצד שלי, אבל תמיד מסלפים", היא אומרת סמוך לציון יום השנה לרצח.
דווקא בשבוע שבו מציינת המדינה 15 שנים לאותו יום מר ונמהר, פרסם אתר האינטרנט של ערוץ 7 תיאוריות קונספירציה חדשות סביב הרצח.
ואם לא די בכך, חברי כנסת ואנשי ציבור הביעו תמיכה בביטול הרשעתה של מרגלית הר-שפי בשותפות ברצח, וחברת כנסת אלמונית (וממפלגת העבודה דווקא) בשם עינת וילף דרשה להסיר את תמונתו של רבין.
מה למדנו מהרצח והסקנו ממנו? כנראה לא הרבה. עוד הרבה פחות למדו בני משפחת עמיר. אצלם, כמאמר השיר של בועז שרעבי, הכול בסדר.
גן סגור
עד יום שבת, ה-4 בנובמבר 1995, משפחת עמיר הייתה עוד משפחה רגילה וקשת יום משכונת נווה עמל בהרצליה. גאולה, אם המשפחה, הפעילה גן ילדים קטן. האב שלמה עבד לפרנסתו כסופר סת"ם.
יצחק רבין בעצרת בה נרצח נעם וינד
והנה הסיפור שסופר מאות פעמים ועדיין מצליח להדהים בכל פעם מחדש: בערבו של אותו יום יצא עמיר לכיכר מלכי ישראל, שם נערכה עצרת תמיכה בממשלה בהשתתפותו של רבין. מצויד באקדחו, הגיע עמיר אל מאחורי הקלעים, והמתין.
כאשר סיים רבין את נאומו ופנה לרכבו, שלף עמיר אקדח - וירה בראש הממשלה שלושה כדורים קטלניים. המשטרה עצרה מיד את עמיר וכעבור זמן קצר גם את אחיו חגי בחשד למעורבות ברצח.
במהלך החקירה נעצרו עוד שותפים לפשע: דרור עדני, שהורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה, קשירת קשר
לפגיעה בערבים, ייצור נשק והחזקתו שלא כדין, ונידון לשבע שנות מאסר, ומרגלית הר-שפי, שנידונה לתשעה חודשי מאסר בעוון אי מניעת הרצח.
יגאל עמיר נידון למאסר עולם ללא אפשרות חנינה, וחגי אחיו נידון ל-16 שנות מאסר בגין קשירת קשר לביצוע רצח.
בזמן הרצח הייתה גאולה עמיר, אישה חזקה ודומיננטית, גננת שניהלה גן ילדים לפרנסתה. גן הילדים נחשב למבוקש. החקירה שנערכה בעקבות הרצח גילתה כי הגן שימש סליק ליגאל ולשותפיו לפשע.
בחצר הגן נמצאו רימונים, אמצעי חבלה ודינמיט שהחביאו שם, ככל הנראה, יגאל וחגי. לאחר הרצח החליטו קבוצת הורים להוציא את ילדיהם מהגן, אך הוא המשיך לפעול. עם הזמן פחות ופחות הורים הסכימו להפקיד את ילדיהם בידי גאולה.
הסליק הסודי של האחים עמיר יוסי אלוני
היא עצמה אמרה בריאיון: "רוב האשכנזים עזבו אחרי המקרה." עם או בלי לקשר לדברים שאמרה, גן הילדים שלה הוצת ב-1998. במשך השנים הלך והתמעט מספר הילדים הרשומים לגן, המיועד לבני שלוש עד חמש.
בשנת 2005, עשר שנים אחרי הרצח, מספר הילדים ירד מתחת לעשרה, ועיריית הרצליה שללה את רישיון ההפעלה של הגן.
בכך הסתיימה לה הקריירה של עמיר כמנהלת גן. לאחר מכן המשיך הגן לפעול ללא פיקוח של משרד החינוך.
הוא עשה למישהו משהו רע?
גאולה גינתה את בנה לאחר הרצח ואף הצהירה בפומבי כי "גלי", כך היא מכנה את בנה האהוב, אינו הבן שלה יותר. עם השנים הלכה והשתנתה גישתה של האם עמיר. היא הביעה תמיכה בבנה ופעלה להוכיח את חפותו. בשנת 2006 היא טענה כי יגאל לא היה זה שרצח את רבין.
גאולה ושלמה עמיר ברקאי וולפסון
בשנת 2008 הוא התראיין לתקשורת וסיפר על מצבה הכלכלי הרעוע של משפחתו. בריאיון לרזי ברקאי הוא ניסה להצדיק את בנו הרוצח.
"לפי המושגים שלו, ולפי ההבנה שלו, הוא ראה בו, ביצחק רבין, דין רודף", אמר האב. "אבל בפועל הוא לא רוצח, ואין לו אופי של רוצח, ולכן הוא גם רוצה להתחרט. הוא אומר 'אני עשיתי את זה בשביל עם ישראל'. הוא לא הולך לרצוח בשביל כסף או לשם ממון, או לשם כל מיני דברים אחרים אצלו.
"המטרה שלו הייתה להציל את עם ישראל. זה המושג. לך תוכיח לו שהוא טועה, אז הוא יחזור בו מכל מה שהוא עשה. מה, הוא עשה למישהו רע? פעם הוא הזיק למישהו? הוא ראה שהוא רצה להציל את עם ישראל אז הוא עשה טעות.
"במקרה הזה הוא ראה ברבין מי יודע מה, אבל בפועל, באופן עצמי, הוא אדם עדין שלא פוגע באף אחד. זה יגאל, ולכן להפוך אותו לסיכון ביטחוני, זה שטויות. מה זה סיכון ביטחוני? למי הוא סיכון ביטחוני? באופיו הוא לא מסוכן, והסוהרים יעידו. נכנסתי לבית הסוהר, הסוהרים מכבדים אותו. איזה עדינות, הוא לא טיפוס של אלים".
נישואים באמצעות שליח
גם לאחר שהרצח ירד מסדר היום הציבורי, המשיכה משפחת עמיר למשוך את תשומת הלב. יגאל, שבתום מאסר מתוקשר נשלח למאסר עולם בתנאי בידוד, זכה לפוקוס מיוחד.
הוא קיבל מכתבים ממעריצות, שלח מכתבים ובשנת 2004 הפתיע עם הצעת הנישואים ללריסה טרימבובלר, ילידת ברית המועצות וד"ר לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית. עמיר פגש בלריסה כאשר עבדה כמורה ליהדות לעולים חדשים מרוסיה.
לריסה טרימבובלר אלי דסה
טרימבובלר סיפרה שהחלה לבקר את עמיר בבית הסוהר מטעמים הומניטאריים והוסיפה כי בשל קשריה איתו נאלצה לוותר על הקריירה האקדמית שלה, מכיוון שבאוניברסיטה לא ראו בעין יפה את הקשר ההולך ומתהדק שלה עם עמיר.
שירות בתי הסוהר סירב לבקשת השניים להינשא ודחה את בקשתם להתייחדות. על רקע בקשות אלה, הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שתאסור על רוצחי ראשי ממשלה להינשא, אך זו נדחתה בהצבעת הרוב.
גם לאחר שעמיר וטרימבובלר עתרו לבג"ץ, דחו השופטים את בקשתם וכתבו: "מעשיו של עמיר בעבר, דבקותו במטרותיו האלימות, היותו נערץ ודגם לחיקוי בידי גורמים קיצוניים, קשריו עם גורמים קיצוניים, העובדה שלא התחרט על מעשה הרצח הנורא, ניסיונותיו לשכנע בצדקת דרכו האלימה ובצורך ליישמה גם כיום והיעדר היכולת לפקח עליו בעת ההתייחדות – כל אלה מוליכים למסקנה כי החלטת המשיב (שב"ס) שלא לאפשר למבקש להתייחד עם לריסה, היא החלטה סבירה וראויה".
עמיר וטרימבובלר החליטו להינשא בכל מחיר. במהלך שנת 2004 החלו לרחף בחלל האוויר שמועות על נישואים ביניהם, שיתבצעו באמצעות שליח או דרך הטלפון. באוגוסט אותה שנה הודיעה משפחתו של עמיר באופן רשמי כי הוא קידש את טרימבובלר באמצעות שליח.
טקס הקידושין נערך בביתו של עמיר בהרצליה, כשאביו של יגאל משמש כשליח. ביולי 2005 קבע בית הדין הרבני בירושלים כי נישואי השניים תקפים.
הילד שלום
לאחר שהנישואים הוכרו הן באופן דתי והן באופן חוקי, נפתחה בפני בני הזוג הדרך לבקש את הזכות להתייחד. אנשי השב"ס עמדו בסירובם להתיר לשניים להתייחד ובמקום זאת הותר להם לנסות להביא ילד לעולם על ידי הפריית מבחנה.
חדרו של עמיר בכלא איילון וממול חדר ההתייחדות ענת זכאי
בסופו של דבר, באוקטובר 2006 התיר שירות בתי הסוהר לעמיר, אחד האסירים השמורים במדינה, להתייחד עם רעייתו. זמן קצר אחר כך נכנסה טרימבובלר להיריון ובשנת 2007 נולד בנם הראשון. הברית נערכה בחצר כלא רימונים, בה היה עמיר כלוא.
לקראת האירוע הוקם אוהל מיוחד. מפגינים ושוטרים ליוו את הטקס כאשר אמיתי עמיר מסמן בידיו תנועת "וי" לעברם. יגאל הובא לאוהל אזוק, וכך החזיק את בנו שזכה למרבה האירוניה לשם "ינון אליה שלום".
במשך השנים העדיף עמיר לשמור על שתיקה ורק לעתים רחוקות שחרר משפטים קצרים לעיתונאים שפקדו את אולמות בתי המשפט. באוקטובר 2008 השתמש יגאל במכשיר הטלפון שהיה ברשותו כדי להתראיין לערוצי הטלוויזיה.
הדבר עורר סערה ציבורית רבה, ושירות בתי הסוהר החליט להעביר אותו, בצעד ענישה, לכלא רמון בדרום המדינה. השב"ס אף הטיל גזרות על יגאל ושלל ממנו את הזכות להשתמש בטלפון ואת זכות ההתייחדות. במחאה פתח יגאל בשביתת רעב שהובילה אותו לכלא שיטה שבו הוא נמצא עד היום.
גם חגי, אחיו של יגאל, שנידון אף הוא למאסר, גרף לא מעט פרסום. בשנת 2006 הוא הורשע באיומים על חייו של ראש הממשלה אריאל שרון. הפרשה החלה כאשר ב-2004 התווכח חגי עם סוהרי הכלא, ובמהלך הוויכוח הוא אמר לסוהרים: "אני יכול לדאוג שיחסלו את ראש הממשלה".
למרות טענותיו של חגי כי מדובר בבדיחה, בית המשפט הרשיע אותו. בכלא נחשב חגי לאסיר בעייתי ביותר. הוא ניהל שיחות טלפון עם אנשים שנאסר עליו ליצור איתם קשר, הגיש עתירות רבות ודרש דרישות מיוחדות כמו ארוחות בוקר מסוימות וסרטי וידאו. כל עתירה כזו אילצה את שירות בתי הסוהר להוציאו מכלא אשמורת, בו הוא כלוא, ולהביאו לבית המשפט.
בל נשכח מיהו רבין
לא רק שני האחים הגדולים שנשלחו לכלא התעמתו עם החוק ומשכו את תשומת הלב הציבורית. גם אמיתי, האח הצעיר, החליט להתקומם נגד הממסד. בשנת 2005 הוא הקים אתר אינטרנט בשם "פתחון פה".
אמיתי עמיר חן גלילי
אמיתי, שהיה אז בן 18, למד בישיבה תיכונית והתלבט אם להתגייס לצה"ל. הוא ביקש להציג את האחים לבית עמיר באופן חיובי. בראיונות עמו הוא הסביר כי התקשורת מציגה את משפחת עמיר באופן שלילי ולא צודק.
"בל נשכח מיהו אותו רבין אשר דואגים להלל כאל כיום", כתב אמיתי באתר שלו. "רבין הוא אדם בעל עבר צבאי מלא במחדלים קשים שעלו לנו בדמים רבים. הוא אדם שרצח ניצולי שואה חפים מפשע באלטלנה ואף התגאה על כך כשגרירנו בארצות-הברית".
באתר שהקים אמיתי התפרסמה עצומה הקוראת לשחרורם של עמיר וחגי: "אנו החתומים מטה מצהירים, שהגיעה העת לשחרר את יגאל עמיר לאחר ששילם את חובו לשלטון החוק. המציאות הביטחונית טפחה על פנינו והוכח שיצחק רבין פשע נגד עמו והפקיר את חיינו וביטחוננו בידי אויבנו המר".
יגאל בירך את אחיו על היוזמה להקים אתר אינטרנט. כיום כתובת האתר אינה מגיבה ונראה שהוא אינו פעיל. אמיתי המשיך ליצור פרובוקציות. בשנת 2007 הוא הועמד לדין באשמת העלבת עובד ציבור והפך בכך לאח השלישי במשפחה שפוקד את בית המשפט כנאשם.
אמיתי הואשם בכך שבמהלך פינוי בית שפירא במאי 2006, הוא הצדיע במועל יד והטיח במח"ט חברון לשעבר, אל"מ מוטי ברוך, את הכינוי "נאצי". בית משפט השלום בירושלים החליט שלא להרשיע את אמיתי בשל ההשפעה הקשה שהייתה למעצר של אחיו יגאל על שנות התבגרותו.
אמיתי המשיך לעמוד במוקד, בעיקר לאחר שהתברר כי התארס עם אביטל, בתה של גיסתו, לריסה טרימבובלר. בראשית שנת 2009 נערך טקס האירוסין הצנוע בבית המשפחה בהרצליה. אביטל הייתה אז בת 16, ואמיתי בן 23. לפני שמונה חודשים התחתן הזוג באולם אירועים ברחובות באירוע שאליו הוזמנו כמה מאות אנשים. האחים, חגי ויגאל, נפקדו.
תאוריית הקשר
זמן לא רב לאחר מעצרם של האחים, החלו להתפרסם ברחבי הארץ תיאוריות קשר, המציגות את הרצח בצורה שונה מהדרך שבה הוא הוצג בבית המשפט. חלק מהתיאוריות הללו טוענות שיגאל עמיר ביצע את הרצח בידיעת השב"כ - שלא הצליח או לא רצה למנוע אותו.
אתר האינטרנט של משפחת עמיר מתוך האתר
תיאוריות אחרות כפרו בכך שיגאל עמיר הוא הרוצח. בהתחלה נחשבו התיאוריות הללו למנת חלקם של אנשים הזויים מהימין, אך עם הזמן הן קנו להן אחיזה בקהלים גדולים יותר.
בשבוע שעבר, לקראת יום השנה ה-15 לרצח, החליט אתר האינטרנט של ערוץ 7 לצאת בפרויקט מיוחד: "מי רצח את רבין? הגרסה שלכם". האתר עודד את הגולשים להעלות את גרסותיהם לאירוע ששינה את פני המדינה.
גם בני משפחת עמיר, באופן שאינו מפתיע, דבקים בתיאוריות הקונספירציה. בדף הפייסבוק שלו, כתב אמיתי על אחיו יגאל: "בקרוב יגיעו לקיצן עשר שנים. עשר שנות שקט מופתי, עשר שנות כפיפות קומה מפני הבאות. עשר שנים של חושך מוחלט על פני צד שלם של המטבע.
"אך שנים אלה הגיעו לקצן, עידן חדש מתחיל, עידן שבו ייחשף בפניכם לראשונה הצד שכל כך מיעטתם להכיר ואף על פי כן נהניתם כל כך לתעב ולהשמיץ. אני מבקש את אחיי היהודים, אני קורא לכם לעשות בדק בית באמיתות המידע הנמצא אצלכם.
"אני קורא לכם להביט אל המציאות במלואה על אף שמיהרתם לשופטה בחסרונה. את מניעיי האמיתיים תבינו היטב אם תבחרו בהסתכלות אובייקטיבית על מציאות מעוררת תמיהה לכשעצמה. מציאות שבה אחים, אשר נשפטו למאסר על מעשה שחומרתו לכאורה מובנת מאליה, מקבלים יחס שלילי תקיף בנושא זכויותיהם הבסיסיות.
"זכויות האדם כאדם נרמסות כלא היו כאשר הנושא עוסק באחים עמיר. מן העבר השני, ישנה הנצחה אובססיבית עד כדי גיחוך של יצחק רבין, גדול באומה ושר צבא בישראל. אדם גדול בחיי אומה, ראוי לו שאומתו תחקור ותלמד את מעשי חייו ולא תסתפק בתיאור שטחי ולא מעמיק של חייו".
ומה אומרים בני משפחת עמיר, 15 שנים לאחר שחייהם השתנו לבלי הכר? נדמה שהם כבר התרגלו לכך שהתקשורת מנסה מדי שנה, ביום האבל הלאומי, להוציא מהם גילויים חדשים וכותרות רעשניות.
דור ההמשך. טרימבובלר עם הנכד למשפחת עמיר פלאש 90
"בסוף מסלפים את הדעה שלי, שמים כותרת שנראית אחרת או תגובות נזעמות. זה פשוט חילול הקודש, אני פותחת את הלב שלי לאנשים ובסוף עושים מזה מה שהם רוצים, דברים אחרים".
הבעל שלמה עמיר גילה קוצר רוח. "אל תגידי לה שום דבר", הוא פקד על אשתו. "היא רק נראית תמימה. היא כמו כולם, גם היא תכתוב על זה".
"היא לא תכתוב", השיבה לו גאולה, אבל התעקשה לא לשתף פעולה. "סורי, אני כבר לא רוצה להתראיין. כבר שלוש שנים שאני לא מתראיינת, אני כבר לא מאמינה לעיתונאים. אם הוא היה שמאלני, היה אכפת להם ממנו. אין להם כבר על מה לכתוב, אז תלכי לבית אריאלה ותמצאי שם הרבה חומר ותעשי מזה כתבה".
בכל זאת, מה התחושות שלך ביום השנה ה-15 לרצח?
"אף אחד לא רוצה לשמוע את האמת. נמאס לי לומר שוב ושוב, והכתבים ישנו את הדברים. הם נשלטים על ידי אנשים אחרים. בסוף העורכים מחליטים איך לרשום, אני יודעת. את לא צריכה לספר לי.
"כבר היו כאן כמה עיתונאים, וכשהם הבינו שלא יוכלו להוציא את האמת ולהראות אותה בצורה סימפטית, הם נפנו והלכו. הם התייאשו בעצמם. סורי, אין לי כוח יותר".
שלמה: "אל תדברי איתה. גם את מה שאת אומרת עכשיו היא תכתוב".
גאולה: "מה זה משנה? גם ככה אף אחד לא מאמין לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם