על השולחן: סיכום שבוע בניחוח ירושלמי
למה רמות ופסגת זאב מעצבנות את העולם ואיך זה קשור לתוכנית ספדיה? 15 שנה לרצח רבין ולא רק השלום, גם הצדק חסר
פסגת זאב וברקע מחנה הפליטים שועפט צילום ארכיון: פלאש 90
סיגריה ניצתת, ושבע דקות של סקירה מהירה של כותרות חותכות לי את קורי השינה ומבשרות על אסונות יום האתמול. יום שישי הוא יום חג לעיתונות. העיתונים מרכזים מאמץ כדי להביא את הסיפורים הגדולים לאותו יום, והמוספים מושקעים, צבעוניים ובדרך כלל איכותיים יותר מאלה היומיים. אבל הכלבה כאמור לוחצת, ולכן אני מסתפק בטעימה קטנה.
באותו בוקר כותרת "הארץ" מחזרה לעייפה את ביקורו ההיסטורי של מחמוד אחמדיניג'אד בלבנון. הספיק לי הדיווח אמש של מהדורות הטלוויזיה, וקצתי כבר בשטנה הזו של האידיוט הזה. כותרת "מעריב", לעומת זאת, המשיכה להדהד בתוכי כל הבוקר.
"חוזרים לבנות במזרח ירושלים", היא צעקה. איפה במזרח? התעניינתי, עוד יחידות דיור בסילוואן? עוד פרויקט של ארווין מוסקוביץ' בשייח' ג'ראח, אמפיתיאטרון חדש בהר הזיתים? דווקא לא, ענה לי בן כספית על הנייר. הולכים לבנות בפסגת זאב וברמות. אתם קולטים?
השכונות הללו הפכן להיות מקשה אחת יחד עם כל ההתיישבויות ההזויות בלב סילוואן ושייח' ג'ראח. זהו תהליך מסוכן, המתרחש בד בבד עם מסע הדה לגיטימציה לישראל. בשעה שהתהליך המדיני קפוא יותר מההתנחלויות, כל נפיחה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה הופכת לענן כימי רעיל. כשלא יושבים לצד השולחן, מתברר שהכול עולה על השולחן, גם דרישות פלסטיניות דמיוניות שאבד עליהן הכלח, כמו זכות השיבה ושכונות יהודיות גדולות שנבנו לאחר מלחמת ששת הימים בעיר.
אז מה קורה פה בעצם, האם אובמה ויועציו לא מבדילים בין רמות לתפוח? אני סבור שכן. לכולם, כולל הפלסטינים עצמם, ברור ששכונות הקצה יישארו בריבונות ישראלית מלאה. הבעיה היא כאמור שכאין התקדמות, כל עץ שנופל ביער ירושלים נשמע היטב בוושינגטון.
לירושלים אין ברירה, היא חייבת לגדול ולהתרחב אם אנחנו רוצים לשמור על הרוב הציוני בה. כל עוד נתניהו ימשיך לזגזג בין "הסכם היסטורי" ל"לא יהיה הסכם בדור הקרוב"
לא יהיה כאן שקט תעשייתי שיאפשר את התפתחותה האורבנית של הבירה.
למצב הזה יש שני פתרונות. הראשון הוא שנתניהו חייב לעבור את הרוביקון שכל הפרשנים הפוליטיים נהנים לדבר עליו, והשני הוא להחזיר לחיים את תוכנית ספדיה, גם אם בצורה מוגבלת. עם כל האהדה לירוקים, מערב ירושלים לא יישאר ירוק לנצח וההתפתחות הטבעית והמדינית של העיר חייבת להתרחש שם. לצערי, יש לכך יותר סיכוי מהסכם שלום שנתניהו יביא.
2. 15 שנה לרצח רבין. מעניין מה הוא היה חושב על מה שקורה היום. איך הוא היה רואה את שרשרת החוקים הגזעניים המביישים אותנו בעולם. מה הוא היה אומר על מפלגת העבודה ואהוד ברק, שבמו ידיהם מחקו את השמאל והפכו את קדימה, מפלגה שמורכבת מטרמפיסטים חסרי חוט שדרה אידיאולוגי, לנציגי מחנה השלום.
מעניין מה דעתו על שר החוץ אביגדור ליברמן, שמתנהג כמו עדר פילים בחנות חרסינה. הוא היה נבעת ממה שהולך כאן, אבל האמת ששום דבר מזה לא היה קורה.
אם רבין לא היה נרצח פשוט היה כאן טוב יותר, נקודה. אולי הסכם שלום עם הפלסטינים לא באמת היה קורם עור וגידים כפי שהשמאל גורס, אבל הצדק החברתי וערכי הסוציאליזם לא היו מתחלפים בקפיטליזם הדורסני של נתניהו וחבר מרעיו. וזה לא פחות חשוב מהשלום.
הכותב הוא עורך זמן ירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם