יצא נקי: הראל סקעת אמר הכל אבל לא אמר כלום

הלוק מהוקצע, הקלישאות מצוחצחות וגם היציאה מהארון – נקייה וחלקה. לא תראו אותו בוכה, חושש, מביע כאב, חרדה, שום רגש שיסגיר שמדובר פה בבשר ודם. נשארנו עם בובת ברבי מדקלמת משפטי רוח והעצמה. אבנר נינו התאכזב מהסרט על הראל סקעת

אבנר נינו | 26/10/2010 13:24 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: הראל סקעת
דריכות רבה נרשמה בימים האחרונים לקראת שידורו אתמול (ב') בערוץ 2 של הסרט שעקב במשך חודשים אחר חייו של הראל סקעת.

שנים שמחכים בתעשיית הבידור שילד הפלא, הזמיר בעל קול הזהב יעשה את הצעד ויצא מהארון. כולם חיכו למוצא פיו. האם יחשוף פרטים שעד כה לא היו ידועים? האם יאשים את אוחובסקי וחבריו בהוצאה הכפויה? מה נגלה על סקעת שעדיין לא ידענו?
מתוך הסרט
הראל סקעת מתוך הסרט

הראל סקעת מתלבש יפה, מסורק יפה, מדבר יפה, שר יפה, ויורה לכל עבר צרורות של קלישאות יפות שמצטלמות יפה. עד כה - יפה. קיבלנו סרט שחודשים עבדו על הכנתו, ושכלל שיחות על ספה לבנה בסלון ריק.

פחות שיחות ויותר מונולוג ארוך של סקעת, מונולוג שבו נאמר הכל ולא נאמר דבר. אולי כי אמרו במקומו כבר הכל, אולי כי "את מה שיש לו להגיד הוא אומר בשיריו" לדבריו,

אולי כי החלקים האינטימיים, המביכים, החושפניים, נשארו על רצפת חדר העריכה, ואולי, אולי כי אצל סקעת הכל חייב להישאר נקי.

הלוק מהוקצע, הקלישאות מצוחצחות וגם היציאה מהארון – נקייה וחלקה. לא תראו אותו בוכה, חושש, מביע כאב, חרדה, שום רגש שיסגיר שמדובר פה באדם – בשר ודם. נשארנו עם בובת ברבי מדקלמת משפטי רוח והעצמה.

תשאלו את דנה ספקטור

אל תטעו, אני בטוח שהמהלך שסקעת נוקט בו הוא אמיתי, אישי ואפילו לא קל. אני מברך אותו על הבחירה לצאת מהארון החונק בו שהה זמן כה רב. בתור הומו, אני מאמין ויודע שבחוץ האוויר צח ואפשר לנשום. לנשום עמוק.

עם זאת, נראה שסקעת לא באמת שלם עם המהלך, לא מוכן לשלם את מחיר התהילה. כמה זה עולה לנו? מחיר כבד לעיתים. בתור שחקן, אני מאמין שאי אפשר להתחמק מלשלם את המחיר הזה. אנחנו חיים בעידן שבו אדם המוכר לציבור, שעוסק באומנות, נמצא באור הזרקורים ובאופן טבעי מהווה מודל. לרוב גם מודל לחיקוי.

כשסקעת עומד גאה על הבמה ושר את שיריו, ידיו מונפות לצדדים, הוא מואר, חשוף כולו ומתמסר לקהל שלו. יהיה תמים מצידו לחשוב שהקהל הזה לא מתעניין בו גם בשעות הפנאי, בחייו הפרטיים, החברתיים וכן, גם הזוגיים.

כמו שלמדה גם מיכל אמדורסקי, לאחר תקרית הביקיני המביכה, אין אפשרות לשחק בתעשייה הזו משחק כפול – לא ניתן לעמוד בחוצות העיר ולהתפשט, ומיד אחר כך לרוץ להתחבא ולבקש שיניחו לך.
לאחר השיחה עם אמדורסקי הוא מוזמן להמשיך אל גברת ספקטור. דנה תשמח ללמד אותו על חשיפה אובססיבית שיש לה מחיר יום-יומי גורלי.

כמה עוד אפשר להתאמץ ולנסות לעגל את דמותך, להגיע לליבם של אנשים, להיחשף ועל ידי כך לרגש אותם, ולאחר מעשה למהר ולאפר את השריטות, לטשטש את הפגמים, לבצע פוטושופ של מוניטין. אי אפשר ולדעתי גם לא כדאי.

קשה מאוד לעמוד שם באור הזרקורים מול מדינה שלמה, ולהישאר נקי. איכשהו, סקעת מצליח. חבל.

רוצים לדבר על זה? הכנסו לפורום שיחת נשים בתפוז!

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ואני רק רציתי לעיר

אבנר נינו הוא שחקן ותסריטאי בדרך לתהילה. הגיע לתל אביב לפני ארבע שנים מקיבוץ מגל

לכל הכתבות של ואני רק רציתי לעיר

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/local/center/ -->