לגופו של בניין: עיריית ערד נגד קהילת "מקום לחלום"
בניין מרכז הקליטה בערד עומד בלב מאבק שהגיע עד לבית המשפט. מצד אחד: קהילת "מקום לחלום", ששכרה את המקום מהסוכנות לשם הקמת מודל התיישבותי מיוחד. מהצד השני: הרשויות, הטוענות להפרת הסכם מצד המתיישבים
בחצר ההומה הילדים שומרים על סביבה נקייה. יש שקט באוויר. אין הרמות קול או התפרצויות של בני זוג רבים, כפי שניתן לצפות מבניין שבו מתגוררות כ-60 משפחות . באווירה הזו של גן עדן כמעט מתבקש לשאול אם הכל כאן באמת מושלם. אם כן - מדוע הפכו כמאה חברי הקהילה הבלתי שגרתית לנרדפים בידי חלק ממוסדות המדינה?
מקום המגורים של הקהילה הזו הוא מרכז הקליטה הגדול של הסוכנות היהודית בערד. מבנה גדול בן שבע קומות, שלפני כמה שנים נסגר בגלל מיעוט עולים. במבט מהכביש נדמה שאיש אינו מתגורר במרכז הקליטה הגדול, אולם אחרי שנכנסים פנימה מוצאים קהילה שוקקת חיים, שביקשה להתיישב בנגב בהנחיית גורמים מיישבים, אך נקלעה לדחייה ולסכנת גירוש. בימים אלה מתעצם המאבק של עיריית ערד והסוכנות היהודית לפנות את חברי הקהילה, המוגדרים בידי גורמים בערד בתואר "כת".
במרכז המחלוקת עומד ההסכם שנחתם בין חברי הקהילה לבין הסוכנות היהודית, במסגרתה הושכר הבניין לצורך מגורים והקמת גרעין התיישבותי. אלא שההסכם הזה אינו מקובל על עיריית ערד, שמסרבת להעניק אישור מגורים בבניין כמו גם אישור להקמת מיזמים עסקיים של חברי הקהילה בבניין. לטענת העירייה, המקום יכול לשמש רק כמוסד לאכלוס עולים חדשים. בעקבות כך, מסרבים חברי הקהילה לשלם את דמי השכירות לסוכנות ואת תשלומי הארנונה לעירייה.
אנשי קהילת "מקום לחלום" מאמינים בדרכם ורוצים לשנות את החברה הישראלית, אבל לפני כן את עצמם. לדבריהם, כל ניסיונותיהם להקים יישוב בנגב נתקלים באטימות שלטונית. קהילה זו, כך מסתבר, נדדה במשך עשר שנים מעמק חפר למושב קדימה, לאחר מכן ליישוב צורן, ורק לאחר התלאות האלו הגיעה למרכז הקליטה בערד.
השבוע הגענו לעיר הדרומית לבחון על מה המהומה. נתקלנו בגל מזור, בן 32, נשוי פלוס אחד. הבחור, עם לוק של שחקן קולנוע, נראה כאילו יצא להפסקת קפה מהסדרה "היפים והאמיצים". " הרצון שלנו הוא להקים יישוב באופן בראשיתי", הוא מתחיל. "יש לנו התמודדות עם המדינה, ואנחנו רוצים לחיות חיים אורגניים
ההתמזגות הזו עם הטבע, מתברר, אינה עולה בקנה אחד עם עיריית ערד, שנאבקת בחברי הקהילה על שאינם ולחים את ילדיהם למוסדות החינוך העירוניים, כפי שמחייב חוק חינוך חובה, אלא מעדיפים להרביץ בילדיהם תורה במוסדות חינוך פרטיים. בעניין זה כבר הגישה העירייה תביעה נגד הקהילה וכתבי אישום הוגשו נגדם בבית משפט השלום בבאר שבע.
לא רק בתחום החינוך חברי הקהילה והמוסדות אינם רואים עין בעין. אנשי "מקום לחלום" מנסים לייסד עוגן כלכלי לעצמם. הם הקימו מאפייה באזור התעשייה, שממשיכה לפעול גם היום למרות ניסיון של ראש העירייה הקודם, גדעון בר לב, לסגור אותה.
אחד מחברי הקהילה הבולטים הוא מחמוד זינה, בן 45, במקור מטייבה, שנשוי לאורית היהודייה. לזוג שלושה ילדים. "גרתי בחו"ל וניהלתי רשת חנויות בפראג וברומניה. הגעתי לקהילה דרך אשתי, שהכירה את החברים כאן בעקבות חוגי הורים-ילדים של הקהילה בעמק חפר.
"הצטרפתי לקהילה, כי מצאתי כאן בני ברית, וזה הכי מתאים לי בחיים. זה מה שחיפשתי. אני יזם אזורי ועוסק בייצוא טכנולוגיות ישראליות למדינות ערב. אני מאמין כי הכלכלה והספורט יקרבו את העמים באזור, ולא הפוליטיקאים. תנו לנו יישוב בנגב, ואנו נהיה שם".
נטעלי באואר בוררת היטב את מילות הביקורת שלה נגד הממסד הישראלי, שכן אין לה כל מגמה להחריף את היחסים עם הגורמים הרשמיים. היא מנשקת את התינוקת שלה ומסבירה: "אנחנו רוצים להקים מערכת חינוך משלנו, עסקים משלנו, והכל נמצא בהליכים המתבקשים.
"אנו מצהירים את מה שצריך ומקבלים מהממסד הישראלי חוסר שיתוף פעולה. בערד כבר קונים מוצרים שלנו, מגיעים לחוגים שלנו, ויש אצלנו עשייה חווייתית ולמידה. אנחנו נמצאים בסיטואציה רגישה, שאינה מאפשרת לנו לפעול בחופשיות. איננו רוצים לקרוא תיגר על הממסד ולהתגרות בו. אנחנו רוצים לחיות את חיינו".
"הרבה מהתחומים שלנו דורשים שיתוף פעולה עם משרדי הבריאות, החינוך, הרווחה ועוד", ממשיכה מיכל ורשבסקי. "ביטלו לנו אישורים לקייטנה, מהיום שהגענו אנו משתכנים בבניין לא חוקי, אין פה אישור למגורים. לא ידענו שהחוזה מסוכן לנו, ושיש כאלה החומדים את הבניין הזה. הטעו אותנו. העירייה סגרה לנו את המאפייה, שילמנו הרבה כסף לעורכי דין כדי לקבל אישורים לאפשר את הפעלתה. אנחנו מחפשים שיתוף פעולה עם הרשויות ורוצים לתרום לקהילה.
"אנו רוצים להשתלב הקהילה באופן מסוים המתאים לנו. איננו מעוניינים לשלב את ילדינו במערכת החינוך, כי דרך החינוך שלנו שונה. משרד החינוך אינו מסוגל לספק רצף של יחסים וסדר היום שלו מקוטע. אצלנו החינוך רציף, והמלווים של ילדינו קרובים אלינו, ואנו בקשר קרוב איתם".
גל מזור מצטרף לביקורת על משרד החינוך: "אנו מתפתחים על קרקע של חיים משותפים. בכל תוכנית בתקשורת מבקרים את מערכת החינוך בישראל, את היחס של המערכת למורים, לתלמידים ולהורים. מערכת חינוך זו פשטה את הרגל, ולכן קיימים הרבה בתי ספר פרטיים. אנחנו רוצים בית ספר משלנו".
ורשבסקי : "אנו רוצים לתרום ולתת ללא הבדל דת, גזע או מין, ולא מתוך מיסיונריות. תפיסת העולם שלנו היא ללמד את הצד השני ליצור לעצמו מקום. הגיעה אליי תלמידה לשיעור קרמיקה וסיפרה שחלומה הוא להיות ציירת. אני עוזרת לה במימוש החלום".
בנוסף, הם עוסקים בייצור מוצרי קרמיקה. לכך אחראית מיכל ורשבסקי, נשואה ואם לשניים, בת זוגו של אבי, בעל המאפייה. מיכל אחראית לתחום הקרמיקה. היא יזמה שותפות עם יעל, והשתיים הקימו מיזם משותף בשם "אומנות לחיים".
העסק פועל כדי לייצר ולמכור מוצרים לוועדי עובדים באמצעות דוכני מכירה, ובאחרונה החלה ההיערכות למכירה באינטרנט. מיזם עסקי נוסף הוא "אורנג' בים" - זוהי חברה העוסקת בייצור וטיפוח של מוצרים טבעיים לריפוי ולטיפוח. חלק מהמוצרים כבר עברו תהליך של הסכמי שיווק עם רשתות מוכרות. לכך ניתן להוסיף גם את "קנגורו", בגדי נשים וילדים בעיצוב ייחודי ומקורי, כולל מחלקה לבגדי היריון.
"כל מי שמעוניין להצטרף לקהילה ניפגש איתי", מצטרפת לשיחה נטעלי באואר, נשואה ואם לשלושה, המגדירה את עצמה מטפלת הוליסטית. "אנחנו קהילה המתגבשת זה יותר מעשר שנים, והכוונה שלנו היא להתיישב על האדמה. הגענו לנגב בשיתוף עם תנועת'אור'. יש אצלנו מגוון של אנשים: זוגות
צעירים, רווקים, רווקות, אקדמאים, שכירים, עצמאים".
ממה אתם מתקיימים?
"כל אחד מפרנס את עצמו. הקהילה עוסקת בשיתוף ולומדת לחיות ביחד. חשוב לנו לעזור אחד לשני, לממש את החלומות, ליצור ולהתפרנס".
מדוע אינכם שייכים למערכת החינוך בישראל?
"יש לנו גן ילדים פרטי, ובית הספר הפרטי שלנו נמצא בתהליך של הקמה. במשרד החינוך מכירים בנו. הגענו למרכז הקליטה בערד בעקבות הצעה של תנועת'אור', שהציעה לנו את המבנה הנטוש של מרכז הקליטה. היום הנושא נמצא בהליך משפטי, כאשר הסוכנות היהודית פועלת לביטול החוזה עמנו כדי לפנות אותנו מכאן. שני הצדדים מעוניינים בהפסקת ההתקשרות הזו".
"איננו זוכים לחיבוק ולשיתוף הפעולה המתבקש מצד מי שאמורים לקלוט בנגב תושבים ממרכז הארץ", מוסיפה מיכל ורשבסקי. "יש כנראה עניינים פוליטיים הפועלים נגדנו. אנחנו לא פוליטיקאים ולא אנשי כלכלה. שמענו לעצתם של מעודדי ההתיישבות בנגב מתנועת'אור' והגענו לערד.
"כאן יש גורמים הפועלים נגדנו, אבל יש גם אזרחים המחבקים אותנו. אנחנו לא משלמים דמי שכירות וארנונה כי אנו חיים בתחושה שהיינו תמימים ושעבדו עלינו. כשחתמנו על החוזה לא ידענו שיש כאלה מגבלות על הבניין".
מעיריית ערד נמסר בתגובה: "הנכס שייך לסוכנות היהודית, שהתעלמה מהצרכים העירוניים אשר הועלו בפניה ומצאה לנכון לחתום על חוזה שכירות לתקופה של עשר שנים עם חברי הקבוצה הנקראת'מקום לחלום'. יש לציין כי חברי הקבוצה, בניגוד לדין, אף אינם שולחים את ילדיהם לבתי הספר, בהתאם לחוק חינוך חובה, ובעניין זה הוגשו על ידי היועץ המשפטי של העיריה כתבי אישום לבית משפט השלום בבאר שבע".
רוני פלמר, מנכ"ל תנועת "אור", אינו מכחיש את תרומתו להבאתם של חברי הקהילה לנגב: "היינו עמם בבית המשפט ותמכנו בהם, עד שהם הפסיקו לשלם ארנונה לעירייה ולסוכנות היהודית עבור שכירת המבנה הגדול. באמת הבאנו אותם יחד עם כל הגורמים המיישבים והגענו למסקנה שהם מתאימים למתווה עירוני. עזרנו להם במשא ומתן עם הסוכנות היהודית כדי לקדם את ההסכם בערד.
"אנחנו לא יכולים להיות בקשר עם גרעין שאינו משלם ארנונה. עשינו הכל למענם אחרי שהם הצהירו כי הם יכולים לעמוד כלכלית בתשלומי הארנונה והשכירות. בימים אלה אנו מנסים לגשר בינם לבין הסוכנות. אנחנו חותרים לפתרון קבע. יש עוד קבוצות הרוצות להגיע לערד ואנחנו צריכים את המבנה עבורן".
מהסוכנות היהודית נמסר בתגובה: "הדיירים מסרבים לפנות את המתקן. פינוי הדיירים נמצא בהליך משפטי בפני בית המשפט בבאר שבע. היות שהנושא בהליך משפטי, אנו מנועים מלהרחיב בנושא".
ממשרד החינוך נמסר כי "בעקבות אי ביקורם הסדיר של קבוצת התלמידים המוזכרת בפנייתך במסגרות חינוכיות רשמיות, פעל משרד החינוך מול העירייה להבטחת ביקורם הסדיר של התלמידים. יצוין כי המסגרת שפתחו ההורים לא קיבלה רישיון על פי חוק הפיקוח על בתי הספר, ועל כן פועלת העירייה בשיתוף המשרד, לאכיפת החוק, להוצאת צווי סגירה והבטחת ביקורם הסדיר של התלמידים במסגרות החינוך, כאמור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם