חברים למשק: משפחת מורדכוביץ מקיבוץ מיצר
היא הייתה סטודנטית שגרה בכנרת, הוא היה חקלאי בגבעת יואב. הם נפגשו במסיבה בעין חרוד איחוד. היא השאירה לו מס' טלפון. הוא לא התקשר. היא העבירה לו עוד מסר. הוא עדיין לא התקשר. הם נפגשו שוב ביום הסטודנט, והיא לחצה עליו להתקשר. בסוף זה הצליח, ומאז ענבל וגיל ביחד, ואליהם הצטרפו שני ילדים וכלבה
חברים חדשים: ענבל וגיל התגוררו בשכירות במושב גבעת יואב שברמת הגולן, וחיפשו יישוב עם חיי קהילה להקים בו את ביתם. הם הגיעו לקיבוץ נטור לפני שהפך למושב, והתגוררו בו בשכירות במשך שנתיים. הפיכת הקיבוץ למושב העלתה את ערך הנחלות, ובניית בית בו דרשה השקעה כספית גדולה.
בעודם מתלבטים שמעו על מסלול קליטה לחברות בקיבוץ מיצר, לקראת הפיכתו לקיבוץ מתחדש ובהמשך למושב ("לנו פחות חשוב אם זה יהיה קיבוץ מתחדש או מושב, ויותר חשוב שזו תהיה קהילה מלוכדת"). הם הגיעו לקיבוץ לפני שנה וחצי, במסגרת מבצע לקליטת חברים חדשים על מנת להפוך את הקיבוץ מקיבוץ בהתהוות (פחות מ-30 חברים) לקיבוץ עצמאי.
תפקידים: ענבל חברה בוועדת קליטה, גיל חבר בוועדת תרבות ואחראי על הנוי ("אנחנו יודעים שאם לא נרים את החגים, לא יהיה פה כלום. זה לעשות יש מאין. חלוציות 2010").
מיצר: בתי סוכנות, תלת-משפחתיים, משני צדי השביל המרכזי של הקיבוץ. השורה המזרחית צופה לעבר גבול סוריה-ירדן. חלק מהבתים עברו הרחבה. בבתים מתגוררים חברים חדשים לצד הוותיקים ("אנחנו עובדים כל הזמן על יצירת הקשרים החברתיים. המקום הזה הלום קרבות פנימיים").
השולחן הסורי: שטח הבית 66 מ"ר לאחר סגירת מרפסת מזרחית. הסגירה יצרה סלון ופינת אוכל בצורת האות ר'. ספות נמוכות, שולחן עץ מלבני עם עיטורים פנימיים בצורת לוח שש-בש (גיל: "בזמנו עבדתי בנוי בכפר חרוב, ואחד החברים שעבר דירה נתן לי את השולחן הזה. הוא סיפר לי שזה שולחן סורי.
יום אחד חבר אחר מכפר חרוב גילה לי שסבא
פרנסה: ענבל עובדת חלקית כמטפלת ברפואה משלימה ("בעיקר עיסויים לנופשים בצימרים באזור"), וחלקית כמדריכה בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ כפר חרוב. גיל עובד במטעי הנשירים של קיבוץ אפיק, הנמצאים סמוך לקיבוץ מיצר ("יש לנו תפוחים, אגסים, אפרסקים, שזיפים, נקטרינות, רימונים וגם פרדס של פרי הדר. שטח המטע הוא מעל 600 דונם, והשאיפה להגיע ל-1,000 דונם").
השורשים שלה: הוריה של ענבל, סוזן (53) ושמואל (62) פרטוק, היא ילידת מרוקו והוא יליד תוניס, עלו לארץ בילדותם ולאחר שנישאו הקימו בית בנהריה. סוזן היא עקרת בית, שמואל עובד במפעל ישקר שבעיר. לענבל יש שתי אחיות: איריס (39) ולימור (37), שתיהן בנהריה.
השורשים שלו: הוריו של גיל, אידה (74) ושמואל (75) מורדכוביץ, שניהם מברזיל, היא מקמפינס והוא מסאו פאולו, עלו לארץ באמצע שנות ה-50 כחברי גרעינים של השומר הצעיר שהשלימו את קיבוץ יסעור. שמואל עלה שנה לפני אידה והם הפכו לזוג בקיבוץ ("אחר כך הם גילו שכשהיא הייתה שנה בחוות הכשרה, אבא שלו אירח אותה בבית בסאו פאולו בסופי שבוע"). אידה היא גמלאית, בעבר עבדה במפעל עץ הדעת. שמואל הוא כיום נהג בית ביסעור, בעבר היה מרכז משק ומנהל מחלקה במפעל הגרביים. לגיל יש שני אחים ואחות: ינאי (45) בכרכור, אלון (42) ושרית (35) ביסעור.
חבר טלפוני: היא הייתה סטודנטית במכללת רידמן והתגוררה במושבה כנרת, הוא היה חקלאי במושב גבעת יואב בגולן. הם הסתובבו באותן מסיבות בימי שישי, וההיכרות נוצרה במסיבה בעין חרוד איחוד. היא השאירה לו מספר טלפון וביקשה שיתקשר. הוא לא התקשר. היא העבירה לו מסר דרך שכנה שלו שהיא עדיין מחכה. הוא עדיין לא התקשר. הם נפגשו שוב ביום הסטודנט במכללה שלה, והיא לחצה עליו להתקשר. בסוף זה הצליח.
טובים השניים: איתמר, שמתחנך בגן שיזף בכפר חרוב אצל הגננת הילה, הוא ילד מקסים, שמח, אתלטי, חובב קפיצות וגלגולים ("אינדיאני קטן"). עומר, שמתחנך בפעוטון בכפר חרוב אצל הדס, הוא ילד רגוע, שליו ומאושר בחלקו ("ילד שני קלאסי").
קניות: בשופרסל בטבריה.
בילויים: טיולים משפחתיים למעיינות ליד הקיבוץ, רחצה בכנרת, מפגשים עם חברים.
מאכלים: אוכל מרוקאי.
מאכל מיוחד: כבש בקדרה.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ מיצר מופרט ומתנהל במודל רשת הביטחון מזה כשנה. ענבל: "חוויתי את הקיבוץ השיתופי במיצר במשך חצי שנה וזה היה נחמד. מבחינתי, השינוי מבורך כי אני רוצה יישוב קהילתי". גיל: "עדיין צובט לי בלב שחלום הקיבוץ השיתופי לא יכול לעבוד. לדעתי, השינוי הוא כורח המציאות".
מצב כלכלי: ברוך השם.
עושה להם את היום: אצל ענבל – הדברים הקטנים והפשוטים של החיים. אצל גיל – זריחה יפה, פגישה עם הילדים בבוקר, שעתיים עם ענבל לפני שהילדים חוזרים.
טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): ענבל וגיל: במשפחה – 10, בקיבוץ – 7.5.
קיבוץ מיצר נוסד ב-1981, התפרק ב-1989 ואוכלס שוב ב-1992; נמצא סמוך לכביש 98 בדרום רמת הגולן, מונה 33 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם