ראשי » מקומי » דרום » באר שבעגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

אליהו נאווי מציג: המזרח התיכון הישן והטוב

בגיל 90, אופטימי מתמיד, ראש עיריית באר שבע המיתולוגי אליהו נאווי חובק ספר סיפורים חדש. האיש שהיה ידיד של אנוואר סאדאת וגם של הפלאחים, מגלה כמה סודות מעניינים

לו אליהו נאווי ירצה לספר באמת את חייו, כולל החלקים העלומים למען המולדת שעוד אסורים לפרסום, הוא יזדקק לכמה כרכים טובים. בגיל 90, מי שהיה ראש עיריית באר שבע במשך 23 שנה ברציפות, בין השנים 1963 ל-1986, מרגיש צעיר.
 
ביתם של בני הזוג נאווי ב"גני עומר" הוא אי של טוב טעם. קצת ידאיקה והרבה מורשת בבל. בימים אלה, חובק נאווי ספר חדש, "סיפורי המזרח התיכון הישן". נאווי מתוודה: "רק היום אני מסוגל לכתוב ספר כזה, יש פה סיפורים שלא הייתי מעז לכתוב לפני עשור. היום אני מרשה לעצמי".

הספר, בהוצאת ספריית מעריב, הוא לקט של סיפורי דאוד אל-נאטור, הדמות הרדיופונית של נאווי, שריתקה מיליוני מאזינים בישראל ובמדינות ערב. הפעם, הכל נועז יותר, עסיסי יותר ומצחיק יותר. היינו אומרים שזה כמעט ספר למבוגרים, אבל בהתחשב בשפה של הנוער היום, גם קהל צעיר ייהנה מכל דף.

"תביא לראות את הספר", הוא אומר. "אני כתבתי אותו, אבל עוד לא ראיתי אותו ממש". מה שואלים קודם כל אדם שחווה כל כך הרבה, ראה ועשה כל כך הרבה. מאיפה מתחילים? נאווי חש את ההיסוס שלנו ומתחיל לספר על ילדותו וצעירותו ביפו.

 
הוא מספר איך השוטרים דאז – בריטי וערבי שהלכו בצמדים – היו עורכים משפט על עבירות תנועה בו במקום. 50 מיל היו מסדרים את העניין. והם עוד היו דוחפים את האוטו במקרה הצורך.

נאווי הקסים ומקסים את שומעיו וקוראיו, כי הוא מדבר אל לבם, לא בשפה הערבית הגבוהה והספרותית, כי אם בשפה העממית, הציורית, מלאת הפתגמים, זו שהפלאחים היו שומעים באוהל השייח' או המוכתר.

בחדר העבודה שלו המדפים עמוסי ספרים. תרגומים של הקוראן והוצאות בשפת המקור, ספרות ערבית ויהודית. הוא יודע לצטט מכל אחד ואחד, בערבית, בעברית ואפילו קצת בספרדית. "אין לי תואר דוקטור, אך כשביקרתי לפני שנים בארגנטינה, התעקשו לקרוא לי דוקטור נאווי. אפילו המרכז היהודי הספרדי הביא לי לוח נחושת שמאשר את זה".

"מה תשתו?", שואלת רעייתו, ברוריה. אשה אצילה, מורה לשעבר, עם נימוסים אירופאיים ומבטא ייקי, שנותר למרות השנים הרבות בארץ. היות והצלם ואני לא מסוגלים להחליט, היא מכינה את משקה הבית. קבלו מתכון: יוגורט, קמצוץ מלח, קמצוץ מלפפון, קמצוץ שום, מים וקרח. משקה לבנטיני, שמשיב נפש ואפילו מלחים אבודים לגוף המיוזע. מי כמוהם יודע כמה חם כאן.

הרבה זקנים בגיל 40 היו רוצים לדעת כיצד שומרים על בריאות בגיל 90. "אני אגיד לך מה הסוד. הסוד זה להיות עסוק, להיות שמח ואופטימי. לא להיות מדוכדך. אני, למשל, עדיין נהנה לעשן את המקטרת שלי. כשיש לי זמן.

כי עכשיו אני עסוק: אני כותב עוד ספר ואני עומד לתת סדרה של שמונה הרצאות על העולם הערבי ב'בבית דפנה' בעומר". אגב, על ההרצאות הוא מבקש שכר סופרים של עשר אגורות. "כי על מה שמשלמים – מעריכים". הוא לא יודע מה זה משקפי קריאה ולא יודע מה זה להיות לא עסוק.

על קיר הבית תלויה מגילה שחתמו כל חברי מועצת עיריית באר שבע ומספר חברי כנסת שנכחו פה בעת ביקור נשיא מצרים סאדאת בבאר שבע. "זה היה יום בלתי נשכח, אחד היפים בחיי. זה היה יום מרגש והיסטורי.  הנשיא סאדאת הכיר ואהב אותי. היו לנו קשרים של חברות. כל פעם שהיה מגיע שליח מצרי לישראל, הוא היה מעביר לי דרישת שלום מסאדאת, שהיה קורא לי בחיבה רבה 'אדוני ראש העיר'".
 

יש דברים שנאווי מספר בגאווה רבה ודברים אחרים, שהיה רוצה לספר, אך הוא נוצר בלבו לעד. דמותו הרדיופונית היא אולי אחת המפורסמות בעולם הערבי, עד כי באירועים בינלאומיים בהם נכח, אנשים זיהו אותו על פי קולו. "שנים רבות היו מקומות בעולם שהיה אסור לי לנסוע אליהם, כי אנשים פשוט הכירו וזיהו את הקול של דאוד אל נאטור מיד".

לדור שלא מכיר נספר, כי בשנת 1947 הוזמן נאווי להגיש תכנית רדיו בערבית במסגרת תחנת "קול ההגנה", שפעל במחתרת בימי המנדט הבריטי. נאווי, שהיה אז מזכיר איגוד השומרים העבריים והכיר היטב את ההווי הערבי, שידר בתחנה זו תכנית אקטואליה - עם נגיעה מיוחדת.

בניגוד לרוב התכניות ששודרו בערבית ספרותית וגבוהה, דיבר נאווי בתכניתו אל קהל המאזינים בערבית מדוברת, תחת השם הבדואי "דאוד אל נאטור" - "דוד השומר". הוא שוחח על ענייני היום בשפה עממית-ציורית, תוך שימוש במשלים ופתגמים מן התרבות הערבית. שידורי התכנית נמשכו גם לאחר קום המדינה, במסגרת קול ישראל בערבית, עד שנת 1957, אז נתמנה לשופט.

בשנת 1947 הוא לא רק התחיל לשדר ברדיו, אלא גם נישא "לבחורה הכי יפה בתל אביב". את רעייתו ברוריה המשפט הזה מקסים וגורם לה לחייך. למרות סירובה בתוקף להצטלם, הרי על אף שחלפו השנים, היא עודנה אשה יפה, אצילה ומטופחת.

היא תמיד הייתה איתו, במיוחד בשנים הסוערות בהן שימש ראש עיריית באר שבע. כשהיו בחירות, היא דאגה שנאווי והפעילים ישתו מרק, שהייתה מכינה במיוחד. אשה, שזכתה להערכה ואהדה גם מיריבי בעלה.  

אי אפשר שלא לדבר על פוליטיקה מקומית עם האיש שצבר הכי הרבה שעות בעיריית באר שבע. מדברים על דוח המבקר של העירייה ולנאווי יש נקודה למחשבה: "אתה יודע, באנגליה של ימי הביניים היו תולים גנבים בכיכר העיר, קבל עם ועדה, על מנת שאנשים יראו וייראו.
 

"אבל, גם כשהיו תולים את הגנבים, היו באים כייסים ומכייסים את הצופים. אתה יודע, יצר האדם רע מנעוריו. גם כשאני הייתי ראש עירייה היו דוחות מבקר קשים. זהו מוסד חשוב וחיוני בכל מערכת ציבורית. השאלה, כיצד מטפלים בדוח ואיך נוהגים במי שכשל".

על ראש העירייה הנוכחי, רוביק דנילוביץ', שהוא בן פחות ממחצית גילו של נאווי, יש לו רק מלים טובות: "אני אוהב את רוביק. אתה יודע, הוא בחור מאוד ישר. אני מאחל לו רק דבר אחד: שכמו שאני הפכתי את באר שבע לעיר, הוא יהפוך אותה למטרופולין".

ספרו החדש יצר עניין לא רק בישראל, אלא גם ברשות הפלשתינית ועיתונאי מרמאללה התקשר לברר משהו בקשר לראיון. "אמרתי לו שאני עסוק ואין לי זמן", אומר נאווי. זה רק מוכיח עד כמה האיש המקסים הזה, עם המבטא הבגדדי שעוד מתנגן בשפתיו, אהוב ומוערך בעולם הערבי. מי יודע, אולי במציאות אחרת הוא היה שגריר במדינה שכנה או אפילו באו"ם.

 
לא נצטט לכם כאן מהספר משתי סיבות: א'. זה יקלקל. אי אפשר לקצר או לערוך את נאווי-נאטור. ב'. כל הסיפור זה להחזיק את הספר ביד ולקרוא בו. יש בו חלקים עסיסיים ואחרים פשוט מצחיקים.

"אתה יודע, לפלאחים לא הייתה גישה לאוניברסיטה או לבית ספר. כל חוכמתם הייתה חוכמת החיים, חוכמת הסיפור העממי ומוסר ההשכל. חוכמתם הייתה נלמדת מפי השייח' והמוכתר ומהחיים עצמם. שפתם לא הייתה ספרותית גבוהה, אלא עממית.

"בתפקידיי בארגון השומרים ולאורך השנים, ידעתי לדבר עם האנשים בשפתם, להביא את הסיפורים שהם הכירו מתוך מציאות החיים. זה פשוט דיבר אליהם תמיד". ולמי שקורא את נאווי בפעם הראשונה יש בספר, אותו איירה נכדתו יעל אזולאי-נאווי, מדריך לסיפור הערבי.

לפני שאנחנו עוזבים, הוא שולף את אחד הפריטים שבעטיפת הספר, מעין נרתיק בו היו שומרים אבקה שחורה ומעין מקלות כתיבה, ששימש את המוכתרים לרישומים וחשבונות. זהו פריט נדיר, אשר הגיע אליו, איך לא, מארץ ערבית ובדרך לא דרך. אולי יום אחד, הוא ישתף אותנו בסיפורים האלה, ששזורים בהקמת המדינה.  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...