בחזרה לבאר יעקב
מנחם כהן רצה לראות את הבחורים באשדוד אבל בגלל השילוט בכביש 431 הוא הגיע לבאר יעקב. סיוט מתמשך לכל חולוני
הוא נכנס לקוקפיט, הוציא אקדח קולט 45 נטול תחמושת, הצמיד אותו לעורפו של הקפטן, ובנימה אסרטיבית פקד עליו "סע לציריך!". הקפטן, טייס רב שנים ועלילה, שבזמנו, בהיותו נווט שטיחים, עסק בהבאת עולים מצנעה ועדן על מרבד הקסמים, פטר את קלינט בתנועת יד זלזלנית נוסח שייע רוסין.
"תוריד האקדח קפצונים הזה, אתה על הטיסה לציריך", אמר וחגר את הבטיחותית. קלינט דרך את הקולט, קירב את פניו לאלו של הקפטן, דפק לו הסתכלות בלבן של העיניים ולחש ""Make my day. הקפטן העביר לדרייב, מחק בשלוק אחד צ'ייסר של וודקה עם קרח, והמריא.
בחלוף ארבע שעות נחת האווירון בציריך, קלינט הכניס את האקדח לנרתיק וירד. הקפטן החנה את המטוס ורץ לחפש את הנוסע המתמיד. "אהבל," אמר לו כשפגש אותו מחכה לטקסי שתיקחהו למלון, "זאת הרי הייתה ממילא טיסה לציריך". קלינט, נינוח ורגוע, הסביר פניו לטייס. "פעמיים עליתי אצלכם על טיסות ליעדים באירופה", השיב. "פעם אחת הגעתי לאלג'יר ובפעם השנייה לאנטבה, היום רציתי להגיע לציריך".
ומדוע נזקקתי לנבור בעבר המצהיב? כדי לתת מץ'-אפ לעלילות תותוש ושאר בעלי הרכבים שנאלצים להריץ את רכבם על הכביש החלמאי ביותר במזרח התיכון, כביש 431 .
פעמיים במהלך החודש האחרון עליתי על הכביש, בראשונה היו פניי מועדות לאצטדיון של סקציה נס ציונה, ובפעם השנייה רציתי בסך הכל לקנות עגבניות אורגניות במושב נטעים. בשתי הפעמים הגעתי לאשדוד.
ביום ראשון האחרון עליתי על הכביש כשהמטרה המוצהרת הייתה אשדוד,
כעבור עשרים דקות עמדה הסוזוקי בשערי באר יעקב, חמישה מטרים ממגרש הכדורגל המיתולוגי של הפועל באר יעקב, סיוט מתמשך לכל חולוני, בגלל המשחק ההוא, קיץ שנת 1963, דוד סגס שם להם את הגול במחצית הראשונה ולא התייצב למחצית השנייה, משה דנה חטף בלוק בראשו כשניגש להגביה כדור קרן, ניצחנו 0-1 ועלינו לליגה א'.
אבל אני, כזכור, בכלל רציתי להגיע לאשדוד, מכבי אשדוד נגד הפועל חולון, טפירו מול מורן רוט. הסתובבתי ברחובות באר יעקב, עיירת רפאים, מקלל את הגורנישט שתכנן את 431. השעה הייתה כבר שמונה, אפשר לשכוח מהמתנ"ס ברובע הסיטי, אבל הערוץ הודיע כי יתנו את מכבי חיפה נגד אליצור אשקלון עם פריצות לאשדוד מול הפועל חולון. דפקתי בדלת של הבית הקרוב ביותר למגרש.
סיסמה, אמר הילד שפתח את הדלת. נינו ברגיג, עניתי, נכנסתי. המשפחה ישבה מול המרקע, על השולחן פיצוחים, הצטרפתי. בעלי הבית ראו חדשות, שרטתי את הפנים וביקשתי את מספר הטלפון של רובן וולפר. אתה מכיר את רובן? נפל בעל הבית מהכורסה.
גם את קשקש והשוער שלכם דהאן, עניתי כלאחר יד. תשתה משהו? שאלה רעייתו ביראת כבוד השמורה למלכים ורוזנים ולאלה שראו את השוער דהאן עוצר פנדל של איזמירלי מבית"ר רמלה ואת נינו ברגיג תוקע אחת-אפס לנס ציונה אצלם בפרדסים ודופק להם את העלייה לליגה הלאומית. המשפחה נתנה לי את השלט וירדה למחתרת.
זפזפתי בין הערוצים, יבזורי? שמבזורי, הקבוצה שלו אוכלת 20 הפרש במלחה כבר במחצית הראשונה, חיפש מלוכה אבל מצא אתונות. במרכזי נתנו את חיפה-אשקלון, שום פריצה לאשדוד, מחר אני מבטל את המנוי לערוץ הספורט. לקראת המחצית עברו לחמש שניות, הבחורים מוליכים בחמש נקודות עם מחצית גדולה של ארנולד.
לא הייתי שקט, האיש כבר לא ילד, לקראת סוף הרבע השלישי חזרו לאשדוד, בין לבין השופטים חיסלו את מכבי חיפה. הברקוביצ'ים מוליכים ארבע הפרש, ידעתי, אבל פרנקו הכניס את טולברט, והפועל חולון לא יכולה להפסיד כשטולברט על המגרש, make my day לחשתי ל"אין דברים כאלה" שהביא לנו גביע, והפועל חולון ניצחה - שמונה הפרש אבל עם 652 איבודי כדור. ביום ראשון אנחנו בנוקיה, עם מורן רוט מהאליפות, דני פרנקו ובריאן טולברט מהגביע, אומרים שעמית הורסקי ישדר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם