ראשי » מקומי » ירושלים » בגובה העיניים

בגובה העיניים עם עוזי וכסלר

הוא נולד בירושלים וחי ברמת דניה. לא נכנס למים אבל הכלב שלו מת על הים. הוא כותב בלוג מדי יום ומכור לעבודה. הוא קידם עם טדי קולק את הקמת בית העירייה הראשון והוביל את הקמת גן החיות התנ"כי ואיצטדיון טדי. 1,420 מילים עם עוזי וכסלר (72), נשוי + 4, המכהן בהתנדבות כנשיא המכללה האקדמית להנדסה

בית וגן
"וואו, בית וגן שגדלתי בה זה לא בית וגן שאת מכירה. השכונה הייתה מורכבת משתי שכונות, בית וגן ואחוזת בני ברית, ואני גדלתי באחוזת בני ברית. השכונה לא הייתה חלק מירושלים. היא הייתה ועד מקומי שהצטרף לעיר רק בשנת 1950.

"גרנו בבתים נטושים, פחות או יותר, שהוקמו בראשית המאה העשרים. הילדות הייתה עולם ומלואו. גדלתי כילד בשטחים פתוחים בתקופה שלפני קום המדינה, והיו לנו שכנים ערבים. לא תמיד היו רק רומנים, לפעמים גם מכות. זו הייתה שכונה קטנה עם 60 משפחות".

ירושלים
"עיר הולדתי. עיר שהקדשתי לה ולמענה את עיקר חיי. בלי ספק יש לי קשר גדול לירושלים, ויותר מזה. אני נמצא הרבה בתל אביב ולא מרגיש שם בבית, על אף ששם הרבה יותר נעים מבחינת בילויים, בידורים, קהל. בתל אביב אתה נתקל בהרבה פחות בעיות ממה שאתה נתקל בירושלים.

"ירושלים של היום זו עיר מאוד ערבית, מאוד חרדית, מאוד ענייה ובלי ספק זה לא מעורר אסוציאציות נעימות, אבל זו עיר שכל אבן מדברת בה. אני מאוד קשור לירושלים. ויתרתי על הרבה דברים כי לא רציתי לעזוב את העיר".

בית ספר חורב
"כשלמדתי בו זה היה בית ספר קטן, במונחים של היום. עד כיתה ג' למדנו בנים בנות יחד. בהמשך 'חורב' התחיל בתהליך של התחרדות. זה היה בית ספר מאוד טוב, ומה שלא קלטת בראש קיבלת דרך הטוסיק. הרביצו תורה".

טדי קולק
"הכרתי אותו כשגרתי ברחביה, בית על ידו. אנחנו גרנו ברשב"א ארבע והוא גר ברשב"א שש. כששימשתי גזבר העירייה עבר זמן קצר מאוד עד שנוצר בינינו חיבור מיוחד. הייתה מערכת מיוחדת מאוד של קשר בין שני אנשים. הבת שלי אסנת עשתה בייבי סיטר לילדים שלו.

"הוא היה אישיות, מודל, שהיום כבר לא קיימת. הוא היה מנהיג עם חזון, איש שראה דברים גדולים ונתן יד לעשות דברים גדולים. בתקופה שלנו מדברים ולא עושים. טדי הבין בעשייה ונתן קרדיט לעשות. היה כאן מפגש מוצלח מאוד בין אדם שנתן גיבוי לבין אדם שיודע לעשות".

בלוגים
"אני כותב בלוגים כל יום".

רמת דניה
"שכונה שנכנסנו לגור בה אחרי מלחמת יום כיפור. שכונה נחמדה. הילדים גדלו ברמת דניה והיו בה תנאים נוחים מאוד: בתי ספר טובים, חברה סימפטית. אינני יודע מה קורה היום, אבל החברה בקריית היובל הייתה באמת אוכלוסיה ירושלמית סימפטית, עדות ממערב וממזרח, דתיים וחילונים באווירה מיוחדת. בדרך כלל אני יוצא מהבית לפני הזריחה ומגיע אחרי שקיעה, כך שלא ביליתי זמן רב בבית".

הרל"י (הרשות לפיתוח ירושלים)
"הגענו למסקנה שפיתוח העיר לא יוכל להיעשות אם לא יקום כלי יעיל לפיתוח, ויצרנו עם הממשלה ועדה שנקראה 'קובלסקי'. באופן טבעי מינו אותי כמנהל הרל"י.

"בהרל"י היה אלמנט בלתי רגיל של יכולת פיתוח. שש שנים אחר כך ניהלתי את מינהל מקרקעי ישראל, וכמות הפרוייקטים שהמינהל עשה בארץ הייתה קטנה יותר ממה שהרל"י עשתה בירושלים".

מנכ"ל
"תמיד שנאתי את המילה מנכ"ל, וגם בהרל"י קראתי לעצמי מנהל הרשות. כשהייתי במינהל מקרקעי ישראל קראתי לעצמי מנהל ולא מנכ"ל, ובגיחון הייתי ממלא מקום. אני בהחלט חושב שבכל מקום צריך להיות אחראי על כל הדרגים. ההשקפה שלי בניהול היא אחריות כוללת, כולל כל הפרטים הכי קטנים, ואני קשוח בגישה שלי.

"כשהייתי

מנהל מינהל מקרקעי ישראל, ידעו שכל מכתב צריך לעבור דרכי. הייתי מעיין בלילות בתשובות שמחזירים לאנשים. אם גיליתי תשובה אבסורדית הייתי מעיר לעובד, או שהיו מקרים בודדים שכתבתי לאדם ששלח את הפנייה. אם הייתי רואה בדל סיגריה, הייתי מרים אותו. זה קשור לאופי, כל החיים הייתי כזה".

חינוך
"אני מזועזע. אני רואה את התוצר שמגיע לכאן, למכללה, בוגרי מערכת החינוך, וזה עצוב נורא. רמת הידיעות, רמת הנכונות, זה חלק גדול מכול מה שקרה לנו: נעשינו מדינת חפיף, וחלק גדול מזה קשור במערכת החינוך".

בריחה של צעירים
"המכללה קמה בין היתר על מנת לסייע במניעת בריחה של צעירים".

המכללה האקדמית להנדסה
"קמה מתוך מחשבה שירושלים חייבת שיצמחו בה אנשי מקצוע, מהנדסים וטכנולוגים ברמה איכותית, כיוון שיש בה תעשייה איכותית, וחלק גדול מזה הוא עשייה שלי בתקופות הפיתוח.

"העיר משוועת לכוח אדם שכזה. היו שנים שהעובדים בתעשייה המתקדמת בעיר הגיעו מחוץ לירושלים. היו מפעלים שקיבלו הטבות, וכשהן נגמרו, לקחו את העובדים והלכו הביתה. ירושלים מבחינה כלכלית נמצאת במצב אומלל. אם לא תקום בה תעשייה מתקדמת גם לא ישתנה החתך הכלכלי.

"אף אחד לא רצה לעשות את זה, לכן אמרתי שאני אעשה. לקחתי את המשימה על כתפיי, לא לבד כמובן. אני הנשיא של המכללה כמעט מיום היוולדה, ואני חושב שזה יותר מדי זמן כי להיות 11 שנה כנשיא זה לא נכון. מתישהו יצטרכו למצוא נשיא אחר.

"אני עושה את זה בהתנדבות אז יהיה קשה למצוא נשיא מתנדב. אני בהחלט מוליך את העניין. לדעתי המכללה היא יצירת מופת, מבחינת רמת הלימודים ומבחינה חברתית. הרבה עזרה הדדית והרבה מלגות שמעניקים לסטודנטים בתמורה להתנדבות בקהילה. התוצאות מדהימות".

סטודנטים
"אני אבחר לדבר על מלגות מיוחדות שנקראות מלגות אביב. מלגות אביב מוענקות לנוער שלא התכוון ללמוד, נוער שמגיע מבתים הרוסים. השנה יש לנו כ-70 כאלה. יש ועדה מיוחדת, המורכבת ממני ועוד שלושה אנשים, שאני יושב בראשה.

"כדי שלא לפגוע בפרטיות התיקים חסויים. אני לא ילד, אולי בהתנהגות. ראיתי המון דברים, למשל חברים נהרגו לידי, ואני יוצא מהישיבות של המלגות האלה בדמעות. בחורה שמגיעה מבית שבו האב רצח את האם, אח בבית סוהר, אחות בסמים והיא רוצה ללמוד. הם מקבלים שכר לימוד מלא ואלף שקל לחודש שכר מחייה.

"אבל לא מוותרים להם על תנאי לימוד, וכל שנה הם צריכים להוכיח שהם עומדים בתנאים. אני רואה בוגרים שסיימו את הלימודים בעזרת המלגות הללו; אני רואה את ההצלחה שלהם שמתממשת בין השאר כי בלי ספק הם רוצים להצליח ואת הג'יפה הם כבר ראו. זה הרעיון שלי ואני גייסתי חברים לממן אותו. זה מניב תוצאות יפות".

נגישות לנכים
"את תופסת אותי בעקב אכילס שלי. את הבניין לא בנינו. הוא נבנה בשנות השישים המוקדמות כבית ספר טכני. הגענו אליו במקריות, כי רצינו לפתוח את המכללה ולא היה מבנה אחר. הגענו כדיירים ורק עכשיו אנחנו מסיימים את ההסדרים לקבלת המבנה לחזקתנו הפורמלית. ואכן, בחודש הבא יוצא מכרז להתקנת מעליות בבניין, ולא היה ניתן לעשות זאת כל עוד לא היינו בעלי הבית.

"אני רואה בנושא הנגישות לנכים דבר חשוב מאוד. גם בתיאטרון ירושלים, שאני יו"ר הוועד המנהל שלו, הנגישות מוגבלת. למעט מעליות במכללה פתרנו את הנושא במלואו, ואני מאמין שתוך כמה חודשים נכה לא יצטרך לבקש עזרה להגיע לכיתה".

בילויים
"יש לי כלב שיוצא איתי בארבע וחצי בבוקר וחוזר איתי בסוף היום. אם יש הגדרה למכור לעבודה אני בהחלט כזה. אני מקדיש המון שעות לעבודה אבל גם לבילויים. יש לי לדוגמה אוטובוס של חברים שיוצא כל כמה שבועות לטיולים. כבר ארגנתי 58 טיולים כאלה.

"נוסעים ביום שישי בבוקר וחוזרים בלילה. אני מארגן גם הליכות משותפות לסרטים. אני חובב קולנוע, ובשבועיים האחרונים הייתי בחמישה סרטים. אני עושה את זה לפני או אחרי העבודה. גם קונצרטים ותאטרון. בקיץ אני מטייל בבוקר בחוף הים בתל אביב. הכלב שלי משוגע על הים, אבל אני לא נכנס למים. אני ירושלמי, לא תמצאי אותי באמבטיה שהגובה שלה עולה על 30 סנטימטר".

יזמות
"כל החיים שלי זה יזמות. יש לי ראש שכל הזמן מייצר, והחבר'ה פה אוכלים צרות מזה. כל כמה ימים יש לי רעיון חדש, אם כי לא כל רעיון טוב או ישים. הרקורד שלי ביזמות בעיר הזו הוא די גדול. אתן לך דוגמא מבית העירייה: העירייה הייתה מפוזרת ב-45 מבנים בעיר, והיו תשע תכניות להקמת בית עירייה, ואף אחת מהן לא התגשמה.

"טדי קולק המנוח ואני נהגנו לקיים פגישות מדי שבת בבוקר. רק שנינו. במהלך השבוע כמעט לא הייתי בדיונים אצלו, הוא לא היה מתערב בענייני ואני לא היית מתערב בענייניו.

"באחת הפגישות אמרתי לו שאין ברירה ושחייבים להקים בית עירייה. הוא אמר לי 'אתה משוגע'. לשבחו ייאמר שהוא גיבה אותי, והקמנו פרויקט ענק. תמיד אני אומר משפט שמרגיז אנשים: הקמתי בעיר שני גני חיות, בית העירייה וגן החיות התנ"כי".

ניר ברקת
"ראש העירייה. עוד לא הספקתי להכיר אותו. הוא חבר בחבר הנאמנים במכללה".

בית"ר ירושלים
"הקמתי את אצטדיון טדי. ההיסטוריה האישית שלי היא כזו. כשהייתי בן 16 יצאנו לפעולה של השומר הצעיר ברחוב המלך ג'ורג. בדיוק יצאו האוהדים מימק"א לרחוב, וחבר שלי אמר לי שנשחק כאילו: הוא יהיה אוהד בית"ר ואני אהיה אוהד של הפועל. הספקתי להגיד משפט אחד, ומאז אני אוהד בית"ר. הלכתי פעם אחת למשחק כדורגל כשפתחו את האצטדיון. כאן מתחילה ונגמרת ההיסטוריה שלי בכדורגל".

מחנה יהודה
"אני אוהב מאוד את מחנה יהודה. שנים הלכתי לשוק כל יום שישי. פעמיים יזמתי פעולות פיתוח בשוק. אני אוהב את אנשי השוק: אנשים פשוטים, טובים וחרוצים. אני מרגיש שם בבית. עכשיו הילדים גדלו ופרחו, אז אין טעם לקנות כדי להשליך לפח אחרי שבוע. היום אני לא הולך לשוק, אבל יש לי נכד שלוחץ עליי אז בטח אחזור לשם".

עוזי וכסלר
"ילד טוב ירושלים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

בגובה העיניים

לכל הכתבות של בגובה העיניים